נפילה משרפרף - תאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה משרפרף - תאונת עבודה: א. הרקע וההליך. 1. ביום 2.11.97 הגיש התובע תביעה לביה"ד כנגד החלטת הנתבע מיום 7.9.97, הדוחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעבודה מיום .2.7.96 התובע ביקש להסתייע בעו"ד, ואכן ביום 12.7.98 הוגש כתב תביעה מתוקן, וביום 3.8.98, הוגש כתב הגנה מתוקן. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו (ב- 16.8.98 ותצהיר נוסף ב-9.9.98, ותצהיר נוסף של אחותו הוגש ב-24.11.98, לאחר שנשמעה - חלקית - עדות התובע). 2. בתצהירו מציין התובע כי ביום 2.7.96 עסק בהתקנת מערכת אזעקה במכונית, וכי לצורך ביצוע העבודה התיישב על שרפרף נמוך שהיה מצוי סמוך למכונית. השרפרף התמוטט לפתע, והתובע מעד ונפגע בגב כתוצאה ממגע בינו למכונית שעבד בסמוך לה. לדבריו, 2עדים ראו הנפילה (להלן: "מלניק", ו"ויינר"). התובע טוען כי החל לסבול מכאבים, ומשכך נאלץ להפסיק עבודתו, ולמחרת פנה לד"ר וילנסקי, סיפר לו על התאונה. מלניק בתצהירו טען כי משנשבר השרפרף עליו ישב התובע, נפל התובע לכיוון המכונית שבה היה אמור להתקין האזעקה. ויינר בתצהירו טוען כי ראה התובע יושב על שרפרף, כי השרפרף נשבר לפתע והתובע נפל לכיוון המכונית שעליה עבד. אחות התובע (להלן: "האחות") הצהירה כי נכחה בעת שחוקר הנתבע גבה מאחיה הודעתו. עדותה מתייחסת לנושא גביית העדות ולא לפגיעה עצמה למעט הטיפולים שקיבל ומשכך נתייחס לעדותה בהקשר זה. 3. התובע ועדיו העידו, ומטעם הנתבע העיד החוקר שגבה הודעתו. כאן ראוי לציין כי נפלה בפרוטוקול עמ' 14 שורה 17 טעות סופר וצ"ל "מר יוסי דגן" במקום "התובע". הצדדים סיכמו טענותיהם עם תום הדיון. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדין: ב. ההכרעה. 1. האירוע - בתביעתו (נ/1) טוען התובע כי הפגיעה ארעה ביום 2.7.96, כשבזמן ביצוע עבודת התקנה של אזעקה באוטו - קיבל מכה חזקה מגוף האוטו. נטען בתביעה כי באותו יום קיבל טיפול אצל ד"ר וילנסקי. בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה (נ/2), תעודה שהוצאה ע"י ד"ר וילנסקי ביום 24.9.96 נרשם כי לתובע כאבי גב תחתון לאחר הרמת משא כבד. כעולה מנ/ 4 (כולל מכתבו של ד"ר וילנסקי, שהתקבל בהסכמת ב"כ הנתבע מ-19.10.98) פנה התובע לראשונה לד"ר וילנסקי שבוע לאחר הפגיעה. יתר על כן אין בכרטיס הרפואי מילה וחצי מילה על אירוע בעבודה שאירע ב-2.7.96, ושהתובע סיפר עליו לרופאו. ויותר מכך - ד"ר וילנסקי היה ער לטעות דפוס שנעשתה ברישום הרפואי מ-9.7.96, טעות אותה הבהיר במכתבו מ- 7.9.98. אין כל טענה במכתבו לכך כי חסר ברישום תיאור של אירוע בעבודה, טענה כי התובע סיפר על אירוע בעבודה ואף לא כי הוצאה תעודה לנפגע בעבודה. הרופא המטפל מציין (מספר פעמים) חופשת מחלה ואין תימה כי כך, שכן הרופא המטפל נתן תעודה ראשונה למעלה מחודשיים לאחר האירוע הנטען. בעדותו בביה"ד הבהיר מלניק כי לא ראה את הנפילה עצמה, אלא את התובע לאחר הנפילה (עמ' 8 שורות 25-24). מלניק טוען כי מדובר בנפילה משרפרף שגובהו 60 ס"מ, אין הוא יודע היכן קיבל התובע מכה בגבו, וכי המכה נתקבלה - כנראה מהמכונית, וכן כי כשראה את התובע היה ראשו בתוך האוטו, רגליו בחוץ והגוף באמצע. התובע בעדותו הראשונה (בדיון מ-22.10.98) טען כי ישב על כסא פלסטיק שגובהו כחצי מטר, וכשגופו בתוך האוטו, נשבר השרפרף והוא נפגע בגבו מהרכב. לתובע אין הסבר מדוע נרשם בנ/ 2 כי מדובר בהרמת משא כבד (אף כי אישר בפנינו כי הרופא מדבר רוסית - וממילא לא הייתה בעיה בהבנתו). כאן המקום לציין כי התובע טען בתחילה כי לא יתכן שהיה אצל ד"ר וילנסקי בספטמבר - וכשעומת עם מועד הוצאת נ/ 2- אישר שכן היה אצל הרופא בחודש זה. כשנשאל מדוע אין בנ/ 2 תיאור "נפילה" אלא "הרמת משא כבד" - אין לו מושג מדוע נכתב כך. כך גם אין לתובע הסבר מדוע לא רשום במכתבו לנתבע נ/ 3 (מכתב שנכתב ע"י אחותו לפי תיאור ברוסית שהתובע רשם לה וכשהאחות יודעת היטב עברית ורוסית) כי נפגע בעקבות נפילה. נציין כי התובע סותר עצמו עת טוען הוא מחד שסיפר לד"ר וילנסקי כי נפל בעבודה וקיבל מכה בגב, ומנגד - אישר כי לא סיפר כלל לרופא על מכה בגב או על מכה בעבודה, אלא רק על כאבי גב (עמ' 3שורות 17-9). בהודעתו לחוקר הנתבע נ/ 7 טען התובע כי קיבל מכה "בזנב הגב" בעוד שבעדותו בביה"ד טען כי קיבל מכה במותן מאחור - השיב כי קיבל מכה במותן מאחור. התובע עומת עם העובדה כי מחד, במשך שבוע לא יצא לעבודתו ומאידך, טוען הוא כי לא ייחס חשיבות למה שקרה (ובכך הסביר את אי פנייתו לרופא במשך שבוע) - ואז משיב הוא כי חשב שזו פשוט מכה שקיבל, וכשמצבו השתפר, פנה לרופא. נזכיר כי בנ/ 1 טען כי ביום האירוע פנה לד"ר וילנסקי, ובנ/ 7 טען כי אחרי 4- 3 ימים לערך. ועוד - בנ/ 7 טוען התובע כי נפל לרצפת האספלט וקיבל מכה בגב מהצד של האוטו (עמ' 2). מנגד בעדותו בפנינו טען כי קיבל מכה מסף המכונית. אין אנו מקבלים טענת התובע בסיכומיו לפיה אין ראיה בכך כי בכרטיסו הרפואי לא נרשם "ארוע בעבודה" - אין גם לקבל טענתו כי התובע לא ייחס חשיבות לפניה מיידית לרופא או לכך שהתאונה ארעה בעבודה. כבר נקבע כי חשיבות רבה יש ליתן לדיווח שמוסר נפגע לרופא המטפל, הן משום שברור כי ירצה לקבל הטיפול הטוב למצוקתו והן משום שזהו, פעמים רבות, הדיווח הראשוני שאינו תלוי בדבר, בבחינת "שח עפ"י תומו". אין רלבנטיות, לפיכך, לטענה כי התובע לא ייחס חשיבות לפניה מיידית לרופא או לכך שהתאונה ארעה בעבודה. נעיר כי ניתן היה לקבל גירסת התובע, לו טען בפני הרופא כי קיבל מכה בגבו (גם לולא איזכר כי ארע כך בעבודה), אלא שהתובע אישר כי לא סיפר לרופא לא על מכה ולא כי קיבלה בעבודה (בפועל, בסכומיו מאשר כי לא סיפר לרופא המטפל על 2 אלה). נציין עוד כי בכרטיס הרפואי החל מ- 9.7 יש רישום, lumbago ורק 3 שבועות לאחר האירוע, בביקור השלישי, נרשם לראשונה "כאבי גב תחתון". עוד ראוי לציין כי אף לו קיבלנו גירסתו הראשונית של התובע לפיה סיפר לרופא שקיבל מכה בעבודה - ספק אם היה מופיע רישום "ביקור רגיל", או "אישור מחלה". לאור כל אלה - לא הוכח בפנינו להנחת דעתנו איך קיבל התובע מכה בגבו, היכן בגב קיבל מכה וממה קיבל מכה. - ומשכך, משלא הוכח כי לתובע ארעה פגיעה בעבודה שגרמה לפגיעה בגבו - אין אנו מקבלים התביעה. .2אמינות העדויות - כבר הבהרנו לעיל כי בפועל אין בפנינו, אלא את עדות התובע, לאירוע. מלניק לא ראה האירוע, וויינר לא העיד, והאחות אף היא לא ראתה האירוע. משכך, חשיבות נוספת לאמינות עדותו של התובע. הזכרנו לעיל כי ב- 2 נושאים טען התובע ל- 2 גירסאות השונות זו מזו: כך בתיאור הפגיעה עצמה וכך גם בתיאור הפנייה לרופא. איננו מקבלים נסיון התובע בסיכומיו למזער העובדה כי נתן גרסאות סותרות (בהנמקה כי לא ייחס חשיבות או כי לא הובן) או כי עסקינן בהבדלים "זניחים" כך או כך מדובר בגרסאות שונות וסותרות, שניתנו אף בפנינו ובשפתו, ומשענין לנו בעובדות מהותיות ורלבנטיות לקביעה כי אירע אירוע בעבודה. מניחים אנו כי אף התובע אינו סבור כי מכה בגב אמצעי זהה למכה "בזנב" או כי מכה מסף הרכב (כשהנפילה היא מגופה "אפס") זהה מכה מרצפת אספלט. נעיר עוד כי לא יכולנו להתרשם כי אין התובע מבין עברית. פעמיים השיב לשאלה בעברית באופן מובן וברור, ובלא שהיה קושי בהבנת השאלה או במתן מענה עליה או בניסוח התשובה (ראה עמ' 7 שורות 21-19, עמ' 2שורה 23). נזכיר כי התובע לא איזכר כלל עדים בתביעתו (נ/1) ואף בהודעתו (נ/7) לא ידע לציין כי העד ראה האירוע (ראה עמ' 4) ומה לנו יותר מדברי מלניק בפנינו עת הבהיר במפורש כי לא ראה מה קרה אלא רק את התובע, לאחר שנפל, ולנסיבות התאונה או הפגיעה ומצב הגב כלפי הרכב - לא ידע להוסיף דבר! (עמ' 9-8). בצדק טען הנתבע בסיכומיו כי מעבר לעד זה, לפתע "נולד" עד נוסף, והתובע בעדויותיו הגיש תצהיר 2 עדים, כשבהודעתו ידע לספר רק על אחד, שאולי ראה! בתצהירו מספר הוא על 2 עדים שראו את האירוע (ס' 8). בנושא זה נתייחס אף לנושא התרגום: כבר הזכרנו כי לא התרשמנו שאין התובע יכול להסתדר כלל בשפה העברית. עם זאת, ודאי ראוי כי יעזר בתרגום מדוייק ומלא; נזכיר עם זאת, כי תרגום אחותו אף הוא איננו תרגום מקצועי, וכך יש להניח אף התרגום בעת חתימה על התצהיר (מכל מקום לא נטען שכך), ולפחות בדיון הראשון בפנינו - תורגמו השאלות והתשובות ע"י פקידת ביה"ד ששפת אמה - רוסית, ושאיננה מתורגמנית מקצועית. רואים אנו חשיבות רבה לדיון בתרגום, אלא, שגם בעדות שתורגמה כדבעי - לא ניתן תיאור אירוע מספק. כאן נזכיר עוד כי אף אחות התובע לא ראתה לציין פגם ספציפי בתרגום בעת גביית ההודעה, למעט דבריה בנ/ 8 (ונציין שבנ/ 8 כל שהוסף הוא תיאור מצב הגוף בזמן הנפילה, תיאור שמובן אף מתשובות התובע עצמו בהודעתו). קשה גם לומר כי יש פגם באופן גביית העדות, כשנתאפשר לתובע כי אחותו תהא נוכחת בחקירתו (אף כי לא נתאפשר לה להתערב במהלכה), ואף ליתן הודעתה כרצונה. 3. רישום רפואי - התייחסנו לעיל להעדר רישום רפואי רלבנטי ובסמיכות לאירוע - כי בפגיעה בעבודה עסקינן. משכך - תמוהה טענת התובע בסיכומיו, לפיה לפי נ/ 2 ידע ד"ר וילנסקי כי מדובר בתאונת עבודה. אין לקבל טענת התובע בסיכומיו כי לתאונה היה עד, או כי היה נוכח במקום, או הטרוניה כנגד העובדה שהנתבע לא גבה מהעד - הודעה. - אין חולק כי בנ/ 2 ידע הרופא כי מדובר בפ.ע., שאחרת לא היה ניתן תעודה לנפגע בעבודה. אלא שידע כי התובע טוען לפגיעה בעבודה רק במועד בו הוצא נ/ 2 הן כעולה מנ/ 2 והן כעולה מהכרטיס הרפואי וממכתבו (נ/4). בהקשר זה נתייחס אף לבקשת התובע מיום 15.10.98, עת ביקש להעיד התובע ולחילופין לחייבו להשיב על שאלות הבהרה, כשאחת מהן מתייחסת לקשר סיבתי בין הפגיעה לכאבים מהם סובל כיום התובע. - לא רק כי אין הרופא המטפל צריך לחוות דעתו ביחס לקשר סיבתי בין אירוע נטען למצב רפואי בפגיעה, ודאי לא הוא הגוף שצריף לקבוע קשר בין תאונה למצב רפואי עדכני (קביעה שבסמכות ועדה רפואית). ועוד - בכרטיסו הרפואי של התובע אצל ד"ר מורן מופיע ביום 18.10.95 רישום "התקפים חוזרים של כאבי גב תחתון". - דהיינו, בודאות ענין לנו עם תובע שסבל עובר לתאונה נטענת מכאבי גב תחתון. אין מתקבל על דעתנו כי אדם שנתקף לפתע בכאבים, ודאי אם היו כתוצאה מפגיעה נטענת, ושבגינם אינו יכול לעבוד במשך שבוע ימים - לא יספר דבר לרופאו. 4. בהתייחס לפסה"ד שהגיש התובע - אין חולק כי האירוע הנטען אירע בשעת העבודה. עם זאת, נדרשים אנו לאירוע מדוייק ומוגדר ואין די בכך שעסק במשהו שהוא במסגרת עבודתו (פס"ד שטרן). כך גם עוסקים אנו בשלב העובדתי של התביעה, ולא בשלב הרפואי שנדון בענין וינוגרד. ובאשר לפסה"ד בענין שפיר - גם אנו סבורים כי כדי להכיר בפגיעה, נדרשים אנו לתיאור עובדתי ברור ומדוייק, שיש בו משום תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה. בפנינו, לא הונחה כזו. 5. לאור כל האמור משלא הוכח בפנינו אירוע תאונתי שנסיבותיו העובדתיות מוגדרות ומשלא שוכנענו מעדות התובע ומלניק כי אכן ארעה פגיעה בעבודה - נדחית התביעה. אין צו להוצאות.תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילהתאונת עבודה