קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לעבודה דרך לשכת האבטלה: .1הערעור שבפנינו הוא על החלטתה של ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בטבריה, אשר החליטה, ביום 28/2/95, לדחות את עררו של המערער כנגד ההחלטה לראות בו "סרבן", עקב סרובו הנטען לצאת לעבודה במפעל "אמטל מתכות" בטבריה, אליו הופנה על ידי לשכת התעסוקה. תמצית טענות המערער .2המערער פנה לכל מקומות העבודה אליהם הופנה על ידי הפקידה מלשכת התעסוקה, אך נמצא לא מתאים. .3משהופנה המערער, בחודש פברואר 1995, אל "אמטל מתכות", הוא שוחח עם מנהל העבודה בשם שמעון, אשר התרעם על כך שלשכת התעסוקה שלחה אדם בלתי מקצועי. המערער הביע נכונות ללמוד את העבודה והמנהל סירב, בטענה שהוא דרש עובד מקצועי והמפעל עובד עם חומר יקר העלול להתקלקל. מתוך סקרנות - שאל המערער מתי מתחילה העבודה במפעל ונאמר לו שבשעה 00:07 וכי רצוי שהעובדים יתייצבו לפני שעה זו. מנהל העבודה החליט שהמערער אינו מתאים לעבודה אליה הופנה. המערער ביקש ממנהל העבודה לציין על גבי ההפנייה כי המערער אינו מתאים אך הלה סירב. עם זאת הוא נעתר לבקשתו להודיע זאת טלפונית לפקיד מלשכת התעסוקה בשם "שמואל". .4רק לאחר זמן התברר למערער כי הוא נרשם כ"סרבן" עקב אי-קבלתו לעבודה באותו מפעל. בהמשך, התברר למערער כי שמואל מכחיש את השיחה בינו לבין מנהל העבודה וכי הוא (שמואל) הוא זה שהורה למנהל העבודה שלא יכתוב את אי-ההתאמה על הטופס. .5המערער הינו דתי-חרדי הנוהג להתפלל כל בוקר בצבור עם הנץ החמה ומסיים את תפילתו בסביבות השעה 00:ב.07 תמצית טענות ב"כ המשיב .6טופס ההפניה שנמסר למערער לא הושב ללשכת התעסוקה. .7המערער נשלח דרש להתחיל לעבוד לאחר השעה 00: 07והעבודה היתה אמורה להתחיל בשעה 00: 07בדיוק. משהמערער לא הסכים להתפשר על שעת העבודה - נשרם כ"סרבן". .8רצונו של המערער להתפלל בציבור במשך שעה אינו יכול לגרום לכך שלא יקבל עבודה המוצעת לו. המערער יכול להתפלל גם שלא בציבור ויכול לחלק את תפילתו לחלקים - עד חצות היום. .9קבלת טענת המערער עלולה ליתן פתח לדורשי עבודה שיסרבו לצאת לעבודה בחסות התפילה. .10יש לראות את טענת המערער כטענה של מי שאינו מסוגל ומוכן לצאת לעבודה הזו, ומוצדק לראות בו סרבן. החלטת ועדת הערר .11טענות הצדדים בפני ועדת הערר היו דומות בעיקרן לטענותיהם בערעור. .12בהחלטת ועדת הערר נאמר: " .1העורר טכנאי מזוג אויר בעל משפחה שרשום במדור הבטחת הכנסה ... ומקפיד להתפלל כל יום. .2אמונתו הדתית של העורר מקובלת עלינו אך אין בכך שום הצדקה שלא ייצא לעבודה אליו (כך במקור) הופנה ע"י הלשכה כפי שהחליט עת נשלח לאמטל וע"כ הנו סרבן". אי-התאמה .13למערער, כפי שפורט לעיל, היתה גירסה לפיה לא התקבל לעבודה עקב החלטת מנהל העבודה על אי-התאמתו בשל חוסר נסיונו בתחום והעובדה שהמפעל עוסק בחומר גלם יקר. לפי גירסה זו, נשאל מנהל העבודה, רק מתוך "סקרנות" באיזו שעה מתחילה העבודה. אין אנו מקבלים את גירסתו זו של המערער. עיון בערר שהוגש על ידי המערער לועדת הערר מעלה כי באותו שלב טענתו העיקרית של המערער היתה הטענה באשר לשעת התפילה מול שעת תחילת העבודה, המערער לא הזכיר בעררו את ענין חומר הגלם היקר ואת העדר נסיונו. אם אכן היתה גירסתו בענין זה נכונה - מה טעם להזניח אותה בכתיבת הערר ולהתמקד בענין שממילא (לפי אותה גירסה) הועלה רק בשל "סקרנות" ? .14לפיכך, מקובלת עלינו גירסת המשיב כי המערער נמנע מלעבוד בעבודה שהוצעה לו - בשל העובדה שהיה צריך להתחיל בה בשעה 00: 07בדיוק. העובדים נדרשו להתייצב במקום העבודה סמוך לפני השעה 00:07, ואילו המערער נוהג להתפלל בציבור, החל מהנץ החמה בשעה 00: 06כשהתפילה אורכת כשעה - עד לסביבות השעה 00: .07האם המערער הינו "סרבן" ? .15סעיף 27לתקנון שירות התעסוקה, מאפשר לראות דורש עבודה כ"סרבן" אם נמנע מלקבל עבודה שהוצעה לו (או אף אם חדל לעבוד בה תוך 12יום) והכל בלא טעם סביר. .16מכאן שאת הסיבה שהביאה את המערער להימנע מלקבל את העבודה שהוצעה לו, יש לבחון ולבדוק האם היתה סיבה היכולה להיכנס בגדר המונח "טעם סביר". .17ה"סבירות" האמורה, ככל "סבירות", צריכה להיבחן במשקפיים אובייקטיוויים, אך מתוך מתן משקל לנסיבותיו האישיות של כל דורש עבודה. .18בענייננו, משידוע לנו גם על פי החלטת ועדת הערר שהמערער שומר מצוות ומקפיד על קיום תפילה בציבור מדי בוקר. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא האם לגבי אדם המקפיד בקיום מצוות ההלכה, הימנעות מקבלת עבודה בנסיבות שקבלת עבודה זו מונעת ממנו לקיים את מצוות תפילת השחרית כהלכתה וכמנהגו, היא טעם סביר אם לאו. בהקשר זה ראוי לציין שמועד הפנייתו של המערער לעבודה היה בחורף (חודש פברואר 1995), כך שהנץ החמה - היה בשעה מאוחרת יחסית. אמנם, בקיאותו של ב"כ המשיב ברזי קיום מצוות תפילת שחרית (בכך שידע לטעון על האפשרות לחלק את התפילה לחלקים עד חצות היום וידע שניתן להתפלל שלא בציבור), ראויה לכל שבח, אך נראה לנו כי הבאתן בחשבון של נסיבותיו האישיות של המערער, המקפיד דווקא על תפילה שלמה בציבור עם הנץ החמה, מביאה למסקנה שאין המערער מחוייב לשנות ממנהגו ולנהוג על פי ידענותו של ב"כ המשיב. משאנו מביאים לנגד עינינו שאף המחוקק מצא לנכון ליתן משקל נכבד לקיום מצוות תפילת שחרית ובציבור, בסעיף 37(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי (שבו נקבע שהפסקה וסטיה בדרך לעבודה לשם קיום תפילת שחרית בצבור אינה מפסיקה את הדרך לעבודה, לצורך ראיית תאונה בדרך כתאונת עבודה), ומשאנו שוקלים עם זאת את העובדה שהמערער מקפיד על קיום מצוות, אנו מגיעים למסקנה שטעמו של המערער סביר. .19לאור מסקנתנו האמורה בסעיף 18לעיל, הרי שהימנעותו של המערער להתקבל לעבודה באמטל בשל מגבלות תפילת השחרית, נעשתה מטעם סביר ואין לראות את המערער כ"סרבן" בגין הימנעות זו. .20אין לראות את המערער כמי שלא היה מסוגל ומוכן לעבודה ולמעשה גם ב"כ המשיב לא טען זאת אלא טען שהמערער לא היה מוכן ומסוגל "לעבודה הזאת". אכן נכון שלעבודה המסויימת אליה הופנה, היה למערער טעם סביר שלא להתקבל אליה, אולם, אין ללמוד מכך שהוא לא היה מוכן ומסוגל לצאת לעבודה כלשהי. לסיכום .21לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומורים למשיב לנהוג עם המערער כאילו לא היתה "סרבן" בגין אי-קבלתן לעבודה ב"אמטל מתכות", בחודש פברואר .1995 .22אין אנו מזכים את המערער בהוצאות כלשהן וזאת מהטעמים הבאים: א. המערער לא הוטרח לבוא לבית הדין. ב. חלק מגירסתו של המערער לא התקבל על ידינו. ג. המערער כלל בערעורו טענה חמורה בעלת אופי גזעני כלפי הלאום הערבי, אשר מוטב היה שלא לטעון אותה ומוטב עוד יותר שהמערער לא יחזיק בדעותיו אלה. .23כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.סירוב עבודהדמי אבטלה