קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלוקת לגבי גודל משרה: .1המחלוקת בין הצדדים היא כיצד הוגדר ביניהם גודל משרתה של התובעת אצל הנתבעים. אין מחלוקת כי סוכם על שכר חודשי של 2000ש"ח אולם המחלוקת היא מהי כמות העבודה המזכה את התובעת בסכום זה, האם עבודה של 45שעות בשבוע כטענת התובעת או 48שעות בשבוע כטענת הנתבעים. .2הכרעה במחלוקת זו תכריע גם במחלוקת לגבי שכר עבודת התובעת בשעות הנוספות, מכיוון שתאפשר לדעת מהו הבסיס אשר מעבר לו, כל שעת עבודה היא שעה נוספת. .3במחלוקת הנדונה, יש להעדיף את גירסת התובעת, עקב העדר הסכם בכתב בין הצדדים. .4אין זה מן הנמנע שאכן סוכם כי המשרה הרגילה תהיה בשעור של 48שעות בשבוע, אך התובעת, בחוכמה ובהמצאה שלאחר מעשה, טוענת עתה לסיכום של 45שעות בשבוע. אולם, על הנתבעים היה מוטל להגן על עצמם מפני מצב כזה ולדאוג לקיומו של הסכם עבודה בכתב. .5הסכם עבודה כתוב, הוא מכשיר ההגנה הראשון במעלה ואולי היחיד שיש למעביד כנגד תביעות בלתי מוצדקות מצד עובדיו. מי שמוותר על מכשיר הגנה זה, מוותר למעשה על התגוננות בפני תביעות כאלה, משלים ומסכים איתן ומקבל אותם מראש. .6במקרים כאלה, כל עוד תביעות העובד הן סבירות והגיוניות, על בית הדין להעדיף את גירסת העובד על פני גירסתו של המעביד שלא טרח לערוך הסכם בכתב בין הצדדים. .7במקרה הנדון, אין בין הצדדים הסכם בכתב וגירסאות שני הצדדים הינן אפשריות. לכן, מכיוון שהנתבעים לא דאגו לקיומו של הסכם בכתב, יש להעדיף את גירסת התובעת, מה גם שזו גירסה התואמת את הוראות הדין, יותר מאשר גירסת הנתבעים. .8על פי הוראת סעיף 3לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, שבוע עבודה לא יעלה על 45שעות עבודה. לכן, גירסת התובעת עדיפה גם מבחינה זו שהיא תואמת את הדין. מי שטוען כי הסיכום בין הצדדים שונה מאשר קובע הדין, לעומת משנהו הטוען כי הסיכום תואם את הדין, הוא זה שצריך להוכיח את טענתו ועדיין תשאל לאחר מכן השאלה, האם הסיכום הנ"ל גובר על הוראות הדין, או להיפך, מדובר בהוראת דין אשר הצדדים כלל אינם יכולים לשנות ממנה בהסכם שביניהם. .9כאמור, גירסת התובעת עדיפה על גירסת הנתבעים, הן מכיוון שהעדר מסמך בכתב פועל לחובת הנתבעים והן מכיוון שגירסת התובעת תואמת את הדין בעוד גירסת הנתבעים נוגדת אותו. .10לכן, נקבע בזה שהמשרה החודשית היא בת 196שעות והיא זו שעבורה משולם שכר של 2000ש"ח לחודש. המספר 196שעות, הינו תולדת הכפלת 45השעות השבועיות ב- 4.3571428שהוא מספר השבועות בחודש, כאשר החודש הינו בן 30.5ימים. .11חלוקת השכר של 2000ש"ח לחודש ב- 196שעות עבודה, מביאה לתוצאה לפיה שכר שעה הוא 10.2ש"ח. זהו שכר שעה רגילה והוא הבסיס לחישוב הגמול עבור עבודה בשעות נוספות. .12אין מחלוקת כי בחודש שבין 25.7.94ל- 24.8.94עבדה התובעת 241.5שעות. לפיכך מגיע לה שכר הבסיס של 2000ש"ח בצירוף שכר של 45.5שעות נוספות, נושאות גמול של %25, כלומר השכר עבור כל אחת מהן הוא 12.75ש"ח ובסך הכל 580.12ש"ח. .13אין מקום לבדוק חיוב בגמול של %50, מכיוון שהתובעת כלל לא תבעה גמול כזה. .14בסך הכל מגיע לתובעת סכום של 2580.12ש"ח, היא קיבלה סכום של 2335 ש"ח, כנטען בכתבי הטענות ולפיכך נותרה לזכותה יתרה של 245.12ש"ח. .15בין 25.8.94ל- 30.9.94עבדה התובעת 145שעות, כמוסכם על הצדדים. השכר המגיע עבור תקופה זו לפי התעריף של 10.2ש"ח לשעה, הוא 1479ש"ח. התובעת קיבלה 1394ש"ח, כתשלום שכר, כאמור במוצג נ/1, כך שלזכותה יתרה של 85ש"ח. .16בסך הכל קיימת לזכות התובעת יתרת שכר של 330.12ש"ח. .17לתובעת לא מגיע כל תשלום בגין ימי חג בהם לא עבדה והיא לא הצביעה על מקור הזכות הנטענת, פשוט מכיוון שאין לה זכות כזו. .18לתובעת מגיע פדיון חופשה בשעור שכר יומיים, שכר יום עבודה הוא 81.6 ש"ח ולכן מגיע לתובעת סכום של 163.2ש"ח, פדיון דמי חופשה. .19ענין דמי הנסיעה אינו נכלל בתביעה ולתובעת אין כל טענות בנושא זה. .20בסך הכל נותרה לזכות התובעת יתרה של 493.32ש"ח. 21אין לחייב את הנתבעים בפיצויי הלנה לגבי הרכיב של השכר. מדובר במחלוקת של ממש בין הצדדים. פסק הדין ניתן על פי מדיניות שיפוטית, מבחן טכני והוראות הדין וכאמור, לא מן הנמנע שהצדדים סיכמו ביניהם שמסגרת ההעסקה היא של 208שעות עבודה עבור השכר של 2000ש"ח, אלא שהתובעת, בהשפעת אביה, החליטה לאחר מכן להתנער מהסכמה זו תוך ניצול עובדת העדרו של מסמך בכתב, אלא שעל פי נטל ההוכחה הנדרש במשפטים אזרחיים, אפשרות זו הינה הפחות סבירה בין השניים. .22על הנתבעים לחוב בתוצאות אי עריכת מסמך בכתב ולחוב על פי הדין הקובע שבוע עבודה בן 45שעות, אולם אין בכך כדי לחייבם בפיצויי הלנה. חיוב כזה יהיה עונש רב ועצום ובלתי מוצדק, בגין המחדל של אי עריכת מסמך בכתב, או אי ידיעת הדין. .23המחלוקת היתה אמיתית וכל שעשתה התובעת היה לשכנע, על פי נטל ההוכחה הנדרש במשפטים אזרחיים, כי גירסתה עדיפה על גירסת הנתבעים. השכנוע היה כאמור, על פי המבחנים שפורטו לעיל והעדיפות היתה קלה מאוד. .24יצויין כי התובעת קיבלה פיצוי נאות על כך שבטעות שולם תשלום שכר התקופה השניה באיחור של כחודש, עקב מתן בטעות של צ'ק פגום. זהו פיצוי הוגן והולם, גם מכיוון שהתובעת יכלה להגיע לביצוע החלפת צ'קים, מוקדם הרבה יותר מאשר הדבר קרה בפועל, אילו היתה נפגשת עם הנתבעים ולא מבצעת את התהליך כולו בדואר. .25לאור כל האמור לעיל, מחוייבים בזה הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 493.32ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.10.94ועד מועד התשלום בפועל. .26כמו כן, מחוייבים בזה הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 120ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .27על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.משרה