קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בשל מחלה או חולשה פנימית ללא סיבה חיצונית: .1בפנינו תביעה להכיר בפגיעה בברך שמאל שארעה לתובעת במהלך הליכה, תוך כדי עבודתה, (לטענתה ב- 15.4.97), כתאונת עבודה. תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב אותה תאונה נדחתה ע"י הנתבע. .2העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן: א. התובעת הינה סוכנת ביטוח עצמאית מזה כ- 40שנה. ב. עבודתה של התובעת כרוכה, בין היתר, בהליכה לחברת ביטוח "ציון" בשד' רוטשילד בת"א, למסירת דו"חות, טפסים ולבצוע תשלומים שונים. .3התובעת טענה בכתב התביעה ובמהלך הדיון בתביעתה, כי ב- 15.4.97בזמן שהלכה מחב' הבטוח "ציון" לעבר רכבה, דרכה על אבן ורגלה הסתובבה. (להלן: "התאונה"). לדידה מדובר בתאונת עבודה. כן טענה התובעת, כי לאחר שבועיים, כאשר לא יכלה לשאת יותר את הכאב והכדורים נגד כאבים אותם קיבלה מרופאת המשפחה לא עזרו, ניגשה למחלקת תאונות עבודה ושם נבדקה. התובעת פנתה עקב התאונה לנתבע, לקבלת דמי פגיעה עבור התקופה שמ- 1.5.97עד 10.6.97כאשר שבוע במהלך תקופה זו היא כן עבדה. לטענת התובעת היא עובדת מגיל 16, בתחילה כשכירה ואח"כ 40שנה, כעצמאית וכל אותה עת היא שילמה דמי בטוח לאומי. לפיכך, לא ברור לה מדוע נדחתה תביעתה לדמי פגיעה עקב התאונה. .4ב"כ הנתבע טענה, כי כדין נדחתה תביעת התובעת לדמי פגיעה עקב התאונה מאחר שלא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע לתובעת ב- 15.4.97, כטענתה. לטענת ב"כ הנתבע לא ארעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79לחוק הבטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה - .1995(להלן: "החוק"). כן טענה ב"כ הנתבע, כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה במקרה זה בו מדובר על פגיעה תוך כדי הליכה והיא לא הוכיחה, כי היא נפגעה עקב סיכוני הדרך. כיון שכך, טענה ב"כ הנתבע, מדובר בתאונה שארעה בשל סיבה פנימית גרידא ללא כל תרומה של גורם חיצוני - דהיינו, "נפילה אדיאופטית" - נפילה בשל מחלה או חולשה פנימית ללא סיבה חיצונית, ועל כן יש לדחות את התביעה. .5לאחר ששמענו והתרשמנו מעדותה של התובעת ועיינו בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו במהלך הדיון ושמענו את סיכומי הצדדים, להלן פסק הדין: במקרה זה מדובר בתאונה שארעה לתובעת בדרך, תוך כדי הליכה, ולפיכך, על התובעת מוטלת החובה להוכיח שהתאונה היתה קשורה, קשר סיבתי, עם "סיכוני הדרך" (דב"ע ל/10- 0יוסף דוידיאן נ' המוסד פד"ע ב' 3, דב"ע לט/107- 0המוסד' נ' סוזן סמסון פד"ע יא' 141), דהיינו, על התובעת להוכיח, כי היה סיכון כלשהו בדרך בה היא הלכה וכי היא נפגעה עקב אותו סיכון. בהקשר זה כבר נפסק, כי תובע הטוען שנפגע מסיכוני הדרך חייב להציג גירסה ברורה וחד משמעית בנדון. (דב"ע נב/38- 0ראובן תירוש נ' המוסד לבטוח לאומי, לא פורסם, פסה"ד זה אושר בבג"ץ 5765/93 דר' ראובן תירוש נ' בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לבטוח לאומי, פסק הדין מיום 9.3.94). .6עד מועד הגשת תביעתה לא ידעה התובעת להציג גירסה פוזיטיבית ברורה לגבי אופן התאונה שארעה לה. ב- נ/ 3- הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה, מיום 1.5.97, כשבועיים לאחר הארוע הנטען על ידה, היא מציינת בתאור הפגיעה: "תוך כדי הליכה, דרכתי כנראה על אבן קטנה והרגשתי שהרגל הסתובבה". (הדגשה שלי - א.ל.). לאחר מכן ב- 27.5.97, במכתב התשובה ששלחה התובעת לנתבע לאחר שנדרשה לציין פרטים מדוייקים לגבי הפגיעה, (המכתב צורף לכתב תביעתה), מציינת התובעת: "בתשובה למכתבכם, נפגעתי ביום 15.4.97, תוך כדי הליכה, כנראה שדרכתי על אבן וכף רגלי הסתובבה". (הדגשה שלי - א.ל.). ביום 7.8.97, רשם חוקר הנתבע הודעה מפי התובעת לגבי פרטי הארוע ושוב התובעת מציינת בעמ' 1להודעה נ/4: "תוך כדי הליכה על המדרכה כנראה שדרכתי על אבן קטנה שהיתה על המדרכה". בדיון המקדמי שהתקיים ביום 18.3.98הכחישה התובעת, כי לא אמרה בוודאות לחוקר הנתבע שהתאונה ארעה עקב דריכה על אבן, (עמ' 2לפרו' שורה 13). גם בחקירתה הנגדית הדגישה התובעת, כי: "לחוקר המוסד גם אמרתי שדרכתי על אבן". (עמ' 5לפרו' שורה 19). לאחר מכן היא חזרה בה מכך, (עמ' 5לפרו' שורה 20), וכאשר הגיע חוקר הנתבע להחקר על ההודעה שגבה, הודתה התובעת: "אני מסכימה בשלב הזה, שיכול להיות שאמרתי לחוקר ש"כנראה" דרכתי על אבן". (עמ' 9לפרו' שורה 4). .7לראשונה העלתה התובעת גירסה ברורה בדבר הדריכה על אבן רק בכתב התביעה שהוגש ב- .27.8.97היא חזרה על גירסה זו בעדותה הראשית. במהלך חקירתה הנגדית חזרה בה התובעת מגירסתה ההחלטית כאמור בכתב התביעה ושבה לגירסה ה"מעורפלת" כפי שציינה קודם לכן ב- נ/3, במכתבה מ- 27.5.97וב- נ/4: "אני מבהירה עכשיו, כי אני לא בדקתי על מה דרכתי כשהארוע קרה לי. ירדתי מהמדרכה והרגל הסתובבה לי. יכול להיות שדרכתי על אבן ויכול להיות שזה היה משהו אחר. אולי, חתיכת קרש, אינני יודעת". התובעת הוסיפה וציינה: "יכול להיות שאדם הולך באופן טבעי ופתאום מסתובבת לו הרגל. כל האזור היה שם בשיפוצים והיה מלא חצץ. אני לא בדקתי על מה דרכתי. כנראה זאת היתה אבן". (עמ' 5לפרו' שורות 26-21). מכאן, שגירסת התובעת אינה חד משמעית לגבי הגורם לתאונה ובשלב חקירתה הנגדית אף מופיעה גירסה חדשה לחלוטין לפיה יתכן שהתאונה ארעה עקב גורם אחר שאינו אבן ובכלל, כאן נטען גם, כמו בכתב התביעה, שהתאונה נגרמה בעת ירידה מהמדרכה בעוד שעד שלב זה ציינה התובעת, כי התאונה ארעה תוך כדי הליכה על המדרכה. לא זו אף זו, באישור הרפואי הראשון לענין התאונה שהוגש על ידי התובעת מ- 20.4.97לא צויין כלל שמדובר בתאונת עבודה. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע עבודה מ- 1.5.97נרשם על ידי הרופא לענין תאור התאונה, כי: "ב- 13.4בעבודה נחבלה בברך שמאל". התובעת נחקרה על התאריך שצוין על ידי הרופא באישור זה, שהרי היא טענה שהתאונה ארעה ב- 15.4.97ולא ב- 13.4.97והשיבה כי: "יכול להיות שהרופא טעה". (עמ' 5לפרו' שורה 16). בהקשר זה כבר נפסק, כי לענין הוכחת "ארוע" יש לייחס משקל רב לאנמנזה ולרישומי הרופאים שבדקו את התובע מתוך ידיעה שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים. יש להניח שאדם המגיע לקבלת טפול רפואי ימסור את העובדות בדבר הפגיעה שארעה לו, וזאת על מנת לזכות בטפול הנכון. (דב"ע מט/23-0 המוסד נ' הירשהורן פד"ע כ' 349). לאור כל האמור לעיל, איננו מקבלים את גירסת התובעת כאמור בכתב התביעה, לפיה התאונה ארעה עקב דריכה על אבן. הננו קובעים, עקב גירסתה המעורפלת של התובעת לגבי הארוע, כפי שהובאה וצוטטה לעיל מ- נ/3, ממכתבה מ- 27.5.97, ומהודעתה בפני חוקר הנתבע - נ/4, וכן בעדותה בחקירתה הנגדית, כי לא הוכחה גירסה חד משמעית לגבי הארוע וכי התובעת לא הוכיחה שנפגעה עקב סיכוני הדרך. לאור התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה קיים גם ספק לגבי מועד התאונה. אשר על כן, מאחר והתובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה בנדון, תביעתה נדחית.רפואהנפילה