סיבוב ברך כתאונת עבודה (ללא עדים)

בתביעתו טוען התובע כי נפגע בעבודה תוך כדי סידור המחסן, בתנועה סיבובית ימינה הסתובבה ברך ימין, נשמעה נקישה וחש בכאב עז. ענין לנו בעובד עצמאי, בארוע נטען שהתרחש בנסיבות לא ברורות, כשהתובע לבדו, ללא עדים וב"עיסוק", שנטען שאיננו עבודה, ועל התובע הנטל לשכנע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיבוב ברך בעבודה: א. הרקע והעובדות 1. ביום 14.3.99 הגיש התובע, מסגר עצמאי, תביעה בגין החלטת הנתבע לפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעבודה מ- 1.5.98, שכן התאונה לא ארעה במהלך עסוקו במשלח ידו, אלא בצרכיו הפרטיים. 2. התובע טוען בתביעתו כי החזיק את הציוד והחומרים שנדרש להם בעבודתו, בדירה שהיתה שייכת לאמו המנוחה, שגרה בדירה אחרת באותו בנין. בחדש מרץ 1998משהדרדר מצבה והועברה למוסד סיעודי (בו נפטרה ב- 6.98) - הוסכם בין אחיו כי הדירה תפונה, כדי שניתן יהיה לשבת "שבעה" בדירה וזאת עפ"י בקשת האם, וכדי שאח"כ ניתן יהיה להשכירה / למוכרה. עוד הבהיר כי הדירה בה התגוררה האם, הושכרה לצורך מימון המוסד הסיעודי. באפריל החל לפנות הדירה, וב- 1.5.98, בעת שהרים כבלים חשמליים, הסתובבה לו רגל ימין, נשמעה נקישה והוברר כי הברך נחבלה קשות. 3. בהגנתו הכחיש הנתבע טענות התובע, טען כי לא ארע לתובע ארוע תאונתי, ולא ארעה תאונה בעבודה, כי ב- .1.5ביצע התובע פעולות לצרכיו הפרטיים, וכי הפגיעה בברך אינה קשורה לעבודה. 4. בתמיכה לתביעתו הגיש התובע תצהירו, תצהיר אשתו ושתי אחיותיו. התובע ועדיו נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ והתיק נדחה למתן פס"ד. 5. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבתיק, ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה 1. ארוע תאונתי - בתביעתו טוען התובע כי תוך סידור המחסן, בתנועה סיבובית ימינה הסתובבה ברך ימין, נשמעה נקישה וחש בכאב עז (נ/2). בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/1), מציין התובע כי עשה סיבוב ימינה עם הכבלים ביד ואז הרגיש נקישה בברך ימין, עזב הכל והלך לביתו. בתעודה רפואית ראשונה (נ/3), שניתנה רק 3חודשים אח"כ, תוארה התאונה: "במהלך ... הסתובבה הברך בתנועה סבובית". בתביעתו לביה"ד טוען התובע כי בעת שהרים כבלים חשמליים "הסתובבה" לו ברך ימין, נשמעה נקישה ...". כך נאמר אף בתצהיר עדות ראשית של התובע. מעניין לציין כי התובע אינו מציין מדוע הסתובבה ברכו. למעשה, רק בהודעתו מספר הוא כי עשה סיבוב ימינה, כשהכבלים ביד ואז הרגיש נקישה בברך. לא ברור איך נעשה הסיבוב, ומדוע בתנועה שגרתית ורגילה - הסתובבה הברך ונפגעה, שהרי כדי להסתובב ימינה - אין "צורך" (סיבה) כי תסתובב הברך. זו הסיבה לכך כי בסכומיו טען הנתבע כי התובע למעשה אינו מתאר תאונה ואינו מציין מדוע הסתובבה ברכו. אין מדובר ב"הרצאה חד - משמעית על כל קטע בתביעה", שכן אין בפנינו, בכל הכבוד, תאור ארוע תאונתי, ודאי לא באופן מפורט. אזכיר בהקשר זה כי ענין לנו בעובד עצמאי, בארוע נטען שהתרחש בנסיבות לא ברורות, כשהתובע לבדו, ללא עדים וב"עיסוק", שנטען שאיננו עבודה, ועל התובע הנטל לשכנע. כדי לבסס תביעתו הגיש התובע תצהירי אשתו ושתי אחיותיו. יצויין כי העדות לא נכחו בארוע הנטען. משכך - מעניינת במיוחד גרסתן העובדתית לתאונה: האחות זלפה מצהירה בתצהירה כי "ידוע לה היטב שבמהלך הפנוי קרתה לתובע תאונת עבודה קשה (ההדגשות הוספו, סעיף 5). אין כל תאור לארוע ואין לדעת מה קרה או מדוע מדובר בתאונת עבודה. עם זאת - הדבר ידוע באופן תמוה - "היטב". כך גם בתצהירה של האחות אביבה, (סעיף 5). אשת התובע אינה יודעת על הארוע "היטב" אך גם היא יודעת שקרתה לתובע תאונת עבודה קשה. הגרסאות מסתברות עם עמדת ב"כ התובע לפיה לא היה מקום כי פקידת התביעות תדחה התביעה ואף לעתירתו לב"כ הנתבע בתם העדויות, להודות כי זה אחד המקרים בהם ראוי להכיר בתביעה. בפועל, טענת התובע, גם בסכומי תשובתו היא כי בזמן העבודה קרה לו "משהו" ולכן זוהי תאונה בעבודה. כאן ראוי להעיר כי לא כל הקורה בעבודה - לתאונת עבודה יחשב, ודאי שכשאותו "משהו" הינו, למעשה, התוצאה הרפואית ולא הארוע התאונתי. דהיינו, אין בפנינו יסודות עובדתיים של ארוע תאונתי בעבודה. כל שיש בפנינו הוא התוצאה שבעבודה, הנזק בברך. ציינתי לעיל כי מעניינת גרסתן העובדתית של העדות מטעם התובע. בעדותה מציינת העדה אביבה גרסה חדשה, שלא בא זכרה בתצהירה - ואף לא בכל גרסאות התובע, קרי : "ברגע שהוא הוציא את כלי העבודה שלו, הוא קיבל מכה והסתובבה לו הרגל" (עמ' 4 שורות 19-18). על גרסתה החדשה חזרה בתשובה לשאלות ביה"ד, לפיה מדובר בעדות מפי התובע עצמו ומיום הארוע. דהיינו, באותו יום התובע דיבר איתה, סיפר לה שקיבל מכה, שהסתובבה לו הרגל ושאינו יכול ללכת עליה (עמ' 5 שורות 7-5). לראשונה יש בפנינו סיפור על מכה שקיבל. בעניין זה יש חשיבות אף לעדותה של אשת התובע בענין אחר - אשת התובע מציינת כי המרחק בין מקום מגוריהם למקום בו ארעה לטענת התובע הפגיעה - כ- 10 דקות ברגל. מעדות אשת התובע הבנתי כי התובע נהג חזרה לביתו. (יצויין כי אין לדבר בטוי ברור בפרוטוקול, אך כך הובן מעדותה), גירסה המתיישבת עם דברי התובע בנ/ 1 לפיהם לאחר הנקישה בברך עזב הכל, סגר המקום "והלכתי לנוח" (עמ' 2) (אף כי מנ/ 1אין לדעת אם אכן הכוונה להליכה פיזית). חשיבות נוספת לענין לדברי התובע עצמו ב- נ/ 1(עמ' 3) אף כי מדובר במבנה מגורים ואף כי עולה מדברי התובע כי לא גמר לפנותו - ישבו שבעה הוא וחמשת אחיו במקום זה, כשלדבריו, הציוד הגדול נשאר עדיין בדירה. (עמ' 3ל- נ/1)?! ואם דירת המגורים ששימשה לו מחסן (עמ' 1ל- נ/1), ושאף שלא גמר לפנותה, איפשרה ל- 6 בניה של המנוחה לשבת בה "שבעה" - ודאי לא היתה כה צפופה. דהיינו, לא רק שהתובע לא טען כי הסתובב באופן לא נוח במקום צפוף וכך "נתפסה" הברך - כמסתבר מהעדויות, לא היתה סיבה כי כך יקרה. לאור כל אלה לא הוכח בפניי כי ארעה לתובע תאונת עבודה. כבר נפסק כי יסודות התאונה בעיקרם הם עובדתיים, ומשכך - נדרשים לראיות. (דב"ע נו/262-0 ברון נ' המל"ל). משכך - ומשנעדר מגרסתו העובדתית אותו גורם / מחולל כרכיב לתאונה, משלא נטען ולא הוכח בפניי מה קרה לתובע בארוע הנטען, ואיך הסתובבה הברך או נקשה, (אף כי כאמור יש בה הנזק / הפגיעה) - דין כי תדחה התביעה. 2. ובמאמר מוסגר - באשר לטענת הנתבע להמצאות התובע במקום או לפינוי כצורך אישי - בענין זה, בכל הכבוד, סבורני כי נפל הנתבע לכדי טעות. משלא הובאה בפניי ראיה כי התובע לא היה רשום כעצמאי ביום 1.5.98, ומשלא הוכח בפניי כי בדירה ברח' אדר 7ת"א לא החזיק כמחסן לציוד וכלי עבודתו - ממילא, פינה דירה ששימשה לו, בעסוקו, כמחסן. ואם כך עשה - עשה במסגרת עבודתו; כך היינו אומרים לו דובר במחסן כלשהו אם עסוק היה בפנויו - וכך גם בדירה זו ששימשה לו כמחסן. סביר בעייני כי יפעל בנושא זה במסגרת עסוקו. עם זאת כאמור, משלא הוכח בפניי כי העבודה גרמה לפגיעה - נדחית התביעה. 3. אזכיר עוד כי בנ/ 1נשאל התובע מי יודע שעבדת בפינוי מבנה המגורים - והוא משיב "למעט אשתי שידעה שאני עובד שם בפינוי המקום - אף אחד לא ידע". כעולה מעדויות 2האחיות - הן ידעו על הפינוי מראש (תצהירן ועדותן). משכך - נשאל על כך התובע - והוא משיב : כי אחיותיו ידעו על כך ברמה עקרונית. נוטה הייתי לקבל תשובתו זו, לולא המשך דבריו ב- נ/ 1 כשהוא מתייחס לשכנים (ביזמתו, במענה לשאלה שאוזכרה לעיל) הוא אומר שהם ידעו שמדי פעם היה בא להכניס ולהוציא ציוד (עמ' 4). דהיינו, השאלה לא התייחסה ספציפית ליום הארוע, אלא כללית לידיעה בדבר פינוי המקום. גם תשובתו, לפיה אשתו ידעה - לא התייחסה דוקא לאותו יום, או לכך שבאותו יום סיפר לאשתו שהוא הולך לדירה (עמ' 3שורות 15-14). ראיתי לנכון להתייחס לענין זה, לא כנושא מהותי להכרעה, אלא להיבט אחר המתווסף להיבט העקרי שצויין לעיל, והתומך אף הוא בתוצאה. 4. בהליך זה יתכן וניתן היה ללמוד מהחומר הרפואי - אלא שאף כי החומר הרפואי הוזמן, כרטיסיו הרפואיים של התובע לא הונחו בפניי. כל שהוצג הוא תעודה רפואית ראשונה (נ/3), שהוצאה 3חדשים לאחר הארוע, וגם בה נרשם רק כי הברך הסתובבה בתנועה סבובית - גרסה עובדתית שלא הוכחה בפניי. אזכיר עוד ענין - אף כי לגרסת התובע ארעה התאונה ביום ו' סברה אשתו כי ארעה ביום ג' או ד', "בסוף השבוע כמעט" (עמ' 4 שורה 4). 5. לאור כל האמור - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. ברכייםדיוןעדיםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה