קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעמד תושב ישראל בביטוח לאומי לצורך קצבת נכות: .1התובע הגיש תביעה למוסד לבטוח לאומי, לקבלת קיצבת נכות כללית. המוסד לבטוח לאומי קבע, כי נגרמו לו % 75אי כושר לצמיתות החל מ- 7.7.96, מועד בו לקה בארוע מוחי, אולם דחה את תביעתו, בנימוק, שאי הכושר להשתכר נגרם לו כאשר לא היה תושב ישראל. .2אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות כדלקמן: א. התובע הוא אזרח ישראל משנת 64'. בשנת 84' הוא רכש דירה בארץ. ב. התובע עזב את הארץ ב- 7.2.91לדרום אפריקה. בסמוך לאחר מכן, הצטרפה אליו כל משפחתו. ג. התובע מכר את דירתו בישראל, ביולי 94'. ד. ביולי 96', בעת ביקור בארץ, בחגיגת בר המצוה של בנו, לקה התובע בארוע מוחי וכעבור שבועיים וחצי חזר לדרום אפריקה. ה. התובע חזר לישראל עם משפחתו ב- .2.2.97 ו. בבעלות התובע היתה פוליסת בטוח חיים מחב' בטוח אררט - ת/2, אשר נפדתה על ידו ב- .7.7.97 .3סעיף 196(א) לחוק הבטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק"), קובע: "נכה זכאי לגימלה לפי פרק זה, אם אי הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל לפני יום ו' באייר התש"ח, (15.5.48), או אם בהגיעו לגיל 18היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל". בתיק זה קיימת מחלוקת בשאלה אחת ויחידה והיא: האם בעת שנגרם לתובע הארוע המוחי, ואי הכושר בעטיו, דהיינו ב- 7.7.96, הוא היה במעמד של "תושב ישראל", כנדרש על פי סעיף 196(א) לחוק. לטענת התובע, הגם שהוא שהה עם משפחתו בדרום אפריקה החל מפברואר 91', מעולם לא נותקה כל זיקה בינו לבין מדינת ישראל והוא נותר תושב ישראל כל העת, לרבות בעת שנגרם לו אי הכושר. לפיכך, לטענתו, יש לקבל את תביעתו. לטענת הנתבעת, במועד בו החלה תקופת אי הכושר, לא היה התובע תושב ישראלי, ולכן הוא לא יכול להחשב "נכה" על פי החוק ויש לדחות את תביעתו. .4התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ובו טען כי הוא עזב את ישראל בפברואר 91' לרגל עסקים פרטיים בלבד וללא כל כוונה להעביר את מרכז חייו לחו"ל או לנתק את הקשר עם ישראל. לדידו, הוא לא רכש ולא פעל לרכוש אזרחות דרום אפריקאית, לא רכש נכסים בדרום אפריקה וחי עם בני משפחתו כל העת בדירה שכורה שם. כמו כן, לטענתו, הוא לא נכנס לשום התחייבויות ארוכות טווח בדרום אפריקה. לטענתו, ביולי 94' הוא מכר את דירתו בישראל רק מכיון שהיה זקוק לכספים לצורך עסקיו בדרום אפריקה והזרים כספים אלו לעסק. בחקירתו הנגדית הבהיר התובע את פרטי עסקיו בדרום אפריקה וציין כי מלכתחילה יצא להקים שם מפעל ליהלומים. לדבריו, הוא התכוון לחזור ארצה מיד לאחר מכן. אולם, כשסיים את הקמת המפעל, נקרו בפניו אפשרויות עסקיות נוספות. לאחר מכן, בשנת 1993הוא הקים עסק משל עצמו בענף הברזל ולצורך כך, ייסד חברה בשם אל.אם.סי., שכל מניותיה היו שלו. התובע הודה בחקירתו, כי חברה זו קיבלה רישיון לעבוד בדרום אפריקה, (עמ' 9לפרוטוקול שורות 9ו- 10). יצוין, כי גם אישתו של התובע עבדה בעסק לאחר הקמתו וכאמור, כספי מכירת הדירה בארץ, הושקעו באותו עסק. התובע הבהיר והדגיש בחקירתו, כי כוונתו היתה לשוב לארץ כאשר בתו הגדולה "תלך לאוניברסיטה" וזה אמור היה להיות בשנת 99'. .5כבר נפסק, כי נטל הראיה על קיום תנאי הזכאות לגימלת נכות ותושבות ישראל בכללה, מוטל על שכם הטוען לקיומם. (דב"ע נד/64-0 איימן בלזמיט נ' המוסד לבטוח לאומי פד"ע כז' 326). שאלה זו היא שאלה עובדתית שניתן להסיק לגביה על פי העדויות שהובאו בפני בית הדין. כן נפסק, לעניין מבחן ה "תושבות", כי: "המבחן העיקרי הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, זיקתו למקום זה והיכן ניתן לראות את המקום שבו הוא נמצא, כמקום 'שבו הוא חי' וכמקום 'שזה ביתו'... קביעת ה"זיקה", המקום 'שבו הוא חי' ו'שזה ביתו' נעשית על פי התשתית העובדית והערכת העובדות בשים לב למכלול הנסיבות. רכישת מקום מגורים בחו"ל על ידי תושב ישראל, קבלת רישיון עבודה קבוע, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כלשהו עם ישראל, כל אלה, בין היתר, יכולים להעיד בנסיבות מסויימות, חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים והבית, למקום אחר בחו"ל". (דב"ע נו/286-0 צפריר אביוב נ' המוסד לבטוח לאומי, טרם פורסם, פסק הדין מיום 29.5.97). .6מהעובדות שהובאו בפנינו עולה, כי התובע יצא מהארץ לדרום אפריקה לרגל עסקיו בפברואר 91' ומאז ועד ששב עם משפחתו להתגורר בארץ, ב- 2/97הוא הגיע לישראל אך ורק לצורך ביקורים בלבד. עובדה זו נתמכת בהודאתו בנדון על גבי נ/1 - טופס לצורך גביית דמי בטוח שהוגש על ידו, לאחר ששב לארץ. ב- נ/ 1מציין התובע במפורש: "נכנסתי לביקור ב- 27.1.91עד 7.2.91ומאז גרתי בדרום אפריקה". אף בדוח סיכום המחלה מבית החולים לניאדו, מ- 10.7.96, נספח ב' לתצהיר התובע, שנרשם לאחר האירוע המוחי, מצויין ע"י הרופא: "בן 49, נ+ ... 5מתגורר בדרום אפריקה, בא לביקור בארץ...". התובע לא הוכיח ולא הצביע על שום ראיה ממשית לפיה ראה את מדינת ישראל כמרכז חייו במועד שבו נגרם לו אי הכושר, דהיינו ב- .7.7.96הוא הודה במהלך חקירתו הנגדית כי: "עד שנת 96' עסקתי בברזל, עדיין, ובבר מצוה, עדיין עסקתי בזה והתכוונתי להמשיך לעסוק בברזל אח"כ" (עמ' 9שורות 16ו- 17לפרוטוקול). לבד מעדותו של התובע על כוונתו העתידית לחזור ארצה בשנת 99' ופידיון פוליסת ביטוח החיים שלו ב- 7.7.97הוא לא הוכיח ולא הצביע על שום ראיה המעידה על כך שהמשיך לראות את ישראל כמרכז חייו. נהפוך הוא, כל הנסיבות כפי שתוארו לעיל, מצביעות על כך שהתובע ניתק כל זיקה שהיתה לו לארץ. גם העובדה ששבועיים וחצי לאחר הארוע המוחי בחר התובע להחלים בדרום אפריקה ולא בארץ, מחזקת את המסקנה בדבר חוסר זיקתו לארץ והעתקת מרכז חייו לדרום אפריקה. כל משפחתו של התובע התגוררה איתו בדרום אפריקה. ילדיו למדו שם בבתי ספר, התובע מכר את דירתו בארץ בשנת 94', הקים מפעל ליהלומים בדרום אפריקה ולאחר מכן ביצע עסקים נוספים שם. בשנת 93' הקים בדרום אפריקה עסק עצמאי בענף הברזל, שלא עסק בו קודם לכן ואף דאג להשגת רישיון לעסק כאמור. התובע גר, עבד וחי בדרום אפריקה ורק לאחר הארוע המוחי, עקב הקשיים הכלכליים שנקלע אליהם שם, בחר לחזור עם משפחתו לארץ. .7לאור כל האמור לעיל, מצאנו כי התובע אינו עונה להגדרת "תושב ישראל" כאמור בחוק ולפיכך תביעתו נדחית.נכותהסדרת מעמדמשרד הפניםקצבת נכותביטוח לאומי