משכורת כתבת בעיתון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורת כתבת בעיתון: .1התובעת טוענת כי עבדה אצל הנתבעת בתור כתבת ועורכת מדור הנוער בעתון אותו מוציאה הנתבעת לאור, בקיץ .1994 .2התובעת טוענת כי לא סוכם עימה גובה שכרה וכי היא עבדה כדי להכין כתבות. .3התובעת הציגה בפני בית הדין שתי כתבות שזכו לכיסוי בשער הראשי של העתון ועוד 14כתבות שפורסמו בעמודים פנימיים. .4לאחר שאבי התובעת העלה את ענין השכר, הופסקה עבודת התובעת, מכיוון שלא היה סיכום לגבי שכר. .5לאחר מכן הנתבעת שלחה לתובעת צ'ק בסך 513ש"ח. .6התובעת תבעה 4000ש"ח כשכר, 150ש"ח דמי נסיעות על פי קבלות שהוגשו ועוד 500ש"ח הוצאות טלפון. הסכום הנתבע עבור שכר, ננקב בכתב התביעה לפי נתונים שקיבלה התובעת מהעתון "כל הנגב" לגבי שכר סופרים לפי מילים. .7הנתבעת הגישה כתב הגנה לפיו נאמר לתובעת שהיא זכאית אך ורק להחזר הוצאות, אך לאחר סיום עבודתה, הוצא לה צ'ק הכולל את הסכום המקובל בעתון לפי מספר העמודים. לכתב ההגנה לא צורף התעריף לפיו חושב הסכום שבצ'ק, אשר אין מחלוקת כי לא נפדה על ידי התובעת. .8הנתבעת הוסיפה לטעון כי מדובר במדורי נוער ובני הנוער הכותבים אותו מקבלים רק החזר הוצאות וכך נהוג בעתון גם לגבי בעלי מדורים אחרים. .9הנתבעת הוזמנה כדין לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22.5.95אך לא הופיעה לאותו דיון, ללא כל הודעה. .10כך הותירה הנתבעת את התובעת כשהתובעת היא היחידה המופיעה בפני בית הדין והמביאה את ראיותיה וכל זאת לאחר שכאמור, עמדת הנתבעת לא הובאה במלואה בפני בית הדין, מכיוון שהתעריף לא צורף לכתב ההגנה. .11אין ספק שהתובעת ראויה לשכר עבור עבודתה. מדובר בעתון שהוא עסק מסחרי ואשר פרסום מודעות בו ורכישת גליונותיו, נעשים בתמורה כספית ולכן אין סיבה שמי שמביא לכך שיהיה בעתון תוכן מושך, לא יזכה לשכר, אלא רק להחזר הוצאות בלבד. בענין זה אין כל הבדל אם מדובר במדור נוער או במדור אחר. .12מתברר כי התובעת השקיעה עבודה ומאמץ בכתיבת הכתבות וערכה ראיונות עם אנשים שונים, אשר לפחות לגבי חלקם, היתה צריכה להשקיע עבודת הכנה וגם להוציא הוצאות נסיעה ואחרות וכמובן שהושקעה עבודה בכתיבת הכתבות. .13אמת נכון שעתוני נוער נעזרים בכתבים צעירים או כתבי נוער או שאר כינויים כיוצא בזה, כאשר אלה הם נערים ונערות הכותבים לעתון, תוך שיש להם מעמד מיוחד המעניק להם עדיפות בקבלת כתבותיהם לפרסום בעתון, אך התמורה לנערים ונערות אלה היא בעצם המעמד המיוחד, בזכות להוסיף לשמם את תוארם ככתבי נוער או כתבים צעירים בפרסום באותו עתון, בנסיון העתונאי שמצטבר אצלם וביוקרה שנלווית למעמד זה, ללא כל תמורה כספית. .14מצד שני, ברור כי כל מי שדבריו מפורסמים בעתונים יומיים גדולים, זוכה לתשלום. .15בענין זה מדובר במצב ביניים, הקרוב יותר למצב השני. אין מדובר בעתון יומי המתפרסם בכל הארץ, אלא מדובר בשבועון אשר מופץ באיזור העיר באר שבע וסביבתה בלבד, אולם כאמור זהו עתון מסחרי. אין כאן מעמד מיוחד או מעין הדרכה ואין כאן כל סיכום מראש. לפיכך, יש לקבוע את שכרה של התובעת, בהתאם לאופיו של העתון ולתפוצתו. .16העובדה שלא היה הסכם בכתב בין הצדדים, פועלת לחובת הנתבעת. עובדה היא כי התובעת סבורה שמגיע לה שכר ובסכום הגבוה פי תשע מאשר הנתבעת סוברת. אילו היה הסכם בכתב בין הצדדים, לא היה בסיס למחלוקת כזו. הסכם בכתב הוא כלי הגנה שהמעביד חייב לדאוג לעצמו כי יהיה ברשותו, למניעת טענות מצד עובדים לגבי גובה השכר המוסכם. מעביד שאינו טורח להצטייד בכלי הגנה זה, כאילו ויתר מראש והסכים לכך שכל סכום שהעובד ינקוב בו כשכר מוסכם, יתקבל על ידי בית הדין כשכר מוסכם, פרט למקרה בו בית הדין יסבור שסכום זה איננו סביר. .17בנסיבות אלה, כאשר אין הסכם בכתב בין הצדדים וגם התעריף הנהוג אצל הנתבעת איננו ידוע לבית הדין וגם איננו ידוע לתובעת ולא היה ידוע לתובעת כאשר התקבלה לעבודה, כל שנותר לעשות הוא לקבוע שכר ראוי. .18ברור שאין להזקק לנתונים של עתון כל הנגב, שהוא חלק מעתון יומי. בענין זה יש להתחשב בכך שמדובר במקומון היוצא אחת לשבוע ואשר עמודיו קטנים וחלק נכבד ביותר ממנו מוקדש למודעות. .19כמו כן יש לזכור שאכן מדובר בנערה צעירה שזכתה גם להתנסות ולכניסה למקצוע העתונאות. .20בנוסף, יש להתחשב בכל הנתונים שכבר נסקרו לעיל. .21נקבע בזה כי השכר הראוי עבור כתבה שפורסמה בעמוד פנימי, הינו 75ש"ח לכל כתבה. הכפלת מספר זה ב- 14כתבות מביאה לתוצאה של 1050ש"ח. .22נקבע בזה כי השכר הראוי עבור כתבת שער הינו 200ש"ח. הכפלת מספר זה בשתי כתבות, מביאה לתוצאה של 400ש"ח. .23התובעת טענה בכתב התביעה כי הגישה קבלות על דמי נסיעה בסך 150ש"ח והדבר לא נסתר. אין סיבה שלא לקבל את דברי התובעת כנכונים ולראות את הוצאות הנסיעה בסך 150ש"ח, כהוצאות שאכן נעשו ועל כן החזרן מגיע לתובעת. .24התובעת טוענת כי הוצאות הטלפון היו בסך 500ש"ח. לא ניתן לקבל טענה זו. התובעת יכלה לנהל את השיחות הטלפוניות ממשרדי הנתבעת ולא מביתה. אין כל הוכחה לכך שאכן התבצעו מבית התובעת שיחות בכמויות כאלה. התובעת לא הציגה חשבונות טלפון שמהם עולה פער כזה בין התקופה הנדונה לבין תקופות אחרות ואפילו אם היתה מציגה חשבונות כאלה, עדיין בהחלט יתכן שסיבת השוני היתה אחרת. נראה כי המירב שניתן לזכות בו את התובעת בנושא זה, הוא 100ש"ח. .25הסכום הכולל המגיע לתובעת, על פי האמור לעיל, הינו 1700ש"ח. .26לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 1700ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.94ועד מועד התשלום בפועל. .27כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .28על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.משכורתעיתונות