קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה במשרה מלאה משכורת פחות משכר מינימום: .1התובעת תובעת את שכר חודש אפריל 95בסך 2000ש"ח. .2מתברר כי התובעת עבדה אצל הנתבע, שלושה וחצי חודשים לפני אותו חודש אפריל, למעשה בהתנדבות. אין מחלוקת כי עבור אותה תקופה קיבלה רק סכום של 500ש"ח לחודש, אך המחלוקת היא האם היה זה שכר עבודה, כפי שטוען הנתבע או שהיו אלה דמי נסיעות, כפי שטוענת התובעת. .3כך או כך, ברור כי מדובר בעבודה במשרה מלאה, אשר שולם עבורה הרבה פחות מאשר שכר המינימום. .4מדובר בתופעה פסולה לחלוטין אשר יש לעקור אותה מן השורש. אין לעבור בשתיקה על כך שבמדינת ישראל, קרוב לשנת 2000, נוצרת עבדות למעשה, כאשר אדם עובד במשרה מלאה במשך חודשים ומקבל סכום שהוא קרוב לרבע משכר המינימום. .5שום תירוץ ושום הסבר לא יכולים לשכנע. גם אם מדובר בעסק של הנהלת חשבונות, אשר מושך אליו מתלמדים, אין לנצל את הביקוש הזה כדי להעביד אנשים בחינם או בכמעט חינם. דבר המחוקק הוא ברור ונחרץ. יש לשלם את שכר המינימום בכל מקרה, גם כאשר מדובר בהתלמדות בלבד. שכר המינימום הינו התשלום עבור עצם השקעת הזמן של העובד, גם אם אין הוא מביא כל תועלת למעביד. .6המעמד של מתלמד איננו מוכר בדין. כאשר אין מדובר בנוער עובד או בחניכים, מוסדות שנוצרו על ידי הדין, הרי מדובר בעובד ובתור שכזה העובד זכאי לקבל את שכר המינימום בכל מקרה. .7כדי לחדד את הדברים תשאל השאלה מה היה קורה אילו במהלך אותה תקופה, היתה קורית לתובעת, תאונת עבודה, חס וחלילה. ברור שאז לא היה הנתבע משלם מכיסו את הפיצוי עבור הנזק וגם לא היה מפנה את התובעת לחברת הביטוח שלו, כאילו היתה לקוחה או מבקרת אחרת במשרדו, אלא היה מנסה, באופן רטרואקטיבי, לטעון לקיומם של יחסי עובד - מעביד ולהפנות את התובעת למוסד לביטוח לאומי. .8קיצורם של דברים, הנתבע מצוי מראש בעמדת נחיתות מוסרית, עקב העובדה שהתובעת, גם אם הסכימה לכך, עבדה אצלו בחינם או בכמעט חינם. כל טענה שלו, נשמעת מגוחכת, על רקע עובדה בלתי נסבלת זו. .9לעצם הענין, התובעת טוענת כי בחודש אפריל עבדה בשכר מוסכם של 2000ש"ח לחודש, כאשר זהו החודש הראשון בו היא זכאית לשכר, על פי אותו הסכם מעוות שכבר תואר לעיל. בסיומו של אותו חודש, עזבה התובעת את העבודה אך לא קיבלה את השכר. .10הסכום היחיד שקיבלה, היה סכום של 396ש"ח ששולם על ידי הנתבע למי שמארגן קורס מקצועי בו למדה התובעת ואשר נגבה על ידי אותו מארגן ולא הוחזר לנתבע. התובעת הביעה הסכמתה, במהלך הדיון, לקיזוז סכום זה מהסכום שיפסק לזכותה. .11טענות ההגנה שהנתבע העלה בכתב ההגנה היו: א. התובעת לא עבדה בחול המועד פסח. ב. ביום 30.4.95, כאשר הנתבע לא היה בעיר, המשרד היה סגור. ג. לנתבע נגרמו נזקים עקב אי מתן הודעה מוקדמת על הפסקת העבודה. ד. התובעת נהגה בחוסר תום לב, כאשר זממה מראש לקבל הכשרה ונסיון מקצועיים אצלו, כדי שתוכל לנצלם במקום עבודה אחר, שהוכן עבורה מראש עוד לפני שהתקשרה עימו. ה. בסיום כתב ההגנה נאמר כי הנתבע מבקש לחייב את התובעת לפצות אותו על הנסיון והלימודים שקיבלה אצלו ועל הנזקים שגרמה לו, מבלי צורך להוכיח אותם, בסכום של 3000ש"ח. .12לגבי העבודה בחול המועד, טוענת התובעת כי החזירה את הימים החסרים, בעבודת ימי שישי. הדבר לא נסתר על ידי הנתבע וכלל לא נטענה על ידיו כל טענה בתגובה. כאמור, ההתחשבנות לגבי חול המועד, מתגמדת וחסרת כל ערך, נוכח העובדה שמדובר בעובדת אשר לא קיבלה שכר ממשי עבור עבודת שלושה וחצי חודשים בעבר. .13לגבי יום 30.4.95, טוענת התובעת כי עבדה באותו יום, אך חלק ניכר מהעבודה התבצע בשליחויות מחוץ למשרד. הנתבע לא הוכיח כי הדברים היו אחרים. בנוסף, זכאית התובעת ליום חופשה בתשלום עבור כל חודש עבודה, כך שהטענה בדבר העדרות לגבי יום אחד בחודש, איננה טענת הגנה. כאמור, גם כאן, אין מקום וצורך לערוך התחשבנות דקדקנית כזו, לאור אותו עבר שנזכר לעיל. .14גם הטענות בדבר אי מתן הודעה מוקדמת, נראות ונשמעות לא טוב כאשר מדובר בנתבע שנהנה מעבודת חינם במשך שלושה וחצי חודשים. .15בנוסף, סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958אוסר על ניכויים וקיזוזים משכר עבודה, פרט לאותם המותרים במפורש והמצויים ברשימה סגורה המפורטת באותו סעיף. ניכוי בגין נזק נטען, איננו בין אלה. המחוקק קבע עדיפות ברורה לשכר עבודה על פני טענות מסוג זה המועלות על ידי המעביד. העובד, בעצם עבודתו, כבר הוכיח כי הוא זכאי לשכרו ואין למנוע ממנו את השכר בגין טענות שעדיין לא הובררו. לכן, על המעביד לשלם לעובד את השכר במועד ואין הוא יכול לעשות דין לעצמו ולתבוע ולשפוט ולהוציא לפועל, הכל עוד לפני משפט ותוך העלאת טענות בלבד וניצול העובדה שכספו של העובד מצוי בידיו. .16תרופתו של המעביד היא בהגשת תביעה נגד העובד. מדובר בתביעה של ממש ולא בשרבוט מספר משפטים בשולי כתב ההגנה. כך אין מגישים תביעה שכנגד. הטוען לנזקים, הוא זה שצריך להוכיחם ואם הוא דורש פיצוי ללא צורך להוכיח את הנזקים, משמע שאין הוא מסוגל להוכיח את הנזקים, פשוט מכיוון שאין נזקים. אם אכן צודק הנתבע, יכבד, יגיש תביעה של ממש, ישלם את האגרות ויוכיח הן את קרות הנזק, הן את ערכו הכספי והן את הקשר בין הנזק לבין התנהגות התובעת. בתביעה כזו, יתקיים דיון בו תשמע גם גירסתה המלאה של התובעת בענין נסיבות סיום הקשר בין הצדדים וההתבטאויות הבוטות שהיא טוענת כי הנתבע הטיח בה ושאר סיבות לסיום הקשר ויתכן כי עצם העובדה שנוצלה במשך שלושה וחצי חודשים, די בה כדי להצדיק את ניתוק הקשר בכל שלב. .17במאמר מוסגר יאמר, כי בכל מקרה, גם אם הנתבע יוכיח את הנזק ואת סכומו ואת הקשר בין התובעת לבין גרימת הנזק וגם אם ייקבע שניתוק יחסי עובד-מעביד על ידי התובעת לא היה מוצדק וגם אם יקבע שהנתבע היה זכאי שלא לקבל את הצעת התובעת לביצוע השלמות עבודה בשעות הערב כדי להקטין את הנזק, אזי מכיוון שמדובר בעבודה של חודש אחד, יתכן בהחלט שיפסק שתקופת ההודעה המוקדמת בה חייבת התובעת, היא קצרה ביותר. .18כך הם פני הדברים גם לגבי הטענה בדבר מזימה מתוכננת מראש. אפילו היו הדברים נכונים, אין בכך כדי למנוע תשלום שכר לעובד. כאשר מדובר בעובד שויתר על שכר של שלושה וחצי חודשים, הדברים מקבלים משנה תוקף. .19במהלך עדותה נזכרה התובעת לתבוע פיצויי הלנה. אין מקום לחיוב הנתבע בפיצויי הלנה, מכיוון שהמקום לתובעם היה בכתב התביעה. כמו כן, ניתן לראות בטענה בדבר גרימת נזק, מחלוקת של ממש, מכיוון שזו טעות נפוצה אצל מעבידים, החושבים כי הם זכאים לקזז דמי נזק נטענים, משכר עבודה של עובד. .20מכיוון שהתובעת לא תבעה שכר עבור שלושה וחצי חודשי עבודת החינם, לא ניתן לחייב את הנתבע לשלם שכר זה. כל שניתן לעשות הוא לחייב את הנתבע לשלם את שכר חודש אפריל. .21לתובעת מגיע סכום של 2000ש"ח, ממנו יש לקזז את סכום הצ'ק שנפדה על ידי מארגני הקורס, בסך 396ש"ח. לפיכך, נותרה יתרה לזכות התובעת בסך 1604ש"ח. .22לאור כל האמור לעיל, מחוייב בזה הנתבע לשלם לתובעת את הסך ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.5.95ועד מועד התשלום בפועל. .23כמו כן, מחוייב בזה הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .24על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.משרה מלאהמשרהשכר מינימוםמשכורת