מצלמה נסתרת בבית משותף

לטענת התובעים, הנתבעים התקינו מצלמה נסתרת בחדר המדרגות המשותף לכל דיירי הבניין מבלי לקבל את רשות נציגות הבית המשותף לכך. המצלמה הנסתרת הותקנה באופן שתיעד חלק ניכר מדלת הכניסה לבית התובעים, זאת מבלי לקבל את הסכמת התובעים לכך. משכך, פעלו הנתבעים כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. הפגיעה בפרטיותם של התובעים נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד להגנות המנויות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות.

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקנת מצלמה נסתרת בבית משותף:

הרקע לתביעה:

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי, בסכסוך שכנים המתגוררים באותו בניין ובאותה קומה, "דלת מול דלת".
בגין סכסוך זה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בסך 300,000 ₪ לפי חוק הגנת הפרטיות (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), תשמ"א-1981 ולפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
בתביעה שכנגד, טענו הנתבעים (התובעים שכנגד) שהתובעים גרמו להם נזקי ממון, ונזקים גופניים ונפשיים. לכן, ביקשו לחייב את התובעים לפצותם בסך 205,120 ₪.

עיקר טענות התובעים (הנתבעים שכנגד):

2. הנתבעים ובני משפחתם הותירו דרך קבע לכלוך בקומה בה מתגוררים הצדדים. כשהתובעים העירו להם על כך, השליכו הנתבעים לכלוך ואשפה מול דלת הכניסה לבית התובעים. במקביל התקינו הנתבעים שתי מצלמות נסתרות. האחת תיעדה את הכניסה לבית התובעים והשנייה תיעדה את המתרחש במקום החניה של הנתבעים.

3. בסרטונים שצולמו על ידי הנתבעים נראה התובע כשהוא מנקה את הלכלוך שהשליכו הנתבעים בפתח ביתו. בפעם אחרת נצפה התובע בסמוך לרכב הנתבעים. על בסיס סרטונים אלה, האשימו הנתבעים את התובע בגרימת נזק לרכושם והשחתתו.

4. הנתבעים פרסמו את קטעי הוידיאו שצילמו לפניי דיירי הבניין, בפורום נדל"ן המצוי באתר "אחוזות הנשיא" ובאתרי אינטרנט שונים תחת הכותרת "X השורט". לצד קטעי הוידיאו פרסמו הנתבעים את שמו המלא של התובע ומקום עבודת התובעים. הנתבעים אף שלחו את קטעי הוידיאו, באמצעות דואר אלקטרוני, אל חבריו לעבודה ומנהליו של מר X.

5. זאת ועוד, באסיפות דיירים שהתקיימו בבניין המגורים המשותף לצדדים ובהזדמנויות אחרות (במעלית ובחנייה על יד המרכול) השמיצו הנתבעים את התובעים, כינו אותם בשמות גנאי ואיימו עליהם.

6. צילום התובעים ללא ידיעתם פגעה בפרטיותם. פרסום ההשמצות, והסרטונים בפני כולי עלמא פגעו בשמם הטוב של התובעים. מטעמים אלה, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בסך 300,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעים (התובעים שכנגד):

7. במהלך שנת 2005 הבחינו הנתבעים בנזקים שנגרמו לכניסה לדירתם. הנזקים כללו כתמי חומצה ושריטות על האריחים שבכניסה לביתם, שריטות על חיפוי הקירות ושברים באריחים ובחיפוי. עוד הבחינו הנתבעים בשריטות עמוקות על פני רכבה של גב’ XX ועל תיבת הדואר שלהם.

8. בניסיון להבין מי אחראי למעשים אלה, החליטו הנתבעים להתקין שתי מצלמות נסתרות. האחת, בכניסה לביתם והשנייה, בתוך רכבה של גב’ XX. כשצפו הנתבעים בקטעי הוידיאו זיהו בוודאות את מר X כמי שגרם נזק לרכושם. יחד עם זאת, ביקשו הנתבעים להכיר באחריות משותפת של התובעים למעשים המתוארים.

9. נוכח זיהוי מר X, הגישו הנתבעים תלונה במשטרה ובעקבותיה הוגש כתב אישום כנגד מר X. חרף האמור, המשיכו התובעים להתנכל לנתבעים באמצעות הגשת תלונות סרק במשטרה, אולם מעשי הוונדליזם פסקו.

10. מעשי הוונדליזם של התובעים גרמו לנתבעים ולילדיהם נזקים נפשיים. כמו כן, מעשים אלה החריפו את מחלת ה"קרוהן" ממנה סובלים הנתבעים. גב' XX אף נזקקה לשלושה ניתוחים במערכת העיכול וזאת כתוצאה מהמתח והחרדה שגרמו לה התובעים במעשיהם.

11. מטעמים אלה ביקשו הנתבעים לחייב את התובעים לפצותם בסך 205,120 ₪.

12. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מטעם התובעים: פרופסור איתן סקפה – המומחה שערך חוות דעת עבור התובעים (להלן: "פרופסור סקפה") והתובעים.
מטעם הנתבעים: הנתבעים, פרופסור דניאל רחמילביץ – מומחה שערך חוות דעת עבור הנתבעים (להלן: "פרופסור רחמילביץ"), מר גדי ברגר – שמאי שערך חוות דעת שמאות רכב עבור הנתבעים (להלן: "מר ברגר"), ושכניהם של הנתבעים מר Y (להלן: "מר Y") ומר Z (להלן: "מר שמי").
בנוסף, לבקשת התובעים העיד לפניי פרופסור יעקב רטן – מומחה שערך חוות דעת מטעם בית המשפט (להלן: "פרופסור רטן").


דיון והכרעה:

לשון הרע:

יסוד הפרסום:
13. לטענת התובעים הנתבעים פרסמו עליהם דברי לשון הרע כדלקמן:
א. פרסום לשון הרע בקרב שכני התובעים – במסגרת אסיפות דיירים בבית המשותף.
ב. פרסום לשון הרע ברשת – באמצעות העלאת סרטונים לאתרי אינטרנט, הוספת כיתוב משפיל וכן פרסומים שונים באתר שכונת המגורים ("אחוזת הנשיא").
ג. פרסום לשון הרע במקום עבודתו של מר X, באמצעות משלוח שתי הודעות דואר אלקטרוני משמיצות.


14. פרסום לשון הרע בקרב שכני התובעים:
לטענת התובעים התרחשו מספר אירועים בהם הטיחו בהם הנתבעים דברים שיש בהם להוות לשון הרע:
באסיפת דיירים שהתקיימה בבניין ביום 24.6.07 צעקה גב' XX לעבר גב' X ואמרה לה "אני אגרום לכך שתעברו דירה", "בעלך פסיכופט", "בעלך מטורף", "בעלך חולה נפש", "הילדים שלנו ושל כל השכנים בסכנה".
באסיפת דיירים שהתקיימה ביום 2.7.07 אמר מר XX לכל השכנים שנכחו ובהתייחסו לתובעים "ישנם פסיכופטים באסיפה". בהמשך כינה מר XX את מר X "טרוריסט", "פסיכופט", "מטורף ומשוגע".
באסיפת דיירים שהתקיימה ביום 4.9.08 כינה מר XX את מר X "פושע" ואף איים עליו "תיזהר ממני אני אטפל בך".
באסיפת דיירים שהתקיימה ביום 1.11.08 אמר מר XX למר X בקולי קולות "אתה בן זונה", "שאמא שלך תישרף בגיהינום". ולגב' X אמר מר XX באותו מעמד "ואת חכי אני שורף אותך בבית הספר על הסיפור הזה כל המדינה תראה דרך יו טיוב...שכל המדינה תדע שבעלך פסיכופט...את מגנה על חרא של בן אדם".

15. הנתבעים הכחישו בלשון רפה את האמירות המיוחסות להן. יחד עם זאת, מר XX הודה בעימות מילולי שהיה בין רעייתו לבין גב' X, אם כי הכחיש את תוכן הדברים שמיוחסים לרעייתו. מר XX הודה בתצהירו "כי מי שביצע נזקים כה רבים וחמורים ...הוא מבחינתי טרוריסט ולדעתי אף פסיכופט מסוכן" [עמ' 5 לנ/8].

16. שני דיירים שנכחו באסיפות הדיירים העידו, אף הם, לפניי בעניין זה.
מר Y הסביר בתצהירו שנכח באסיפת הדיירים שהתקיימה ביום 1.11.08 והיה עד "לצעקות והטחת דברים" מצד מר XX כלפי מר X.
מר Z העיד לפניי שמכוח היותו חבר בוועד הבית נכח בכל אסיפות הדיירים. לדבריו, שמע את מר XX מגדף את משפחת X.

17. הנה כי כן, עדויותיהם של שני הדיירים, מר Y ומר שמי, מחזקות את הראיות שהציג מר X: ציטוטים והקלטות מתוך דברים שהטיחו הנתבעים בתובעים במסגרת אסיפות דיירים בבית המשותף בו מתגוררות שתי המשפחות. עדויות אלה מתיישבות עם מוצגים ת/10 ו – ת/11 במסגרתם הודה מר XX בכתב אישום מתוקן בו יוחסה לו עבירת איומים כנגד התובעים במהלך אסיפת דיירים מיום 4.9.08.
על כן, אני קובע שהנתבעים אכן פרסמו במפגשים עם השכנים את הדברים המיוחסים להם בתצהיר מר X.

18. פרסום לשון הרע באינטרנט:
לטענת התובעים, הנתבעים העלו לרשת קטעי וידיאו שצילמו באמצעות המצלמות הנסתרות שהתקינו תחת השם "X השורט" באתרי אינטרנט שונים. בין האתרים אליהם הועלו הסרטונים נמנה אתר האינטרנט YouTube. לצד קטעי וידיאו אלה פרסמו הנתבעים את שמו המלא של מר X ומקום עבודתה של גב' X. בנוסף צירפו הנתבעים את הכיתוב: "אשתו מורה ומנהלת בתיכון ברחובות, בושה למורה בישראל".

19. הנתבעים כתבו כתבה באתר "אחוזות הנשיא", המשמש אתר שכונתי עבור תושבי השכונה בה מתגוררים תלמידי גב’ X, הודעה בזו הלשון:

"שלום לכולם. לא יודעת כמה מכם יודעים אבל יש בשכונה דייר שהשחית את הכניסה לדירה של השחן שלו וגם שרט ופגע ברכבים בביניין. המעשים שלו תועדו במצלמות והוא מועשם בבית מישפט השלום במישפט פלילי. ניתן לראות חלק מהעדויות ב youTube.com שם יש לרשום בחיפוש: X השורט. ראיתי את הנזקים והזדעזעתי" [השגיאות במקור].

ובהמשך הפורום של אתר זה כתבו:

"X נראה נורמאלי לחלוטין אבל כנראה שזה רושם מוטעה. לאיש יש בעיות קשות אני מכיר אותו. לאשתו קוראים X היא מורה בחטיבה א' דה שליט...לא להאמין שאנשים כאלה גרים כאן לידינו ממש מפחד. זאת משפחת X אשתו מורה בדה-שליט. שכן שפוגע באיכות השכונה הוא אדם עצבני פחד".

20. לתצהיר מר X [ת/4] צורפו תדפיסים של הפרסומים ברשת האינטרנט:
תדפיס תמונת מסך של סרטון וכיתוב נלווה באתר YouTube;
צילום מסך מאתר Google.com;
צילומי מסך מאתרי אינטרנט נוספים worldcupblog.org, scripturn.com; veti.com; digite.se;
פרסום באתר "אחוזות הנשיא" ahuzothanasi.com;
פרסום בפורום כללי של אתר "אחוזות הנשיא" לרבות קישור לסרטון ב- YouTube.

21. בחקירתו הנגדית הודה מר XX שפרסם את הסרטון באתר YouTube וכתב בפורומים של אתרים שונים הודעות על התובעים תחת השם "לימור" [פר' עמ' 53 ש' 25-32]. יתר על כן, הודאת מר XX בקשר בינו לבין אותם סרטונים שמקורם במצלמה סמויה שהתקין בלובי הדירתי [ס' 9 לנ/8], מלמדת אף היא על הזיקה הפרסומית בין מר XX לבין הפרסום שנעשה ברשת.

22. על כן אני קובע שמר XX הוא שביצע את הפרסומים ברשת בהם הוצג הסרטון המתעד את מר X מפזר לכלוך לכיוון דירת משפחת XX, מפזר חומר אבקתי על העציץ ליד דירתם, מכה באיזור הדלת ושורט את רכבם של מש' XX.
יתר על כן, אני קובע שמר XX הוא שערך את הכותרות לצד הסרטונים: "X השורט" וכן פרסם את מקצועה של גב' X ומקום עבודתה. בכך יצר זיקה בין הסרטונים בהם תועד מר X לבינה. אני אף קובע שמר XX הוא שכתב תגובות והפניות באתר אחוזות הנשיא, כמתואר על ידי התובעים.
חלקה של גב' XX בפרסומים אלה לא הוכח לפניי ועל כן אינני מייחס לה אחריות כלשהי לפרסומים אלה.

23. פרסום לשון הרע במקום עבודתו של מר X, באמצעות משלוח הודעות דואר אלקטרוני:
לטענת התובעים, ביום 5.11.08 שלחו הנתבעים הודעת דואר אלקטרוני לעובדי חברת החשמל, לחבריו לעבודה של מר X ולמנהליו. תוכן ההודעה כדלקמן:

"בזכות הסרטון המופיע באינטרנט, קיים כנגד X תביעה משפטית פלילית מס' תיק פ1185/08 בבית משפט השלום ברחובות, בגין ונדליזם מתמשך (כשנתיים של השחטת רכוש) של חדר מדרגות ורכב של השכן. בסרטון שהגיע לידי נראה X כשהוא מלכלך, מפזר חומר לא מזוהה בעציץ ופוגע בכניסה של הדיירים ממול. חשוב לציין כי למיטב הבנתי לא היה כל סכסוך בין השכנים לפני סדרת ההטרדות. אני רק מעוניינת כי תראו במו עיניכם מי הוא האיש אשר עימו אתם עובדים"

[השגיאות במקור-א.ש.; נספח 8 לת/4]

ביום 6.11.08 שלחו הנתבעים הודעת דואר אלקטרוני נוספת אל מנהלו הישיר של מר X במקום עבודתו ובה נכתב כדלקמן:

"...ראית את הסרטים על X ב-youtube.com?
מטורף לגמרי מה שהולך שם. האיש הזוי.
רק נכנסתי ורשמתי בחיפוש X. נבהלתי ממה שראיתי שם. מלחיץ צריך לדבר על זה".
[נספח 9 לת/4]

24. שולח הודעות הדואר האלקטרוני לעמיתיו לעבודה של מר X כינה עצמו "לימור כהן" ובדואר אל מנהלו של מר X כינה עצמו: "אלי כהן". בחקירתו הנגדית הודה מר XX ששלח את הודעות הדואר אלקטרוני למקום עבודתו של מר X, פרסם את הסרטון באתר YouTube וכתב בפורומים של אתרים שונים הודעות על התובעים תחת השם "לימור" [פר' עמ' 53 ש' 25-32]. מכאן שגם לגבי הפרסומים ברשת מתקיים יסוד הפרסום הקבוע בסעיף 2(ב)(1) לחוק. על כן אני קובע שפרסומים אלה בוצעו על ידי מר XX.

יסוד הפגיעה בכבוד:
25. המבחן לצורך קביעה האם פרסום מסוים נופל לגדר לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 617 (2002) נקבע כדלקמן:

"פרשנות הפרסום תיעשה על-ידי בית-המשפט תוך עיון בפרסום עצמו בלא להיזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפרסום. כבר נקבע בפסיקתנו כי המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו".

26. בחינה של הפרסומים לעיל, מביאה למסקנה חד משמעית שיש בהם תוכן שפוגע בכבוד, שעלול "להשפיל אדם בעיני הבריות...לעשותו מטרה לבוז או ללעג מצדם...לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו...לפגוע באדם במשרתו... בעסקו במשלח ידו או במקצועו".

27. יחד עם זאת, יש מקום לאבחן בין דברי לשון הרע שנאמרו בעל-פה במהלך אסיפות הדיירים לבין הפרסומים ברשת.
מכתבי הטענות ועדויות הצדדים לפניי עולה שבין הצדדים שררה מערכת יחסים עכורה ומורכבת על רקע האשמות הדדיות. מר Y תיאר בעדותו שבמהלך אסיפת הדיירים מיום 1.11.08 הייתה "אלימות מילולית" [פר' עמ' 79, ש' 17]. מר Z תיאר בעדותו שבמהלך אסיפות הדיירים נשמעו "ויכוחים והתלהמויות, וכעסים שצצו והרמות קול...גידופים" [פר' עמ' 82 ש' 10-11, 14].

28. התרשמתי שהצדדים היו שרויים בסכסוך שכנים ממושך. סכסוך זה כלל, בין היתר, התגרויות הדדיות והגשת תלונות הדדיות למשטרה. על רקע הסכסוך, התנהלו אסיפות הדיירים באווירה טעונה וכעוסה. כך, העיד לפניי השכן מר שמי:

"...אני זוכר שהיו שם ויכוחים והתלהמויות, וכעסים שצצו והרמות קול".

[פר' עמ' 82, ש' 10-11]

29. עדותו של מר Z היתה עקבית באשר לאווירה הטעונה ששררה באסיפות הדיירים, בין משפחת X למשפחת XX. כך בהמשך התייחס מר Z לאחת ההקלטות בה תועד כשהוא מנסה להרגיע את מר XX:

"... הוא התחיל להרים את הקול ולצרוח ולכן צעקתי מה אתה עושה".
[פר' עמ' 83 ש' 9]

30. עדותו של מר Z מתיישבת עם גרסתו של שכן נוסף, מר Y. גם מר Y התייחס לדברים שהטיח מר XX בגב' X כ"צעקות" [פר' עמ' 79 ש' 5]. גם מר Z אישר בחקירתו הנגדית שהוא ניסה להרגיע את מר XX.

31. לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים, אני סבור שהאמירות המיוחסות לנתבעים נאמרו על ידם במהלך אסיפות הדיירים על רקע רגשות הכעס בהם היו שרויים. יש להביא בחשבון שבמועד בו התקיימו האסיפות נודע כבר לנתבעים מי עומד מאחורי החבלות הנמשכות לרכבם ומי הוא שחיבל באיזור פתח דירתם.

32. הנתבעים הטיחו במר X בעיקר את הכינויים: "פסיכופת", "טרוריסט", "חולה נפש" ו"משוגע". מדובר בגידופים, קללות והתרסות. אמירות כגון אלה יכולות לבוא בגדר לשון הרע, אך בה בעת, לא כל גידוף יקים עילה מכוח החוק. ככל שהשימוש בגידוף שכיח יותר, כך נעשית פגיעתו לקשה פחות [ס' 24 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, (2006); אורי שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 131-132]

33. הגידופים וההתרסות שנאמרו מצד הנתבעים כנגד התובעים, התרחשו לאחר שהתגלה לנתבעים מי עומד מאחורי החבלות ברכושם, שהתמשכו על פני תקופה ארוכה. סערת הרגשות אליה נקלעו הינה מובנת. יתר על כן, במובחן ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, בה נעשה שימוש במטבעות לשון קשים ביותר ["נאצי" – רע"א 10520/09 בן גביר נ' דנקנר (2006); שימוש באותיות KZ (מחנה ריכוז) – ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333 (1989); משת"פ – 466/83 שאהה נ' דרדיריאן, פ"ד לט(4) 734 (1986); "גוץ, שחור-זקן, אדום פנים וחובש כיפת משי גדולה" – ע"א 4607/92 הרב קליין נ' רונן, (1994)], הרי שבענייננו נעשה שימוש במילים קשות, אך נעדרות את אותו מטען משפיל ורב עוצמה של הביטויים שזכו להגנת בתי המשפט על דרך פסיקת פיצויים מכוח החוק.

34. להתרשמותי, המפגשים בין המשפחות המסוכסכות, כאשר ברקע המפגשים הגילוי כי מר X הוא שעומד מאחורי החבלות ברכוש הנתבעים, הצית את זעמם של הנתבעים, כל פעם מחדש, ועורר בהם חֵמה שמצאה את ביטוייה באותם גידופים. נסיבות אלה הולמות את המקרים בהם לא נפסקו פיצויים בגין ביטויים שכאלה [ת.א. 444/51 לזרוביץ נ' כהנא פ"מ(י) 173, 175-176) ; ת.א. (קצרין) 550/04 לויפרמן נ' אלבז (2009)].

35. מטעמים אלה, אני קובע שאמירות הנתבעים כלפי התובעים באסיפות הדיירים מיום 24.6.07, 2.7.07, 4.9.08 1.11.08 אינן מקימות עילת ברת פיצוי מכוח החוק.

36. לא כך הם הדברים באשר לפרסום הסרטון ברשת האינטרנט ובאשר לפניות למקום העבודה של מר X. פרסומים אלה מצאו כולם את ביטויים ברשת האינטרנט. על רשת האינטרנט נאמר, באחת הפרשות, בזו הלשון:

"רשת האינטרנט אינה עשויה מיקשה אחת. הרשת הייתה כשדה שבה גדלים פרחים רבים שונים זה מזה, וכוללת היא מגוון רב של שירותים משירותים שונים. לא הרי הדואר האלקטרוני כהרי שיחת-רשת, ואלה השניים אין הם כגלישה באתר האינטרנט. כל אחד מאלה ומאפייניו שלו. שירות אחד ידמה עצמו למכתב, שירות אחר אפשר הוא כעיתון, שירות שלישי היה כשיחת-סלון."

[תב"מ 16/01 סיעת ש"ס – התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה נ' חבר-הכנסת אופיר פינס-פז סגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד נה (3) 159 (2001)]

37. ואכן, המרחב המקוון הוכר כזירה הראויה להגנת שמו הטוב של אדם [רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה  לשרותי  בזק, (2010); ת"א (שלום ראשון-לציון) 5844/07 וינטרוב נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ, (2009); ת"א (ראשון לציון) 2705/07 גרינפלד נ' שרף, (2009); ת"א (תל-אביב) 51859/06 דיסקין נ' הוצאת עיתון הארץ (2008); ת"א (פתח תקווה) 6161/01 רייכמן נ' יצהר (ט.פ.) (2003); ת"א (כפר סבא) 7830/00 בורוכוב נ' פורן (2002)].

38. מר XX עשה שימוש בשלושת הזירות המאפיינות את המרחב המקוון: מר XX העלה סרטונים לאתרי אינטנרנט שונים, מר XX ערך תגוביות (טוקבקים) ו"פוסטים" בפורום האתר הקהילתי ולבסוף טרח ושלח מכתבים בדואר האלקטרוני לגורמים במקום העבודה של מר X. באמצעות ריבוי האיזכורים של מר X, יצר מר XX רייטינג גבוה, במובן זה שמנועי החיפוש, שהינם תוכנות המשמשות לכריית מידע ברשת בתנאי היצף, מאתרות את המידע הקשור למר X באמצעות ניתוח וסיווג (crawler) [להרחבה ראו: ניבה אלקין-קורן, המתווכים החדשים ב"כיכר השוק" הווירטואלית, משפט וממשל, כרך ו', תשס"א-תשס"ב, 381]. התוצאה היא שכל הקשה על שמו של מר X תחשוף את הגולש במרחב המקוון לפרסום המשפיל.

39. בהקשר זה טענו הנתבעים להגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק. הגנה זו כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע לאמיתותו של הפרסום והיסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום.

40. הפסיקה הדנה במונח "עניין ציבורי" עסקה, בעיקרה, בנושאים בהם העניין הציבורי נגע לדמויות ציבוריות או לאירועים "חדשותיים". עם זאת, יתכנו מצבים בהם פרסום ברבים של עניינים הנוגעים לאדם פרטי עשוי להביא תועלת לציבור, למשל כאשר מטרת הפרסום היא לשרת את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, או הדאגה להגנת הציבור בפני סיכונים שונים, לרבות סיכונים בריאותיים [ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 827 (1994)]. התועלת הציבורית במקרים כאלו תתבטא ביתרון לכלל.

41. בענייננו, לא מתקיים היסוד השני של הגנת אמת בפרסום – קיומו של עניין ציבורי. אופי הסכסוך בין הצדדים הינו פרטי-אישי על רקע סכסוך בין שכנים. הסכסוך נסב סביב מחלוקת בין שתי משפחות שכנות. אין מדובר בהתרחשות ברשות הציבור. אף הצדדים להליך דנא אינם דמויות ציבוריות. תוכן הפרסום אינו תורם ולו דבר לציבור. על כן אין תועלת ציבורית בדברים שכתבו הנתבעים בהודעות דואר אלקטרוניות [ז' סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת", עיוני משפט ט' (תשמ"ג) 175, 194]. הואיל והמידע שבפרסום לא היה רלוונטי להגשמת מטרה ציבורית כלשהי, אני קובע שהפרסומים אינם חוסים תחת הגנת סעיף 14 לחוק.

42. משנדחו טענות ההגנה של מר XX כנגד חבותו בגין הפרסומים ברשת האינטרנט, יש לקבוע מהו הפיצוי הראוי לתובעים.
בהקשר זה, אני מביא בחשבון שמדובר בפרסום שיטתי ורחב.
מר XX לא הסתפק בהעלאת הסרטון שצולם לאתר YouTube, אלא הוסיף לצד הסרטון כיתוב משפיל ביותר אשר בו מתואר תוכן הסרטון.
באתרים אחרים, בהם ניתן היה לצפות בסרטון הוידאו הוסף כיתוב משפיל "X השורט 1"; "X השורט 2"; "X השורט 3". כיתוב זה מגביר מאוד את האלמנט הלעגני שיש בתוכן הפוגע. אני קובע אפוא, שהפצת הסרטונים ברחבי רשת האינטרנט אינה מידתית ואינה עומדת בכל קריטריון של סבירות.

43. בנוסף לאותם סרטונים נערכו הערות שונות אשר ניתנות לצפייה באמצעות מנוע החיפוש של Google. בקטעי הקישור נערך זיהוי והצמדה של מר X אל גברת X, תוך ציון מקומות העבודה שלהם: מר X כעובד בחברת החשמל וגב' X כמורה ומנהלת בתיכון בעיר רחובות. קטעי קישור אלה, מגבירים את אלמנט הפגיעה במקום העבודה של התובעים.

44. גם הפרסומים הנוספים בפורום "אחוזות הנשיא" חמורים באופן יחסי. פורום אחוזות הנשיא הינו אתר אינטרנט המשמש לאינטראקציה חברתית בין תושבי שכונת המגורים בה מתגוררים התובעים והנתבעים. כפי שעולה מתדפיס האתר, הוא כולל פורומים שונים בהם השכנים מחליפים דעות, מסייעים אחד לשני ומעלים נושאים כלליים. פרסום הסרטון במסגרת זו מהווה פגיעה במעמדם החברתי של התובעים בקרב שכניהם. כך לדוגמא באחת התגוביות שנרשמו לקישור לסרטון, נכתב בזו הלשון:

"X . אני מכיר אותו. אני מכיר אותו הוא נראה נחמד למי שלא יודע, אבל הוא בנאדם עצבני פחד. זה נראה רע מאוד (לא הפתיע אותי שראיתי את הסרטים)...".
[נספח 7 לת/4]

45. דברים אלה נכונים, וביתר שאת, לגבי הפניות הישירות אל חבריו לעבודה של מר X וכן לגבי הפניה הישירה אל מנהלו של מר X. פרסומים אלה אינם משרתים תכלית כלשהי שכן לא נעשו על רקע עבודתו של מר X בחברת החשמל. מאידך, יש בהם כדי להשפיל את מר X לפני חבריו לעבודה ולהציג אותו באופן לעגני, מטורף וחסר שיפוט. האופן החוזר והנשנה שבו בוצעו הפרסומים והפצתם במרחב המקוון שוללת כל אפשרות לתחולתה של הגנת תום הלב.

46. כאשר אני מביא בחשבון את כל אלה, אני סבור שיש מקום לפסוק פיצוי לזכות התובעים כדלקמן:

א. בגין הסרטונים שהופצו בארבעה אתרים ברשת האינטרנט – סך 15,000 ₪ בגין כל סרטון לזכות מר X, היינו סך 60,000 ₪. סכום זה נפסק על הצד הנמוך, מכוח סמכותי לפי סעיף 19 לחוק, בהתחשב בכך שהסרטונים מתעדים פעולות של מר X, במסגרתן פגע ברכוש הנתבעים או הטריד אותם. בנוסף, לנוכח הקישור שנעשה אל גב' X ולמקום עבודתה, הנני קובע פיצוי לזכותה, בסך 10,000 ₪. במסגרת פסיקת סכומים אלה, הבאתי גם בחשבון את ההפניות אל אותם אתרים באמצעות מנועי החיפוש השונים, לרבות מנוע חיפוש של Google.

ב. בגין הפרסומים באתר האינטרנט "אחוזות הנשיא" – הנני פוסק סך 20,000 ₪ לזכות מר X.

ג. בגין שתי הודעות הדואר האלקטרוני שנשלחו למקום העבודה של מר X, הנני פוסק סך 10,000 ₪ בגין כל הודעה והודעה, היינו סך 20,000 ₪.

47. סיכומם של דברים, בגין עילת לשון הרע, אני מחייב את מר XX לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
לזכות התובע סך 100,000 ₪.
לזכות התובעת סך 10,000 ₪.
הסכומים הינם ליום מתן פסק הדין.

פגיעה בפרטיות:

48. לטענת התובעים, הנתבעים התקינו מצלמה נסתרת בחדר המדרגות המשותף לכל דיירי הבניין מבלי לקבל את רשות נציגות הבית המשותף לכך. המצלמה הנסתרת הותקנה באופן שתיעד חלק ניכר מדלת הכניסה לבית התובעים, זאת מבלי לקבל את הסכמת התובעים לכך. משכך, פעלו הנתבעים כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. הפגיעה בפרטיותם של התובעים נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד להגנות המנויות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות.

49. מנגד, טענו הנתבעים שהתקנת המצלמה הנסתרת בחדר המדרגות וברכבם הן פעולות לגיטימיות. הנתבעים הסבירו בתצהיריהם שהמצלמה הנסתרת הוצבה בחדר המדרגות באזור פתח דירתם. מר XX אישר בעדותו שמצלמה זו צילמה את חלקה התחתון של דלת הכניסה לבית התובעים אולם, הם לא פנו לתובעים לצורך קבלת אישורם להתקנת המצלמה. לדברי מר XX: "לבקש רשות מאנשים שפוגעים בי? לא ביקשתי" [פר' עמ' 55, ש' 15]. הנתבעים אף לא פנו לנציגות הבית המשותף בבקשה להתקין את המצלמה בחדר המדרגות.

50. בעל דירה רשאי לעשות שימוש יום יומי, רגיל ומתאים למקום ברכוש המשותף, מבלי לקבל לכך היתר מאת האסיפה הכללית. התנאי לכך הוא שמדובר בשימוש סביר לפי תנאי המקום והזמן ובעל הדירה אינו מונע שימוש דומה מאחרים [ראו: ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה פ"ד כח(1) 645, 649 (1974)].

51. בענייננו, אין חולק שהמצלמה הנסתרת הוצבה בחדר המדרגות של הבניין, קרי בשטח הרכוש המשותף. התקנתה נעשתה ללא קבלת אישור מאת דיירי הבניין והיא אינה יכולה להיחשב כפעולה הנעשית באופן "יום יומי רגיל ומתאים למקום". אלא שעסקינן במצלמה זעירה ובלתי נראית. ככזו, היא אינה מפירה את זכותם החוזיות והקנייניות של התובעים כבעלי דירה בבית המשותף.

52. יתר על כן, בנסיבות ענייננו, אינני רואה בהצבת המצלמה הסמויה כחורגת מן המותר בחוק הגנת הפרטיות:

ראשית, יש להביא בחשבון שהמצלמה הותקנה בחדר המדרגות של הבית המשותף. במובן זה מדובר במתחם אליו יכול כל אדם להיכנס, מבלי להיזקק לאישור מראש, לרבות דיירי הבית, אורחיהם ועוד. לכך יש להוסיף שמתוך עיון בסרטונים עולה שהמצלמה מכוונת בעיקר אל דלת הנתבעים (משפחת XX). החלק הנצפה בכניסה לדירת התובעים (מש' X) הוא חלקה התחתון של דלת הכניסה באופן שלא מאפשר לראות את פלג גופו העליון של הנכנס או יוצא מדירת התובעים. על כן ספק רב אם אין עסקינן ברשות הרבים.

שנית, אף אם אין מדובר "ברשות הרבים", אני סבור שעומדת לנתבעים הגנת "ההגנה על אינטרס אישי כשר" כקבוע בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.
מר XX הסביר בעדותו לפניי שבשנת 2005 החלו להיגרם נזקים רבים באזור מבואת הכניסה לדירתם. תחילה סברו שהנזקים נגרמו על ידי ילדיהם. אולם כשהבינו שלא כך הדבר, התקינו בשנת 2007 מצלמה נסתרת באזור פתח דירתם. מאחר שהנתבעים לא ידעו מיהו הגורם המשחית את רכושם ואף לא חשדו בגורם כזה, הרי שפעולה זו לא נעשתה מתוך רצון "לבלוש" או "להתחקות" אחר התובעים בחיי היום יום שלהם כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. התרשמתי שהתקנת המצלמה הנסתרת נעשתה מתוך רצון כן לברר את זהות הגורם נזק לרכושם ובכך למנוע הימשכותם של מעשי ונדליזם. בכך ביקשו הנתבעים להגן על "עניין אישי כשר" כאמור בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות. בהקשר זה יש לציין כי פעולה הנעשית לשם הגנה על רכוש הוכרה על ידי הפסיקה כ"עניין אישי כשר" ביחס לעוולת לשון הרע [ראו: ע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389,391 (1975)]. על דרך ההיקש יש להחיל קביעה זו גם לגבי הצבת מצלמה סמויה שנועדה לתעד אירוע של פגיעה ברכוש או בחיים. עובדה היא שהסרטונים שתועדו באמצעות אותה מצלמה עמדו בבסיס כתב האישום שהוגש כנגד מר X [ראו נספח 7 לנ/7 – כתב האישום וכן ראו הכרעת הדין בעניינו של מר X – מוצג נ/12 עמ' 57].

53. מטעמים אלה אני קובע שהתקנת המצלמה הנסתרת על ידי הנתבעים נעשתה למען תכלית ראויה שמטרתה, הגנה על אינטרס קנייני של הנתבעים. יתר על כן, הצבת המצלמה הסמויה נעשתה באופן שאינו חורג מן הסביר, כמפורט לעיל. משכך, אין בעצם פעולת הצילום כדי להקים לתובעים עילת פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות.

54. אולם, בכך לא חדלו הנתבעים.
לאחר שמר X צולם באמצעות המצלמה הסמויה והסרטונים נמסרו למשטרה, הפיץ מר XX את הסרטונים לארבעה אתרי אינטרנט שונים. לצד הסרטונים הוסיף מר XX מלל שכלל את שמותיהם של התובעים, מקום עבודתם ומספר תיק פלילי שהתנהל באותה עת כנגד מר X. הנתבעים אף שלחו הודעות דואר אלקטרוניות למקום עבודתו של מר X. בהודעות אלה ציינו שוב את מספר התיק הפלילי שהתנהל כנגד מר X והפנו לסרטונים המצויים באתר YouTube.

55. לטענת התובעים, יש בפרסומים אלה כדי להוות פגיעה בפרטיות כקבוע בסעיפים 2(1) לחוק הגנת הפרטיות וכן סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות.
אין דעתי כדעת התובעים.
סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות עוסק בהתחקות ובילוש אחר הנפגע. בענייננו, אין מדובר בבילוש אחר התובעים, אלא בהצבת מצלמה סמויה המכוונת אל פתח דירתם של הנתבעים.
גם סעיף 2(9) אינו הולם את נסיבות ענייננו. סעיף זה עוסק באותם מקרים בהם נעשה שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, בניגוד למטרה שלשמה נמסרה אותה ידיעה. לדוגמא: בית חולים שמעביר מספרי טלפון של יולדות לחברת מזון לתינוקות או חברה קדישא שמעבירה את פרטי משפחות הנפטרים לחברות הבונות מצבות. במקרים אלה, המידע נמסר למטרה ספציפית, אולם הוא מועבר לצד שלישי לשם מטרה אחרת מתוך שיקול כלכלי, היוצר רווח הן למעביר המידע והן למקבל המידע [ראו: אלי הלם, דיני הגנת הפרטיות, עמ' 138 (2003)]. כך, בתי משפט שדנו בהפרת סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, עשו זאת לא פעם בהקשרים פליליים, בגלל הרווח שצמח למעביר המידע לצד ג' [ראו: ת.פ. (תל-אביב) 6955/98 מ"י נ' שחם (2001); ע"פ (תל-אביב) 70207/00 לביא נ' מ"י (2000)].

56. בחינת הנסיבות נשוא ענייננו מובילה למסקנה שהפרסום שביצע מר XX הפר את הוראת סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". אומנם, טענה זו לא נטענה במפורש על ידי התובעים, אולם היא עולה מהמסכת העובדתית שהובאה לפניי וממילא נובעת מהעילה הכללית של פגיעה בפרטיות [רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' קזס, פ"ד נב(2) 214, (1998)].

57. הפרסום שביצע מר XX, בעצם העלאת הסרטונים לרשת, אינו עומד בהגנה כלשהי מכוח החוק. הפגיעה בפרטיותו של מר X, באמצעות הפצת הסרטונים במרחב המקוון, איננה מידתית ואין בה לשרת מטרות לגיטימיות של הנתבעים. משכך, יש מקום לחייב את מר XX בפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותו של מר X, שצולם בארבעת הסרטונים.

58. במסגרת שיקוליי לחיוב מר XX בתשלום פיצויים לתובעים, הבאתי בחשבון שכבר נפסקו פיצויים בגין הפרסומים מכוח עילת לשון הרע. כן אני מביא במסגרת שיקוליי שמר X מתועד באותם פרסומים פוגע ברכושה של משפחת XX. על כן, בהתחשב בכל אלה, אני מחייב את מר XX לפצות את מר X בפיצוי בסך 20,000 ₪ ליום מתן פסק הדין (לפי 5,000 ₪ לכל סרטון).


התביעה שכנגד:

59. בתביעה שכנגד ייחסו הנתבעים לתובעים מעשי וונדליזם ברכושם וקשרו בין מעשים אלה לבין נזקים נפשיים שנגרמו, לטענתם, להם ולילדיהם. עוד קשרו הנתבעים בין מעשים אלה להחמרה במחלת ה"קרוהן" ממנה סובלים הנתבעים.

נזקים לרכוש:

60. לטענת הנתבעים, לאחר התקנת המצלמה הנסתרת נצפה מר X בארבעה מועדים שונים כשהוא יוצא מביתו ומבצע פעולות שונות כדלקמן: אוסף את הלכלוך מפתח ביתו ומשליך אותו מול פתח דירת הנתבעים; מפזר חומר בלתי מזוהה על העציץ, המונח ליד דלת הכניסה לדירת הנתבעים ואשר שייך להם; פוגע באריחים ליד דלת הדירה של הנתבעים. לצורך תמיכה בטענתם צירפו הנתבעים את ארבעת הסרטונים על גבי דיסק [נספח 6 ל-נ7-נ/8]. הנתבעים צירפו אף קובץ תמונות המתעדות את מבואת הכניסה לדירתם ואת הנזקים שנגרמו, לטענתם, על ידי התובעים [נספחים 5-8 עד 7-8 ל-נ/7].

61. בעדותו הסביר מר XX שבעת שהתקינו את המצלמה הנסתרת בחדר המדרגות, "היה כבר נזק רב בשל תקופה מצטברת של נזקים שהצטברו עוד ועוד, היה כבר נזק רב" [פר' עמ' 57, ש' 14-15]. יחד עם זאת מצפייה בסרטונים "רואים את מר X יותר מפעם אחת, פעמיים, רוכן ופוגע באריחים וברצפות. רואים אותו זורק במכוון לכלוך על כניסה לבית, שזה מתאים לאדם שמתנכל" [פר' עמ' 57, ש' 15-17].

62 עוד טענו הנתבעים שמצפייה בסרטוני המצלמה הנסתרת שהותקנה ברכבה של גב' XX עולה "דמות של גבר שמגיח מהחשיכה וגוחן מעל הרכב". לאחר שצפו בסרטונים מספר פעמים, עלה החשד שמדובר במר X. הנתבעים צירפו קובץ תמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לרכבם [נספח 1-8 עד 4-8 ל-נ/7].

63. בעדותו הסביר מר XX שלרכבם נגרם נזק רב. לדבריו: "...פעם בחודש, פעם בחודשיים, או בשבועיים אנחנו מגיעים לרכב ורואים עוד שריטה. הרבה פעמים ולא מקרה אחד" [פר' עמ' 56, ש' 1-2]. הסרטונים המתעדים את מעשי הנזק צולמו בחשיכה ואיכותם גרועה, אולם "...זה היה מספיק בשביל לזהות מי האיש שמתנכל..." [פר' עמ' 56, ש' 3-4]. על בסיס סרטונים אלה אף הגישו הנתבעים תלונה למשטרה.

64. לדברי מר XX, הרכב הניזוק נמכר מבלי שתוקנו הנזקים. יחד עם זאת, הופחת מחירו בהתאם.

65. מנגד התובעים טענו שהנתבעים הם שזרקו לכלוך אל עבר דירת התובעים על מנת "לגרום להם להגיב". מר X עומת במהלך עדותו עם הסרטונים שצולמו על ידי הנתבעים בחדר המדרגות של הבניין. לטענתו: "...זה סרטון ערוך...אני לא עושה שום נזק. אני רוצה לראות את הסרטון במלואו...אני לא עשיתי שום נזק ...ראיתי את הסרטון הזה, אני מנקה פה, אבל לא עושה שום נזק ברכוש. הסרטון הזה הוא ערוך. חסרים הקטעים שהם יצאו זרקו לי במכוון לכלוך ועשו לי נזק באריחים. כל הסרטונים ערוכים...אני לא פוגע בכלום. ראיתי את הסרטונים אלף פעמים, לא פעם אחת...אני מסתכל ואין פגיעה באריחים" [פר' עמ' 34, ש' 13, 15, 17, 19-21, 23, 29].

66. בהמשך עדותו, כשעומת מר X עם הודאתו במשטרה לפיה שרט את רכב הנתבעים פעמיים, הסביר: "אני בן אדם...אני עשיתי ברכב 2 שריטות וברצפה שריטה אחת. זה מה שהודיתי. בגלל שאני בן אדם כן, אמין וישר...וברגע של כעס כשראיתי את הלכלוך של הבית שלי, זה קרה רק ביום אחד, בראשון לשישי ב-2007..." [פר' עמ' 35, ש' 13-15, 17-18].

67. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים אני מעדיף, במחלוקת זו, את גרסת הנתבעים:

ראשית, גרסת הנתבעים הייתה מהימנה, אחידה ותאמה את המציאות, כפי שהוצג לפניי באמצעות תמונות [נספח 1-8 עד 7-8 ל-נ/7]. מנגד, עדותו של מר X הייתה פתלתלה ומתחמקת. על אף הודאתו במשטרה בביצוע מעשה וונדליזם ברכוש הנתבעים והרשעתו בהליך פלילי בגין מעשים אלה, ניסה מר X בעדותו להתחמק מאחריות. כך לדבריו חוקר המשטרה החתים אותו על הודאה שלא יצאה מפיו [פר' עמ' 42, ש' 24-25]. באשר להרשעתו בהליך הפלילי טען מר X: "אני עשיתי פעם אחת במרצפת והשופטת צבר הוסיפה עוד 2 פעמים שעשיתי נזק...אני אמרתי פעם אחת והשופטת החליטה 3 פעמים" [פר' עמ' 36, ש' 30, 32].

שנית, בהודאתו במשטרה מיום 3.6.07 [נ/5] הודה מר X כי שרט את רכב הנתבעים פעמיים, שרט את הרצפה בסף דלתם וזרק לכלוך על "שטיחון" המונח בפתח דלתם.

שלישית, מעיון בנספח 6 ל-נ/7 נצפה מר X כשהוא פונה אל עבר סף דלתם של מש' XX ומבצע פעולות שונות. פעולות אלה מתיישבות עם הודאתו של מר X במשטרה לגרימת נזק ותמונות הנזק שהוצגו לפניי.

רביעית, סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע ש"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי...אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי".
כנגד מר X הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה ברכב הנתבעים והיזק לרכושם. ביום 6.12.11 במסגרת ת.פ. 1185/08, הרשיעה כב' השופטת צבר את מר X באישומים שיוחסו לו בכתב האישום וקבעה כדלקמן:

"...אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של חבלה ברכב בדרך של שריטת הרכב בשני מקומות, כפי הודאת הנאשם, וכן בביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד וזאת בגין שריטת המרצפות שליד דלת דירת השכנים, בשלוש הזדמנויות".

[הכרעת הדין – מוצג נ/12]

68. מטעמים אלה אני קובע שמר X גרם נזק למבואת הכניסה של דירת הנתבעים ושרט את רכבם.

69. הנתבעים ביקשו לייחס את הפגיעה ברכושם לשני התובעים יחד. לדבריהם, אמנם מר X בלבד נצפה בסרטונים כמי שגורם לנזקים ברכוש הנתבעים. אולם התובעים רקמו יחד את ביצועם של הנזקים וביצעו אותם במשותף.

70. מנגד טענה גב' X שלא ידעה על מעשיו של מר X. לדבריה: "הטענות נודעו לי רק באסיפת הדיירים מפיה של גב' XX" ובהמשך "אני לא הייתי בבית בכלל רוב הזמן" [פר' עמ' 44, ש' 19, עמ' 52, ש' 1].

71. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור שלא ניתן לייחס את גרימת הנזקים לגב' X, משני טעמים עיקריים:
ראשית, מעיון בסרטונים נצפה מר X לבדו כשהוא מבצע פעולות שונות מול סף ביתם של הנתבעים. לגב' X אין כל זכר בסרטונים אלה.
שנית, מר X לבד נחקר והודה במעשים אלה במשטרה. מר X לא קשר את רעייתו למעשים אלה.

72. מטעמים אלה, אני קובע שהאחריות לגרימת הנזקים לרכוש הנתבעים מוטלת על מר X בלבד.

גובה הנזק:

73. מבואת כניסה:
הנתבעים צירפו לתצהיריהם "הצעת מחיר להחלפת ריצוף חיפוי לובי קומה" [נספח 12 ל-נ/7]. בהתאם להצעה זו, עלות תיקון הנזק עומדת על סך 9,200 ₪ כולל מע"מ.

74. מנגד, התובעים טענו שמר X לא גרם כל נזק למבואת הכניסה לדירת הנתבעים. בסיכומיהם הסבירו התובעים שאם נגרם נזק למשקוף דלת הכניסה לבית הנתבעים, הרי שהוא נגרם כתוצאה מפריצת הדלת באמצעות פטיש, מברג ובעיטות, עת התברר לנתבעים שבנם נרדם כשהוא נעול בבית. לצורך חיזוק טענה זו, הפנו התובעים לעדותו של מר Y כדלקמן: "פרצתי את הדלת...אבל גם הוא היה שם. אני דחפתי עם הידיים..." [פר' עמ' 79, ש' 29, 31]. עוד טענו התובעים, שהנזקים שנגרמו לאריחים נבעו מליקויים באריחים עצמם וללא כל קשר לתובעים. לדבריהם, הקבלן שהניח את האריחים הודיע שיחליף את האריחים הפגומים אולם מר XX סרב ואמר "תשאיר לי את זה" [קטע מס' 4 בנספח 1 ל-ת/4].

75. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מקבל את גרסת הנתבעים לעניין גובה הנזק.

ראשית, הנתבעים לא טענו לנזק למשקופים והצעת המחיר שהוגשה מטעמם לא כללה את תיקונם.
שנית, מר X הודה בחקירתו במשטרה בשריטת האריחים והריצוף בפתח דלת דירת משפחת XX.

76. מאחר שהתובעים לא צרפו חוות דעת מטעמם ולחילופין הצעת מחיר נגדית לתיקון הנזקים, הרי שהצעת המחיר שהגישו הנתבעים לא נסתרה. בשים לב לעבודה הנדרשת לצורך תיקון הנזק, הצעה זו נראית לי סבירה ומתיישבת עם סימני הנזק. על כן, הנני מחייב את מר X בעלות הנזק למבואה בסך 9,200 ₪ בתוספת מע"מ (10,672 ₪), הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

77. הרכב:
בתצהיריהם טענו הנתבעים שביום 1.6.07 בשעה 20:00 נצפה מר X כשהוא שורט את רכבם. נוכח האמור, הגישו תלונה במשטרה ובעקבותיה הוגש נגדו כתב אישום.
לשם הוכחת גובה הנזק שנגרם לרכבם, צירפו הנתבעים את חוות דעתו של השמאי גדי ברגר [נספח 11 ל-נ/8]. מר ברגר בדק את הרכב ביום 10.8.09 והעריך את הנזק שנגרם לו בסך 11,184 ₪.
בעדותו לפניי הסביר מר ברגר שעל פני הרכב נמצאו שריטות "טריות". לדבריו: "לא היו סימנים ישנים אלא טריים" [פר' עמ' 76, ש' 17]. בהמשך הסביר מר ברגר כדלקמן: "אני ראיתי שריטות שנראו לי די טריות, יכול להיות חודשיים ויכול להיות שלושה חודשים אבל לא שנתיים ומעלה" [פר' 77 ש' 7-8].

78. בסיכומיהם, נשענו התובעים על עדות זו, וטענו שמאחר שהרכב נבדק בחלוף שנתיים מיום ביצוע השריטות (1.6.07) הרי שהשריטות שנמצאו עליו לא התבצעו על ידי מר X. לטענתם, יש בכך כדי להעיד על חוסר תום לב מצד הנתבעים.

79. בחקירתו במשטרה מיום 3.6.07 הודה מר X ששרט את רכב הנתבעים. על בסיס הודאה זו הורשע מר X ביום 6.12.11 בביצוע עבירה של חבלה ברכב בדרך של שריטת הרכב בשני מקומות.

80. נוכח האמור, אינני מקבל את טענת התובעים. יחד עם זאת, הנתבעים לא הוכיחו שכל השריטות שנגרמו לרכבם, נגרמו על ידי מר X. לכן, על דרך האומדנא, אני קובע שגובה הנזק לרכב הנתבעים בגין השריטות עומד על מחצית מהסכום שהוערך בחוות דעת השמאי, היינו סך 5,592 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

נזקים נפשיים ועגמת נפש:

81. לטענת הנתבעים, מעשי ההתנכלות של מר X גרמו להם ולילדיהם לחיות בחרדה מתמדת. בידיעה שהתובעים עומדים מאחורי מעשי הוונדליזם, פחדו הילדים להשתמש במעלית ללא השגחת הוריהם. בכך גרמו מעשי התובעים לנתבעים ולילדיהם פגיעה נפשית.

82. טענות הצדדים לעניין הנזק הנפשי נטענו לפניי בעלמא, מבלי שצורף בדל ראיה המעידה על קרות נזק זה. בהיעדר נתונים על תלונות בדבר התדרדרות המצב הנפשי לאחר האירועים, באופן שהצריך טיפול פסיכולוגי או נפשי אצל הנתבעים, אני קובע שלנתבעים לא נגרם נזק נפשי בר פיצוי. כמו כן, ילדיהם של הנתבעים אינם צד להליך זה ובכל מקרה לא הוכח שנגרם להם נזק נפשי כלשהו. בנסיבות אלה טענות הנתבעים לנזק נפשי שנגרם להם ולילדיהם - נדחות.

83. יחד עם זאת, מצפייה בסרטונים ושמיעת העדויות, התרשמתי שמר X הציק לנתבעים בצורה חוזרת ונשנית. כך, בסרטונים נצפה מר X בארבעה מועדים שונים, סמוכים זה לזה, כשהוא מבצע פעולות שיש בהן כדי להטריד את מנוחת הנפש. נראה שמר X הציב לעצמו מטרה ופעל באובססיביות לשם השגתה. בפעולות אלה גרם לנתבעים לנזק לא ממוני.

84. לאחר שהתרשמתי מהיקף הפעולות שביצע מר X באופן שגרתי על מנת לערער על שלוות רוחם של הנתבעים, אני רואה לנכון לחייב אותו בפיצוי בנזק לא ממוני, בסך 20,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.

החמרה מחלת ה"קרוהן" אצל גב' XX:

85. הנתבעים סובלים ממחלת קרוהן מזה שנים. לטענתם, מחלה זו החמירה במיוחד בין השנים 2005-2007, בעקבות לחץ, מתח וחרדה שגרמו להם מעשי התובעים. מר XX החל לחוש "מחושים שונים" הקשורים למחלה. אצל גב' XX חלה החמרה קשה יותר. היא נזקקה לטיפולים רפואיים קשים ובשנת 2008 עברה מספר ניתוחים.

86. הנתבעים ביקשו להכיר בקשר ישיר בין מצבי מתח וחרדה להתגברות מחלת הקרוהן. לשם תמיכה בגרסתם צירפו הנתבעים את חוות דעתו של פרופסור רחמילוביץ אשר ערך חוות דעת עבורם [נ/1]. בחוות דעתו כתב פרופסור רחמילוביץ כדלקמן:

"...מתח נפשי מכל סיבה עשוי להחמיר או לגרום להתלקחות סימני מחלה בכל אבר בגוף. מתח נפשי יכול ללא ספק לגרום גם להתלקחות ו/או להחרפת תסמיני המחלה במי שסובל ממחלת קרוהן...בבני אדם, עבודות מחקר קליניות ואפידמיולוגיות הראו שכמו במצבי מחלה אחרים, גם במי שסובל ממחלת מעי דלקתית כמו קרוהן גורמים הכרוכים במתח, לחץ ועצב עשויים לגרום להתלקחות ו/או להחרפת סימני המחלה...לאחר רגיעה שנמשכה יותר מעשר שנים מאז הניתוח ב 1994, מחלתה של אבישג XX התלקחה בצורה קשה ביותר...סביר מאד, שהמתח הנפשי בו היתה שרויה בשנים 2005-2007 תרם להחמרת תסמיני מחלתה".

87. בעדותו לפניי הסביר פרופסור רחמילוביץ כי כשכתב בחוות דעתו שמשנת 1994 חלה רגיעה במחלת גב' XX, הסתמך על דיווחי גב' XX בעל פה בלבד. לדבריו, לא היה מודע להתפתחויות שחלו במחלתה בין השנים 1995-2005.

88. פרופסור רחמילוביץ אישר שתורשה ועישון הם חלק מהגורמים למחלה. לדבריו: "יש לנו הרבה מידע על הקשר הלא חיובי בין עישון ובין מחלת קרוהן, וזה בא לידי ביטוי לכל אורך הדרך, בחומרת ההתלקחויות, בסכנה לחזרת המחלה לאחר ניתוח. זה מקובל, מקובל עלי ועל כל העולם" [פר' עמ' 31, ש' 27-29]. אולם כשכתב את חוות דעתו לא ידע שגב' XX מעשנת [פר' עמ' 31, ש' 31-32].

89. מנגד, סברו התובעים שאין כל קשר בין מחלתה של גב' XX והחמרתה לבין מעשיהם. התובעים ביקשו לסמוך טענה זו על חוות דעתו של פרופסור סקפה אשר ערך חוות דעת עבורם [ת/1]. מחוות הדעת עולה כדלקמן:

""מדובר בחולת קרוהן קשה החל מגיל 13. למעט הפוגה בתר-ניתוחית בת 2-4 שנים, שאופינית אחרי ניתוחי מעיים במחלה זו, חזרה המחלה להיות פעילה בדרגות חומרה משתנות, ללא הפוגה משמעותית עד עצם היום הזה...אצל החולה נרשמו התלקחויות הרבה לפני שנת 2005, השנה שבה, לכאורה, מצבה הנפשי הקשה של החולה הורע, בגלל סכסוך שכנים...מחלת קרוהן היא מחלה בעלת מרכיבים גנטיים-משפחתיים שלהם מתווספים גורמים סביבתיים שונים...עישון הוא אחד הגורמים הסביבתיים המשפיעים ביותר על מחלת הקרוהן ויותר בנשים...גב' XX עשנה, כאמור, לכל אורך שנות מחלתה ללא הפוגה...אין כל קשר בין מצבי דחק, ואפילו הקשים ביותר, ובין התפרצות מחלת הקרוהן. אם יש קשר כלשהו הוא קשר הפוך: מצבי דחק "מגינים" בפני התפרצות של מחלת הקרוהן...אין קשר, איפוא, למצב הדחק שהיתה החולה נתונה בו, לכאורה, ומחלת הקרוהן שלה בתקופה הנדונה. זוהי התנהגותה ה"טבעית" של מחלת הקרוהן".

90. בעדותו ציין פרופסור סקפה שמחלת גב' XX לא עצרה בשנת 1994 לאחר הניתוח שעברה וחזרה בשנת 2005, מועד פרוץ הסכסוך עם התובעים, אלא "...שבשנת 95 כבר שנתיים אחרי הניתוח, נעשתה לחולה קולונוסקופיה, והבדיקה הראתה תהליך דלקתי פעיל לאורך כל המעי שנותר, שנתיים אחרי הניתוח. כמו כן בשנת 97 יש לנו כאבי בטן ושלשולים...כך הלאה אחת לכמה זמן...כל הזמן יש תלונות של מחלה ולא שעד 2005 היא היתה בריאה וב-2005 החלו כאבי בטן" [פר' עמ' 26, ש' 5-9].

91. לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונה ביום 23.6.11 פרופסור יעקב רטן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגסטרואנטרולוגיה. פרופסור רטן קבע בחוות דעתו [במ/1] כדלקמן:

"...עלינו להבין שמדובר במחלה כרונית עם מהלך בלתי צפוי ולעיתים קשה, כך שלמעשה סיבוכים עשוים להופיע גם ללא טריגרים נוספים.
יחד עם זאת ידוע בחלק מהספרות הרפואית שמצבי לחץ חד או כרוני משמשים כמנגנון הדק להחמרת המחלה ולהופעת הסיבוכים היכולים להופיע גם לאחר ירידת רמת הלחץ.
במקרה הנ"ל לפי המסמכים חלה התדרדרות מ-2005 השנה בה נחשפה ללחץ.
מכאן שמתקבל מאד על הדעת שהלחץ שימש כמנגנון הדק והשפיע על מהלך המחלה עד היום הזה.
לאור האמור לעיל ניתן לאמר שחלה החמרה בעקבות הדחק אך כאמור מאחר ומדובר היה במהלך מחלה קשה יש לקבוע קשר לדחק ב-50% בלבד".

92. בעדותו ביקש פרופסור רטן לבצע הבחנה בין הגורמים למחלה לבין החמרתה. לדבריו, בפסיקה הענפה שצורפה על ידי ב"כ התובעים ולפיה דחו בתי המשפט כל קשר בין לחץ לבין גרימת מחלת הקרוהן, "דובר בנושא של גרימה ואנו מדברים על החמרה, שזה שני עולמות שונים לחלוטין" [פר' עמ' 71, ש' 15-16]. לדבריו: "הבעיה של גרימה הרבה יותר מורכבת כי מדובר במחלה מולטיפקטוריאלית, שהיא בחלקה הגדול גנטי, אז תמיד אפשר לטעון למי שיש במשפחתו גנטיקה והוא מפתח את המחלה, אומרים שזה גנטי, לעומת החמרה, הקשורה למהלך המחלה. יש לי עשרות חולים שאני מטפל בהם בקרוהן, שאחדים אני לא רואה שנים...ויש כאלה שכל שבוע מאושפזים...לוקחים את אותם אנשים שחולים, עוקבים אחרי אורח חייהם, ורואים שלזה קרה משהו טראומטי במשפחה, נפטר לו מישהו, פיטרו אותו וכו', פתאום מחלתו מחמירה, קל יותר למצוא את הקשר. בגרימה זה הרבה יותר מורכב" [פר' עמ' 75, ש' 1-8].

93. לעניין גורם העישון הסביר פרופסור רטן בעדותו כדלקמן: "...היא מעשנת, והיתה לה מחלה והיא מעשנת. המהלך שלה הוא מהלך קלאסי של קרוהן עם עליות וירידות, אבל גם במהלך קלאסי, אם נכנסים באופן יוצא דופן פקטורים, כמו לחץ וכו', אז הזינוק כלפי מעלה עם הסיבוכים הוא יותר גדול. כל השנים היא לא פיתחה פיסטולות ואפצסים, והיא הגיעה למצב שהיא הסתבכה בזה" [פר' עמ' 73, ש' 17-20].

94. ההלכה המחייבת לענייננו נקבעה ברע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931 (2003) (להלן: "הלכת מאיר"). לאחר שמונתה וועדת מומחים, המורכבת משלושה מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה קבע בית המשפט העליון, על בסיס חוות דעת הוועדה, שאין אסכולה רפואית התומכת בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין היווצרות או החמרת מחלת הקרוהן.

95. ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 (1995) נקבע שעל מנת לגבש אסכולה רפואית "...צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד...בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על ידי מחקרים".

96. פרופסור רחמילוביץ אישר בעדותו שהמועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל קבעה שהספר של פורטרן ושלזינגר הינו הספר הלימודי העיקרי בישראל למתמחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה (להלן: "הספר") [פר' עמ' 29, ש' 13-14].

97. פרופסור רטן ביקש בעדותו לראות בספר זה כאסכולה רפואית חדשה. לדבריו, במהדורה השמינית של הספר, שהוצאה בשנת 2006, נטען לקיומו של קשר בין לחץ לבין החמרה במחלת הקרוהן [פר' עמ' 68, ש' 26-32]. לדבריו בעת שניתן פסק הדין בהלכת מאיר, לא הייתה מונחת לפניי בית המשפט המהדורה השמינית של הספר. אלא שעותק הספר עם הפנייה לעמודים הרלבנטיים לא הוצג לפניי.

98. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות המומחים, לא אוכל לקבל את האמור בחוות דעתו של פרופסור רטן.
ראשית, הלכת מאיר שנקבעה על ידי בית המשפט העליון הינה הלכה שמחייבת בית משפט זה ואין בידי לסטות ממנה.
שנית, פרופסור רטן כתב בחוות דעתו שגב' XX היא חולת קרוהן קשה כך שהסיבוכים יכולים להופיע אצלה גם ללא טריגרים נוספים. קביעה זו יחד עם העובדה שמחלת הקרוהן לא שכחה אצל גב' XX בין השנים 1995-2005, מחזקת את חוות דעתו של פרופסור סקפה.
שלישית, אין להתעלם מהעובדה שגב' XX עישנה משך שנים רבות, כפי שעולה מחוות הדעת. גם בכך יש לחזק את חוות דעתו של פרופסור סקפה.

99. מטעמים אלה, אני קובע שבהתאם להלכת מאיר, לא הוכח קיומו של קשר בין גורם לחץ לבין החמרת מחלת הקרוהן אצל גב' XX.

100. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

101. סוף דבר:
התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן:
במסגרת התביעה בתיק העיקרי - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 120,000 ₪.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 10,000 ₪.
סכומים אלה הינם ליום מתן פסק הדין.
התביעה כנגד גב' XX - נדחית.
במסגרת התביעה שכנגד - אני מחייב את מר X לשלם לנתבעים סך 16,264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
כן אני מחייב את מר X לשלם לנתבעים סך 20,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.
התביעה כנגד גב' X - נדחית.

102. לעניין הוצאות המשפט, לאחר שהבאתי בחשבון את דרך הילוכם של הצדדים זה כלפי זה, כפי שעלה מהעדויות שהובאו לפניי, אני סבור שזה המקום שלא לפסוק הוצאות ושכר טרחה לזכות מי מהצדדים. על כן, אני קובע שכל צד ישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תיקונים ברכוש המשותף

  2. מזגן מרעיש בבית משותף

  3. מכירת מחסן בבית משותף

  4. עורך דין בתים משותפים

  5. נזילה בחניון בית משותף

  6. מצלמה נסתרת בבית משותף

  7. איחור ברישום בית משותף

  8. החלפת ספק גז בבית משותף

  9. פגמים בדירות בבית משותף

  10. פתיחת פאב בחצר בית משותף

  11. בעלות על חניה בבית משותף

  12. חישוב שטחי בניה בבית משותף

  13. בעלות על מחסן בבית משותף

  14. השתלטות על קומה בבית משותף

  15. רישום בפנקס הבתים המשותפים

  16. ניוד זכויות בניה בבית משותף

  17. בניית חומה בגינה בבית משותף

  18. יחידת רישום נפרדת בבית משותף

  19. שינויים בשטח חניה בבית משותף

  20. בניה על גג בית משותף ללא הסכמה

  21. בניה בבית משותף ללא הסכמה מראש

  22. שינוי קירות חיצוניים בבית משותף

  23. בקשה למתן הוראות רישום בית משותף

  24. בניית יחידות דיור על גג בית משותף

  25. סירוב לרישום בפנקס הבתים המשותפים

  26. הגדלת מספר יחידות דיור בבית משותף

  27. טענת החבת דירה שלא כדין ברכוש המשותף

  28. האם מותר לבנות חדר על גג בית משותף ?

  29. רישום בית כנסת כיחידה נפרדת בבית משותף

  30. אישור תוספת למחסן חוץ ללא קבלת הסכמת השכנים

  31. האם פסק דין מחייב את כל הדיירים בבית משותף

  32. עיכוב רישום בית משותף בגלל מחלוקות לגבי סעיף בתקנון

  33. בקשה להרחבת יחידת סטודיו על חשבון שטח לובי ומעברים בבית משותף

  34. איזון בין שני דיירים בבית משותף המבקשים לממש את זכות הקניין שלהם

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון