ניכוי ממשכורת בגין נזקים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי ממשכורת בגין נזקים: התביעה בתיק זה הוגשה בגין יתרת שכר של 400, 2ש"ח, זאת לתקופת עבודה מ- 18.9.94ועד .22.11.94התובע מציין כי הועסק בשכר של 500, 1ש"ח בצרוף % 10מההכנסה ברוטו של הרכב. עוד מציין התובע כי הנתבעת ניכתה 800, 1ש"ח משכרו עבור נזקים שגרם התובע לרכב עליו עבד. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי התובע, אף שהציג את עצמו כנהג סמיטריילר מקצועי, התברר כי אינו מיומן ועקב כך גרם נזקים למשאיות עליהן עבד. הובהר לתובע בתחילת עבודתו, שאם יגרום נזק למשאית כתוצאה מנהיגה לא נכונה, ישא בנזקים שאינם מכוסים ע"י חברת הביטוח והוא הסכים לכך. הנתבעת מפרטת את הנזקים שהתובע גרם תוך תקופת עבודתו הקצרה לכלי רכב שונים, וטוענת כי הפסדיה מסתכמים בסכום של 500, 14ש"ח, זאת כשהיא לוקחת בחשבון גם את השבתת משאית למשך חודש. לטענתה, לפחות הנזק שגרם ביום האחרון לעבודתו היה נזק שנגרם בזדון; מה גם שנטש את המשאית ועזב את העבודה כשנודע לו על הנזק. לכן אין לקבל את תביעתו. הנתבעת צירפה חשבוניות לגבי עלות התיקונים בכלי הרכב שבהם גרם התובע נזקים לטענתה. הנתבעת (התובעת שכנגד) העמידה את תביעתה שכנגד על הסך 000, 25ש"ח, זאת מטעמי אגרה, כאשר בכתב התביעה שכנגד היא מפרטת נזקים שגרם התובע למשאיות שונות עליהן עבד, המסתכם בסכום של 892, 26ש"ח נכון ל-11/94; ולכך מצרפת הנתבעת נזקים שנגרמו לה בגין השבתת משאית בסך 000, 30ש"ח. התובע (הנתבע שכנגד) בכתב הגנתו טען כי הנזקים שארעו למשאית היו עקב טיפול לא מתאים בכלי הרכב מטעם הנתבעת, זאת על אף שהתריע על אי תקינות במשאיות, ולא כתוצאה מנהיגה רשלנית. באשר לארוע האחרון בו שקעה המשאית בבוץ, טען כי לא ניתן היה לחלץ את המשאית, אלא באופן שחולצה ולכן אין כל יסוד לטענה כי גרם נזק בזדון. לאור כל זאת, ביקש לדחות את התביעה שכנגד מכל וכל. בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על תביעתו, תוך שהוא מציין כי שוכנע לעבור לעבוד אצל הנתבעת ע"י סדרן בשם מאיר, וכי הובטחה לו עבודה בשעות מסודרות. התובע טען כי מעולם לא הציג עצמו כנהג בעל נסיון ואפילו סיפר לסדרן על התהפכות המשאית שבה נהג. לטענתו, לאחר מספר ימי עבודה נתבקש ע"י הסדרן להוביל תכולה במשקל גדול יותר מהמותר במשאית, ואף נדרש לעבוד מעבר לשעות המותרות. הנזקים הנטענים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד הינם תוצאה של טיפול לקוי ברכבים, העמסה במשקל עודף. התובע הכחיש התחייבות לשאת בהוצאות תיקון נזקים, וטען כי כל מטרתה של התביעה שכנגד להתחמק מתשלום משכורת. בחקירתו הנגדית פירט התובע כיצד הגיע לחישוב יתרת שכר המגיע לו בסך 400, 2ש"ח. התובע הסביר כי הוא מסתמך, לצורך חישוב התוספת האחוזית שלה היה זכאי, על כך כי המשאית עשתה בחודש 11/94סך 000, 18ש"ח. התובע היה זכאי לשכר יסוד של 050, 1ש"ח בגין ימי העבודה באותו חודש ולתוספת של 800, 1ש"ח בגין האחוזים; משקיבל רק 433ש"ח, זכאי הוא ליתרה בסך 400, 2ש"ח. עוד אישר התובע כי אכן סיפר למנהל הנתבעת, בעת שהתקבל לעבודה, שהוא נהג מקצועי ומבוקש ובפועל אכן עבד שנתיים על סמיטריילר ולא היו לו נזקים, זאת משאותו רכב היה תקין וטופל פעם בשנה. התובע ציין כי אילו היו מתנים איתו כי ישא בנזקי הרכבים עליהם ינהג, לא היה מסכים להתחיל לעבוד בנתבעת, וכי עבר לעבוד בנתבעת משהובטחה לו אפשרות להגיע לשכר של 000, 7ש"ח. התובע אישר את הנזקים שארעו; ובאשר לנזק האחרון, טען כי, לא היתה דרך אחרת לחלץ את המשאית. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר יעקב שדה, אשר טען כי מלכתחילה סוכם עם התובע בע"פ שנזק שיגרם למשאית ושאינו מכוסה ע"י הביטוח, הוא ישא בזה והתובע הסכים. לטענתו, התובע, בכך שנהג לא טוב, גרם נזק בזדון; וגם טען כי עפ"י בירור שעשה לגבי כל אחד מהמקרים בהם ארע נזק למשאיות שבהן נהג התובע, מצא כי הנזק נגרם עקב נהיגה לא נכונה של התובע. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר אבי שמש. עד זה היה נוכח בעת הארוע הנזק ביום .22.11.94הוא טען כי הגיע למקום והמשאית כבר לא היתה שקועה, אך הוא ראה את המקום. לדבריו, ניתן היה לחבר כבל גרירה מקדימה או מאחורי המשאית, ולכן שאל את התובע למה לא השתמש בכבל הגרירה, ותשובתו היתה כי לא רצה להרטב בגשם; ואכן התובע לא היה רטוב. העד הכחיש את טענת התובע כי נתקבלה לאותו יום הוראה מטעם חברת החשמל לא להגיע עם סמיטריילר לאותו אזור מכיוון שיש סכנת שקיעה. העד טען כי האזור אינו בוצי והוא לא יודע להסביר כיצד התובע שקע. עד נוסף מטעם הנתבעת היה אלי מאירוביץ. עד זה טען כי התובע לא הוחתם מלכתחילה על התחייבות לשאת בנזקים במשאית עליה הוא נוהג, וזאת משנהגים בד"כ מסרבים לחתום על כל מסמך בכתב. העד הכחיש את הטענה כי החזיר את התובע לעבודה לאחר התאונה ב- 10/94משסבר שאינו אשם בתאונה, אלא הסיבה היתה בקשתו של התובע לקבל הזדמנות נוספת. באשר לארוע ביום 22.11.94, טען העד כי אומנם היה זה יום גשם, אך גם יתר הימים שבמהלכם עבדו באותה סביבה - היו ימים גשומים ועבדו שם עשרות משאיות גם באותו יום, ורק למשאית שעליה נהג התובע נגרם נזק. ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לקבל את גירסת התובע לגבי יתרת הסכום שהוא זכאי לו; וטען כי הקיזוז לגבי אותו סכום נעשה שלא כדין. משהנתבעת טוענת כי התובע גרם לה נזקים, היה עליה להגיש תביעה בבימ"ש מוסמך ולא לקזז באופן שרירותי משכר התובע. יש לדחות את טענת הנתבעת כי הוסכם עם התובע על כך שישא בעלות הנזקים; לראיה, שלא קיזזה נזקים שנגרמו בחודשים קודמים. התובעת שכנגד לא הוכיחה את תביעתה; מה גם שביה"ד לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעה נזיקית. ב"כ הנתבעת בסיכומיו ביקש לקבל את גירסת מנהלי הנתבעת, שלתובע הובהר מכלתחילה כי הוא יאלץ לשאת בנזקים אם יגרום נזק למשאית, וכי לא מקובל בענף לעגן הסכמים כאלה בכתב. אין מחלוקת לגבי קרות הנזקים למשאיות עליהן נהג התובע, וזאת פרק זמן של פחות מחודשיים ימים, כאשר אין ספק שהנזק האחרון לפחות נגרם במזיד כפי שעולה מעדויות הנתבעת. לביה"ד יש סמכות לדון בתביעה שכנגד, זאת משבפסקי-דין של ביה"ד לעבודה נקבע כי ביה"ד מוסמך לדון בתביעה לפיצוי מאת עובד בשל עילה חוזית הנובעת מאובדן ציוד עקב מעשה רשלנות, זאת משאחריותו של העובד לחומרים ולכלים שהוא עובד עימם עולה מיחסי עובד מעביד. יש לקבל את גירסת התובעת שכנגד כי הנתבע שכנגד גרם ברשלנות את הנזקים המפורטים בכתב התביעה שכנגד, ויש לחייב את הנתבע שכנגד לחייב את הסכומים המפורטים בכתב התביעה שכנגד. להלן החלטתי:ב- לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי התביעה והסיכומים, הגעתי למסקנות הבאות: ככל הנוגע לתביעת התובע: לא היתה הכחשה לגבי טענת התובע כי השכר שסוכם איתו מלכתחילה עמד על הסך 500, 1ש"ח ברוטו בתוספת % 10מהכנסות המשאית עליה עבד. התובע עבד בחודש 11/94עד 22לחודש, ולכן שכר היסוד שלו עמד בחודש זה על הסך 050, 1ש"ח, וקיבל בגין עבודתו בחודש זה 453ש"ח בלבד. הנתבעת מודה כי קיזזה משכרו האחרון את הסך 800, 1ש"ח. המחלוקת בין הצדדים, ככל הנוגע לתביעת התובע, מתייחסת לזכותה של הנתבעת לקזז משכר התובע את נזקיה. במקביל, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ובו תביעה לתשלום נזקים בשיעור 000, 25ש"ח (בגין נזקים כפי שפורטו בעדויות כפי שסקרתי לעיל). באשר לקיזוז משכר התובע: מהעדויות עלה כי אכן ארעו במהלך תקופת עבודתו הקצרה של התובע (אשר השתרעה על תקופה מיום 18.9.94ועד 22.11.94) שלוש תאונות, אשר גררו בעקבותיהן עלויות ניכרות בהתייחס לתיקון הנזקים, כאשר חלק מתוכן לא כוסה ע"י הביטוח. כמו כן, נטען לנזק של אי השתכרות בגין השבתת המשאית. הנתבעת טוענת כי סוכם עם התובע מראש על ניכוי נזקים משכרו; ואף שהדבר לא נעשה בכתב, הדבר היה מוסכם מראש בין הצדדים. באשר לעובדה כי במשכורת 94/10לא נוכה סכום נזק שנגרם עד אותה עת, נטען כי טרם נעשה חישוב מלוא הנזק. סעיף 25לחוק הגנת השכר קבע מהם הסכומים שרשאי מעביד לנכות משכר עובד: בעת שחדל עובד לעבוד רשאי מעביד לנכות משכרו האחרון כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. הרשאה זו ניתנה למעביד על אף האמור בסעיף קטן א', ששם בין היתר יש בסעיף קטן א' 6התייחסות לחוב אשר לגביו הדרישה היא להתחייבות בכתב מהעובד למעביד. ככל הנוגע למקרה שבפני, סבורה אני כי, משהתובע הודה בקיום התאונות, אך הכחיש את הרשלנות המיוחסת לו כגורם לאותן תאונות, לכן הנטל היה מוטל על הנתבעת להוכיח את רשלנותו. שמעתי את עדויות העדים מטעם הנתבעת, ובפרט את עדותו של מר אבי שמש אשר התייחס לארוע שארע ביום האחרון לעבודת התובע. שוכנעתי כי התובע גרם, ברשלנותו, לנזק בעת ששקע עם המשאית בבוץ וביקש מטרקטור לחלץ אותו. על פי הקבלה, שצורפה לתצהירו של מר יעקב שדה, עלות התיקון נזק זה הגיע ל-800, 1ש"ח. סבורה אני כי, בהתאם להוראות סעיף 25, ניתן לנכות סכום זה בבחינת חוב שהתובע חב מכח חובתו למעביד לשמור על הציוד שהוא עובד עימו. באשר לתביעה שכנגד: לא שוכנעתי כי הנתבע שכנגד אחראי לנזקים שנגרמו לרכבים שהוא נהג בהם, זאת כאשר הנתבע שכנגד טען כי התקרים ארעו עקב תחזוקה לא נאותה של המשאית ע"י התובעת שכנגד, או עקב העמסת יתר. התובעת שכנגד גם לא הרימה את הנטל להוכיח את גובה הסכום הנתבע מאת הנתבע שכנגד, זאת אני קובעת, משמקובלת עלי גישתו של ב"כ הנתבע שכנגד, כי אכן לביה"ד סמכות לדון אף בתביעה שכנגד המתייחסת לנזקים שתובע גרם לחומרים ולכלים תוך הפרת חובותיו הנובעים מיחסי עובד מעביד. לסיכום:ב- באשר לתביעה העיקרית, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת השכר, משהיתה זכאית על פי דין לקזז את הסך 800, 1ש"ח משכר התובע. באשר לתביעה שכנגד, התובעת שכנגד לא הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה, ולכן דין התביעה שכנגד להדחות. כל צד ישא בהוצאותיו. משכורתניכויים ממשכורת