קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות כללית מחלת לב: .1המערערת, עקרת בית, סובלת מליקויים בריאותיים שונים והגישה למשיב, עוד בשנת 1993, תביעה לקיצבת נכות לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(היום - פרק ט לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995להלן: "החוק"). .2ביום 12/1/94קבע רופא מוסמך כי למערערת נכות רפואית בשיעור % 52זמנית עד ליום .31/1/95הדרגה שנקבעה היתה תוצאה משוקללת של שלוש דרגות נכות שונות שנקבעו למערערת: % 25בגין תעוקת לב, % 20בגין הפרעה ריאתית ו-% 20בגין בעיות אורתופדיות. בין המסמכים שהיו בפני הרופא המוסמך עת נתן את החלטתו, היה מסמך המעיד על כך שמספר חודשים טרם הבדיקה אושפזה המערערת בחשד לתעוקת לב. .4בהמשך, הועמדה המערערת לבדיקת אי-כושר ונמצאה כמי שאיבדה % 75מכושרה לתפקד במשק ביתה, כך שהמשיב שילם למערערת גימלת נכות בשיעור קיצבת יחיד מלאה לפי סעיף 200לחוק. גם דרגת אי-הכושר שנקבעה היתה זמנית - עד לתום תוקפה של הנכות הרפואית שנקבעה לה (31/1/95). .5לקראת תום תקופת זמניות דרגת הנכות, הועמדה המערערת שוב בפני רופא מוסמך אשר בדק אותה ביום 25/12/94, והחליט להזמין את תיקה של המערערת מהמרפאה הקרדיולוגית בקופ"ח. משהומצא התיק, החליט הרופא המוסמך (ביום 22/1/95), כי אין למצוא עדות למחלת לב איסכמית אלא המערערת סובלת מכאבים בלתי ספציפיים. לפיכך, החליט הרופא המוסמך שלא לקבוע למערערת דרגת נכות רפואית בגין מחלת לב כלשהי והשאיר על כנן את שתי הדרגות האחרות שנקבעו כשנה קודם לכן, כל אחת בשיעור % 20כך ששיעורן המשוקלל היה % .36לפיכך, משדרגת הנכות הרפואית ירדה אל מתחת לסף המזכה בגימלה, הפסיק המשיב לשלם למערערת גימלת נכות. .6המערערת עררה על החלטת הרופא המוסמך, בפני ועדה רפואית לעררים שדנה בעניינה ביום 7/3/95, והחליטה לדחות את הערר. כנגד החלטה זו של הועדה הרפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה") הוגש ערעורה זה של המערערת. .7ביום 11/6/95, עוד טרם הגשת ערעורה לבית הדין, הגישה המערערת בקשה לבדיקה מחדש, בקשתה התקבלה על ידי המשיב והמערערת הועמדה לבדיקה מחדש בפני רופא מוסמך, ביום .13/7/95 מהמסמכים שהומצאו לתיק לא עלה בידי להבין כיצד התקבלה בקשתה של המערערת לבדיקה מחדש במועד בו התקבלה, שהיה מוקדם מהמועד המינימלי לאשר בקשה לחידוש דיון לפי תקנה 37לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת דרגת נכות), התשל"ד- 1974(שתיקראנה להלן: "תקנות הנכות"). לפיכך, הוריתי בהחלטה קודמת, לב"כ המשיב להודיע על סמך איזו תקנה חודש הדיון בקביעת דרגת הנכות הרפואית, במועד בו חודש. .8בתגובה הודיעה באת כח המשיב אמנם בקשתה של המערערת לחידוש הדיון בעניינה הוגשה טרם עבור 6חודשים, כנדרש על פי תקנה 37לתקנות הנכות, אלא שבשל המסמכים הרפואיים שצרפה המערערת, סבר רופא המשיב כי יש החמרה במצבה, ולכן חודש הדיון בעניינה על פי תקנה 38(ב) לתקנות הנכות. .9כאמור לעיל, המערערת נבדקה מחדש על ידי רופא מוסמך ביום .13/7/95 במועד זה נבדקה המערערת על ידי ד"ר קושניר, אשר קבע לה דרגת נכות בשיעור % 40בגין אסטמה, ודרגה נוספת בשיעור % 25בגין תסמונת תעוקתית קלה על רקע מחלת לב איסכמית, שתיהן, נקבעו החל מיום .1/4/95 כן קבע ד"ר קושניר כי המערערת תיבדק על ידי אורתופד. ביום 2/8/95, לאחר שהמערערת אכן נבדקה על ידי אורתופד, נקבעו לה שתי דרגות נכות נוספות (% 20ו-% 10בגין עניינים שבאורתופדיה). דרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערערת ביום 2/8/95, היתה בשיעור %.69 .10עקב קביעה זו של הנכות הרפואית, קשבה ונקבעה למערערת, דרגת אי-כושר בשיעור %75, אך זאת, רק החל מיום 11/6/95, הוא מועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש. .11התוצאה המעשית מכל ההליכים שפורטו לעיל, היתה שהמערערת זכתה לתשלום גימלת נכות בשיעור קיצבת יחיד מלאה, על פי סעיף 200לחוק בגין כל התקופה שעד ליום 31/1/95וזכתה שוב בגימלה באותו שיעור, החל מיום .11/6/95 טרונייתה של המערערת כלפי המשיב נוגעת להפסקה זמנית זו בתשלום הגימלה המלאה - הפסקה שבמהלכה לא זכתה המערערת לכל גימלת נכות, לפי ששיעור הנכות הרפואית שהיה בתוקף באותו זמן, היה, כאמור לעיל - %.36 .12המערערת לא טענה טענה משפטית כלשהי כנגד החלטת הועדה (זו מיום 7/3/95) ובאת כחו המלומדת של המשיב טענה כי הועדה שמעה את תלונות המערערת, רשמה אותן ובדקה את המערערת, כי הרכב הועדה מתאים לתלונות המערערת וכי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. .13עיון בפרוטוקול שערכה הועדה מלמד כי הועדה אכן בדקה את המערערת, בדיקה אורתופדית ופנימית. בענין מחלת לב, קבעה הועדה כי בתיקה הרפואי לא נמצא רישום כלשהו המעיד על מחלת לב. .14כזכור, על פי טענת ב"כ המשיב, העמדת המערערת לבדיקה מחדש על פי תקנה 38(ב) לתקנות הנכות, היתה בשל מסמכים שצרפה המערערת לבקשתה לבדיקה מחדש, על פי תקנה 37לתקנות. עיון בבקשה לבדיקה מחדש מלמד כי המסמכים שצורפו אליה היו בענין האסטמה ובענין אורתופדי, לא צורף לבקשה זו כל מסמך המעיד על מחלת לב. למרות זאת, כמצויין לעיל, הרי שבמקביל להעלאת אחוז הנכות בגין האזטמה ובגין הפן האורתופדי, הרי שהרופא המוסמך שבדק את המערערת ביום 13/7/95, שב וקבע נכות בשיעור % 25בגין "תסמונת תעוקתית קלה על רקע מחלת לב איסכמית" לאחר שמצא כי המערערת סובלת מאי-ספיקה כלילית קלה. קשה להניח שהתובעת סבלה מתעוקת לב, המקנה דרגת נכות בשיעור %25, בכל התקופה שמיום 1/6/93ועד יום 31/1/95, לאחר מכן החלימה באורח פלא למשך חודשיים (מיום 1/2/95ועד ליום 31/3/95), ושוב חלתה החל מיום .1/4/95התמיהה מתגברת שבעתיים, כאשר מזכירים שהעילה לאי-קביעת נכות בגין מחלת לב, הן אצל הרופא המומסך, ביום 22/1/95והן אצל הועדה, ביום 7/3/95, היתה שאין רישום על כך בכרטיסה הרפואי של המערערת וכאשר מזכירים שגם בקשתה של המערערת לבדיקה מחדש, לא נתמכה בכל מסמך הנוגע למחלת לב. .15בנסיבות אלה, סבורני כי ניתן לומר שהנמקתה של הועדה על אי-קביעת נכות בגין מחלת לב, לוקה בחסר מבחינה משפטית. .16אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל הועדה. הועדה תבחן מחדש את כל המסמכים שבתיק ותבחן גם את המסמכים שצורפו לתיק החל מיום 11/6/95ואילך. על רקע כל אלה, תסביר הועדה באופן מפורט ומנומק את הסיבה להפסקה בת החודשיים ברצף של קביעת הנכות בגין מחלת לב, ולא תסתפק בנימוק של הער רישום על כך בתיק הרפואי. אם לא תתן הועדה הסבר כאמור, סביר להניח (ומומלץ אף) שהמשיב ישקול להכיר במערערת כמי שעברה את הסף הנדרש מבחינת הנכות הרפואית, במשך כל התקופה וללא ההפסקה בת החודשיים בנכות הרפואית, כך שתבוטל התוצאה של אותה הפסקה - תוצאה שהביאה להפסקה בת למעלה מ- 4חודשים בזכאות לגימלה. .17על המשיב לשלם למערערת את הוצאות המשפט בסך -. 75ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. .18כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, בתוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. רפואהנכותנכות כלליתהתקף לב / אוטם שריר הלב