קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב עבודה בלשכה מחשש להשאיר את הילדים לבד בבית: .1זהו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בטבריה, אשר החליטה, ביום 5/9/95, לדחות את עררה של המערערת כנגד ההחלטה לראות בה "סרבנית", עקב אי-קבלתה לעבודה בבית האבות "כנרת" בטבריה, עבודה אליה הופנתה על ידי לשכת התעסוקה. תמצית טענות המערערת .2המערערת הינה רופאת ילדים שאין לה רשיון ישראלי לעסוק ברפואה. למערערת אין גם רשיון לעבוד בישראל כאחות. למרות זאת, הפנתה לשכת התעסוקה את המערערת לבית האבות "כנרת" לשם עבודה כ"אחות מעשית". מר הרצל ששוחח עם המערערת מטעם בית האבות, הודיע למערערת כי בהעדר רשיון - לא תוכל להיות מועסקת כאחות. לפיכך, הציע לה מר הרצל לעבוד בבית האבות כמטפלת, בשעות הערב. המערערת לא אבתה לקבל הצעה זו, הן בשל מצבה הרפואי והן בשל כך שהיא חוששת להשאיר את בתה בת ה- 13לבדה בבית בשעות הערב. .3מר הרצל רשם על גבי טופס ההפניה כאילו המערערת טוענת ששעות העבודה אינן מתאימות לה ולא הסכים לציין בטופס כי העבודה שהציע לה היתה עבודה כמטפלת ולא כאחות, אלא ביקש שהפקיד מלשכת התעסוקה יתקשר אליו, אך אותו פקיד (אברהם) - סירב להתקשר. .4העבודה כמטפלת שהוצעה למערערת הינה עבודה פיזית קשה, עבודה האסורה למערערת מבחינה רפואית, כפי שנקבע אף על ידי ועדת רפואית של לשכת התעסוקה. המערערת מוכנה לעבודה כאחות מעשית אך בבית האבות סרבו לקבלנה לתפקיד זה. תמצית טענות ב"כ המשיב .5בהיות המערערת דורשת עבודה במסגרת הבטחת הכנסה, זכאית לשכת התעסוקה להפנות אותה לכל עבודה שעליה אין אישור רפואי שהמערערת אינה כשירה לעבוד בו. .6אין למערערת אישור רפואי שאסור לה לעבוד כמטפלת, ואם זו העבודה שהוצעה לה בבית האבות - היה עליה לקבל את ההצעה. המעסיק עצמו כתב שהסיבה העיקרית לאי-תחילת העבודה בבית האבות היו שעות העבודה. .7המערערת לא הזכירה בערר שהגישה לועדת הערר את ענין המטפלת. .8המערערת לא התנהגה כמי שדורש עבודה בתום לב, היה עליה לקבל בשתי ידיה את העבודה שהוצעה לה כמטפלת. היא רצתה להמשיך להירשם בלשכת התעסוקה ולזכות בהבטחת הכנסה, וועדת הערר צדקה כשקבעה שיש לראות את המערערת כסרבנית. החלטת ועדת הערר .10המערערת, בעררה אמנם לא כתבה השם המפורש "מטפלת", אך כוונתה מהאמור בטופס הערר - ברורה. המערערת טענה בערר, כפי שטענה בערעור, שהיא הופנתה לעבוד כאחות אף שאין לה תעודה כזו וכי מנהל בית האבות הודיענה כי לא ניתן להעסיקה כאחות בלי תעודה מתאימה. לעומת זאת, טענות פקיד ההשמה, מר אברהם אזרד כפי שנרשמו בחלק ה"הערות" על גבי טופס הערר, אינן כוללות כל התייחסות לעובדה שבבית האבות לא הסכימו לקבל את המערערת לעבודה כ"אחות". אדרבא, בהערתו מנסה מר אזרד ליצור את הרושם כאילו לא היתה כל בעיה בכך, בכותבו: "... הנ"ל נשלחה לעבודה כאחות התקבלה אך השעות לא מתאימות לה ..." (ההדגשה - לא במקור). עם זאת, מר אזרד אינו חולק על כך שועדה רפואית קבעה שהמערערת אינה כשירה לעבודות הדורשות מאמץ גופני וחדות ראיה. הטענות שנרשמו מפי הצדדים בעת הדיון בועדת הערר, כמעט שאינן קריאות וממה שניתן להבין מקריאת הפרוטוקול שערכה ועדת הערר, לא נראה כי הועלתה טענה נוספת כלשהי בפני הועדה. .11בהחלטת ועדת הערר נאמר כך: "1) העוררת לא רוצה לעבוד למרות כשירותה לעבוד כאחות והעדר קושי בריאותי בעבודה זו. 2) העוררת לא קבלה העבודה בשל חפוש נוחיות וע"כ הינה כסרבנית." (הצטוט כולו הינו בתנאי שעלה בידי להבין את כתב ידו של רושם ההחלטה). גורל הערעור .12מבחינת החלטתה של ועדת הערר עולה כי הועדה לא התייחסה כלל לעובדה שמקום העבודה המוצע לא הסכים לקבל את המערערת לעבודה כ"אחות מעשית" הוא המקצוע שאליו התייחסה ההפניה, זאת, למרות שהמערערת טענה במפורש בפני הועדה כי לא קיבלו אותה לעבודה כאחות בהעדר רשיון לכך. ככל הנראה הוטעתה ועדת הערר על ידי הערתו של פקיד ההשמה, מר אזרד, אשר, כאמור לעיל, יצרה את הרושם שבית האבות הסכים לקבל את המערערת לעבודה כאחות. כבר בשל כך נראה לי שאין להשאיר על כנה את החלטתה של ועדת הערר. .13אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב שמשמעותה שאין לייחס משקל רב לשוני בין התפקיד אליו הופנתה המערערת לבין התפקיד שהוצע לה לבסוף. קבלת טענת ב"כ המשיב היתה שומטת את הבסיס לכל שיקול הדעת שפקידי ההשמה נדרשים להפעיל בעת הפניית אדם לעבודה. אם אין משמעות לתפקיד המוצע - די היה בהפניית דורשי עבודה למקומות עבודה דורשי עובדים, בלא בחינה של אופי התפקיד וכישורי דורש העבודה ובלא כל צורך בפקידי ההשמה. העדר אבחנה בין עבודה בתפקיד אחות מעשית לבין עבודה בתפקיד מטפלת, או בכלל העדר אבחנה בין תפקידים שונים, ובמיוחד בין תפקידים המצריכים רשיון מיוחד לשם עיסוק בהם, אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם מבנהו של חוק שירות התעסוקה והתקנות על פיו. אבחנה בין מקצועות שונים עומדת בבסיס ההגיון שמאחורי חלקים נרחבים מהחיקוקים העוסקים בפעולת לשכות התעסוקה. הכוונה היא בעיקר לפרק השלישי לחוק שירות התעסוקה, לתקנות שירות התעסוקה (תעודות מקצוע), התשכ"א-1961, התוספת לאותן תקנות, סעיפים 14ו- 17לתקנון שירות התעסוקה והתוספת לתקנון שירות התעסוקה. כאשר מדובר באבחנה בין תפקיד של אחות מעשית לבין תפקיד של מטפלת, הרי מלבד האבחנה המקצועית-תעסוקתית, יש גם אבחנה חוקית בין מקצועות אלה, כעולה מתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א- 1981ומתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט- .1988לענין בית אבות עולה הצורך להעסקת אחות בו מתקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת זקנים עצמאיים ותשושים במעון), התשמ"ו-.1986 כל אלה מוכיחים בבירור כי הטענה לפיה אין לייחס חשיבות לעובדה שהוצע למערערת תפקיד שונה מזה שהיא הופנתה לעבוד בו, הינה טענה שיש לדחותה מכל וכל. .14לפיכך, משהופנתה המערערת לעבוד בבית האבות כאחות ומשבבית האבות הוחלט שלא להעסיקנה כאחות, לא ניתן היה לראות את המערערת כ"סרבנית" בשל אי-רצונה לעבוד בבית האבות בתפקיד אחר כלשהו, אשר הוצע לה בבית האבות בלא תיאום עם הלשכה. .15אם סברה הלשכה שבניגוד לעמדת בית האבות, מתאימה המערערת לעבוד כאחות מעשית, היתה הלשכה זכאית להביא את המחלוקת בינה לבין בית האבות להכרעת ועדה על פי הוראות סעיף 42לתקנות שירות התעסוקה. משהלשכה לא פעלה כך, אין היא זכאית לגלגל את האחריות לכך אל כתפי המערערת בטענה שהיא זו שסרבה לעבוד בעבודה שהמעסיק המוצע החליט שאין היא מתאימה לעבוד בה. .16יתרה מכך, המשיב (ואף פקיד ההשמה בלשכה) אינו חולק על כך שהמערערת מוגבלת, מבחינה רפואית, לעבוד בעבודות הדורשות מאמץ פיזי וחדות ראיה. ועדת הערר לא קבעה שתפקידה של מטפלת אינו תפקיד הדורש מאמץ פיזי. אף בלא להיות מומחה תעסוקתי, קשה שלא לשער שמטפלת בבית אבות תידרש, במסגרת עבודתה, לבצע מטלות הקשורות במאמצים פיזיים שונים, מאמצים שיוטלו עליה ואולי לא יוטלו על בעלי תפקידים מקצועיים יותר בבית האבות (אחות, רופא וכד'). אין הלשכה זכאית להתעלם מהחלטתה של הועדה הרפואית שקבעה את מגבלתה של המערערת, על ידי הפנייתה, מצד אחד לעבודה הדורשת מאמץ מופחת, ומאידך - ראייתה כסרבנית בשל אי-קבלת הצעת עבודה בתפקיד אחר, הדורש מאמץ רב יותר. .17לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומצהיר כי על המשיב לנהוג עם המערערת כאילו לא היתה סרבנית בגין אי-קבלתה לעבודה בבית האבות "כנרת". .18על המשיב לשלם למערערת את הוצאות הערעור בסך -. 350ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/3/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/3/96ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון מצד אחד את העובדה כי המערערת לא היתה מיוצגת ולא הוטרחה להתייצב בבית הדין ומאידך - את דעתי כי לא היה כל מקום לעמדת המשיב אשר התנגד לקבלתו של הערעור. .19כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. קטיניםסירוב עבודה