מקום שיפוט בית הדין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מקום שיפוט בית הדין לעבודה: הנשיא (גולדברג) .1הנושא לדיון והכרעה בערעור זה הוא פירושה של תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אשר זה לשונה: " .3(א) מקום השיפוט הוא - (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (להלן - התקנה). אין חולק כי התובענה שהגיש המשיב בבית הדין האזורי, היא בגדר סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-.1969 .2המשיב שימש כרופא אמון ראשי לריפוי שיניים של המערערת, ובתקופת העסקתו האחרונה, עד לפיטוריו, שימש כמנהל מחלקת תביעות של ביטוח שיניים של המערערת. המשיב טען בתצהירו, שהוגש לבית הדין האזורי כעדות ראשית בבקשת המערערת להעברת מקום השיפוט: "עבודתי חייבה הדרכה שוטפת של סוכנים וכן פגישה עם ועדי עובדים של גופים, המעוניינים בביטוח בכל רחבי הארץ". בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי אמר, לגבי תקופת עבודתו האחרונה: "בסביבות %15, % 20או % 25מתפקידי בוצע בירושלים" (לפי 4(21)). ובהמשך מודה המשיב, כי בתקופה האחרונה היקף הפגישות (בירושלים) הגיע ל-% 10בערך (פי 6(28). המערערת כופרת בגירסה זו, אך לאור התוצאה אליה אנו מגיעים נצא מההנחה, כי אכן גם הגירסה הקיצונית של המשיב היא הנכונה. .3בית הדין האזסורי בירושלים (השופט כליף ונציגי הציבור ג'ינאו וקמון; תב"ע נג/525-3; נד/232) קיבל את גירסת המשיב, בהסתמך על הסיפא של התקנה וקבע כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין האזורי בירושלים. על קביעתו זו של בית הדין האזורי ערעור זה, לאחר נטילת רשות (דב"ע נה/44-9). .4בית הדין האזורי, בהחלטתו, למד מהשוני בין התקנה והתקנה המקבילה, אשר קדמה לה, בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969, בה נאמר: מקום השיפוט הוא - (1) בתובענה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שבגללה מוגשת התובענה". בנמקו את החלטתו, המבוססת כאמור על הסיפא של התקנה, אומר בית הדין האזורי: "במקרה שלפנינו, התובע עשה חלק מעבודתו בירושלים, די בכך כדי להקנות לתובע 'לבחור' באחד מבתי הדין המצויים באזורים בהם עבד. הלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון קבעה כי 'הברירה, המוענקת לתובע, היכן להגיש את תביעתו, מתפרשת על דרך ההרחבה' (ר"ע 84/501 'הסנה' חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה רוטבו פ"ד לט(1) 26). ואם בבתי המשפט הרגילים זו ההלכה, הרי שבבתי הדין לעבודה הדבר הוא בבחינת על אחת כמה וכמה". .5בא-כח המערערת טען, כי אין ללמוד מהסיפא לתקנה את אשר הסיק ממנה בית הדין האזורי, מה עוד שאף לגירסת המשיב, עיקר עבודתו היה בתל אביב. בא-כח המשיב תמכה בפסק הדין ובהנמקתו. עד כאן העובדות, החלטת בית הדין האזורי וטענות הצדדים. .6נקודת המוצא, ממנה יצא בית הדין האזורי, ובצדק, שעה שהחליט כאשר החליט, היא כי המונחים "מקום העבודה", ו"בוצעה העבודה", אשר בתקנה, הם מונחים שונים (דב"ע ל/9-6 חב' קרן למשקי עזר ופיתוח החוף הירוק בע"מ - חיים בן יצחק פד"ע א 64, 66); אלא מאי - יש ו"מקום העבודה" ומקום ביצועה של העבודה חד הם (דב"ע נא/108-3 ישעיהו פוקס - אלסנט בע"מ פד"ע כג 300, 303). נראה לנו כי כך הדבר במקרה שלפנינו. נבהיר את דברינו. עובד העובד באופן קבוע משך שנים בחצרי מפעל בחיפה, יוצא, לדרישת מעבידו, לבצע עבודה, משך פרק זמן של מספר חודשים, באזור גוש דן. התביעה, אותה הוא מגיש, היא בגין תשלומים המגיעים לו, לטענתו, בגין אותה עבודה בגוש דן. במקרה דנא - "מקום העבודה" הוא באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בחיפה; "מקום ביצוע העבודה" הוא באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב. על פי תקנות התשכ"ט - היה על העובד להגיש תביעתו לבית הדין האזורי בחיפה, ובו בלבד. על פי תקנות התשנ"ב - יוכל העובד להגיש תביעתו בבית הדין האזורי בתל אביב, הכל לפי בחירתו ונוחיותו. ומכאן לענייננו. מסכת העובדות מביאה למסקנה כי "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה היו זהים. אין גם חולק כי את "עיקר עבודתו" ביצע המשיב במשרדי המערערת בתל אביב; המערערת אף שילמה לו עבור נסיעות ברכבו הפרטי, ואף זאת ראיה שהצדדים ראו את מקום העבודה של המערער בתל אביב. לדעתנו, אין די בביצוע חלק מהעבודה בירושלים על מנת להקנות לבית הדין האזורי בירושלים סמכות. בחלופה השניה בתקנה (ראה פיסקה 1לעיל) נאמר: "או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". "העבודה" נאמר, ולא עבודה. מכאן שמקום שבו בוצעה העבודה, צריך להיות מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה, וזאת אף אם נקבל את הערכתו מרחיקת הלכת של המשיב. .8כך למשל איש תחזוקה במפעל הממוקם בעיר אחת, ואשר מבצע עבודה בכל חלקי הארץ, לא יוכל לבחור את בית הדין בו יגיש תביעתו. בדומה לכך נהג בקו קבוע ירושלים-אילת וחזרה לא יוכל להגיש תביעתו בבית הדין האזורי בבאר-שבע, אלא רק בזה שבירושלים; לעומת זאת נהג בקו קבוע אילת - ירושלים וחזרה יהיה רשאי להגיש תביעתו בבית הדין האזורי בבאר שבע. זאת, משום שאם ישאל, הוא או אחרים, היכן "מקום עבודתו" והיכן הוא "מבצע את עבודתו", תהא התשובה כי אלה הם בנקודת המוצא של הקו. .9ואם תישאל השאלה מה מצא מחוקק המשנה לקבוע שתי חלופות למקום השיפוט, הרי שהתשובה לכך היא, כי הדבר בא להקל על התובע, אך לא בכל המצבים בהם ביצע עבודה כלשהי באזור שיפוטו של אחד מבתי הדין. כבר ציינו שיתכן מצב בו מקום העבודה הוא בעיר אחת, ועיקר העבודה בעיר אחת, מבצע חלק לא משמעותי מעבודתו בעיר אחרת, אך תביעתו (לשעות נוספות, למשל) מתיחסת רק לעבודתו בעיר האחרת. .10סוף דבר - הערעור מתקבל ואנו קובעים כי מקום השיפוט בתביעות המשיב הוא בית הדין האזורי בתל אביב, ואני מורים על העברתו כאמור. בית הדין האזורי, בפסק דינו, יתחשב בהליך זה בהוצאות שיפסוק.מקום שיפוטבית הדין לעבודה