קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מהגלריה: 1.         התובע יליד 10.11.1964 תבע את הנתבעים על נזק גוף בגין תאונת עבודה שאירעה ביום 29/12/02, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח. הצדדים חולקים על החבות ועל הנזק. במועד התאונה היה התובע עצמאי. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, אך התובע תבע נכות כללית. התובע אושפז במשך 4 ימים כאשר הוא סובל משבר בצוואר, ירך ימין, שבר בשורש כף יד ימין ופריקה של אצבע 3 בכף יד ימין. התאונה קרתה בבית הנתבעים 1 ו-2 ברחוב האירוס בישוב עומר (להלן: "הבית"). התובע הוזמן לבית הנתבעים כאשר הבית היה בתהליכי בניה בשיטת "בנה ביתך". התובע הוזמן לצורך מתן הצעה או לצורך ביצוע עבודות בניה בתוך הבית. המדובר בבית צמוד קרקע בן 2 קומות, כאשר במפלס של הקומה השנייה נבנתה גלריה סביב חלל, בגובה 3 מטרים ממפלס הקרקע, שנבנה מבטון יצוק. אין מחלוקת לגבי הנפילה שהייתה בפני עדים. במועד אירוע התאונה הגלריה הייתה ללא מעקה בטיחות ולא מוגנת.   חבות - תיק עיקרי 2. התאונה קרתה בטרם החל התובע את העבודה, כאשר הנתבע מס' 1 הראה לתובע את העבודה לביצוע. בעת שהם עמדו בגלריה התובע פסע אחורה ונפל מהגלריה. כאשר בשלב ראשון הוא מצליח לתפוס את השפה של הגלריה ואח"כ שמט את אחיזתו ונפל למטה. המרחק בין השפה של הגלריה לקרקע היה כ-3.3 מטרים, אך מאחר והתובע הצליח בשלב ראשון לתפוס את השפה, הגובה בפועל של הנפילה הוא המרחק בין הרצפה לבין רגליו. הצדדים חלוקים בשאלת החבות וגם בשאלת הרשלנות התורמת. הנתבעת מס' 3 ביטחה את הנתבעים וקבלני המשנה בביטוח עבודות קבלניות בהקשר לבניית מבנה מגורים צמוד קרקע בן 2 קומות (מוצג ת/5). בחקירתו הנגדית הסביר התובע שהיה משוכנע שהיה צמוד לקיר (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 17.12.09). התובע הסביר שמול המקום הלא מגודר היה תיקון שצריך לעשות בנישה עם כיור ומטרת הסיור הייתה לתת הצעת מחיר. התובע טען שהגיע כ"פועל" אבל התובע גם הוכשר להיות מנהל עבודה ועסק בכך כשכיר ועצמאי וגם עבר קורס בבטיחות למנהלי עבודה בעבודות בנייה הנדסית (מוצג נ/4). בא כוח הנתבעים בסיכומיו אינו חולק שלמועד התאונה החלל לא היה מגודר וכי התאונה התרחשה (סעיפים 6-8 לסיכומי בא כוח הנתבעים, פרק 2.1; עדות הנתבע מס' 1 עמ' 71, מול שורה 22 לפרוטוקול מיום 17.12.09). הנתבעים שלחו הודעת צד שלישי כנגד צדדים שלישיים 2 ו-4, שהיו שותפים בשותפות אדריכלים, שהיא צד שלישי 1, והשותפות נתנה לנתבעים 1-2 שירותי אדריכלות שכללו, בנוסף לתכנון הבית, גם פיקוח עליון על עבודות הבנייה. ב"כ הנתבעים טוען כי ההתקשרות גם כללה מתן הוראות והסברים למנהלי העבודה והמבצעים ופיקוח על התאמת העבודות לתוכניות. צד שלישי 5 ביטחה את האדריכלים באחריות מקצועית. בהמשך שמיעת התיק נמחקה השותפות שבינתיים התפרקה, צד שלישי 1, והתביעה התנהלה נגד השותפים (להלן: "האדריכלים") והמבטחת. מטעמים הקשורים לפירוק השותפות, הייצוג של צד שלישי 2, האדריכל רון פליישר, היה נפרד מייצוג צד שלישי 4, האדריכל מאירי יואב. ב"כ צד ג' 2 שלח הודעת צד רביעי נגד צד ג' 4 וחברת ביטוח הדר שהיא צד שלישי 5 (בהודעת הנתבעים - מ' ו'). כי נטען שהאדריכלים חילקו פרויקטים ביניהם והוא לא היה מעורב בפרויקט נשוא התביעה. גם נטען, כי צד שלישי 3 נשכר ביום 5.8.02, לתת שירותי פיקוח שכללו פיקוח על בניית הבית, פיקוח על ביצוע עבודות הבניה ע"י הקבלנים, הנחייתם, תיאום ביניהם, בקרה על עבודתם, הבטחת ביצוע תיקונים לעבודות והסדרת מסגרות בטיחותיות. צד שלישי 3, המפקח, טוען כי נשכר ע"י הנתבעים והיקף תפקידיו הוגדרו בהסכם שנחתם ביום 5.8.02 שנוסח והודפס ע"י הנתבע 1. ההסכם נועד להגדרת מערכת היחסים בין הצדדים (עמ' 75 לפרוטוקול, מול שורות 4-7). התפקידים שהוטלו על צד שלישי 3 לא כללו אחריות על בטיחות בעת ביצוע הבניה (מוצג נ/צג/1), דבר שאושר ע"י הנתבע מס' 1 (עמ' 75 לפרוטוקול). ב"כ צד שלישי 3 טוען כי מי שלקח על עצמו להיות מנהל העבודה/מבצע הבניה היה הנתבע. על עמדה זו חוזרים גם ב"כ האדריכלים, עו"ד יקותיאלי (ב"כ האדריכל רון פליישר, צד שלישי 2) ועו"ד מנדה (ב"כ האדריכל יואב מאירי וחברת הביטוח הדר, צדדים ג' 4-5). עמדת ב"כ הנתבעים, עו"ד לירז, חולקת על כך. לטענתו, הנתבעים 1-2 או מי מהם לא היו "מבצע בנייה" במועד התאונה, שקרתה לאחר מינוי המפקח, רון שקד. עו"ד לירז אינו חולק על האפשרות שעד לשכירת שירותיו של צד שלישי 3, הנתבע מס' 1 אכן היה "מבצע הבנייה" (עמ' 7 לסיכומיו). הנתבע מס' 1 למד הנדסאות בניין בתיכון. בקריירה שלו הקשר לבניה הצטמצם לפיקוח מוגבל בצבא (עמ' 79 לפרוטוקול). 3. בשלב ראשון אתייחס לשאלת החבות במערכת היחסים בין התובע לנתבעים, ובהמשך אבחן את השאלה האם מישהו אחר חב כלפי התובע, בהעדר תביעה ישירה של התובע, את מי מצדדים ג'/ד'. עמדת ב"כ התובע היא, שהתובע הוזמן לבית הנתבעים והנתבעים חבים כלפיו בחבות עלפי פי סעיפים 35-36 לפקנ"ז כבעלים בקרקע מחמת התרשלות בהבטחת מי שנמצא בגלריה בכך שהיא הייתה ללא גידור וללא מעקה. כמו כן, ב"כ התובע מעגנים את חבות הנתבע מס' 1 על פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח - 1988. על פי תקנה 1 לתקנות "מזמין העבודה" הוא "בעל הנכס". "מבצע הבנייה" הוא המזמין אלא אם כן הוא מינה "קבלן ראשי" (תקנה 6 לתקנות). נטען ע"י ב"כ התובע, כי אין מחלוקת כי לא היה "קבלן ראשי" והיה זה הנתבע שהתקשר במישרין עם קבלני המשנה (סעיף 3 לסיכומי עו"ד לאה טל). כאמור לעיל (סעיף 2), ב"כ הנתבעים עו"ד לירז, אינו חולק שהמצב המשפטי שתואר ע"י עו"ד טל היה נכון בחלק מהזמן אך החבות לטענת עו"ד לירז עברה מהנתבע 1, לצד ג' 3, רון שקד, שנשכר על ידו כמפקח לפני התאונה. בהתייחס לטענת עו"ד שחר לזרוב, ב"כ צד ג' 3, כי מרשו נשכר למטלות מוגדרות בחוזה שאינן כוללות בטיחות ואינן כוללות לקיחת חבות על הבניה כ"מבצע בניה", משיב עו"ד לירז בסיכומיו, כי פרשנות חברו את החוזה אינה מוציאה את אחריות מרשו לקרות התאונה. כמו כן, היה זה מר שקד, גיסו של התובע, שהזמין את התובע לביצוע העבודה ולא הנתבע מס' 1. נטען גם שרון שקד הסכים בעדותו, כי נכח לדעת שהכשרתו של הנתבע מס' 1 איננה מספקת ללקיחת חלק פעיל בניהול הבניה בכלל והיכולת לראות את מלוא ההתחייבויות שנוטל עליו עצמו "מבצע הבניה" (עמ' 104-105 לפרוטוקול מיום 27/1/10). ב"כ התובעים סבורים, כי הנתבע 1 איננו יכול להימנע מלקיחת אחריות ומעבר לטענת ההתרשלות, מפנה עו"ד לאה טל, ב"כ התובע, לסעיף 2.100 (קודם - 3.90) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970, המחייבים את התקנת המעקה; להוראות סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה, נ"ח, והוראות תקנה 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה). ב"כ התובע גם מפנה לחקירת הנתבע מס' 1 שנטל חלק אקטיבי בתהליך הבניה ולא ניתן אך לראותו כבעלים פורמאליים של הקרקע בה בוצעה בניה לפי הזמנתו (עמ' 75-77 לפרוטוקול מיום 17/12/09). 4. אני לא מקבלת את העמדה שהנתבעים פטורים מכל חבות כלפי כל מי שנכנס בהסכמתם לאתר הבניה שהיה ביתם, שכן הראיות מצביעות על מעורבות בתהליך הבניה ברמה של פרטים ולא רק כמזמין שמותיר את כל התהליך לאנשי המקצוע. מהראיות ומטיעון בא כוחו, הנתבע מס' 1 לא היה מוכשר לנהל בניה בצד הפרקטי שכן הכלים שבידיו היו במקרה הטוב, לשיטתו, חסרים ולא מעודכנים - למד הנדסאי בנין בי"ב ו-י"ג, והוא לא השתמש בידע של השכלתו העל תיכונית ולא צבר ניסיון בתחום הבניה הזו במשך שנים רבות. השכחה של סוגיית הבטיחות בכלל ובחוזה עם מר שקד בפרט, מחזקת מסקנה זו (עמ' 74 לפרוטוקול). הנתבע מס' 1 גם אינו יכול לטעון, כי לאחר שמינה את מר רון שקד כמפקח , הוא משך את ידו לחלוטין מהתערבות בבנייה, כפי שעלה מנסיבות התאונה. כי התובע עלה לגלריה כדי לבצע עבודה שהנתבע מס' 1 הנחה אותו לבצע. בנסיבות דומות הוטלה חבות גם על המזמין [ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (טרם פורסם, 4.1.09)(להלן: "עניין - עטיה")]. רשלנות תורמת 5. לטענת ב"כ הנתבעים וכן גם לטענת ב"כ צדדיים שלישיים ורביעיים, יש להפחית מחבותם את רשלנותו התורמת של התובע. בתיאור אופן קרות התאונה מתאר התובע את מיקומו בגלריה כצמודה לקיר ומחמת "היסח דעת" צעד אחורנית ונפל. הנתבע מס' 1 טוען שהתובע הולך מאחוריו באותה פינה בה הוא הוזמן כדי שיראו לו מה לעשות. טענת הרשלנות התורמת היא יותר רחבה מאותו "היסח דעת" או - עקיפה מאחורי הנתבע מס' 1. הטענה היא שמלכתחילה התובע היה צריך לראות שהמקום מסוכן ולא לעלות לשם, כי להבדיל מהנתבע מס' 1, הוא עסק בתחום הבניה כמקצוע ופרנסה, ובהיותו שכיר (עד שנת 2000) הוא גם עבד כמנהל עבודה ואף עבר קורס בטיחות למנהלי עבודה בבניה (מוצג נ/4). התובע בחר להסתכן ולעלות לגלריה לא מוגנת וללא מעקה. הנתון של העדר גידור לא היה מוסתר מהעין והיה נתון בשטח גם בביקור קודם של התובע כשבא להציע הצעה לגבי ריצוף. בהשוואת התובנה של הסיכון האפשרי בין התובע לנתבע מס' 1, היה זה התובע שהיה הרבה יותר מודע לתאונות בעבודה שנובעות מהעדר גידור, ולא הנתבע מס' 1 שסוגיה זו נשכחה ממנו כאשר ניסח את מטלות המפקח. אני מעמידה את רשלנותו התורמת של התובע על 50%. לא השתכנעתי שהתובע במודע צעד אחורה ונפל. גם אם במודע הוא עלה למקום מסוכן. האחוז הגבוה הוא כי התובע נהג בפזיזות וחוסר אכפתיות לתוצאות מעשיו כאשר עלה לגלריה הלא מוגנת, על אף שהכשרתו לימדה אותו על הסיכון של עמידה במקום מקום מוגבה ללא הגנה. חבות צדדים ג' האדריכלים 6. ב"כ הנתבעים שלח הודעת צד שלישי הן כנגד האדריכלים והן כנגד המפקח, ובכלל זה המבטחת של האדריכלים. לטענת ב"כ הנתבעים, עו"ד לירז, המפקח נכנס לנעלי "מבצע הבניה" עם חתימת ההסכם (מוצג נ/צג/1). כמו כן, טוען עו"ד לירז, כי הן מר שקד והן האדריכלים לא העירו את תשומת לבו של הנתבע 1 כי משסיימו הטייחים את עבודתם והסירו את הגידור הזמני, יש להניח במקום גידור או מעקה זמניים עד להנחת הגידור/המעקה הסופי. כמו כן, נטען, כי גם האדריכלים היו צריכים להתריע בפני הנתבע מס' 1 להקפיד על כללי זהירות ספציפיים וגם על הצורך למנות מנהל עבודה. לטענתו, חובתם של האדריכלים להתריע ולעמוד על קיום אמצעי בקרה ובטיחות בבניה שנקבעה בסעיף 3 לחוזה בינם לבין הנתבעים שבו נקבע כי בנוסף לפיקוח העליון, "במקרה ולפי דעתו של המתכנן תידרש השגחה קבועה (פיקוח צמוד) בביצוע עבודות הבניה, אזי יעסיק המזמין מפקח על העבודות באישורו של המתכנן ושיעמוד לפקודותיו". בחלוקת הפרויקטים בין האדריכלים בשותפות (צד ג' 1 שנמחקה), הבית של הנתבעים היה פרויקט של צד ג' 2 ולא של צד ג' 4. ב"כ צד שלישי 4-5/צד רביעי טען בסיכומיו, כי החבות לקיום הוראות בטיחות חלה על הנתבעים שלא מינו מנהל עבודה והיו "מבצע הבניה" [(ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז (3) 682 (2003)]. נטען, כי התאונה לא קרתה מחמת תכנון אדריכלי לקוי. נטען, כי חבותם של האדריכלים הוא "בפיקוח עליון" שאינו "פיקוח צמוד". עמדת ביהמ"ש בהתייחס לאדריכל שאינו הקבלן הראשי היא שסמכות הפיקוח נושאת בחובה אחריות לביצוע שנובעת בעיקרה "מכך שהלה ידע או צריך היה לדעת, שאנשים אלה ייפגעו אם הוא לא ימלא את תפקידו כנאות [ע"א 684/76 אייל נ' פוקסמן, פ"ד לא (3) 349 (1997)(להלן: "עניין - פוקסמן")]. בעניין טרויהפט, שכרו בני הזוג טרויהפט את שירותיו של אליאס, אדריכל שהוא גם מהנדס בניה, לבניית מבנה תעשייתי על הקרקע בבעלותם/חזקתם. אליאס הציע להם מספר קבלנים שיהוו "קבלן ראשי" ונבחר ה"ה רווה. התובע, דוד עטיה, עבד בפרויקט עבור רווה ונפל כאשר פיגום קרס. הסיבה שהפיגום קרס לא הובררה והייתה גם חלופה שמישהו עמד בקצה. בעת שמיעת הראיות התברר, כי הקבלן הראשי לא היה רשום. הנפגע, העובד, תבע את בעלי הנכס, המזמין, וגם את האדריכל שהיקף ורמת הפיקוח שלו היו שנויים במחלוקת. כב' השופט דנציגר, שכתב את פסק הדין, לא התערב בקביעת ביהמ"ש קמא, כב' סגן הנשיא השופט ידין טימור, בדבר אחריות אליאס, האדריכל. הנמקתו הייתה שהוא לא מילא את חובתו להפנות את תשומת לב המזמין (טרויהפט) לצורך בהעסקת קבלן רשום ובמינוי מנהל עבודה לביצוע פיקוח צמוד על הבניה. באותו מקרה, התנאי של העסקת קבלן רשום הופיע בהיתר הבניה. כב' השופט ידין טימור, סגן נשיא, בערכאה הראשונה, קבע שאליאס לא נהג במיומנות הדרושה במשלח ידו ולא נקט בזהירות הנדרשת במשלח ידו ובכך תרם לנזק של עטיה, העובד שנפגע. בענייננו, הנתבעים לא ענו לדרישות המקצועיות של מי שיכול להוות "מבצע בניה" ובכל זאת, הבניה התנהלה עד ערב התאונה ע"י הנתבע מס' 1, מבלי שצד ג' 2 כאדריכל הפרויקט, מנחה אותו למנות מפקח עבודה. הנתבע מס' 1 העיד שהוא יזם את מינוי המפקח כשראה שהוא אינו יכול לנהל את הפרויקט לבד. אולם, גם כאשר כבר נעשה הצעד הנכון, לא נעשה ע"י האדריכל צד אקטיבי לבחון את תנאי העסקת המפקח, רון שקד, כך שהתנאים הוכתבו ע"י הנתבע מס' 1, שמראש לא היה בעל כלים מקצועיים מספקים כדי לשכור שירותים של מפקח, וכך נשכחה סוגיית הבטיחות. מוסיף בא כוח הנתבעים, כי התאונה קרתה לאחר שהטייחים סיימו את עבודתם בבית והסירו את המעקות הזמניות שהם בנו. צד ג' 2 אישר בעדותו, כי היה בבית בתקופה זו (עמ' 93 לפרוטוקול). בנקודת זמן זו, היה על צד ג' 2, כאדריכל, להצביע על הסיכון הקיים בכך שבגלריה נותר חלל לא מוגדר (עניין - פוקסמן). אינני מקבלת את הטיעון של העדר הכשרה בקורס בטיחות, שאינה מתיישבת עם סך כול ההכשרה של אדריכל, שיש בה די כדי להצביע על בעיה בטיחותית בולטת. באשר לטענה שיש לפצל בין חבות האדריכלים ולהטיל את מלוא החיוב על האדריכל בשותפות שטיפל בפרויקט המסוים - אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבעים, שהם חתמו על הסכם עם השותפות, שהייתה מורכבת מ-2 השותפים, והתנהלה כשלכל אחד היה חלק שווה (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 27.1.10). לכן החיוב הוא של - 2 האדריכלים ביחד ולחוד, ללא קשר למי מהאדריכלים היה אחראי על הפרויקט המסוים (סעיף 20(א) לפקודת השותפויות, נ"ח תשל"ה - 1975). המפקח - רון שקד 7. לפני קרות התאונה, שכר הנתבע מס' 1 את שירותיו של מר רון שקד והצדדים כרתו חוזה שבו נקבעו התפקידים של רון שקד (להלן: "המפקח"). בא כוח המפקח, עו"ד שחר לזרוב, הפנה את ביהמ"ש לכך שהנתבע מס' 1 לא הטיל על המפקח לדאוג לבטיחות האתר. הנתבע מס' 1 אינו חולק על כך וטוען לשכחה. לטענת ב"כ צד ג' 3, המפקח, הנתבע מס' 1 שכר את שירותי הטייחים במישרין, כפי שהוא שכר את שירותי הקבלנים האחרים והמצב "הלא בטיחותי" נוצר כתוצאה מכך שלא נשכר מנהל עבודה ( תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח - 1988). המפקח טוען בכתב הגנתו שהוא לא נכנס לנעליים של "מנהל עבודה" ולטענתו הוא גם לא נכנס לנעליים של "מבצע הבניה", שכן הוא לא "המזמין" או "הקבלן הראשי". לטענתו, בהעדר "מנהל עבודה" לא היה מי שידאג בין להשאיר במקום את הפיגומים של הטייחים, ובין להניח חלופה בטיחותית זמנית אחרת. תפקיד "מנהל העבודה" על פי תקנות הבטיחות בעבודה הוא לנהל את פרויקט הבניה עבור מבצע העבודה או המזמין (תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה). מנהל עבודה הוא מי שבידו תעודה שסיים בהצלחה קורס מנהלי עבודה לענף הבניין שאושר ע"י משרד העבודה. הוא מהנדס אזרחי או טכנאי אזרחי שצבר ניסיון של שנתיים לפחות בבניה (תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה). רון שקד אישר בחקירתו כי השכלתו היא הנדסאי אדריכלות והנדסי בניין (עמ' 101 לפרוטוקול). הוא שימש כקבלן שמבצע בניה כשנתיים (עמ' 101 לפרוטוקול). למרות ניסיונו הלא מבוטל וניסיונו בבניה, הוא ראה את המבוקש ממנו בפרויקט זה של ייעוץ למזמין/מבצע הבניה (עמ' 102 לפרוטוקול). בחקירתו היא תיאר פרויקט שקצב המעבר בין בעל מקצוע לבעל מקצוע איטי כאשר הקצב מוכתב ע"י המזמין ולכן לא הייתה לו עבודה רציפה וכשבועיים לפני התאונה הוא החל לעבוד בבית אחר, ממול. מתוך חקירתו של רון שקד עולה שמדובר בבעל מקצוע מנוסה וגם אם לא נדרש במפורש בחוזה להעיר על בעיה בטיחותית, ניתן היה לצפות שיעשה כן. מתוך מכלול הראיות לא השתכנעתי כי הוא ענה על הגדרת "מבצע הבניה" וגם לא "מנהל העבודה", מאחר והשתכנעתי כי הנתבע מס' 1 לקח על עצמו את הניהול ונעזר ברון שקדל ברמת הביצוע והייעוץ בכפוף לסמכויות המוגבלות של רון שקד על פי החוזה, אך שמר לעצמו את קבלת ההחלטות האופרטיביות ברמת המאקרו והמיקרו. מתוך הראיות עולה, כי בהעדר בעל מקצוע ברמה של קבלן ראשי, או של מנהל עבודה, נפלה סוגיית הבטיחות בין עבודת קבלן אחת למשנהו, ובין הכיסאות. השאלה לבחינה היא, האם רון שקד התרשל כאשר לא הפנה את תשומת לב הנתבע מס' 1 לסיכון. כדי להוכיח התרשלות, ובמקרה זה, של בעל מקצוע, השאלה היא האם התנהגותו נפלה מרמת הזהירות של בעל מקצוע סביר. נראה, כי כמו האדריכל גם המפקח, הגם שלא היה "מבצע בניה" או "מנהל עבודה" או "קבלן ראשי" ידע או היה צריך לדעת על פי ניסיונו המקצועי, כי הניהול של הבניה ע"י הנתבע מס' 1 כרוכה בסיכונים בטיחותיים. המפקח העיד שעמד על חוסר הביטחון המקצועי של הנתבע מס' 1. בנסיבות אלה, שתיקתו המקצועית מהווה התרשלות. המפקח חב חובת זהירות מושגית כלפי כל הנפגעים הפוטנציאליים מהעדר הגידור והוא חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שהוזמן על ידו להציע הצעת מחיר לביצוע העבודה בנישה בגלריה. לפיכך, למרות הצמצום של חיוביו החוזיים והעדר המעמד הפורמאלי, הוא התרשל כלפי הנתבעים וגם כלפי התובע, שכתוצאה מאותה התרשלות ניזוק. בחלוקה של חבות בין הנתבעים לצדדים ג', אני מעמידה חבות הנתבעים על 10%, את חבות האדריכלים על 20%, ושל המפקח על 20% - מתוך ה-50% חלקם של הנתבעים. נכות רפואית   8.     כל צד הגיש חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה ולאור הפערים מונה מומחה ביהמ"ש, פרופ' ליברגל, אשר נתן חוות דעת ראשונה ביום 19.11.06, וקבע לתובע את הנכויות הרפואיות הבאות: 10% בגין שבר בירך לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות"), 10% בגין שבר בשורש כף היד לפי סעיף 41(10)ה) מותאם לתוספת לתקנות ו-2% בגין הגבלה קלה בסוף טווח התנועה לאחר פריקה PIP שהוחזרה לפי 40% מסעיף 44(4) לתוספת לתקנות. בעקבות החמרה, התובע נבדק בשנית ע"י פרופ' ליברגל ביום 2.10.08, ונמצא שהתפתח נמק אוסקולרי בדרגה III בראש הירך עם סקלרוזיס, אי סדירות משטח מפרקי. לפיכך, הועלה אחוז הנכות בגין השבר בירך ל-30% לפי סעיף 35 (1) ד' לתוספת לתקנות (חוות דעת מיום 10.11.08). סך הכול הנכות עומדת על 38% מעוגל. יחד עם זאת, המומחה קבע, כי יש סיכוי לשיפור מצבו הקליני של התובע אם יעבור ניתוח ואז צפויה הנכות להיות בין 10%-15%. סיכויי הצלחת הניתוח גבוהים (עמ' 50-51 לפרוטוקול מיום 8.2.10). אך בחוות דעתו ציין המומחה שמדובר בהשתלת מפרק מלאכותי ותוחלת החיים של המפרק מוגבלת והוא יזדקק להחלפה אחת ל-15-20 שנה, לפי הידע הקיים. על פי חוות דעת מטעם התובע, של ד"ר גד ולן, מיום 27.8.04, הוא מצא, כי ההגבלה במפרק הירך, ימין, הייתה בינונית והצדיקה נכות של 30%. עמדתו לגבי הפגיעה בשורש כף היד זהה לפרופ' ליברגל. לגבי האצבע הוא קבע 5% והוא הוסיף גם נכות של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות גב תחתון לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות. פרופ' ליברגל שייך זאת למצב קודם. על פי חוות דעת מטעם הנתבעים, של ד"ר שמואל וייס, מיום 8.5.05, לגבי מפרק הירך, מצא המומחה שאין הגבלה בתנועות מפרק הירך אך קיימת צלקת חיצונית תקינה. עמדתו הייתה, כי הנכות בגין פגיעה זו עומדת על 5%. לגבי שורש כף היד - עמדתו זהה לשני המומחים הנוספים. באשר לכאבי גב תחתון מציין ד"ר וייס כי התובע התלונן עליהם לאחר חודשיים מהחבלה וגם יש לו תלונות מעברו בגין כאבים כאמור, ולכן לא נראה שיש קשר סיבתי לתאונה. לגבי האצבע - הוא לא מצא, כי נותרה נכות בהעדר עיוות או הגבלה בתנועה. בסיכומיה קיבלה באת כוח התובע את חוות הדעת של פרופ' ליברגל, כולל חוות הדעת המשלימה (סעיף 36 לסיכומיה). ב"כ הנתבעים עתר, לגבי פרק הירך, לקבוע שלפחות עד הבדיקה השנייה של פרופ' ליברגל, בשנת 2008, עמדה נכותו של התובע כפי שנקבעה ע"י ד"ר וייס או לחלופין, כמו שקבע פרופ' ליברגל, בחוות דעתו הראשונה, דהיינו 10% ורק משנת 2008 תעמוד הנכות על 30% (סעיף 4.2 לסיכומי עו"ד לירז). בסוגיה זו, הצטרפו באי כוח צדדים ג' לעמדת בא כוח הנתבעים, עו"ד לירז. בחקירתו הנגדית של פרופ' ליברגל הוא הסביר שהניתוח נועד לשיפור איכות חיי המנותח בהיבט כאב והגבלה תפקודית, והם תלויים בנבדק (עמ' 50 לפרוטוקול מיום 8.2.10). באשר לסיבוכים, כשמדובר במנתח בעל ניסיון בסוג ניתוחים כאלה, הם עומדים על 2%-5% (עמ' 51 לפרוטוקול). ניתוחים אלה יכולים להיעשות בהרדמה אזורית (עמ' 55 לפרוטוקול) וגם לאנשים קשישים (עמ' 54 לפרוטוקול). לאחר ששקלתי את מכלול הראיות ובשים לב לכך שההשתלה מחייבת בעתיד החלפה על כל סיכוניה, אני מעמידה את הנכות הרפואית על 38% ואני מקבלת את הנכות כפי שקבע המומחה לגבי פרק הירך, ללא ניתוח. אובדן כושר השתכרות בעתיד 9.  פרופ' ליברגל העיד, כי למרות ההצלחה הגבוהה של הניתוח הוא לא היה ממליץ למנותח לעבוד כפועל בניין ולשאת משאות כבדים והיה פוסל אותו אילו היה רופא שיקומי (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 8.2.10). אם התובע יעבור את הניתוח, מדובר בתקופת אשפוז של בין 3-7 ימים ושיקום בין 3-6 חודשים (עמ' 52 לפרוטוקול). המומחה ציין בחוות דעתו, כי התובע צולע ואישר שהיא משנית לכאב (עמ' 53 לפרוטוקול). בסיכומיה, עותרת באת כוח התובע, להעמיד את הפגיעה בכושר תפקוד הובע על 40% והיא עותרת שלא להתייחס לפיצוי לפי החלופה של התוצאה אם התובע יעבור את הניתוח. פרופ' ליברגל הסביר שהניתוח מוכתב ע"י הנפגע בהיבט מידת ההפרעה של הפגיעה בתפקודו היומיומי. אם מצב פרק הירך לא מפריע מאוד ולכן הניתוח נדחה, אז ניתן להסיק מכך שלמרות הנכות הרפואית הגבוהה, בפועל הפגיעה התפקודית יותר נמוכה. מצד שני, אם הפרק מפריע מאוד, אזי ניתן לשפר זאת על ידי הניתוח. בהיבט זה, מציע בא כוח הנתבעים, כי לפרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד לסיום המשפט, בו התובע טרם עבר את הניתוח, יש משקל משמעותי בהסקת המסקנה שהפרק אינו מפריע לתובע בתפקודו היומיומי, מעבר ל-10% לכל היותר. עו"ד לירז טוען, כי הנכויות הנוספות לא רלבנטיות בראש נזק זה, כי הפגיעה בשורף כף היד אינה תפקודית לנוכח הממצאים בין של ד"ר וייס ובין של פרופ' ליברגל, ולנוכח שהתובע לא התלונן בפני פרופ' ליברגל על כאבים או מגבלות בתנועת כף היד. באשר לאצבע מדובר על מגבלה זעירה לכל היותר. ד"ר ולן בדק את התובע בשנת 2004 והוא מציין בפרק "תלונות הנבדק כיום", בהקשר לכף היד והאצבע כי: "הוא מוגבל בתפקוד כף יד ימין ואצבע III מימין לא נסגרת באופן מלא". התיאור באשר לכף היד לאקוני לעומת התיאורים המפורטים בהתייחס לפרק הירך. בממצאי הבדיקה הגופנית מציין ד"ר ולן באשר לשורש כף יד ימין: "ללא שינוי צורה, טווח התנועה כמעט מלא". לגבי האצבע הוא חוזר על תלונת הנבדק. בבדיקת הדמיה של פרק כף היד מציין ד"ר ולן, כי בבדיקה מיום 21.7.03 נראה "שבר ברדיוס הדיסטלי מחובר שינויים ניווניים במפרק הרדיוקרפלי". ההגבלה שמציין התובע בשורש כף היד מוגדרת כבר בשנת 2004 ע"י ד"ר ולן כ"קלה". ההיסטוריה התעסוקתית של התובע, על פי תצהירו, הייתה שהוא סיים 12 שנות לימוד וסיים הכשרה מקצועית בתחזוקת מבנים דרך משרד העבודה בשנים 2000-1999. הוא גם סיים קורס לקבלני בנין ומנהלי עבודה. הוא עבד כמנהל עבודה שכיר בחברת הבניה ש. י. אזולאי. באוקטובר 2000 הוא התפטר, כי החליט לעבוד באופן עצמאי והוא קיבל עבודות שיפוץ בתים מאנשים שונים כאשר שמו עבר מפה לאוזן והוא הומלץ ע"י מי שהוא ביצע עבודה עבורם. בסעיף 10 לתצהירו הוא פירט, כי מהתפטרותו ועד אפריל 2001 הוא היה מובטל כאשר גם שיפץ את ביתו, ובהמשך הוא ביצע עבודות כמפורט בסעיף 10 לתצהירו. ערב התאונה התובע היה בעל הכשרה כמנהל עבודה בבניה והוא היה מוסמך לעשות עבודות פיקוח, כפי שעשה בפועל כעולה מהראיות שהתובע הגיש ולכך יש התייחסות בראש הנזק: "הפסד שכר בעבר". כמפורט להלן, קיים חסר המשמעותי בראיות התובע לגבי פרק הזמן שבין התאונה לשנת 2008. שכרו בינואר 2009 עומד על 18,507.19 ₪, כולל שעות נוספות, שהוא סכום העולה על השכר שהרוויח ערב התאונה כשכיר ועולה על הסכום שהוכיח שהרוויח ערב התאונה כעצמאי. לנוכח התדרדרות הפרק בשנת 2008, אני מעמידה את הפגיעה התפקודית של התובע כלפי העתיד על 20%, בשים לב לאופציה העתידית לניתוח כנגד האפשרות שהתובע יוותר על ניתוח. התובע יליד 1964 ונותרו לו עוד 20 שנים לעבוד, כאשר יש להניח שבעתיד היקף שעות העבודה יפחת בהתחשב בפגיעה בפרק. לפיכך, אני מחשבת את ההפסד של התובע לעתיד על בסיס 10,000 ₪ ברוטו נכון לדצמבר 2002, לפי 20% נכות. הפיצוי עומד על: 10,000 X 20% X 180.3109 = 360,622 ₪, נכון לדצמבר 2002. סכום זה משוערך להיום מאמצע תקופה עומד על 399,790 ₪. הפסד פנסיה 10. הזכאות של התובע כלפי העתיד מחושבת על בסיס הפסד הפקדת המעביד של 10% משכרו ברוטו של העובד. על בסיס שכר של 10,000 ₪ (נומינלי). החישוב הוא אפוא: 10,000 X 10% X 180.3109 X 20% = 36,062 ₪. סכום זה משוערך מאמצע תקופה להיום עומד על 39,979₪. הפסד השתכרות בעבר 11.  לטענת התובע לאחר התאונה הוא לא עבד עד סוף שנת 2004 כי הוא לא היה כשיר. בשנת 2005 הוא עבר שקום במל"ל ולמד מחסנאות ולוגיסטיקה אך לטענתו לא מצאו לו עבודה. לכן הוא השתמש בהכשרתו הקודמת בפרויקטים זמניים אצל מעסיקים שונים בפיקוח על בניה, באכיפת נוהלי בטיחות באתרי בניה, מפקח בטיחות אצל מעסיקו לשעבר, והחל מ - 11/07 הוא מועסק ע"י חברת פיקה תשתיות כמנהל עבודה. התובע צירף תלושי שכר כשכיר לפני התאונה, בחברת ש.י. אזולאי בע"מ, שם הרוויח בממוצע 9,056 ₪ ברוטו, בשנת 2000 (נומינלי). בהמשך התובע עבד כעצמאי מאפריל 2001 ועד התאונה. לטענתו, בתקופה שעבד כעצמאי הוא הרוויח מאפריל סך כולל רווח של 243,000 ₪. להכנסה ברוטו ולמרכיב הרווח אין תיעוד. התובע העיד עדים כדי לתמוך בהכנסה הנטענת. העד בני שלבי העיד שהתובע ביצע עבורו עבודה אך הוא לא דרש קבלות. הוא לא היה יכול לאשר את סכום ששילם - יכול להיות גם 10,000 ₪ (עמ' 85 לפרוטוקול מיום 27.1.10). במועד הבניה העד עבד כעובד בנק. העד ראובן חדד העיד ששילם לתובע עבור בניה בין 45,000 - 50,000 ₪ (עבור בניה בלבד) והסכום שולם במזומן (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 17.12.09). הוא אישר שלא קיבל קבלות מהתובע (עמ' 58 לפרוטוקול). העד מנהל עסק ומוכר חומרי בניה. לפי דברי העד ראובן חדד הוא ביקש קבלות מספר פעמים אך בפועל הוא לא קיבל (עמ' 59 לפרוטוקול). עד שלישי שהעיד על עבודה שהתובע ביצע אצלו באותה תקופה הוא סלומנוב חיים. גם הוא העיד שביקש קבלות ולא קיבל (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 17.12.09). לפי עדותו, לא כולל קבלות, התובע בנה לו את השלד ב - 50,000 ₪ (עמ' 49 לפרוטוקול). הסכום כלל מע"מ (עמ' 50 לפרוטוקול). הוא הסכים שיתכן ושילם קצת פחות כ - 48,000 ₪ (עמ' 51 לפרוטוקול). הסיבה לכך שהתובע לא נתן קבלות היה שבמקביל הוא היה בהליך של כינוס נכסים ופש"ר שהוא סיים בשנת 2002 (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 17.12.09). על פי הראיות של התובע, הוא קיבל משלושת העדים בין כ-103,000 ₪ ל - 125,000 ₪ כולל מיסים. רק על עבודה ולא כולל חומרים. בעדותו הוא העמיד זאת על 100,000 ₪ (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 13.10.09). דהיינו ממוצע של כ - 11,400 ₪ לחודש כאשר מסכום זה יש להפחית את המע"מ שעמד אז על 17% ועלה ל - 18% במחצית שנת 2002. סכום חודשי הקרוב לשכרו כשכיר. ראיות התובע לגבי הכנסתו אחרי התאונה היו חסרות, לא מלאות ובחלקן משובשות כך שלא ניתן לקרוא אותם (תלושי שכר). חקירתו הנגדית העלתה שהתובע קיבל כספים במהלך שנת 2004 (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 13.10.09), אך אין לכך תיעוד הגם שהמשלם, אזולאי, מבחינתו "כמו משפחה" (עמ' 6 לפרוטוקול), ומעסיק אחר רון שקד הוא גיסו (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע טען כי כל הזמן הוא נדרש למשככי כאבים (עמ' 10-11 לפרוטוקול). התיעוד של קופ"ח על פני רצף של כ - 10 שנים (עד 2009) מעיד על הזדקקות לאופטלגין בסמוך לאחר התאונה בתדירות של כל כ - 3 חודשים בשנת 2003, פעם ב - 5 חודשים בשנת 2004, פעמיים בשנת 2005 (בפברואר ובאפריל), בנובמבר 2006, בנובמבר 2008, ומאי 2009 (מוצג נ/2). יוסף כי התובע פנה לקופת חולים מחמת שלחץ עם כלי על בית החזה (מוצג נ/1). החקירה הנגדית של התובע העידה שהמעיט בהמצאת תיעוד לגבי פרק הזמן אחרי התאונה והחסר מעיד על כך שלתובע לא היה נוח להציג את התיעוד המלא [ע"א 548/78 שרון נ' לוי , פ"ד לה (1) 736 (1980)]. התובע גם נמנע מלהמציא תיעוד על כספים שקיבל על פי פוליסות שתוכנן ביטוח אבדן כושר עבודה ונכות, ועל כספים שקיבל בגין פיצויים וסילק בהם חובות בהסדר עם הכנ"ר. לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה הוגשה ב - 1.1.04, דהיינו שכל פרקי הזמן מינואר 2004 ועד לשמיעת הראיות גם מוטים ע"י ההתדיינות המשפטית. מחמת חסרים אלה חישבתי את הפסדו של התובע על פי שכר ברוטו של 10,000 ₪ נכון לדצמבר 2002, תקופות אי הכושר ונכותו הרפואית עד לינואר 2009 שאז לפי שכרו הוא לא הפסיד. על פי התיעוד של המל"ל לתובע נקבעה תקופת אי כושר של 100% מיום 29.12.02 ועד 30.6.03. נכות זמנית של 75% מיום 1.7.03 ועד 30.9.03. מ - 1.10.03 ועד ראשית שנת 2004 אני מעמידה את נכותו של התובע, בהעדר ראיות, על 20% כפי שנקבע ע"י מומחה בית משפט פרופ' ליברגל לפני ההחמרה במצב הפרק ו - 10% מינואר 2004 ועד מרס 2008. לפי ראיות התובע ממרס 2008 הוא עובד בחברת פיקה תשתית בע"מ, כאשר שכרו לפברואר 2009 עומד על 18,507.19 ₪ ברוטו ויש להניח שכך גם היה שכרו מאז שהחל עבודתו שם ויש להניח שהוא ממשיך לעבוד באותה הכנסה גם היום. לפיכך הפסדו של התובע הוא כדלקמן: 10,000 X 100% X 6 = 60,000 ₪. 10,000 X 75% X 3 = 22,500 ₪. 10,000 X 20% X 3 = 6,000 ₪. 10,000 X 10% X 49 = 49,000 ₪. סך הכול: 137,500 ₪. סכום זה משוערך מאמצע תקופה עומד על 152,434 ₪. הוצאות רפאויות לעתיד 12. ההוצאה הצפויה היא הניתוח כאשר אם התובע יעבור ניתוח זה הוא יידרש לניתוח חוזר בין 20-15 שנה בממוצע. על בסיס ההנחה שהוא יעבור את הניתוח נכון להיום הצפי הוא להחלפה נוספת עד תום תחולת חייו. לא הובאו ראיות, כי יש לשלם עבור ניתוח זה באופן פרטי. אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סכום גלובאלי של 30,000 ₪ נכון להיום בהתחשב בעלויות הצפויות בהקשר לכפל ניתוחים, מעבר לעלות הניתוח והאשפוז, משככי כאבים וכדומה. עזרת זולת בעתיד 13. לא השתכנעתי כי התובע יזדקק לעזרת הזולת לעתיד בטווח הנראה לעין שכן כאשר איכות חייו תפגע משמעותית בידו לעבור את הניתוח. יחד עם זאת, גם המומחה לא חלק על כך שאין ניתוח ללא סיכונים. בגיל יותר מתקדם, אם יתדרדר, יהא זכאי לתגמולי מל"ל בגין סיעוד. לאפשרות שיעבור את הניתוח פעם או פעמיים ויידרש לעזרה מעבר לגמלת סיעוד מצאתי לנכון לפסוק סכום חד פעמי של 30,000 ₪ נכון להיום. נסיעות לעתיד 14. נכון למועד כתיבת פסק-הדין התובע נוהג ברכב ללא סיוע מכאני (תע"צ משרד הרישוי מיום 15/10/2009,תע"צ המל"ל, ותע"צ משרד הבריאות-המכון הרפואי לבטיחות בדרכים). יחד עם זאת, יתכן ומצב הפרק יתדרדר בעתיד. לפיכך אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום חד פעמי בסך של 50,000 ₪ נכון להיום. הוצאות רפואיות לעבר 15. בהעדר ראיות מסודרות והואיל ויש כיסוי על ידי קופ"ח - אני פוסקת סכום גלובאלי של 5,000 ₪ נכון להיום.   נסיעות לעבר 16. לא הובאו ראיות והתובע למעשה חזר לתפקוד בשנת 2004. אני פוסקת סכום גלובאלי של 10,000 ₪, בשים לב לטיב הנכות, וההגבלה לפחות של 9 חודשים. עזרת זולת לעבר 17. לא הובאו ראיות. מדובר בנזק מיוחד. התובע גם לא העיד בני משפחה. לפי טיב הפגיעה אני פוסקת סכום גלובאלי של 10,000 ₪. נזק לא ממוני 18. באי כוח התובע עותרים לפיצוי של 350,000 ₪. בא כוח הנתבעים סבר, כי הפיצוי הנכון הוא 100,000 ₪ בהתבסס על הנכות התפקודית שהוא העמיד על 10%. ב"כ צדדים ג' נסמכו על סיכומי בא כוח הנתבעים. התובע עבר חוויה לא קלה שהסבה לו לא מעט כאב אך אופן הנפילה לכשעצמו אפשר לתובע לתפוס את הרצפה בקומת הביניים ולצמצם את נזקיו. על פי נקודת המוצא של ב"כ הנתבעים והנכות התפקודית שקבעתי להיות 20%, אני מעמידה את הסכום על סך של 200,000 ₪ נכון להיום. סוף דבר   19. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:   נזק לא ממוני -            200,000 ₪   אבדן שכר לעתיד - 399,790 ₪            הפסד פנסיה - 39,979 ₪   הפסד שכר לעבר - 152,434 ₪ הוצאות רפואיות לעתיד - 30,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר - 5,000 ₪ נסיעות לעתיד - 50,000 ₪   נסיעות לעבר - 10,000 ₪ עזרת זולת לעתיד - 30,000 ₪ עזרת זולת לעבר - 10,000 ₪   סה"כ:   927,203 ₪ מסכום זה יש להפחית רשלנות תורמת של 50%, ולפיכך הסכום לתשלום לפני ניכויי מל"ל עומד על 463,602 ₪. מסכום זה יש להפחית תגמולי מל"ל ששולמו על נכות כללית, כי תביעת התובע לנכות כללית מוגבלת לנכויות הקשורות לתאונה. התובע קיבל קצבת נכות בגין נכות זמנית מיום 29.12.02 ועד 30.6.03 לפי 100% נכות זמנית ובגין נכות זמנית מיום 1.7.03 ועד ליום 30.9.03 לפי 75% נכות זמנית. כמו כן, יש לנכות מהפיצוי ניכוי רעיוני של קצבת נכות כללית מהמל"ל לפי חוות דעת אקטוארית בהתבסס על אחוזי הנכות העדכניים שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט לאחר שתביעת התובע לנכות כללית הוכרעה על ידי המל"ל, מחמת התדרדרות הפרק. בהעדר חוות דעת אקטוארית אינני נוקבת בסכום הניכוי. ההפרש יכונה להלן: "היתרה". היתרה תשא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 20. הנתבעים ישלמו לתובע את מחצית חלק אגרת ביהמ"ש שנשא בו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. צדדים שלישיים ישלמו לנתבעים את חלקם באגרות בית המשפט כדלקמן: צד שלישי 2,4, ו- 5 ישלמו ביחד ולחוד כאשר החלוקה הפנימית בינם היא על פי ההסדרים שבהם פורקה השותפות: 20% מחלק אגרת ביהמ"ש התובע שנשאו בו הנתבעים, 40% מיתרת האגרה שנשאו בו הנתבעים בתיק העיקרי, וכן 40% מחלק האגרה שהנתבעים נשאו בו בהודעת צד שלישי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. צד שלישי 3 ישלם : 20% מחלק אגרת ביהמ"ש התובע שנשאו בו הנתבעים, 40% מיתרת האגרה שנשאו בו הנתבעים בתיק העיקרי, וכן 40% מחלק האגרה שהנתבעים נשאו בו בהודעת צד שלישי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 21. הנתבעים ישלמו לתובע מחצית הוצאות משפט שנשא בהם, לפי שומה, כולל מחצית שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. צדדים שלישיים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט שנשאו בהם, לפי שומה, כולל שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן: צד שלישי 2,4, ו- 5 ישלמו ביחד ולחוד כאשר החלוקה הפנימית בינם היא על פי ההסדרים שבהם פורקה השותפות: 20% מחלק הנתבעים בהוצאות משפט של התובע , כולל שכר מומחה בית המשפט, לפי שומה ; 40% מהוצאות משפט של הנתבעים , כולל שכר מומחה בית המשפט, לפי שומה. צד שלישי 3 ישלם : 20% מחלק הנתבעים בהוצאות משפט של התובע , כולל שכר מומחה בית המשפט, לפי שומה ; 40% מהוצאות משפט של הנתבעים , כולל שכר מומחה בית המשפט, לפי שומה. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 22. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בגובה 20% מהיתרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. צדדים שלישיים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בגובה 20% מהיתרה (להלן: "שכר טרחת עו"ד") וכן חלק משכר הטרחה של עורכי הדין של התובע שנשאו בו הנתבעים. לפי החלוקה הבאה: צד שלישי 2,4, ו- 5 ישלמו ביחד ולחוד כאשר החלוקה הפנימית בינם היא על פי ההסדרים שבהם פורקה השותפות: 20% משכר הטרחה של עורכי הדין של התובע שנשאו בו הנתבעים. 40% משכר טרחת עו"ד של באי כוח הנתבעים. צד שלישי 3 ישלם : 20% משכר הטרחה של עורכי הדין של התובע כאמור לעיל שנשאו בו הנתבעים. 40% משכר טרחת עו"ד של באי כוח הנתבעים. הסכומים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.   זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נפילה