קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת klippel ביטוח לאומי: .1א) המערער סובל ממחלה המכונה "klippel" ומתקשה בהליכה. וועדה מחוזית לעניין ניידות בדקה אותו ביום 08/04/97, וקבעה שהוא סובל מהמחלה האמורה עם הפרעות וסקולריות על רקע אי ספיקה ורידית משמעותית והורתה להעבירו לוועדה וסקולרית. לאחר מכן, דנה הוועדה המחוזית שוב בעניינו של המערער ביום 04/05/97, וקבעה למערער % 80נכות בהתאם לפריט ט(2) שבתוספת להסכם בדבר גמלת ניידות שנערך ביום 01/06/77, (להלן:נ- "התוספת", "הסכם הניידות"). ב) המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה המחוזית והוא נדון ביום 10/07/97, ע"י וועדה לעררים. הוועדה לעררים קיבלה את הערר וקבעה למערער % 40נכות בהתאם לפריט ליקוי ו(7) לתוספת. מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) המל"ל ערר על החלטת הוועדה המחוזית מנימוקים רפואיים ולא בשאלות חוק ובשל האחוזים הגבוהים שנקבעו. ב) לקביעה של הוועדה לעררים, אין אחיזה במציאות, המערער אינו סובל כלל מהליקוי המתואר בס' ו(7). הסעיף האמור מתייחס לדריכה על הצד הפנימי של כפות הרגליים, ובפועל אין למערער כל נטיה כזו, )לעניין זה צופור אישורים רפואיים מאוחרים למועד החלטת הוועדה). ג) הוועדה שגתה בציינה כי המערער מתהלך ללא מכשירי עזר, מאחר והוא נאלץ להיעזר בתחבושות אלסטיות ובנעליים מתאימות שבלעדיהן אינו יכול להלך. ד) הוועדה טעתה מבחינה עובדתית בקביעתה שקשה למשש דופקים למטה בגלל הבצקת הקבועה וזאת מאחר והבצקת אינה קיימת אלא בקרסוליים ובכפות הרגליים, והסיבה שלא נמצאו הדפקים הינה, קיומה של הדפורמציה הורידית הקשה ממנה סובל המערער. ה) הוועדה טעתה בכך שקבעה ש"לא מדובר בלימפבדה", מאחר ובעיות במערכת הלימפה הינן חלק אנטגרלי מהמחלה ממנה המערער סובל. ו) הוועדה טעתה בכך שקבעה שלמערער אין מוגבלות בפרקי הירכיים והברכיים, מאחר ולא בדקה קיומה של מוגבלות כזאת, והמערער אפילו לא נדרש להוריד את התחבושות האלסטיות לגמרי. בנוסף, עולה השאלה כיצד הוועדה המחוזית קבעה מוגבלות ניכרת בתנועתיות במפרק הברך והירך והוועדה לעררים לא ראתה כל מוגבלות. .3להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) אין בסיכומי המערער אף טענה בעלת גוון משפטי. ב) טענות המערער הן כלפי כתב הערר של המשיב. ג) אין מקום להגשת מסמכים רפואיים מאוחרים ע"י רופאים שאינן מוסמכים. .4א) עסקינן בשאלת קיומן של זכויות מכוח הסכם בדבר גמלת ניידות מיום 01.06.77, בין ממשלת ישראל לבין המל"ל, (להלן ולעיל:נ- ההסכם). לפי ההסכם, "מוגבל בניידות" הוא מי שוועדה רפואית או וועדה רפואית לעררים קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות עפ"י רשימת הלקויים שבתוספת א' להסכם זה, (להלן:ב-הרשימה). תוספת ב' להסכם מתייחסת לוועדות הרפואיות המוקמות על מנת ליישמו ושוב ישנה זיקה לרשימה כאשר הוועדות הרפואיות מופנות לעניין קביעת אחוז מוגבלות בניידות, רק לרשימה. ב) הרשימה מורכבת מפרקים המתייחסים לשיתוקים, קטיעות, קישיונות, נקיעות, מפרקים מדומים, הגבלות בכושר תנועת המפרקים, קיצור גפה, תהליך אי ספיקה הקפית בעורקי הגפיים התחתונות, הפרעות במערכות כלי הלימפה ומומים מלידה. ג) פריט הליקוי אשר נקבע ע"י הוועדה המחוזית, כותרתו "הפרעות במערכות כלי הלימפה" וסעיף 2מוחל כאשר קיים באופן דו צדדי מצב של "הפרעות במערכת כלי הלימפה בגב תחתון אחד, הגורמות לאלפנטיאזיס המגבילה במידה ניכרת את התנועתיות במפרק הברך או הירך". לעומת זאת, פריט הליקוי אשר יושם ע"י הוועדה לעררים כותרתו הגבלות בכושר תנועת המפרקים והוא מתייחס ל"דריכה על הצד הפנימי של כפות הרגליים". ד) מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה שנערכה למערער בדיקה קלינית. השאלה אם הוועדה בדקה את כל הטעון בדיקה באופן הנכון המלא והמתאים למגבלות של המערער, הינה שאלה רפואית וביה"ד אינו מוסמך ואין לו את הכלים להתערב בה. כך למשל, ביה"ד אינו יכול להעביר תחת שבט ביקורתו את השאלה אם היה על הוועדה לבקש מהמערער להסיר כליל את התחבושות האלסטיות, או להסיק מסקנות שונות מאלו שהסיקה מכך שלא עלה בידיה למשש את כל הדפקים שרצתה למשש. הוועדה ציינה בפרוטוקול את ממצאי בדיקתה הקלינית. הוועדה נימקה מדוע היא סבורה שאין ליישם את סעיף ט' ועיגנה את ההנמקה בממצאיה באשר להעדר מגבלות בתנועות פרקי הירכיים והברכיים. ה) המערער טען, כפי שפורט לעיל, שקביעת הוועדה בדבר העדר המוגבלות כאמור, שונה מזו של הוועדה המחוזית וביקש לראות בכך טעות. ובכן, ראשית, לא מצאתי בפרוטוקול הוועדה המחוזית כל קביעה בדבר הגבלה ניכרת וניתן לראות רק משפט שאומר "עם הפרעות בתנועתיות של המפרק בקרסול והברך דו צדדי". שנית, יתכנו בהחלטה ממצאים שונים וקביעות שונות בעקבות בדיקה קלינית של שתי וועדות, ואין בדבר כדי לפסול את קביעת הוועדה לעררים שהיא המכרעת מהבחינה הרפואית. ו) אשר לטענה לפיה שגתה הוועדה בקביעה שאין מדובר בלימפדמה - ראשית, מדובר בטענה רפואית שביה"ד אינו מוסמך להתערב בה ושנית, יש לומר כי גם הוועדה המחוזית הדגישה שמדובר במום של המערכת הורידית ולא מערכת הלימפה. ז) אשר לטענה שלמערער אין בעיה של "דריכה על הצד הפנימי של כף הרגל" גם זו טענה בעלת אופי עובדתי- רפואי. הוועדה לעררים קבעה כממצא שקיימת דריכה בלתי אחידה כך שישומו של פריט הליקוי שיושם, נראה מתאים לקביעה הקלינית, טוב היה אם בפירוט הממצאים היתה הוועדה מציינת ממצא של דריכה לכיוון זה או אחר, אך עיון בסעיפי המשנה של סעיף ו', מראה שנקבעו % 40נכות לכל המקרים של מה שקשור לדריכה לא תקינה על כפות הרגליים. ח) במאמר מוסגר אומר שפריט הליקוי שנבחר ע"י הוועדה לעררים נראה לפחות מהחומר שנמצא בתיק ביה"ד לרבות זה שהוגש מצד המערער, מתאים למצבו של המערער יותר מאשר זה שנבחר ע"י הוועדה המחוזית שכן האחרון מוגדר כקשור להפרעות במערכת כלי הלימפה עצמה בעוד שבענייננו ברור שההפרעה היא בורידים, וגם אם צודקים דברי המערער בדבר תופעות חולניות במערכת הלימפה הנובעות ממחלתו, הרי שברור שהמחלה עצמה איננה במערכת הלימפה. זאת ועוד - פריט הליקוי האמור מחייב קביעה בדבר הגבלה ניכרת בתנועתיות בעוד שכאמור גם הוועדה המחוזית לא קבעה הגבלה ניכרת. .5מדברי המערער עולה שהוא חש שטופל באופן לא מקצועי מתוך מגמה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו לו. צר לבית הדין על כך שהמערער חש עצמו "קורבן" ושחש שנבדק בשטחיות ושהוועדה הייתה מגמתית. לא עולה מפרוטוקול הוועדה שפעלה ב"מגמתיות" או ב"משוא פנים", ותחושה סוביקטיבית אינה מספיקה על מנת שביה"ד יתערב בפעולת הוועדה. תלונותיו של המערער ותחושותיו הכבדות, אין הוועדה או בית הדין כתובת להן, שכן גם הראשונה וגם האחרון כבולים לפעול בהתאם לחוק או להסכם הניידות בענייננו. .6אשר לכל הטענות הקשורות לתוכנו של הערר שהוגש ע"י המשיב לוועדה לעררים - טענות אלה כולן דינן להדחות. ראשית, ביה"ד מהווה ערכאת ערעור על תיפקוד הוועדה לעררים ולא מה שקדם לדיוניה. שנית, ההגבלה בדבר נימוקים משפטיים בלבד חלה לעניין ערעור לביה"ד ולא לוועדה לעררים. .7סיכומו של דבר - לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולתה או במסקנותיה של הוועדה. הערעור נדחה בזאת. אין צו להוצאות. .8במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהביטוח לאומי