קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה מועדפת בקיבוץ: .1 לפני תביעה למענק בגין עבודה מועדפת על פי ס' 174לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995(להלן - החוק). .2 התובע הינו חבר קיבוץ נען, ושירת בצה"ל החל מ- 14.11.91ועד .2.11.94לאחר שחרורו מצה"ל התגורר התובע בקיבוץ נען ועבד בתעשיה במפעל "נען מפעלי השקייה", בין התאריכים 6.11.94ועד .6.11.95 .3 התובע הגיש לנתבע בפברואר 97' תביעה למענק בגין עבודה מועדפת, והמציא הפניה רטרואקטיבית משירות התעסוקה הנושאת תאריך מחודש יוני 96'. .4 תביעת התובע למענק נדחתה, בטענה כי לא נתקיימו בו תנאי ס' 174 לחוק: הנתבע טען כי בין התובע לבין הקיבוץ לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד, והתובע לא היה עובד שכיר בקיבוץ. כן טען הנתבע כי התובע לא הופנה לעבודתו על ידי שירות התעסוקה. .5 התובע טען כי מעמדו בעת העבודה במפעל היה זהה למעמד שאר העובדים. היה עליו פיקוח כמו על כל עובד, עבד בשעות עבודה קבועות ונחשב עובד לכל דבר וענין. כן טען התובע כי קיבל תמורה לעבודתו, וכי אילולא היה עובד בעבודה זו לא היה מקבל תמורה זו. .6 התובע טען כי לאחר שיחרורו עבד במפעל "נען מפעלי תעשיה" תנאי עבודתו היו כמו של שאר העובדים שעבדו שם. ימי העבודה שעבד היו קבועים ורצופים. שעות העבודה היו 9שעות, מ- 00: 7ועד 00: 16היה עליו פיקוח בעבודתו ומעמדו היה זהה לכל עובד אחר במפעל. .7 ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי במהלך השנה הראשונה לשיחרורו היה התובע מבוטח בביטוח אבטלה מכח ס' 158(2) לחוק בהיותו חייל משוחרר. התובע עבד בעבודה נדרשת בפרק הזמן הדרוש על פי החוק, והוא פטור מזיקה לשירות התעסוקה על פי תקנות שירות התעסוקה (פטור חברי קיבוץ מזיקה ללשכת שירות התעסוקה) תשכ"ג - .1963 לפיכך - נתקיימו בתובע תנאי החוק. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1באשר לשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לקיבוץ - אין חולק על כך כי התובע היה בתקופה הרלבנטית חבר הקיבוץ, ושובץ במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ לעבוד במפעל. (ראה הרישא לסיכומי הנתבע). .2ככלל, חבר אגודה שיתופית אינו בגדר "עובד" של האגודה (ראה מאמרו של מ' גולדברג "'עובד' ו'מעביד' - תמונת מצב", בע' 57ומובאות שם). אך סעיף 2לחוק קובע: "לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אם אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה". .3התובע העיד כי שובץ לעבודתו במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ. מתצהיר התובע עולה כי מעמדו במפעל היה זהה למעמדם של שאר העובדים: היה עליו פיקוח, והוא עבד בשעות עבודה קבועות. התובע עבד 9שעות ביום מ- 00: 7בבוקר עד 00:ו.16 התובע אף העיד כי קיבל תמורה לעבודתו אשר לא היה מקבל אילולא עבד במפעל: התובע קיבל זכות ללימודים, באופן שעבודתו מימנה את שכר הלימוד. התובע אף הסביר כל לכל יום עבודה יש ערך מסויים והוא נדרש לעבוד מספר ימים על פי גובה שכר הלימוד שהוא נדרש להחזיר. בנוסף לכך קיבל התובע דמי מחיה, מגורים כמקובל לגבי חברי קיבוץ אחרים. לאור האמור לעיל אני קובעת כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לקיבוץ בעת עבודתו במפעל. יתר על כן - בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם הנתבע נכתב במפורש כי התובע מבוטח בענפים השונים פרט לביטוח אבטלה. גם אין זה סביר כי מעמדו של התובע לצורך ביטוחו יהיה שונה מזה של כל חבר קיבוץ אחר העובד במפעל. .4ובאשר לטענה כי התובע לא היה מבוטח בביטוח אבטלה גם אילו היה "עובד" הקיבוץ - מתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית הדין על ידי הנתבע עולה כי חברי קיבוץ מבוטחים בכל הענפים של המוסד לביטוח לאומי, כולל ביטוח בריאות, למעט ביטוח אבטלה. העובדה כי עבור התובע לא שולמו דמי ביטוח אבטלה, אינה רלבנטית לגבי חיילים משוחררים בשנה הראשונה שלאחר שיחרורם. ס' 158(2) לחוק קובע כי מבוטח בביטוח אבטלה הוא בין השאר "חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מיום שיחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום". מכאן - שאין נפקות לעובדה כי לא שולמו עבור התובע דמי ביטוח אבטלה בשנה הראשונה מיום שיחרורו, והתובע היה מבוטח בביטוח אבטלה על פי החוק בתקופה הנ"ל. לענין זה ראה גם דב"ע נז/252-02 ארנון אבירם נ' המוסד לביטוח לאומי, (טרם פורסם), וכן האמור בדיון נג/127- 0המוסד לביטוח לאומי נ' יעל קרני פד"ע כו' עמ' 520, 525, בהם נקבע כי חייל משוחרר מבוטח במשך שנה מיום שיחרורו משירות סדיר ולגבי תקופה זו אין נדרשת תקופת אכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה, הכל מכח ס' 158ו- 161(ד) לחוק. .5עבודה במפעל תעשייתי היא מסוג עבודות המנויות ברשימת סוגי עבודה ומקצועות שהעבודה בהן תיחשב כעבודה מועדפת (ראה תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת) התשמ"ג - 1983). התובע עבד בעבודה זו במשך שנה. .6השאלה הנשאלת היא האם נתקיים בתובע התנאי הקבוע בס' 174(ב) (בנוסחו מלפני התיקון) לפיו על התובע להיות מופנה לעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת שירות התעסוקה. התובע השתחרר בנובמבר 94' משירותו הצבאי. לפיכך - לא חל עליו התיקון לחוק שפטר מחובת קבלת הפנייה על ידי שירות התעסוקה, ואשר חל על חיילים ששוחררו מאפריל 95' ואילך .7ב"כ התובע טענה כי לגבי עבודה בקיבוצים נקבעה הוראת פטור ספציפית בתקנות שירות התעסוקה (פטור חברי קיבוץ מזיקה ללשכת שירות התעסוקה) תשכ"ג  1963הקובעת: "הוראות ס' 32א' לחוק לא יחולו על עובד שהוא חבר קיבוץ שנתקבל לעבודה במפעל של קיבוץ". ס' 32לחוק שירות התעסוקה חל רק לגבי עובד או אדם העומד להתקבל כעובד, שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל. (ראה ס' 35א' לחוק שירות התעסוקה הקובע: סעיפים 32עד 35יחולו רק לגבי עובד או אדם העומד להתקבל כעובד שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל). הסעיף בא למנוע העסקת עובדים זרים ללא הפנית שירות התעסוקה, כדי לא להגדיל את שיעור האבטלה בקרב אזרחי ישראל ותושביה. העונש על עבירה בניגוד לס' 32הנ"ל, נקבע בס' 2(2) לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין) התשנ"א - .1991 מכח ס' 32הותקנו גם התקנות הפוטרות חברי קיבוץ ומושב מזיקה ללשכת שירות התעסוקה, ואין להן כל קשר איפוא לתביעה המוגשת למוסד לביטוח לאומי בגין מענק עבור עבור מועדפת. .7העולה מכל האמור לעיל הוא, כי התובע בהיותו חבר קיבוץ וחייל ששוחרר לפני אפריל 95' מצה"ל, חייב לקבל הפניה משירות התעסוקה לצורך הכוונה לעבודה מועדפת. בהצעת החוק אשר דנה בתשלום מענק בגין עבודה מועדפת, נכתב כי מטרת המענק היא לעודד חיילים משוחררים להשתלב במקומות וסוגי עבודה שיקבעו כעבודה מועדפת מתוך התחשבות בצרכי המשק. ההנחה היא כי שירות התעסוקה מרכז בידיו את צרכי העבודה של המשק בכללותו, ולפיכך באפשרותו לכוון את החיילים המשוחררים לעבודה המועדפת על צורכי המשק. .8בדב"ע נז/12-02 גילי כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם ניתן ביום 16.6.97, נכתב מפי כב' השופטת ברק: "נראה לנו כי אין כל מניעה ששירות התעסוקה יאשר עבודהמועדפת בדיעבד. פירוש זה מתיישב הן עם לשון הסעיף והן עם התכלית הטמונה בו. הלשון אינה מדברת באישור מראש ותכליתו של הסעיף, שהיא החשובה לענין פרשנותו, היא שחייל משוחרר יעבוד בעבודה מועדפת, היינו, עבודה שהמדינה מעוניינת להעסיק בה עובדים על מנת לקדם את האינטרסים של המדינה בואתה עת. עבודה כזו, צריך ששירות התעסוקה יאשר שאכן היא עבודה מועדפת על המדינה באותה עת. אין להסכים לכך שחייל משוחרר יחליט בעצמו מהי העבודה הדרושה למדינה בתקופה מסויימת גם אם העבודה כלולה בסוג העבודות המועדפות על פי התקנות. בכך לא הסתפק המחוקק. הוא ביקש אישור על ידי גוף מוסמך, שעבודה זו אכן חיונית למדינה בתקופה הרלוונטית. אך באם שירות התעסוקה מאשר בדיעבד, שהעבודה שהחייל המשוחרר עב בה דרושה ומזכה את החייל בדמי אבטלה, אין הדבר סותר את תכליתה של ההוראה שבחוק. חזקה היא ששירות התעסוקה לא יאשר בדיעבד עבודה שמראש הוא לא היה סבור שהיא עבודה מועדפת". כב' השופטת ברק קבעה כי משנתמלאו לגבי המערערת כל יתר התנאים שבחוק וכאשר שירות התעסוקה אישר בדיעבד את שליחתה לעבודה - יש לקבל את ערעורה. בסמוך למתן פסק הדין הנ"ל תוקן החוק, ואף המחוקק פטר את החייל המשוחרר מחובת ההפניה של שירות התעסוקה, והחיל את התיקון רטרואקטיבית מאפריל 95'. .9על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי נתקיימו בתובע תנאי ס' 174 לחוק והוא זכאי למענק בגין עבודה מועדפת. התביעה - מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 1ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.עבודה מועדפת / מענק שחרורקיבוץ