החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו "התיישנות שלא מדעת" קובע: "8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". בהתאם להלכה, תובע המבקש להסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות צריך להגיש כתב תשובה ולפרט במסגרתו את טענותיו לעניין זה. בע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו פד"י נ"ד (4) 464, התקבלה בקשה לסילוק על הסף של תביעה מחמת התיישנות ולא נדונה טענת התובעים כי יש להחיל את סעיף 8 מחמת העובדה שלא הוגש על ידם כתב תשובה המפרט טענות אלו. זאת ועוד, ברע"א 901/07 מדינת ישראל -הועדה לאנרגיה אטומית נ' כהן ואח' (פורסם במאגרים), ציין כב' השופט עמית בפסק הדין כי לכאורה לא היה מקום לדון בטענה כי סעיף 8 חל שכן הטענה לא הועלתה בכתבי התביעה ולא הוגש כתב תשובה. השופט עמית הוסיף כי בכל זאת דן בסעיף 8 מאחר והמדינה לא העלתה את הטענה. כך בסעיף 22 לפסק הדין: "בכתבי התביעה שהוגשו על ידי המשיבים, לא נטען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות, וככל הנראה גם לא הוגש כתב תשובה לכתב ההגנה של המדינה. במצב דברים זה, ספק אם בכלל היה למשיבים 'פתחון פה' דיוני לטעון לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464, 475-474 (2000). עם זאת, מאחר שהמדינה לא העלתה הטענה, לא אדרש לה".התיישנות