מחלת עור (מפריחה מגרדת מאוד) כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת עור כתאונת עבודה: 1. המערער עבד במחסן חירום של מעבידתו, עירית נהריה, וכתוצאה מעבודתו במחסן סבל מפריחה מגרדת מאוד. המשיב הכיר במחלת העור האמורה כפגיעה בעבודה. בעקבות זאת פנה המערער וביקש לקבוע את נכותו מעבודה. רופא מוסמך שבדק את המערער ביום 11.12.96, קבע כי למערער נותרו % 0 נכות מיום 25.11.93. המערער הגיש ערר, אשר נדון ע"י וועדה רפואית לעררים. הוועדה לעררים דחתה את הערר וקבעה גם היא, ביום 02.06.97 כי למערער לא נותרה כל נכות יציבה בגין הפגיעה בעבודה האמורה. מכאן הערעור שבפני. 2. כל כולה של טענת המערער כלפי הוועדה לעררים מתמקדת בכך שלטענתו ה"גרדת" גרמה לו לליקויים בתחום הנפשי בעוד שהוועדה התעלמה מהבעיה הנפשית ממנה הוא סובל ומשכך גם לא התייחסה לקביעת נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מכוח הליקויים הנפשיים האמורים. 3. ב"כ המשיב טען בפני, שהוועדה בדקה את המערער, קיבלה דו"ח של המרפאה המקצועית בנהריה, וקבעה שאין קשר סיבתי בין המצב הנפשי לבין "התאונה". טוען ב"כ המשיב שאין מדובר בתסמונת "פוסט טראומטית" עקב ה"תאונה" ועל כן, אין מדובר בפגם משפטי בהחלטת הוועדה. 4א). עיון בפרוטוקול הוועדה שהרכבה היה נכון ומתאים לתלונות המערער, וכלל פסכיאטר, רופא עור כירורג, מראה, שהוועדה התכנסה פעמיים. בישיבתה הראשונה נבדק המערער ונרשם כי הוא מתלונן על "מצב נפשי קשה בגלל התנהגות ראש העיר כלפיו, חוסר שינה... תרופות שהוא נוטל... כיום לא מרוכז מידי פעם עצבני ומתוח, לדבריו קיבל התמוטטות עצבים 1993-1994". ב) הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית (בישיבה הראשונה ביום 10.03.97), בתחום העור ובתחום הפסכיאטרי. נרשם מפי המערער שהוא מוסר ש"כל הסיפורים התחילו מהגרדת". הוועדה הזמינה דו"ח רפואי מהמרפאה הפסיכיאטרית נהריה, ומכרטיס קופ"ח וקבעה שתסיים את הדיון בישיבה נוספת. ג) הוועדה התכנסה שנית ביום 02.06.97, ושוב רשמה דווח מפי המערער, בין היתר, לפיו היתה רדיפה כלפיו מצד ראש העיר גם לפני ההעברה למחסן, אך אז המצב היה בגדר הנורמה ונסבל. הוועדה שוב ערכה בדיקה קלינית למערער. הוועדה ציינה, שעיינה בכרטיס קופ"ח ממנו ניתן ללמוד שעוד לפני הארוע הנדון, רשום שסובל מחרדה ותגובה נוירוטית וטופל ע"י ובן. הוועדה ייחסה גם משקל למכתב מפורט שנשלח אליה מהמרפאה הפסיכיאטרית בה מטופל המערער, ולפי המטפלים בו המרפאה "הנ"ל מגלה הפרעה בשיפוט בנוגע לעניינים משפטיים בנושא סכסוכי עבדוה, ישנה תובענה (לדעתי צריך להיות רשום "תובנה") חלקית בלבד למצבו הנפשי". לסיכום, רשמה הוועדה: "הוועדה מאמצת את האבחנה שבמכתב הרפואי של המרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח נהריה. לדעת הוועדה, למחלתו הפסיכוטית אין קשר לתאונה הנדונה, דהיינו, לפריחה בכל הגוף כתוצאה מחרקים". ד) עיון במכתב ששוגר ע"י המרפאה לבריאות הנפש בנהריה ביום 07.02.97(אותו מכתב שנמסר לוועדה ושעליו הסתמכה). מהמכתב האמור, עולה נתון עובדתי ברור, והוא שהמערער פנה לקבל סיוע בתחום בריאות הנפש לאחר הארוע בעבודה, (דהיינו, לאחר שלקה באותה "גרדת"), ולפני כן, לא פנה לקבל טיפול נפשי. עוד עולה, שמצבו הנפשי היה מדורדר באותו שלב של חייו, היה בטיפול פסיכיאטרי, קיבל תרופות רבות מסוג נוגדי חרדה ונוגדי דכאון, אך ללא הטבה במצבו הנפשי. רק בסוף שנת 96, בעקבות שינוי האבחנה הרפואית, שונה הטיפול התרופתי שניתן לו, ובעקבות זאת חל שיפור במצבו. ה) הוועדה שבדקה את המערער, לא ציינה שלהשקפתה אין לו כלל נכות נפשית ואין למצוא בו ליקויים בתחום הנפשי. הוועדה בחרה "לאמץ" אבחנה שעולה לדעתה, ממכתב רפואי ששוגר לה, אבחנה שהוועדה לא ציינה והבהירה בפרוטוקול שלה ורק צטטה מתוך המכתב האמור, "מגלה הפרעה בשיפוט בנוגע לעניינים משפטיים בנושא סכסוכי עבודה ישנה תובנה חלקית בלבד למצבו הנפשי". האם פירושו של דבר שהמערער סובל מליקוי נפשי שהגדרתו "הפרעה בשיפוט", או שמא פירושו של דבר שההפרעה ממנה סובל המערער איננה בגדר ליקוי בתחום הנפשי? ואם הוועדה סבורה שיש ליקוי נפשי, אך לא קשור הוא ל"גרדת", אזי ממה הוא נובע? ו) הוועדה ציינה שניתן לראות בכרטיס הרפואי רישום (למעשה אחד), בדבר תופעות של חרדה ותגובה נוירוטית, שטופלו ע"י ובן, (שאין צורך להיות בעל תואר מומחה בתחום הפסיכיאטרי, כדי לדעת שמדובר בתרופה המסופקת ע"י רופאים כלליים להרגעה, ולא כטיפול סדיר כתמיכה למי שמטופל ע"י פסיכיאטרים). הוועדה לא התייחסה כלל לשאלה הכיצד אדם שמעולם לא פנה לטיפול נפשי ולא קיבל טיפול כזה, (למעט אותו ובן), והרי מדובר בנבדק בן 40, ולא נער צעיר, סובל החל מנקודת זמן מסויימת מתופעות של עייפות יתר, מצב רוח לא יציב, קושי בתפקוד, הפרעות בשינה... ומקבל משך חודשים ארוכים תרופות רבות מסוגים שונים ללא הטבה במצבו הנפשי... במערכת שכזו של נסיבות עובדתיות, סבורני שיש לומר שהוועדה טעתה טעות משפטית בכך שלא נתנה הסבר ברור בלשון שתובן גם ע"י מי שאיננו רופא לעצם מצבו של המערער ולשאלת הקשר הסיבתי בינו לבין הפגיעה בעבודה. 6. לפיכך, אני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתפעל כדלקמן: א) תבדוק שוב את המערער ותתן לו הזדמנות להבהיר את תלונותיו בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הבעיות הנפשיות מהן סבל החל מתקופת הפגיעה. ב) תבהיר, האם היא מוצאת שלמערער אין ולא היה מאז הפגיעה בעבודה כל ליקוי (שניתן לקבוע בגינו נכות על פי רשימת הליקויים), בתחום הנפשי. ג) במידה והיא מוצאת שיש ליקוי בתחום הנפשי, תבהיר מהו, ותשקול שוב האם אין לומר לאור נסיבותיו העובדתיות של המקרה, ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מצבו הנפשי ו/או מידת חומרת המצב הנפשי. ד) לעניין ניתוח הקשר הסיבתי כאמור לעיל, תבהיר הוועדה כיצד ניתן להסביר את העובדה שהמערער פנה לראשונה לטיפול נפשי, אובחן כסובל מבעיות נפשיות וטופל בין היתר, בטיפול תרופתי רחב, והכל החל מהתקופה שאחרי הפגיעה בעבודה בעוד שקודם לכן, לא היתה כל פניה או תלונה למעט טיפול של ובן שנרשם לו בקשר לפגיעה גופנית. 7. בנסיבות העניין, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 800 ש"ח. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.מחלת עוררפואההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה