קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה על הכתף - תאונת עבודה: א. הרקע וההליך 1. התובע, חשמלאי עצמאי יליד 1949, הגיש לנתבע ביום 19.1.98 הודעה על פגיעה בעבודה, שארעה לו ב- 7.11.97 כשבזמן משיכת כבל חשמל ע"י כבל משיכה, נקרע כבל המשיכה, ואז נפל על הכתף. התובע טוען כי נפגע בכתף ימין וכי לא פנה מיד לטיפול רפואי אלא רק ב-16.11.97, שכן חשב שלא קרה דבר. התובע טוען כי הפסיק עבודתו מ-7.11.97, וכי עד הגשת התביעה לא חזר לעבודתו (להלן : "התביעה", צורפה לתצהיר עדותו הראשית). 2. התובע מסר הודעה לחוקר הנתבע (להלן : "נ/1") ובה ציין כי עבד במבנה בהעברת כבלי חשמל בתוך צנרת, כשכבל המשיכה השתחרר מכבל החשמל, התובע מעד אחורה ונפל על הצד של כתף ימין; התובע המשיך העבודה באותו יום עד לסיומה ואח"כ לא עבד עד הפנייה לרופא. בהמשך מציין הוא כי נחבל לא בנפילה (לרצפה) אלא מהקיר הנגדי, וכי לא פנה לרופא, אף שלא עבד, שכן חשב שמנוחה תשפר מצבו. משעומת עם העובדה כי ברישומים הרפואיים (בניגוד לתביעתו) לא מצוי רישום רפואי מה- 16 לחודש, אלא רק ב-23, השיב כי אינו יודע מדוע נרשם כך וכי עליו לבדוק עם הרופאה. לשאלה לפיה גם ב- 23 אין כל רישום המתאר "ארוע" - משיב הוא כי אמר לרופאה שזו פגיעה בעבודה, אך היא לא ציינה. עוד הבהיר כי עבד בדירה בה דיירים בשכירות, שלא נכחו בעת הפגיעה, וכי לא סיפר על הפגיעה למזמין העבודה. 3. בתצהירו מציין התובע כי נפגע ב- 7.11.97עת כבל המשיכה נקרע, גרם למעידתו ולחבלתו בכתף ימין, וכי ב- 16.11נבדק ע"י רופא שהפנה אותו לביצוע בדיקת ,.u.s כי הנתבע דחה תביעתו בנימוק כי לא הוכח ארוע תאונתי תוך כדי עסוקו במשלח ידו, וכי טרם הארוע לא סבל "מפגיעה כלשהי בכתף ימין". כן צורפה חוו"ד ד"ר נוף. 4. התובע העיד בביה"ד והסביר כי אף שאמר לחוקר כי כבל המשיכה השתחרר בפועל, הכבל נקרע, ולמעשה מדובר באותו דבר וכי לאחר המכה חשב שהכל רגיל. משנשאל הכיצד לא פנה לרופא מיד, כשלדבריו רק אחרי 9ימים פנה לרופא - השיב כי לא חשב שזה רציני, עד שהמצב נהיה גרוע. כשהופנה לכך כי בתצהירו טען כי "מיד חשתי בכאבים עזים והגבלה בתנועת כתף ימין" (סעיף 3) וכיצד מתיישבת גרסתו זו עם אי פנייה לרופא 9 ימים - משיב הוא כי חשב שיעשה קומפרסים וזה יעבור. באשר לאי ציון ביקור אצל רופא ב- 16 אלא רק ב- 23 אומר הוא כי בדיעבד בירר, והרופאה אמרה שכנראה לא שמה לב לזה, וכי יתכן שאף שנתנה לו הפניה לאורטופד - לא רשמה דבר בכרטיס. משהבהיר כי ידוע לו שהנתבע אינו משלם לעצמאיים "מחלה", נשאל מדוע - ולו לפיכך - לא פנה לרופאה מיידית כדי לדווח על תאונה - ואז משיב הוא כי לא שם לב לכך שהרופאה נתנה לו תעודת מחלה, ולמרות שביקר אצלה גם ב- 11.12 וגם ב-21.12, הוחלפה תעודת המחלה רק אחר-כך לתעודה לנפגע בעבודה (נספח ב' לתצהירו) - משיב הוא כי לביטוח הפרטי פנה באותו שבוע. 5. הצדדים סכמו טענותיהם בתום הדיון. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי, ניתן פסק הדין : ב. ההכרעה 1. אין כל רישום ב- 16.11.97 בכרטיסו הרפואי של התובע. רישום ראשון הוא מ- .23.11.97 יתר על כן, בתאריך זה נרשם לתובע אישור מחלה לתקופה של 12 יום. ב- 11.12 נרשם כי הופנה לאורטופד, ורק ב- 21.12 נרשם כי הופנה ל- .u.s רק ב- 1.1.98 מצויין כי ניתן לתובע טופס לביטוח לאומי והתובע יחזיר טופס מחלה שקיבל. דהיינו, קושיות-תהיות הנתבע בענין הפניה לרופא - מוכחות מהחומר הרפואי. מעניין לציין כי בכרטיסו הרפואי יש רישום מ- 3.8.86 על תאונת עבודה, דהיינו, התובע אכן מודע היה לפרוצדורה זו. אין מתקבל על הדעת, כי עובד עצמאי שנפגע בעבודה, לא יפנה לטיפול רפואי מיידי, ודאי כשטוען הוא בתצהירו כי מיד חש בכאבים עזים, ועוד באותו יום הפסיק עבודתו, ומשלא עבד עקב התאונה, בימים הסמוכים לה (התייחסותי איננה שנה בדיעבד, אלא בימים הסמוכים לארוע). אין סביר בעיניי כי במשך 13, 14 ימים לא יפנה לרופא לטיפול כשכואב, וכשהוא מוגבל עד כדי חוסר עבודה! לא מקובל כי הרופאה לא תציין כי ביקר אצלה ב- 16.11 או כי בדקה אותו באותו יום כשהפנתה אותו לאורטופד! אין זה סביר בעיניי כי רישום כאמור לא נעשה, ולו בדיעבד. מדוע רק ב- 31.12.97 הוחלפה תעודת מחלה לתעודה בגין פגיעה בעבודה - לכל אלה אין הסבר אחר כי רק באותו יום, לראשונה, טען התובע כי מדובר בפגיעה בעבודה. האמור שומט הבסיס לראיה לכאורה שתסייע לתובע להוכחת טענתו. אציין עוד, כי בענין זה לא די בעדות התובע. 2. מעניין לציין דבר נוסף - שלא בא לידי ביטוי בחקירת התובע, ומניחה אני כי בכ"י הצדדים לא היו ערים לו : עיון בחומר הרפואי לקראת מתן פסה"ד, העלה כי בנספח ב' לתצהיר התובע, שהינו צילום התעודה הראשונה צויין תאריך הפגיעה "7.11.97". עיון מדוקדק יותר מעלה כי הספרה "7" המציינת את יום הארוע, לא נכתבה כיתר הספרות "7" שבאותה תעודה, ובתעודה זו נרשמה הסיפרה 9 פעמים - הן ע"י המשרד והן ע"י הרופאה. דא עקא, כי בחומר הרפואי שנתקבל ביום 24.1.99 מקופת החולים, מצוי עותק התעודה הרפואית בו לא צויין כלל יום התאונה. מהעותק שנשלח ע"י קופ"ח עולה נחרצות - ולכך לא נדרשת עדות מומחה - כי בקופת החולים לא נרשם, לא ע"י המשרד ולא ע"י הרופא, יום הפגיעה. ברור מהכרטיס, שנשלח כי אף לא מדובר באותו כלי כתיבה! משהוברר ענין זה בקשתי מהצדדים להמציא לתיק מקור התעודה הרפואית שבידיהם. דא עקא, כי לא הועברה עמדת הצדדים, אף שהחלטתי בענין מ- 20.4.99 נמסרה להם ב-22.4.99. לאחר תזכורת לצדדים, הבהיר ב"כ התובע כי לא היה מודע להשתלשלות העניינים, ולאחר פניית התובע אליו, צירף עותק התעודה שהיה במועד זה (22.6.99!) בידי התובע, עותק הזהה לזה שבכרטיס הרפואי (ללא ציון יום אירוע). דא עקא, כי עד לקבלת עמדת ב"כ התובע, ולמחרת ביקורו של התובע אצל בא-כוחו, הגיש התובע לביה"ד עותק התעודה שבידו, לאחר שהוסף המועד על גבי התעודה ע"י צירוף חותמת וחתימת הרופאה. ביום 18.8.99 הגיש התובע תגובתו לפיה הוסיף בעצמו את יום הפגיעה, שכן הרופאה "שכחה לציין את הספרה 7", וכי עשה כן בתום לב וללא כוונה להטעות, "שכן ברור כי נפגעתי ביום 7.11.97". 3. כדי להוכיח הנטען ע"י התובע ביחס לרופאה, לא הגיש התובע כל אסמכתא. הרופאה לא הובאה לביה"ד ולא הוגש תצהירה הטוען כטענת התובע בעדותו בפניי. אעיר עוד כי חשיבות רבה נותן ביה"ד לאנמנזה הרפואית. חשיבות מיוחדת ניתנת בהקשר למקרה שבפנינו, כשענין לנו בעובד עצמאי, שלא פנה כלל לרופא, שלא הוכיח (ואף לא טען) כי היו לו עבודות שביטל בזמן שהוא טוען כי לא עבד בו, ושהזכיר תאונת עבודה רק כחודשיים לאחר התרחשותה, וכשלא היו עדים להתרחשות. אף התובע בסיכומיו מציין כי כשאין עדים - יש ליתן משקל למסמכים הרפואיים (ראה סכומיו עמ' 6-5). דא עקא, כי אין לנו דבר במסמכים הרפואיים המסייע לגירסתו, שכן פנייה ראשונה לא הייתה מיידית אלא לאחר כשבועיים!! אין מדובר ב"דיווח רשלני" או במי "שלא הקפיד על קטנות" - לא הוא אחראי לרישום הרפואי, אך ודאי אחראי הוא על פנייתו ודבריו, ודאי וודאי כשלא הוכח שמשהו פגום או חסר ברישום הרפואי. בעובדה שאינו עובד עד היום - אין כל ראיה, משאין לראות בדבר אותו מבקשים להוכיח - הוכחה או ראיה להתרחשות האירוע. יתכן אכן כי מדובר בארוע שתוצאתו חמורה, אך אין בכך להוכיח כי אכן ארעה תאונה בעבודה. כך גם אין לקבל טענת התובע בסכומיו לפיה ראיה נוספת לארוע יש לראות בכך כי חברת הביטוח לא הייתה משלמת אם לא הייתה משתכנעת בתאונה. חברת הביטוח מבטחת תאונות אישיות, ואין רלבנטיות לשאלה איך, מתי ומדוע קרתה תאונה. לחב' הביטוח די בכך שהאיש נחבל. משכך, אין לראות בעובדה כי חב' הביטוח אישרה התשלום, ראיה כלשהי, ודאי כשלא הובאה בפנינו כל ראיה מהחומר שהיה בפני חברת הביטוח. אין לקבל טענת התובע בסכומיו כי אין ראיה מטעם הנתבע לאי קרות התאונה. ראשית - אין מוטלת על הנתבע להוכיח "אי קרות התאונה" אלא על התובע להוכיח, ולו בראשית ראיה - קרות ארוע תאונתי. שנית - התובע לא הביא ולו ראשיתה של ראשית ראיה להוכחת הארוע. שלישית - מהאמור לעיל עולה כי יותר מראשית ראיה הובאה לשלילת הארוע הנטען כארוע בעבודה, ודי לצורך כך בהפנייה לחומר הרפואי כאמור לעיל. ורביעית - נזכיר כי ענין לנו בעובד עצמאי. 4. במאמר מוסגר אעיר כי התובע התייחס בסכומיו לפס"ד אחד והגיש אחר, שהינו פס"ד של כב' הש' הופמן (פס"ד אזורי) בו נדחתה התביעה, משלא הובאה ראשית ראיה להוכחת ארוע! 5 .לאור כל אלה ומשלא שוכנעתי בקיום ארוע בעבודה ומשאין כל תמוכין לגרסת התובע, אלא להיפך - דין כי תדחה תביעתו. ראוי להבהיר למען הסר ספק ספיקא כי פסה"ד נכתב בלא שנדרשתי להכרעתי, לתעודה הרפואית וקורותיה כאמור לעיל.תאונות נפילהנפילה בעבודהכתפייםנפילהתאונת עבודה