קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות פסיכיאטרית ביטוח לאומי: .1בפני ערעור לפי סעיף 123לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה  1995(להלן-החוק), על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום: 23.03.98, שקבעה שאין החמרה ואין קשר בין הליקוי הפסיכיאטרי לבין תאונת העבודה שארעה למערערת ביום: .01.07.86 .2העובדות הצריכות לענין זה: א. בתאריך: 11.07.86, נפגעה המערערת בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. (להלן התאונה). ב. בתאריך: 07.05.87, קבעה הועדה הרפואית לעררים למערערת, דרגת נכות לצמיתות בשיעור %0, בגין התאונה. ג. בשנת 1991, במסגרת תביעות נזיקין אשר הגישה המערערת בגין התאונה, קבע ד"ר וויל מומחה רפואי שמונה על ידי ביהמ"ש, נכות פסיכיאטרית בשיעור % 30לצמיתות לפי סעיף 34(ד) למבחנים, והנובעת מהתאונה. ד. המערערת הגישה למשיב קביעה לקצבת נכות כללית. ה. בתאריך: 21.03.97, קבעה הועדה הרפואית לענין נכות כללית, דרגת נכות פסיכיאטרית בשיעור % 60עפ"י סעיף 34(ה) (1) למבחנים, והחל מתאריך: .11.01.94למערערת אושרה קצבת נכות כללית בשיעור %100 ממועד זה. ו. בתאריך: 16.03.97, הגישה המערערת בקשה להכיר בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות ביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז .1956 ז. בתאריך: 25.08.97, קבעה ועדה רפואית למערערת נכות פסיכיאטרית בשיעור % 70לפי סעיף 34(1) למבחנים בניכוי % 50לפי סעיף 34(ה) בגין מצב קודם. הועדה העניקה % 10נוספים על ידי הפעלת תקנה 15ובסה"כ קבעה % 30נכות בגין התאונה. ח. המשיב והמערערת ערערו על קביעת הועדה בפני הועדה הרפואית לעררים, אשר על קביעתה מיום: 23.03.97, נסב ערעור זה שבפניי. .3טיעוני ב"כ המערערת הם: א. טעתה הועדה משקבעה למערערת % 0נכות פסיכיאטרית לפי סעיף 34(א) בניגוד לעמדתם של המומחים הרפואיים שבדקו את המערערת מאז שנת 1991וקבעו לה נכות בשיעור גבוה. ב"כ המערערת מתייחסת לקביעתם של ד"ר וויל, ד"ר ויבורסקי במסגרת הנכות הכללית וד"ר סוכנובר במסגרת דיון לפי תקנה .36 משהתייחס ד"ר ויבורסקי לקשר הסיבתי היה על הועדה להתייחס לקביעותיו ולנמק סטייתה מהן. ב. טעתה הועדה כאשר לא נימקה והסבירה כיצד ממצאיה שונים לחלוטין ממצאי הרופאים הנ"ל אשר בדקו המערערת בבדיקה מקיפה. ג. טעתה הועדה שדנה בפגימה בתחום הפסיכיאטרי בהרכב בו ישב רק מומחה אחד לנושא. ד. מפרוטוקול הועדה לא ניתן להבין אם הועדה הרפואית מייחסת נכות פסיכיאטרית למצב קודם לתאונה או שהיא קובעת כי למערערת אין ולא הייתה מעולם נכות פסיכיאטרית. אם סבורה הועדה שלמערערת מצב קודם כפי שגם עולה מהמסמכים הרפואיים האחרים ומנוסח הערר שהוגש על ידי המשיב היה על הועדה לבסס ממצאיה על נתונים מוכחים, לערוך חשבון עו"ש - דבר שלא עשתה הועדה חרף העובדה שקבלה את ערר המשיב שמדובר במצב נפשי קודם. ה. החלטת הועדה אינה ברורה ואינה מנומקת באשר לא ניתן להבין מה היא מחלתה של המערערת, מה גרם לה ומדוע אין קשר בין התאונה לבין המחלה. ו. יש להחזיר ענינה של המערערת לועדה בהרכב שונה בו ישבו רק מומחים בתחום הפסיכיאטרי. .4טיעוני ב"כ המשיב הם: א. המשיב מסכים, לפנים משורת הדין, להחזרת הענין לועדה לעררים על מנת שתתייחס לחווה"ד (לרבות התיעוד הרפואי שצורפו לחווה"ד) של ד"ר וויל מטעם המערערת, ובאם אינה מקבלת מסקנותיו תסביר ותנמק. באם תחזור בה הועדה מהחלטתה שלא להעניק אחוזי נכות פסיכיאטרית, תשקול הפעלתה של תקנה 15בהתאם. ב. קביעת רופא מוסמך ניתנה במסגרת ביטוח נכות כללית ואינה מחייבת ועדה רפואית הפועלת מכח ביטוח נפגעי עבודה ולא חלה על הועדה החובה להסביר את החלטת הועדה הרפואית לענין נכות כללית. ג. קביעת ד"ר סוכנובר במסגרת דרג ראשון, אינה מחייבת את הועדה לעררים הסוברנית ליתן החלטה השונה מהחלטת הדרג הראשון בעקבות בדיקתה היא את המערערת. ד. הרכב הועדה היה תקין ודי ברופא אחד מתחום הפגימה הפסיכיאטרית כפי שהיה בעניננו. ה. משהעניקה הועדה % 0נכות למערערת וקבעה שאין קשר סיבתי בין הליקוי הפסיכיאטרי לבין התאונה, לא היה על הועדה לקבוע האם היה מצב קודם או לערוך חשבון עובר ושב. הועדה קבעה, שמדובר במצב תגובתי של קונסטלציה משפחתית, הקשורה במצב כלכלי ולכן הועדה קבעה שמצבה מתאים לסעיף 34(א), % 0נכות. לאחר שבחנתי בדו"ח הועדה ובמסמכים האחרים שצורפו ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: .5אשר להרכב הועדה - לא הועלה טעם בדין שיצדיק החזרת הענין לועדה בהרכב שונה. ההלכה היא כי דרך המלך היא החזרת הענין לועדה שבדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים מועבר הענין לועדה בהרכב אחר. לא הועלה כל טעם לפגם באשר להרכב הועדה שיישב בענינה של המערערת. גם אם לטעמה של המערערת לא נעשתה המלאכה כנדרש כדי להצדיק הרכב שונה. .6באשר לחווה"ד של ד"ר וויל - מכח הסכמת ב"כ המשיב מוחזר הענין לועדה על מנת שתתייחס לאמור בחווה"ד של ד"ר וויל, מיום: 06.12.91, ותנמק התייחסותה לחווה"ד. היה ותסביר הועדה כי יש מקום להעניק אחוזי נכות, תשקול יישום תקנה .15 .7בענין נוסף סבורני שראוי שיוחזר הענין לועדה לעררים - התייחסות לחווה"ד של ד"ר ויבורסקי מיום: .24.03.97נכון אומנם כי חווה"ד נתנה לצורך קביעת דרגת נכות כללית אלא משקבע ד"ר ויבורסקי כי מדובר בנכות עם מרכיבים פוסט-טראומטיים יש בכך כדי להצדיק התייחסות הועדה הרפואית לעררים לקביעתו זו. משכך מוחזר הענין על מנת שתתייחס לחווה"ד מיום: 24.03.97ותנמק התייחסותה. .8העובדה כי כל רופא ומומחה שבדק את המערערת קבע לה נכות פסיכיאטרית בשיעור גבוה או שעשו כן לאחר בדיקה מקיפה (סעיף 18- 17לנימוקי הערעור) - אין בה כדי פגם בהחלטת הועדה. הועדה היא זו המוסמכת לבצע בדיקות רפואיות עפ"י מומחיותה ושיקול דעתה, ופרק הזמן שהקציבה לכך אף הוא מותנה בשיקול הדעת הרפואי והמקצועי של הועדה ואין ביה"ד מוסמך לקבוע לועדה אילו בדיקות לערוך ו/או את אופן עריכתן על ידה. כך גם, באשר לקביעת דרגת נכות גבוהה על ידי רופאים ומומחים שונים - ד"ר סוכנובר הוא הרופא שבדק המערערת בדרג ראשון וממילא משהוגש ערעור הדדי לועדה לעררים - לא הייתה חובה על הועדה לעררים להתייחס ולנמק מדוע אין היא מקבלת את קביעותיו וממילא אין קביעותיו מחייבות. לגבי ד"ר וויל וד"ר ויבורסקי כבר קבעתי לעיל כי הענין מוחזר להתייחסות לחוות דעתם ודי בכך. לגבי מר צדיק מדובר בחווה"ד של פסיכולוג קליני שהעריך את מצבה הנפשי של המערערת והיפנה את חוות דעתו לד"ר וויל שהתייחס אליה בחוות דעתו שלו, ודי בכך. .9אין לקבל את טענת המערערת (סעיף 19לנימוקי הערעור) כי המשיב "הודה" בערעורו בדבר קיומה של נכות פסיכיאטרית. הערר של המשיב מתייחס לקשר משפטי בין מצב נפשי שנקבע על ידי דרג ראשון לפגיעה בעבודה שהוכרה. ממילא אין לומר כי המוסד מודה בקיומו של מצב נפשי. .10באשר למצב קודם - בעניננו קבעה הועדה כי מצבה הנפשי של המערערת אינו קשור בפגיעה שהוכרה. משכך לא היה על הועדה לערוך חשבון עו"ש ודי בהסבריה לגבי שיוכו של המצב הנפשי לרקע משפחתו, שאינו קשור בפגיעה שהוכרה. .11סוף דבר, מוחזר הענין לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחווה"ד של ד"ר וויל וד"ר ויבורסקי כמפורט בסעיפים 6ו - 7לעיל, ותתן החלטה מנומקת בהתאם. .12המשיב יישא בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך של 750ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. .13ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30יום מיום קבלת פסק הדין.התחום הנפשינכותפסיכיאטריהביטוח לאומי