חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות בא - כאמור בסעיף המטרה שלו (סעיף 1) - להסדיר את העיסוק במקצועות הבריאות. הסדרה זו באה "כדי להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים בהם ולהגן על בריאות הציבור" (סעיף 1). אין גם מחלוקת שבמשטר הרישוי שנקבע בחוק יש משום פגיעה בחופש העיסוק המוגן בין היתר בחוק יסוד: חופש העיסוק. למעשה, על רקע פגיעה זו בחופש העיסוק נקבע בבג"ץ קאופמן הנזכר לעיל, שהסדרת התחום חייבת להיות מכוח חקיקה ראשית, וכי המצב המשפטי ששרר בו הוסדר התחום בנוהל של משרד הבריאות לא היה תקין. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות בא לעולם, כאמור, כדי לרפא פגם חוקתי זה. אלא שבמקביל לריפוי הפגם החוקתי שעניינו היעדר אסדרה (Regulation) בחקיקה ראשית, מביאות ההוראות השונות שבחוק - עליהן עמדנו בסעיף 2 שלעיל, לפגיעה בחופש העיסוק. פגיעה מיוחדת בעוצמתה היא הפגיעה בחופש העיסוק של עוסקים "ותיקים" שעסקו במקצוע בריאות עוד קודם להסדרת הרישוי בחוק. הפגיעה בהם באה לידי ביטוי בכך שהחוק קובע תנאים שונים לשם קבלת תעודה במקצוע בריאות על-פי החוק, כאשר אי עמידה בתנאים אלה מגבילה את עיסוקים של אותם עוסקים "ותיקים". תכליתו הספציפית של החוק היא אפוא להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים בתחום ולהגן על בריאות הציבור; אולם לצד תכלית ספציפית זו עומדת גם תכלית כללית - הנגזרת מעקרונות היסוד של השיטה ומחוק יסוד: חופש העיסוק. עניינה בהגנה מידתית על חופש העיסוק של העוסקים במקצוע הבריאות לפני ההסדר החדש. ההכרעה בשאלות הפרשניות השונות שעלו לפניי בגדרי עתירה זו, והמשותפות כאמור גם לעתירות אחרות התלויות ועומדות לפני מותב זה, כרוכה אפוא בחילוץ התכלית הסופית של הוראות החוק, כאשר חילוץ זה יהא פועל יוצא של האיזון בין התכלית הספציפית לבין התכלית הכללית הנזכרת לעיל. רפואהמקצועות הבריאות