סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין עוסק בסוגיית תביעה ושיפוי במעוולים יחד וקובע כדלקמן: "הוגשו בשל נזק אחד על ידי האדם שסבל אותו או לטובת עזבונו, בן זוגו, הורו או ילדו, תובענות אחדות נגד מעוולים החבים על אותו נזק, אם כמעוולים יחד ואם באופן אחר - סך כל הסכומים שאפשר להיפרע כפיצויים בפסקי הדין שיינתנו באותן תובענות לא יעלה על סכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין שניתן ראשון ולא בוטל בערעור, או כפי ששונה בערעור, ובכל אחת מן התובענות, זולת זו שניתן בה פסק דין ראשון...".                           פסק דין הקובע אחריותו של מזיק כלפי ניזוק, אינו משמש מעשה בי דין בתביעת הניזוק נגד מזיקים אחרים, בין במשותף ובין שגרמו נזק אחד. מי שניזוק על ידי מספר מעוולים יחד, רשאי לתבוע את נזקו מכל אחד מהם בתביעה נפרדת, אולם פסק דין שינתן לטובתו של הניזוק נגד אחד מהמזיקים, יהווה מחסום בסוגיית גובה הנזק, קרי - הניזוק לא יוכל לזכות בשיעור פיצויים גבוה יותר מזה שנפסק לו כבר בפסק הדין הראשון.  סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין מבטא את העיקרון של מיצוי זכות התביעה וקובע כי במתן פסק דין נגד אחד המעוולים, מוצתה עילת התביעה בסוגית גובה הנזק.             סעיף 83(ב) על פי לשונו אינו חל רק על מעוולים במשותף, אלא, גם שעה שמדובר בתובענות אחדות על אותו נזק, המוגשות כנגד מעוולים במשותף או באופן אחר. משמע, גם במידה ואותו נזק נגרם לניזוק על ידי מספק גורמים, בעילות משפטיות שונות (מזיקים הגורמים לנזק אחד), לא יוכל הניזוק לזכות בשיעור פיצויים גבוה מזה שנפסק לו בפסק הדין הראשון כנגד אחד מהמעוולים (ראה בעניין זה ע"א 1595/07 (מחוזי - תל אביב) בית"ר שמשון תל אביב נגד בן אולד ארז (26.11.2008), סעיף 12 לפסק הדין, ת.א. (מחוזי - י-ם) 1240/99 טל גיא נגד ינון אלגולץ (24.7.2002) וכן, ת.א. 21455/04 (שלום - חיפה) שמעון שכטר נגד יצחק אליעזר, עו"ד ואח' (21.11.2007)). בע"א 236/76 אלוניה קואופרטיב לעבודות נגרות בע"מ נגד שלכט ואח', פ"ד לא(2) 44 נקבע, כי פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה הוא פסק דין לכל דבר ועניין, שאינו נופל במהותו או בכוחו מכל פסק דין אחר וכל עוד לא בוטל יש לראותו כסופי והוא מחייב גם לעניין סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין. לכן, משסכום הפיצויים שנקבע בהסכם הפשרה אושר ע"י הניזוק ונקבע בהסכמתו, הוא לא יוכל לגבות בתביעה נוספת סכום פיצויים העולה על הסכום הנ"ל שגבה במלואו. עוד נקבע, כי אין לערבב בין הכלל לפי סעיף 77(א) לפקודת הנזיקין שאדם אשר נפרע פיצויים בשל עוולה לא יפרע פיצויים נוספים בשל אותה עוולה, לבין הכלל שאין הסכם פשרה, שנערך בין הניזוק ואחד מכמה מעוולים משותפים מפקיע את חיובם של האחרים, שאחריותם כלפיו היא ביחד ולחוד, בכפוף לכך שהניזוק גבה בפועל את ניזקו (ע"א 532/77 ישרטו נגד קוקואשווילי, פ"ד לב(1) 645). סייג לכך הוא מצב שבו הסכם הפשרה קובע במפורש כי התובע אינו מוותר על יתר זכויותיו הכספיות כנגד המעוולים האחרים (ראה בעניין זה ע"א 30/72 פרידמן נגד סגל, פ"ד כז(2) 225 וכן, ע"א 132/86 אורנה נגד מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 555).מעשה בית דיןמעוולים במשותף / ריבוי מעווליםעוולה