קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מאופניים תאונת עבודה: 1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 3/11/93, בכך שבעת עבודתו נפל מעל אופניים ונפגע ברגלו השמאלית. עוד נרשם בטופס התביעה כי היה עד לתאונה וכי התובע הפסיק את עבודתו מיד לאחר הפגיעה. בטופס התביעה לא מילא התובע פרטים לגבי העזרה הרפואית הראשונה שקיבל. הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובע, מיום 8/7/94, בנימוק שלדעת פקיד התביעות לא הוכח כי ארעה לתובע תאונה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו ביום 3/11/93 וכי מצב הברך ממנו סובל התובע אינו תוצאה של אותה תאונה. כנגד דחיית תביעתו הגיש התובע את התובענה שבפני. 2. את ההוכחות בתיק שמעתי כ"דן יחיד", על פי ההחלטה מיום 14/3/95, לבקשת ב"כ התובע ובהסכמת ב"כ הנתבע. אלה עובדות המקרה 3. התובע, יליד שנת 1963, הוא מסגר. מאז שנת 1978מועסק התובע אצל אביו, שהוא קבלן לעבודות מסגרות, המספק שרותים למפעל פרוטארום בעכו, ועבודתו של התובע מתבצעת בחצרי המפעל. יחד עם התובע מועסק גם מר אשרף חאג', שהוא אחיינו של התובע. לעתים, משתמש התובע באופניים כדי להגיע ממקום למקום בשטח המפעל. 4. בשנת 1984 נפגע התובע בתאונת עבודה עת נחבל בברכו השמאלית והנתבע שילם לתובע גימלאות כספיות בגין אותה תאונה. 5. מספר ימים טרם יום 12/11/93 ביקר התובע אצל רופאו, ד"ר אליאס, ומסר לו כי מספר ימים טרם לכן, נחבל בעבודתו בזמן שרכב על אופניו. ביקור זה לא נרשם על ידי ד"ר אליאס בכרטיסו הרפואי של התובע. 6. ביום 12/11/93 שב התובע וביקר אצל ד"ר אליאס. הפעם נרשם הביקור בכרטיס הרפואי, בזו הלשון: " 12/11/93 לדבריו ב- 3.11.93 בעבודה בזמן נהיגת אופניים נפל ונחבל בברך שמאל. נבדק אצלי לפני כ- 3 ימים בשל אותם כאבים בברך. ראיתי ברך עם רגשות ללא סמני נוזל או דלקת חצוניים. היום עדיין יש רגשות עם מעט נפיחות וחרקות בכיפוף מקסמלי אין יישור מקסמלי אין נוזל. נשלח לצלום ולמיון טראומה. Contussion of lt knee קיבל חופש 3.11.93- 15/11/93- 30.11.93 נדלח לפיזיו" (ההדגשות - במקור, התאריך "30.11.93" נרשם בעת מסוג שונה). (לאור הרישום בכרטיס הרפואי מיום 12/11/93, אינני מקבל את עדויותיהם של התובע ושל ד"ר אליאס על כך שהתובע ביקר אצל ד"ר אליאס דווקא ביום 6/11/93, אך מקובלת עלי גירסתם כי התובע ביקר אצל ד"ר אליאס, בשל מצב ברכו, מספר ימים ("כ- 3ימים") לפני יום 12/11/93). 7. המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים היא באשר לגירסתו של התובע על מה שארע לו בעבודתו, ביום 3/11/93. בהזדמנות זו יש לדחות את הטענה האמורה בסעיף 3א' לתגובת התובע על סיכומי הנתבע, לפיה, כביכול, הנתבע העלה רק בסיכומיו את טענתו הנוגעת לעצם קרות התאונה, וכי, שוב - כביכול, יש בכך הרחבת חזית. טענתו של הנתבע לפיה מוכחשת התאונה שארעה לתובע, על פי גירסתו, ביום 3/11/93 הועלתה כבר במכתב הדחייה, ולאחר מכן בכל הזדמנות שהיתה לנתבע; כך בכתב ההגנה (סעיפים 2 ו-4) וכך בישיבה הראשונה בבית הדין (שורות 4- 3 לעמ' 1 לפרוטוקול). העובדה שהנתבע מסתמך על מסמכים רפואיים לשם תמיכת הכחשת גירסת התובע אינה שומטת את הבסיס מתחת להכחשתו של הנתבע את התאונה עצמה. אם הנתבע לא היה מכחיש את ארוע התאונה, לא היה כל צורך לשמוע את הראיות בתיק, ודי היה בקבלת המסמכים הרפואיים ובירור המחלוקת הרפואית-משפטית. לפיכך, לא היה כל מקום לכך שב"כ התובע יטען, בתגובתו על סיכומי הנתבע, כי מדובר ב"הרחבת חזית" וכי הכחשת הארוע הנטען עצמו מועלית לראשונה בסיכומי הנתבע. על כן, יש לבחון האם הצליח התובע להרים את הנטל להוכיח את הארוע השנוי במחלוקת (ונטל זה - אכן מוטל על התובע). אבחן את הראיות שבפני בענין נסיבות ארוע התאונה. 8. בטופס התביעה נרשם, כאמור בסעיף 1לעיל, כי התובע נפל מעל האופניים ונפגע ברגלו השמאלית וכי הפסיק לעבוד מייד לאחר הפגיעה. בכתב התביעה נרשם כי האופניים עליהם רכב התובע לצורך עבודתו, החליקו על חומרים כימיים שהיו במקום, נתקלו במכשול, והתובע נפל ונחבל קשות בברך רגלו השמאלית. תאור דומה מצוי בתצהירו של התובע. במסמך נ/ 2 שבו נרשמו פרטים על ידי פקיד הנתבע, ששוחח עם התובע, ושהתובע חתם עליו נרשם: "תוך כדי נסיעה באופניים אז לפתע נתקע המכנס בשרשרת האופניים והפיל אותי ארצה מעל ברך רגלי השמאלית, אז נוכחו במקום כל העובדים, מייד לא היו לי הרבה כאבים המשכתי עד סוף אותו יום בלילה החמירו הכאבים למחורת פניתי לטיפול רפואי בקופ"ח ... אחי סלאח לא היה נוכח במקום אך נודע לו בסוף היום בקשר לתאונה". בעדותו, אמר התובע כי הרשום בנ/ 2 אינו משקף את שאמר לפקיד הנתבע וכי רישום זה לא הוקרא לו טרם חתימתו. 9. אף שהתובע חתם על מסמך נ/ 2נראה לי שמשקלו של המסמך, לכשעצמו, אינו צריך להיות רב, נוכח העובדה שהתובע מכחיש שאמר את מה שנרשם שם, ומי שכתב את המסמך לא התייצב בבית הדין כך שלב"כ התובע לא התאפשר לחקרו חקירה נגדית. (עם זאת, עדיין ברור כי לפחות חלק מן הרשום בנ/ 2 אכן נאמר על ידי התובע, כך באשר לטיפולים הרפואיים והפיזיותרפיה, שלא היו יכולים להיות ידועים לפקיד הנתבע, וכך באשר לאחיו של התובע). אם מתעלמים מנ/ 2- אזי גירסתו של התובע הינה עקבית ומתיישבת אף עם עדותו של אחיינו, מר אשרף חאג'. הרופא, ד"ר אליאס, דיבר על "גרירה" של אופניים או עגלה, אך עדותו זו נאמרה בלשון מהוססת, ולא בפסקנות (לא כפי שהעיד לגבי מועד ביקורו הראשון של התובע), כך שלא נראה לי שעדותו של ד"ר אליאס, לכשעצמה, אמורה להפריע לקבלת גירסת התובע. אולם, משמצרפים את האמור בנ/ 2- למרות משקלו המועט (ואולי אף את עדותו של ד"ר אליאס), ומשווים רישום זה (נ/2) לגירסתו של התובע, כפי שהיא במסמכים האחרים, מתעורר ספק באשר לגירסה, ספק המצריך להעמיק את בדיקת מהימנותו של התובע. מהימנות זו של התובע מתערערת נוכח עדותו לגבי מצב ברכו השמאלית טרם יום 3/11/93. התובע העיד, בתחילת חקירתו הנגדית, באופן חד-משמעי, כך: "לפני יום התאונה לא היה לי נזק בברכי השמאלית. לפני יום התאונה לא קיבלתי טיפול בברך. אף פעם לפני יום התאונה לא קיבלתי שום טיפול בברך שמאל אלא רק לאחר יום .3.11.93" רק משהמשיך ב"כ הנתבע ושאל את התובע מה תהיה תגובתו אם ייאמר לו שיש בידי הנתבע תעודות על תאונת העבודה הקודמת, משנת 1984בה נפגע בברכו השמאלית, הסכים התובע להודות כי אכן נפגע בעבר בברכו השמאלית, וניסה לתרץ את גירסתו הקודמת בכך שאז (ב-1984) זה לא היה כל כך כואב. בחקירתו החוזרת הבהיר התובע כי אחרי התקופה של התעודות בגין התאונה משנת 1984 "לא היה שום דבר" והוא לא היה בטיפול רפואי עד שנת 1993. 10. עיון במסמכים הרפואיים של התובע (הכוונה היא לכרטיס הרפואי מקופ"ח ת/ 13 שהוגש כדין לתיק ולא למסמכים שצורפו על ידי ב"כ הנתבע לסיכומיו - בלא קבלת רשות לכך, ואשר אינני מסתמך עליהם), מעלה כי בשנת 1984 ביקר התובע עשרות פעמים בקופ"ח בגין ברכו השמאלית. לפיכך, ומשלאחר 3 שאלות רצופות של ב"כ הנתבע אמר התובע כי לא קיבל טיפול בברכו השמאלית בטרם יום 3/11/93- הרי שמהימנותו של התובע מתערערת מאד. עדיין, ניתן היה אולי בדוחק רב, לקבל את ההסבר הקלוש כאילו כוונת התובע היתה לכך שמאז החלמתו - בתום תקופת דמי הפגיעה של שנת 1984ו עד ליום 3/11/93 לא סבל מברכו השמאלית, אלא שהמסמכים הרפואיים מזימים גם הסבר זה, שכן במסגרת התיק הרפואי יש לפחות 3 מסמכים המעידים על טיפול בברך השמאלית גם בשנים 1987-1985; הכוונה לשני מכתביו של ד"ר שגב, מהמרפאה לייעוץ אורתופדי בעפולה, מיום 22/1/85 ומיום 11/6/86, העוסקים בתלונת התובע על כאבים בברכו השמאלית, ולתעודת חדר מיון מיום 7/7/87, המדברת על כך שהתובע סובל 3 שנים מכאבים בברכו השמאלית וכי יום טרם התייצבותו בחדר המיון הוא נחבל בברך. קשה להניח שהתובע שכח שגם לאחר שנת 1984 ביקר פעמיים במרפאה מקצועית ופעם אחת בחדר מיון בגין כאביו בברך, והמסקנה המתבקשת היא שהתובע לא העיד את האמת בקשר למצבו הקודם בברך. 11. אמנם נכון שגם מי שסבל בעבר בברכו השמאלית אינו מחוסן מפגיעה נוספת באותה ברך, אלא שאם מתברר שאין ליתן אמון בחלק חשוב של עדותו של התובע, הרי שקשה ליתן אמון בחלקה האחר של עדותו, במיוחד נוכח הספק המתעורר לאור קריאת נ/ 2 והסתירה בין הרשום בו לבין גירסתו של התובע. 12. לאור כל האמור לעיל, לא עלה בידי להשתכנע כי אכן יש לקבל את גירסת התובע על ארוע התאונה ביום 3/11/93. 13. ברצוני לשוב ולהדגיש כי הספקות שנבעו בגירסת התובע לאור נ/ 2 ולאור עדותו של ד"ר אליאס, לא היו, לכשעצמם, מביאים אותי לדחות את גירסתו של התובע, אך משהתברר כי התובע אינו אמין (בשל עדותו בענין המצב הקודם בברכו), הרי שיש להיזהר יותר באימוץ גירסתו לגבי ארוע התאונה, וזהירות זו הביאה אותי למסקנה שאין לקבל את טענת התובע. 14. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. 15. אין צו להוצאות. 16. כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. אופנייםתאונת אופנייםנפילהתאונת עבודה