קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה בתקופת אי הכושר: .1תביעת התובע למל"ל לאשר לו דמי פגיעה לתאונה שהוכרה כתאונת עבודה לתקופה 16.9.92- 4.12.92נדחתה ע"י פקיד התובעת על יסוד סעיף 92(א) לחוק ביטוח הלאומי נוסח משולב, שעניינו עבודה בתקופת אי הכושר. .2להלן העובדות הנוגעות לעניין; א. התובע נפגע בתאונת עבודה ב- 6.9.92שהוכרה ע"י הנתבע, בגין תאונה זאת אושרו לו דמי פגיעה לתקופה 7.9.92- 15.9.92ואילו התקופה 16.9.92- 4.12.92נדחתה על יסוד סעיף 92(א) הנ"ל. ב. ביום 16.3.92התייצב התובע בפני ועדה רפואית, בפני הועדה לא הוצגו תעודות אי הכושר לתקופה במחלוקת. ג. ביום 11.11.93התייצב בפני ועדה רפואית לעררים וגם בפני ועדה זאת לא הוצגו תעודות אי כושר. ד. התובע נחקר ע"י חוקר המוסד ולגירסתו בתצהיר הוא השיב כדלהלן; "נשאלתי ע"י נציג הנתבע ביום 20.12.92כמה זמן נעדרתי מהעבודה ועניתי כי עד ליום שלישי שקדם לאותו יום לא עבדתי בכלל. נשאלתי מי ניהל ופיקח על העסק שלי, ועניתי שאתי עשה זאת יחד עם בחור בשם מוריס ביטון. נשאלתי כמה זמן נעדרתי לחלוטין ועניתי, "כחודשיים" וכי לאחר מכן הגעתי לעסקי אך זאת לכחצי שעה ביום וכי אם נתתי הנחיות לעיתים רחוקות, היה זה מביתי ובטלפון. .3העיד בפנינו התובע, הוא לא נחקר על תצהירו ת/1, כמו כן הוצגו מסמכים שונים ביניהן הודעות בפני החוקר נ/1, נ/ 2תביעה לנכות נ/3, החלטת ועדה מדרג ראשון נ/4, והודעה על החלטת הועדה נ/.5 .4המחלוקת בין ב"כ הצדדים אם התובע זכאי לדמי פגיעה לתקופה 16.7.92- 4.12.92ואם הדחייה הנה כדין. .5להלן טענות ב"כ התובע בסיכומיו; א. ביום. 18.6 93הגיש התובע תביעה בתיק זה כנגד החלטת הנתבע מיום .22.12 92בכתב הגנת הנתבע לא נטענה כל טענה כי התובע עבד בתקופת ימי אי הכושר .22.12 92 ב. ביום 16.3.93העמיד הנתבע את התובע בפני ועדה רפואית מטעמו, אך הנתבע לא הציג לועדה את תעודות אי הכושר, והועדה לא התייחסה למסמכים שלא הוצגו בפניה. ביום 11.11.93, עמד התובע בפני ועדה לעררים לאחר ערעור הנתבע, וגם לועדה זו לא הציג הנתבע תעודות אי כושר. ג. עילת תביעת התובע לביה"ד כנגד החלטת פקיד התביעות של הנתבע התגבשה ביום 22.12.92, לפני קיומן של הוועדות הרפואיות. ד. התובע נחקר ע"י חוקר המוסד, ותשובותיו נרשמו בנ/ 1ו- נ/.2 ה. ביום 31.1.93כתב התובע לנתבע וביקש להבהיר את שיחתו עם נציג הנתבע מיום .20.12.92התובע הסביר כי במשך חודשיים משחרורו מביה"ח כלל לא היה מסוגל לתפקד וכי לאחר מכן היה מפעם לפעם יורד לעסק כאשר היו בעיות חריגות לפתרון, וזה קרה אחת לשבועיים. ו. מאחר והחלטת פקיד התביעות קדמה לכינוס הועדה הרפואית, ופקיד התביעות הפנה את הנתבע לערר בבית הדין, זכותו לתקוף את החלטת פקיד התביעות אשר לא נבעה מכך שמיצה את תקופת 182הימים, אלא מטענות משפטיות אחרות. ז. העובדה שוועדה רפואית מאוחרת, יכולה היתה להתייחס לתעודות אי הכושר (אם הם מוצגים בפניה) ולאשרן או שלא לאשרן משיקולים רפואיים, אין לה ולא דבר עם זכות הגשת התובענה כנגד החלטת פקיד התביעות שהתבססה על טענות משפטיות ועובדתיות עפ"י ראות עיניו. מאחר והתובע הגיש התובענה במסגרת הזמן העומד לרשותו על פי חוק, ועל פי מכתב הדחייה של הנתבע, עומדת לו הזכות לקבל סעד מביה"ד כנגד החלטת פקיד התביעות. .6להלן טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו; א. המחלוקת היא לגבי התקופה .16.9.92-.4.12.92, תקופה שלא הוכרה ע"י הנתבע. ב. התובע מסר 2הודעות לחוקר נ/ 1ו- נ/.2 ג. משתי ההודעות הנ"ל עולה תמונה ברורה לגבי עבודתו של התובע בתקופה בה היה לו אישור רפואי בדבר אי כושר לעבודה. במשך התקופה הראשונה - חודשיים לאחר הפגיעה (כלומר עד השבוע הראשון של 11/92) ניהל התובע את העסק מביתו ועסק בעיקר בהנחיות לעבודים, בהדרכה מקצועית ובהוצאת חשבוניות. בתקופה השנייה, (כלומר בחודש שנותר עד ה-4.12.92) הגיע התובע לעסק יום יום, לפעמים לחצי שעה, אך עיקר עבודתו נמשך מביתו, לרבות ע"י קשר טלפוני, לשעתיים שלוש בזמן ולא קבוע. אין לתת משקל למכתב התובע מ- 31.1.93והסיבות שפורטו בסיכומי ב"כ הנתבע. ד. קביעת הועדה מהווה סיוע רב משקל לדברי התובע בנ/ 2לפיהן עסק בהוצאת חשבוניות, בהנחיות לעבודים והדרכה מקצועית. מפנה לדב"ע מח/42- 0ורטנסקי מ. נ. המוסד, פד"ע י"ט, 471ואילך. לאור כל האמור לעיל דין התובענה להדחות. ה. טעם נוסף לדחיה. התובע הגיש תביעה לנכות מעבודה ביום 93.1.31(ר' נ/3), כחודש ימים לאחר קבלת מכתב הדחייה. ועדה רפואית קבעה % 30נכות. ביום 17.3.93, נשלח לתובע הודעה על זכותו לערער תוך 30יום (ר' נ/5). הואיל וחלף המועד בלי להרגיש ערעור בחר התובע בהגשת תובענה לביה"ד. ו. הלכה פסוקה, היא שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים. (ר' דב"ע נב/27-0 זכי מזרחי, פד"ע כ"ה, 49ואילך). ז. יש לדחות טענות ב"כ התובע לגבי אי התייחסות הועדה לתעודות אי כושר אין כל בסיס לאמור בסעיף 3(ב) לסיכומי התובע. .7דין תביעת התובע להדחות מהטעמים הבאים; א. האמור בתצהיר של התובע לגבי הגירסה שמסר לחוקר המוסד אינה עולה בקנה אחד עם אותה גירסה להלן הגירסה בנ/1; "ש. האם היית מגיע לעסק לביקור? ת. כן, לא ניתן להתנתק מהעסק. ש. כמה זמן נעדרת לחלוטין, כלומר לא הגעת כלל לעסק?, מתי התחלת לבוא לביקור? ת. כחודשיים כלל לא הגעתי לכאן, לאחר מכן התחלתי להגיע לעסק לא עבדתי כלל. רק דברים שהייתי חייב, שאל מה לעשות, לא תמיד הסתדרו. הייתי יורד יום יום לפעמים חצי שעה בעיקר ביתי בקשר טלפוני, לשעתיים שלוש תלוי בזמן ולא קבוע. ב. עולה מהגירסה בפני החוקר שהתובע עסק בניהול ופיקוח, וענה על שאלות גם מביתו, לרבות הכנת חשבוניות, על פי הפרשנות שנתנה לסעיף 92(א) יש לראות בכך עבודה. ג. אנו מעדיפים את הגירסה כפי שעולה בנ/1, ונ/ 2על פני הגירסה בתצהיר. ד. לא ברורה לנו טענת ב"כ התובע לעניין תעודות אי הכושר שלא הוצגו בפני הועדה. התעודות היו ברשותו והוא היה יכול להציגן בפני הועדה. מטענות ב"כ התובע לא עולה טענה כאילו נמנע ממנו מסיבה כל שהיא להציג אותן תעודות, לפיכך, מחדל זה אם היה, אין לזקוף אותו לחובת הנתבע. ה. על פי נ/ 4ביום 16.3.93נתנה החלטה בדבר נכותו הסופית של התובע בגין התאונה שארעה לו. מי שביקש קביעת נכות היה התובע (ראה נ/3), לפיכך, לא ברורה טענת ב"כ התובע כי הנתבע העמיד התובע בפני ועדה רפואית מטעמו, בסופו של דבר, מי שיזם הזימון בפני הועדה הרפואית הינו התובע אשר הגיש בקשה לנכות, ללא הבקשה לקביעת נכות הוא לא היה מוזמן בפני הועדה. ו. בהתייחס לנ"ל יש טעם בטענות ב"כ הנתבע כי התובע בחר במסלול ועדה רפואית לפיכך, לא היה מקום בפנייתו לביה"ד (ראה פס"ד מזרחי נב/27- 0פד"ע כה 49). .8בהתייחס לנ"ל דין התביעה להדחות. ניתן היום בהעדר - לשלוח לב"כ הצדדים פסה"ד בדאר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .9כל צד רשאי להגיש בר"ע לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30יום מקבלת פסק הדין.אי כושר עבודה