השאלה העיקרית העומדת לדיון בערעור זה היא האם היתה הועדה מוסמכת להפחית את שיעור נכותו (הרפואית) של המערער, כאשר הערר שהוגש לה התייחס רק להפעלת תקנה 15לתקנות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות ביטוח לאומי להוריד אחוזי נכות: .1המערער, נפגע בתאונה ביום 19/5/94, עת נחבל בגבו. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה. .2המערער הגיש למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמד המערער לבדיקת שני פוסקים רפואיים, אשר קבעו, ביום 1/11/95כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה היא בשיעור %45, לאחר ששיעור הנכות הועלה מ-% 36בהתאם לתקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שתיקראנה להלן: "התקנות"). ראוי לציין כי החלטת הפוסקים הרפואיים על העלאת הנכות בשיעור % 25על פי תקנה 15נעשתה בניגוד להמלצת הרשות, מכח תקנה 16א לתקנות, אשר המליצה שלא להעלות את דרגת הנכות כלל. .3החלטת הפוסקים הרפואיים בענין הפעלת תקנה 15לא נשאה חן בעיני המשיב, אשר הגיש ערר על החלטתם. נימוקי עררו של המשיב היו אלה: "הנפגע מוגבל בעבודה עקב ארוע מוחי שלא קשור לתאונת העבודה ואם יש ירידה בהכנסותיו היא נגרמה עקב הארוע המוחי שכאמור אינו קשור לתאונה אין הצדקה להפעיל גם תקנה 15על סעיפי הליקוי". .4עקב עררו של המשיב הובא עניינו המערער לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), שהתכנסה ודנה בעניינו ביום .28/12/95במועד זה בדקה הועדה את המערער, רשמה את ממצאיה והחליטה כי תסכם את הדיון לאחר שתקבל לידיה צילומי .c.tוממצאי בדיקת ..e.m.g החומר הרפואי המבוקש אכן הומצא לועדה, אשר עיינה בו ורשמה את הממצאים בפרוטוקול ישיבתה הנוספת, מיום .11/2/96 במועד זה החליטה הועדה כי נכותו הרפואית של המערער היא בשיעור % 19בלבד. לענין הפעלת תקנה 15קבעה הועדה כי מסקנות הרשות מקובלות עליה, כך שהיא מקבלת את עררו של המשיב וקובעת כי אין מקום להפעלת תקנה 15לתקנות. מכאן, שעל פי קביעת הועדה שיעור נכותו המשוקלל של המערער הינו % 19בלבד. .5על החלטת הועדה - הוגש הערעור שבפני. .6השאלה העיקרית העומדת לדיון בערעור זה היא האם היתה הועדה מוסמכת להפחית את שיעור נכותו (הרפואית) של המערער, כאשר הערר שהוגש לה התייחס רק להפעלת תקנה 15לתקנות. לטענת המערער - אין לועדה סמכות מעין זו, ואילו המשיב טוען כי משהוגש ערר על ידי מי מן הצדדים - מוסמכת הועדה לעררים לדון בכל נקודה, ולבדוק מחדש את המערער, והיא אף חייבת לקבוע לו נכות רפואית אחרת אם היא סבורה כי הנכות שנקבעה על ידי הדרג הראשון אינה משקפת את מצבו האמיתי. .7המשיב סומך בטיעונו על ההלכה שנקבעה בבג"צ 83/296וייס נ' הועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות) (לא פורסם). בית הדין לעבודה אכן ראה עצמו כבול להלכת "וייס" כפי שנפסקה בבג"צ 83/296האמור, אלא, שכפי שטען ב"כ המערער, צומצמה תחולת הלכה זו למקרה שהערר שהוגש התייחס למומיו וחולייו של המערער. (דב"ע תשן/23- 01שמש - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 195). בפסק דין מאוחר יותר נקבע כי צמצומה של ההלכה, יפה למקרים הראויים בלבד. (דב"ע תשן/26- 01המוסד לביטוח לאומי - אהרונוב, פד"ע כב 459). ניתן לאמר שכיום ההלכה היא שתקנה 30לתקנות, מאפשרת, עקרונית, לועדה הרפואית לעררים, אשר מוגש לה ערר על ידי המבוטח, העוסק במומיו וחולייו של המבוטח, להתייחס גם לענין שלא הוגש עליו ערר ולהפחית נכות שנקבעה על ידי הדרג הראשון, וזאת לאחר שהמבוטח הוזהר כי עלולים להפחית את דרגת הנכות, כדי שיוכל להיערך לדיון בערר - לרבות באמצעות חוות דעת רפואית. בענייננו, מי שערר על קביעת הדרג הראשון היה המשיב. אם כך, לכאורה, היה המערער אמור לדעת שהועדה עלולה להפחית משיעור נכותו, ולכן, שוב לכאורה, לא היה כל צורך ליתן למערער התראה מוקדמת על סמכות זו. אולם סביר להניח כי אילו היה המערער מודע לכך שהועדה מתכוונת לשוב ולהיכנס לפרטי דרגות הנכות הבסיסיות, ולא רק לענין תקנה 15, היה נערך לדיון בערר, אולי אף על ידי הגשת חוות דעת רפואית מטעמו וייתכן שהיה בכך כדי להשפיע על קביעתה של הועדה. משעררו של המשיב לא כלל כל התייחסות אל תחומי דרגות הנכות עצמן, אלא רק על הפעלתה של תקנה 15, סביר להניח כי המערער ראה עצמו כמי שמובטח לו שהמצב בנכות הרפואית יישאר כפי שנקבע על ידי הפוסקים הרפואיים, וייתכן שזו הסיבה שלא דאג להצטייד בחוות דעת רפואית מטעמו. דעתי היא כי מקרהו של המבוטח, לאור נסיבותיו המפורטות לעיל, הוא אחד המקרים הראויים שיש להחיל בהם את צמצומה של הפרשנות הניתנת לתקנה 30לתקנות, ולפיכך, יש לקבוע כי לאחר שלא הוגש כל ערר בענין הנכות עצמה, אלא רק בענין הפעלת תקנה 15לתקנות, לא היתה הועדה מוסמכת לפתוח מחדש את הנושא הרפואי ולקבוע כי נכותו זו של המערער פחותה מ-% 36שנקבעו על ידי הפוסקים הרפואיים. .8האם מנועה היתה הועדה מלבדוק את המערער ? ב"כ המערער טען כי מאחר שהערר שהועדה דנה בו היה בענין תקנה 15בלבד, הרי שהמערער כלל לא היה צריך להופיע בפניה והועדה לא היתה אעמורה לבדוק אותו, אלא היתה צריכה להחליט בענין תקנה 15על פי הממצאים הרפואיים והמסמכים בלבד. בכך, אין דעתי כדעת ב"כ המערער. גם כאשר מדובר על אופן יישומה של תקנה 15, ייתכן שיש מקום לבדוק את המערער. בענין זה אמורה הועדה להחליט האם יש לסטות מן המבחנים שנקבעו בתוספת לתקנות, לאור גילו, מינו ומקצועו של המבוטח. ייתכן שלבדיקה יש נפקות לצורך בירור שאלת הסטיה מן המבחנים. .9ב"כ המערער עתר להורות על השבת עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. אמנם, הכלל הוא כי משמתקבל ערעור על החלטתה של ועדה לעררים, מושב הענין לועדה באותו הרכב, אלא שמקרהו של המערער מצדיק, לדעתי, חריגה מן הכלל. הועדה (המקורית), כבר הביעה את דעתה על מצבו הרפואי של המערער והיושר המקצועי הרפואי, יקשה עליה להינתק מדעתה זו כאשר יהיה עליה להחליט על יישום תקנה 15בלבד. אמנם, ניתן היה לטעון כי משבפסק דין זה בוטל החלק הרפואי של החלטת הועדה, שוב אין צורך כלל להחזיר את הענין לועדה כלשהי, ויש להשאיר על כנה את החלטת הועדה בענין תקנה 15, דהיינו, להעמיד את נכותו של המערער של % 36כפי שקבע הדרג הראשון, מבלי להפעיל את תקנה 15, כפי שקבעה הועדה. אולם, סבורני כי אם היתה נטענת טענה מעין זו לא היה מקום לקבלה, שכן החלטת הועדה על אי-הפעלת תקנה 15(לצורך העלאת שיעור הנכות), היתה, למעשה, מחוסרת כל נפקות, שכן, כזכור, הנכות הרפואית שהועדה קבעה למערער היתה בשיעור %19, כך שממילא לא היתה כל אפשרות להעלותה על פי תקנה .15על כן, לא היתה הועדה אמורה להפעיל כל שיקול דעת כדי להחליט שאין להעלות את הנכות לאור תקנה 15, ואין להשאיר על כנה את החלטתה זו, כאשר מתבטלת החלטתה על שיעור הנכות הרפואית. לסיכום .10אני מקבל את הערעור ומורה כאמור להלן: א. נכותו הרפואית של המערער הינה בשיעור % 36כפי שנקבע על ידי הפוסקים הרפואיים. ב. עניינו של המערער יובא לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר לא יקבל לידיו לא את פרוטוקולי הועדה (מיום 28/12/95ומיום 11/2/96) ולא את סעיפים 9- 1לפסק דין זה. ג. הועדה אליה יובא עניינו של המערער תדון בעררו של המשיב על הפעלתה של תקנה 15לתקנות. הועדה תשקול אם ברצונה לבדוק את המערער לצורך הדיון בערר זה ואם תחליט בחיוב - תפרט בהחלטתה את הנימוקים להחלטתה. ד. בין אם תחליט הועדה לבדוק את המערער ובין אם לאו, תאפשר הועדה למערער להתייחס לאמור בהמלצת הרשות (באשר מתברר שהזדמנות מעין זו טרם ניתנה למערער על ידי הדרג הראשון). התייחסות זו יכול שתהיה בכתב וגם באמצעות ב"כ המערער. ה. בהחלטתה תציין הועדה האם יש להפעיל את תקנה 15לתקנות בעניינו של המערער, ואם כן - באיזה שיעור, וזאת לאור גילו, מינו ומקצועו של המערער. .11על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.500, 1ש"ח בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. .12כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי