קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עזיבת משרד תיווך ופתיחת עסק עצמאי: לפנינו תביעת התובעות, גב' חנה (להלן - קריסטל וגם התובעת) וקריסטל נדל"ן וניהול, לתשלום עמלות בגין עיסקות תיווך ופיצוי כספי מגב' פינקוס (להלן - פינקוס וגם הנתבעת), בשל גזילת סוד מסחרי, הפרת הסכם ועשיית עושר שלא כדין. אלה העובדות קריסטל הינה המנהלת והבעלים של סוכנות תיווך נדל"ן אשר מקום מושבה בקיסריה. פינקוס, עלתה לישראל מארה"ב בשנת 1994. בתאריך 15/9/1995 נחתם הסכם בין משרד התיווך חנה קריסטל (להלן - משרד התיווך) לבין פינקוס (להלן - הסכם ההתקשרות). בהסכם סוכם, בין היתר, כי פינקוס תשמש כסוכנת של משרד התיווך וישולמו לה עמלות מכירה בגין עסקות השכרה/מכירה של נכסים שיבוצעו בתיווכה ובנוסף ישולם לה תמריץ בסוף כל שנת כספים, בגין כלל העסקות שבוצעו בתיווכה במהלך אותה שנה. להלן עיקרי ההסכם: "2. המשרד והסוכנת מסכימים לעבוד בשיתוף בכל הענינים שיימסרו לסוכנת. 3. המשרד ממנה בזאת את הסוכנת לעבוד בשמו כסוכנת בכל נושאי תיווך הנדל"ן והמשרד יעביר לסוכנת, לפי שיקול דעתו המוחלט, לקוחות וענינים והסוכנת מתחייבת לטפל בלקוחות המשרד ובעניניו ביעילות, במהירות ובהתאם להנחיות המשרד. ... 4. הסוכנת מאשרת ומתחייבת כי תעבוד אך ורק עם המשרד ולא עם כל משרד אחר בתחום קיסריה וסביבתה ולרבות: בנימינה, פרדס חנה, זכרון יעקב וכרכור. ... 7. הצדדים מסכימים כי עמלת הסוכנת תהא כדלקמן: א. בגין תיווך להשכרת/שכירת נכס - שליש מכל סכום + מע"מ. ב. בגין תיווך למכירת/רכישת נכס - 35% מכל סכום שיקבל המשרד + מע"מ. ג. בגין תיווך להשכרה/שכירה לתקופות עד 3 חודשים-מחצית מכל סכום + מע"מ. 8. בנוסף לאמור לעיל, מסכימים הצדדים כי בסוף כל שנת כספים, היינו מידי 1 בחודש ינואר יערך מאזן כללי של הכנסות המשרד בגין מכירת נכסים בהם הייתה מעורבת הסוכנת וינתן לסוכנת תמריץ כדלקמן: א. עד 100,000 $ - יהא חלקה שלהסוכנת 35% - כאמור לעיל. ב. במידה שסכם ההכנסות יעלה על 100,000 $ - בגין ההפרש שבין הסכומים תשולם תוספת של 5%, היינו - 40%. ג. בידה שהעסקה תובע בבלעדיות עי הסוכת - יהא חלקה של הסוכנת 50%. 9. הצדדים מסכימים כי בכל מקרה, בין אם הגיע טיפול בענין ישירות אליה ובין אם הופנה ע"י המשרד לטפולה, יבוצע תשלום העמלה אך ורק לפקודת משרד התיווך. .... 15. מוסכם בזאת כי כל צד רשאי לגרום לכך כי הקשר העסקי בין הצדדים ייפסק תוך מתן התראה בכתב של 30 יום מראש ע"י כל אחד מהצדדים. 16. הסוכנת מסכימה בזאת כי בכל ענין הקשור להסכם זה, לא תעסוק בעניני תיווך בקיסריה ובסביבתה במשך שנה וחצי מיום הפסקת הקשר בינה ובין המשרד." לפי הסכמת הצדדים, פעלה פינקוס, כסוכנת של משרד התיווך, משך למעלה משנתיים ושבעה חודשים, מחודש 9/1995 ועד חודש 3/1998. אין מחלוקת בין הצדדים כי פינקוס הייתה סוכנת טובה וקריסטל הייתה שבעת רצון מפועלה של פינקוס. בשלב מסוים במהלך ההתקשרות עלה שיעור העמלה לה הייתה זכאית פינקוס, על פי ההסכם מ- 35% ל- 40% (ר' עדות פינקוס בעמ' 44 לפרוטוקול, ש' 25, ועדות קריסטל בעמ' 20 לפרוטוקול, ש' 23-24). בחודש נובמבר 1997 או בסמוך לכך, הסכימו הצדדים כי העמלה לה זכאית פינקוס תעמוד על 50% ופינקוס תיקח על עצמה את שיווק המשרד וניהולו. זמן קצר לאחר מכן, התברר לתובעת כי תשלום עמלה לנתבעת בשיעור של 50% אינו כלכלי וקריסטל ביקשה להפחית את שיעור העמלה שתשולם לנתבעת בגין שירותיה ל- 40%. פינקוס סירבה להפחתת שיעור העמלה בכל תוקף. בין הצדדים התנהלו מספר שיחות בעניין זה, ברם לא עלה בידי הצדדים להגיע לעמק השווה ובתאריך 27/3/1998 עזבה פינקוס את משרד התיווך. בתאריך 1/4/1998 הודיעה פינקוס על ביטול הסכם ההתקשרות, לטענתה, על רקע הפרה יסודית של ההסכם מצד קריסטל, ופתחה עסק עצמאי משלה לתיווך בקיסריה. הליכים משפטיים קודמים בתאריך 14/4/1998 הגישה קריסטל תביעה נגד פינקוס לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ת.א. 491/98 וכן בקשה במעמד צד אחד לצו מניעה זמני שיחייב את פינקוס, בין היתר, להימנע מלעסוק בתיווך מקרקעין בתחום קיסריה וסביבתה (ר' המ' 3401/98) . בית המשפט המחוזי (כב' השופטת וסרקרוג) הורה בתאריך 19/4/1998, על העברת הדיון בתביעה ובבקשה הנ"ל לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. דיון בבקשה הזמנית התקיים בתאריך 24/4/1998 בפני כב' השופט הראשי של בית הדין לעבודה בחיפה דאז, השופט המנוח דורון מיבלום ז"ל, אשר למרבית הצער, הלך לבית עולמו בסמוך לאחר מכן (ר' תיק עב' 2472/98). הדיון בתיק הועבר לכב' השופט הראשי דאז (כב' הנשיא דיום) השופט רמי כהן, בפניו התקיים דיון בתאריך 21/11/99, בעקבותיו הודיעה קריסטל על הסכמתה למחיקת התביעה בתיק עב' 2472/98, ומשכך נמחקה התביעה בתאריך 28/11/99. בתאריך 14/7/2004 הגישו התובעות לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד פינקוס בתיק ת.א. 13381/04. בתאריך 7/12/2005 הגישה פינקוס בקשה לביטול ההחלטה מתאריך 30/9/05 המתירה, המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט ולמחיקה על הסף של כתב התביעה (ר' בש"א 20727/05). במסגרת טיעוניה לביטול היתר ההמצאה, טענה פינקוס, בין היתר, כי מדובר בתובענה שעילתה ביחסי עובד-מעביד וכי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין לעבודה. בית משפט השלום (כב' השופטת ת. שרון-נתנאל) הורה בתאריך 16/2/2006 על העברת הדיון בתביעה (בת.א. 13381/04) לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מן הטעם שאין לבית משפט השלום סמכות לדון בתובעה. תביעת התובעת ועיקר טענות הצדדים קריסטל טוענת כי פינקוס הפרה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, וכי פינקוס נהגה בחוסר תום לב בקיום חיוביה על פי הסכם ההתקשרות והפרה את סעיף 39 לחוק החוזים. בתביעה זו שלפנינו עותרת קריסטל לקבלת חלקה בעמלות, בגין עיסקות שביצעה פינקוס, לאחר עזיבתה את משרד התיווך, בסך השווה ל- 81,000$. עוד עותרת קריסטל לקבלת צו למתן חשבונות שכן לדבריה, אין בידיה את כל המידע אודות העסקות שעשתה פינקוס עם לקוחות משרד התיווך ולפיכך אינה יכולה לאמוד את גובה הנזק והגזל המלאים ועל כן עותרת היא לקבלת כל הדו"חות הכספיים של פינקוס מיום 27/3/1998 ורשימת כל לקוחות פינקוס. בנוסף עותרת קריסטל לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ובעסקיה ובגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל מעשיה של פינקוס. פינקוס מכחישה את כל האמור בכתב התביעה וטוענת מנגד, כי קריסטל היא זו שהפרה את ההסכם שבין הצדדים ונוכח אותן הפרות ביטלה פינקוס את ההסכם כדין וקריסטל איננה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. פינקוס טוענת כי לא לקחה דבר מקריסטל, אף לא את רשימת הלקוחות וכי העיסקות בגינן דורשת קריסטל תמורה לא היו לקוחות של קריסטל, בוודאי שלא לקוחות בלעדיים. דיון והכרעה עיקר התביעה שלפנינו היא שאלת זכאותה של קריסטל לקבלת עמלות בגין עסקאות שביצעה פינקוס, לאחר שעזבה את משרד התיווך. קריסטל טוענת כי פינקוס עשתה שימוש שלא כדין ברשימת הלקוחות ורשימת הנכסים שלה שהן בגדר "סוד מסחרי", כמשמעותו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 להלן - חוק העוולות המסחריות) וגזלה ממנה עיסקות שהובילו להפסד הכנסות. קריסטל טוענת כי לאחר עזיבתה, המשיכה פינקוס לטפל בעיסקות, אשר נמסרו לטיפולה עוד בתקופת העבודה המשותפת, וקריסטל זכאית לקבל את חלקה בעמלות ששולמו לפינקוס בגין עיסקות אלה. פינקוס טוענת מנגד, כי אין מדובר בלקוחות בלעדיים של קריסטל וכי לקוחות אלה פנו אליה מיוזמתם וטענות קריסטל לקבלת עמלות בגין עיסקות אלה אינן מבוססות. סעיף 5 לחוק העוולות המסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כך: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 6(א) לחוק העוולות המסחריות הדן בגזל סוד מסחרי קובע: "(א לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו. (ג) ...." בית המשפט העליון קבע לעניין רשימת הלקוחות כי: "...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן". (ר' ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, פ"ד נג (1) 625, 634) בהתאם לכך נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי רשימת לקוחות הינה סוד מסחרי - "כאשר היא מחזיקה 'ערך מוסף' מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ר' ע"ע 62/08 לבל - חברת הדקה ה-90 בע"מ, ניתן ביום 27/12/2009; ע"ע 2912-11-10 מן - ספיר ספרינט בע"מ, ניתן ביום 14/11/11). כבוד הנשיא אדלר קבע את העקרונות הבאים לצורך הכרעה בשאלה זו: "ראשית, ...רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית... שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף, בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך לרשימת הלקוחות. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות... בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות. רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ, מענף שיש בו מאות אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי. לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה, כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם". (ר' ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ, פד"ע ל"ח 72, בעמ' 81-80, 2002) לאחרונה, נדרש בית הדין הארצי בפרשת דאטה פול, פעם נוספת, לדון בשאלה האם יש להכיר ב"רשימת לקוחות" כסוד מסחרי של המעסיק. במקרה זה דובר על עובד של חברה פרטית לייבוא ושיווק של מוצרים מתכלים למחשבים ומדפסות, אשר עבד כמנהל מכירות ובסמוך לאחר הפסקת עבודתו בחברה, חבר לספק של החברה והם הקימו יחד חברה אשר תחום עיסוקה זהה, ונטען כלפי אותו עובד כי הוא עשה שימוש בסודותיה המסחריים ובמידע סודי של החברה, בה עבד באמצעות פנייה ללקוחותיה ולספקיה. בית הדין הארצי סקר באריכות את הפסיקה בהקשר זה וקבע כך: ".... אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן." (ר' ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, ניתן ביום 7/10/2010, ר' סעיף 29 לפסק דינו של כב' השופט צור). הנה כי כן, שומה עלינו לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של הצדדים והציבור כאשר נקודת המוצא היא, כי על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע סודי המעניק יתרון מסחרי לבעליו, ואשר אינו נגיש לציבור וכי יש יתרון בקבלתה מן המוכן. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים, שוכנענו כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, יש לראות ברשימת הלקוחות וברשימת הנכסים של קריסטל כקניינה וכסודות מסחריים. מעדותה של קריסטל, שלא נסתרה, עולה כי היא הקימה את משרד התיווך עוד בשנת 1979, והמשרד נחשב לחלוץ משרדי התיווך בקיסריה והסביבה. במהלך השנים צברה קריסטל מידע רב וקשרים עסקיים אשר הניבו עיסקות רבות ורווחים. המשרד נהנה ממוניטין ומשם טוב. בשל תקופת הפעילות הארוכה צבר המשרד קשרים עסקיים ענפים בתחום הנדל"ן עם גורמים בארץ ובחו"ל, רשימת לקוחות אקסקלוסיבית ורשימת נכסים מפורטת. קריסטל הבהירה כי מדובר במידע אשר נאסף והצטבר במשך שנות פעילות ארוכות ובשל הקשרים העסקיים שיצרה במהלך השנים, וכי לא מדובר במידע אותו ניתן להשיג בנקל. מדובר במידע הכולל פרטים על מאות נכסים, דרכי התקשרות בארץ ובחו"ל עם בעלי נכסים ופרטים נוספים הקשורים בנכסים - אותם לא יכול כל אדם מהיישוב להשיג בהינף יד. מטעם קריסטל העיד לעניין זה מר חנן שווצה, אשר מנהל עסק לתיווך באזור קיסריה. מר שווצה ציין בתצהירו כי מאגר הלקוחות המצוי בידה של קריסטל הינו ייחודי ומבטא מלאכת איסוף רבת שנים של לקוחות. עוד ציין בתצהירו כי מתווך שהוא חדש בשוק אינו מסוגל לאסוף מאגר לקוחות בסדר גודל שכזה (ר' סעיפים 5 ו-6 לתצהירו, מוצג ת/2). בעדותו לפנינו ציין מר שווצה כי "למשרד של קריסטל יש את מאגר הנכסים למכירה והשכרה הגדול ביותר בקיסריה. אני עובד עם כל המשרדים שהם טובים" (ר' עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 31-32). בהמשך ציין: "כל המוכרים באים אליה אני לא יכול להגיע אליהם". מר שווצה ציין כי לא על כל נכס המוצע למכירה או השכרה יש שלט, ורוב השלטים המוצבים על הנכסים המוצעים הם של מתווכים. פינקוס טוענת, כי המידע ביחס לשוק הנדל"ן בקיסריה במועדים הרלוונטיים לתביעה היה חשוף לכל, לרוב ביוזמת בעלי הנכסים, כדי לקדם את העסקאות בעניין. לגישתה, כל אדם החפץ לפתוח משרד תיווך בקיסריה יכול להשיג בעצמו את רשימת הנכסים העומדים להשכרה/למכירה. מדובר ביישוב קטן, אשר בעת ההיא מנה 750 בתי אב, שרק 160 מתוכם עמדו למכירה או השכרה והיוו את מאגר הנכסים של קיסריה. מאגר מצומצם זה טוענת פינקוס, נגיש לכל בר בי רב. עוד טוענת פינקוס, כי קהילת היישוב הינה קוסמופוליטית בהרכבה וכוללת אוכלוסיה אנגלו-סקסית רבה, שרובה ככולה עסוקה במכירה/קניה/השכרה של נכסים. פינקוס טוענת כי היא הייתה מעורבת רבות בחיי היישוב, הן מבחינה חברתית והן מבחינה עסקית, והיותה אזרחית ארה"ב, הדוברת אנגלית, היווה לה יתרון רב ביישוב. פינקוס ציינה כי ניתן להשיג מידע על הנכסים ביישוב לפי שלטים על יד הנכס, על ידי בעלי הבתים או העובדים בבתים אלו (כגון הגנן). עוד ציינה פינקוס, כי היא היתה בעלת קשרים ענפים משל עצמה; בעלי הנכסים פנו אליה ביוזמתם ומאחר שניתן להשיג את המידע בקלות, אין מדובר בסוד מסחרי. התרשמותנו היא כי ההפך הוא הנכון וכי לא בנקל ניתן להשיג את המידע בדבר הנכסים הנמצאים בשוק הנדל"ן בקיסריה. אף פינקוס בעדותה לפנינו ציינה "אבל בשביל להשיג את המידע אתה יכול ללכת לבית, לחברה לפיתוח קיסריה ולקבל את כל המידע על הנכסים בקיסריה. כמה אנשים פוטרו בגלל זה אבל אפשר לעשות את זה. כולם נתנו את המידע, אפילו המזכירות נתנו את המידע. לפעמים אנשים פוטרו אבל עדיין ניתן המידע" (ר' עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 28-31). הנה כי כן, אף לגרסת פינקוס, לא ניתן להשיג את המידע ללא מאמץ ובנקל. על מנת להשיג מידע יש לפעול בדרך לא דרך, ולעתים אף לא בדרך הישר. כך, ישנם בעלי נכסים רבים השומרים על פרטיותם בקנאות ובכלל זה את העובדה כי הם מעמידים את נכסיהם בשוק הנדל"ן, ומידע לגבי אלו לא ניתן להשיג בנקל. ייתכן ואת רשימת בעלי הנכסים ניתן להשיג, ייתכן ואף ניתן להשיג מידע על הנכס גופו מהחברה לפיתוח קיסריה, ברם שוכנענו כי המידע בדבר אילו נכסים העומדים למכירה/השכרה, ומידע על דרישות ורצונות בעל הנכס (אשר מסייעים במציאת קונה/שוכר מתאים במהירות), פרטי ההתקשרות עמו וכדומה - אינם נתונים אותם ניתן להשיג בנקל ומהווים מידע סודי. שוכנענו, כי קריסטל השקיעה זמן ומאמץ רב בבניית עסק מצליח, בעל מוניטין ובעל קשרים עסקיים רבים ורשימת לקוחות, וכל המידע שהיה בידיה, וכן היקף הלקוחות וזהותם, כל אלו הינם תוצאה של פעילות רבת שנים בשוק הנדל"ן בקיסריה והסביבה. זאת ועוד, לגישתנו בנסיבות אלו יש יתרון רב בקבלת המידע מן המוכן. קבלת המידע מן המוכן סייעה לפינקוס להקים תשתית רחבה לעסק עצמאי ולבסס את עסקה במהירות רבה, דבר שלא היה יכול לקרות לו פינקוס הייתה צריכה לכתת רגליה ולהשיג בעצמה את המידע הדרוש בזמן כה קצר. בנוסף נציין, כי היכרותם של הלקוחות את פינקוס, מעבודתה אצל קריסטל, אף היא יש לה משקל. נציין כי אף לעדותה של פינקוס עצמה, היא ביצעה עיסקות נדל"ן ממש בסמוך לאחר עזיבתה את משרד התיווך, עיסקות אשר ספק אם היו מגיעות לידי פינקוס, אלמלא המידע שהיה בידיה ואלמלא עבודתה עם קריסטל. כל אלה מביאים אותנו למסקנה, כי רשימת הלקוחות ורשימת הנכסים של קריסטל מהווים סודות מסחריים ובוודאי מדובר באינטרסים לגיטימיים בני הגנה. נציין כי אפילו היו מגיעים למסקנה כי אין מדובר בסוד מסחרי ומידע סודי (ולא כך הדבר) גם אז סוברים אנו כי פינקוס פעלה בחוסר תום משווע. וכך נפסק בפרשת טוני טועמה: "ראשית לכל, יש להזכיר את ההבדל הגדול בין חובת השמירה של העובד על סודות מקצועיים וידע סודי של המעביד, לבין הגבלת חופש העיסוק של העובד לאחר פרישתו מעבודה אצל אותו מעביד. הסודות המקצועיים והידע הסודי הם זכויות קנייניות של בעליהם, ואסור לעובד להשתמש בהם לצרכיו או לגלותם לאחרים בכל זמן שהוא, בין שהתחייב על כך במפורש ואם לאו. חובה זו לשמור סוד היא חובה מוחלטת ובגדר תנאי מכללא הנובע מעצם יחסי עובד ומעביד" (ע"א 312/74 חברה לכבלים בע"מ נ' קריסטאנפולר ואח', פ"ד כט(1) 316, בע' 319, השופט ברנזון); ד) שמירת סודות מקצועיים של המעביד היא מחובתו של העובד, במסגרת יחסי הנאמנות שבין הצדדים. עמד על כך בית-המשפט העליון (מפי השופט (כתוארו אז), י. כהן): 'העילה השניה מבוססת על העקרון, שאין אדם רשאי לנצל לטובת עצמו מידע שנמסר לו מתוך יחסי אמון בין המוסר והמקבל. עקרון זה מקורו בדיני היושר, וביחסים שבין מעביד ועובד. הוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה עבודה, האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד, ולהפיק תועלת לרעת המעביד מכל סוד מסחרי או מכל ידיעה סודית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. אולם אותה התחייבות מכללא של העובד, שעליו לקיימה גם אחרי סיום יחסי העבודה..." (ר' דב"ע נג/3-17 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ, פד"ע כה 227, בעמ' 233; 1992; ההדגשות שלנו, מ.א.ח.) בעניין ספיר ספרינט בע"מ נקבע, כי גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק, יחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב, בעיקר כאשר המדובר בעובד בכיר (ר' ע"ע 2912-11-10 מנחם מן ובוריס טפר ואח' - ספיר ספרינט בע"מ, 14/11/2011). דברים אלה יפים גם בענייננו. לפינקוס היה תפקיד מרכזי ורב חשיבות במשרד התיווך, השווה במעמדו לעובד בכיר, והמידע שהגיע אליה, נמסר לה מתוך יחסי האמון בינה לבין קריסטל, ופינקוס אכן עשתה שימוש לצרכיה במידע שהגיעה לידיה, מתוקף שיתוף הפעולה עם קריסטל ומעמדה במשרד התיווך של קריסטל. בנוסף, גרסתה של קריסטל - לפיה הלקוחות, עמם ביצעה פינקוס את העיסקות (המפורטות בכתב התביעה) לאחר שעזבה את משרד התיווך, נמנים על רשימת הלקוחות שלה והיו כמעט כולם לקוחות קבועים וממשיים - לא נסתרה. עיקרון חופש העיסוק מאפשר לכל אדם לעשות שימוש בידע ובכלים המקצועיים שרכש, להתקדם ולהתפתח, ואף לפתוח עסק עצמאי משל עצמו. "אולם, אין להרשות תחרות שכזו שעה שהיא בלתי צודקת, ומלווה ב"התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה לרבות התנהגות נטולת תום לב" (ר' רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ''ד מד(2) 309). בשם עיקרון חופש העיסוק, לא ניתן ליתן גושפנקא לפינקוס לבסס את עסקה על מאגר הלקוחות של קריסטל. תחרות צריכה להתנהל בצורה הוגנת. התנהלות כזו נגועה בחוסר תום לב ובניצול לרעה. מהראיות שלפנינו ומסמיכות הזמנים התרשמנו שפינקוס ניצלה את היכרותה עם לקוחות קריסטל, היכרות שנולדה לא במעט בשל מעמדה במשרד התיווך והעבודה עם קריסטל, ואת היכרות מאגר הנכסים הרלוונטי באותה תקופה, לשם קידום וביסוס עיסקה הפרטי במהירות וביעילות ולקבל לידיה עיסקות, שלא בהכרח היו באות אל פתחה. בטרם נבחן את זכאותה של קריסטל לסעדים הנתבעים, נתייחס למספר מחלוקות נוספות שהתגלעו בין הצדדים, אליהן התייחסו בסיכומיהם. האם הפרה קריסטל את ההסכם שבין הצדדים כאמור, פינקוס טוענת כי ההסכם מיום 15/9/1995 אינו תקף וכי בין הצדדים נערך הסכם חדש ולפיו התמורה לה זכאית פינקוס תעמוד בשיעור 50% בצירוף 10% עמלה בגין עסקה שתתבצע במשרד, על ידי סוכן אחר במשרד. לשיטת פינקוס, הפרה קריסטל הפרה יסודית, את ההסכם שבין הצדדים, בכך שחזרה בה מהסכמתה לשלם לה עמלות בשיעור של 50% ולפיכך ביטלה פינקוס את ההסכם כדין על כל תנאיו. לגישת פינקוס, משבוטל ההסכם, בוטלה יחד עמו גם תניית אי התחרות. קריסטל טוענת, כי אמנם הסכימה לשלם לפינקוס עמלה בשיעור של 50%, אך לאחר זמן מה הבינה כי ההסדר החדש איננו עולה על ציפיותיה וביקשה לשנותו. הוא איננו כלכלי ואף פינקוס איננה עומדת בהתחייבויותיה. קריסטל טוענת כי אין מדובר בהפרת הסכם, לגישתה, סעיף 15 להסכם ההתקשרות מקנה לכל צד את הזכות לסיים את ההסכם בהודעה מראש של 30 יום, וכך גם ניתן לעשות ביחס לשיעור התמורה לה זכאית קריסטל. סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - חוק החוזים תרופות), קובע, בין היתר, כי הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית. סעיף 8 לחוק קובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. סעיף 6 לחוק החוזים תרופות קובע, מהי הפרה יסודית: "לעניין סימן זה, 'הפרה יסודית' - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה."ב ראשית נדגיש כי בניגוד לטענת פינקוס, בין הצדדים לא נחתם הסכם חדש, אלא ששיעור התמורה לה זכאית פינקוס במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, שונה במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, בהסכמת הצדדים. לפיכך ההסכם מיום 15/9/1995 היה שריר וקיים, למעט שיעור התמורה לו פינקוס הייתה זכאית. שנית, אין מדובר לטעמנו בהפרה יסודית של ההסכם. בל נשכח כי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים שיעור העמלה של פינקוס עמד על 35%, מכאן שאין כל יסוד להניח, שאלמלא הסכימה קריסטל לשלם לפינקוס עמלה בסך של 50%, לא הייתה פינקוס מתקשרת בהסכם עם קריסטל מלכתחילה (כאמור בסעיף 6 לחוק החוזים). זאת ועוד, אין כל הוראה בהסכם לפיה, רצונה של קריסטל לבצע שינויים בשיעור התמורה לה זכאית פינקוס, מהווה הפרה יסודית של ההתקשרות בין הצדדים. יתרה מכך, גם לא נטען על ידי פינקוס כי קריסטל לא שילמה את שיעור העמלה המוסכם (50%). לפיכך, העובדה כי קריסטל ביקשה לשנות את שיעור העמלה בין הצדדים, איננה מהווה הפרת הסכם. מדובר בהצעה שלא התקבלה על ידי פינקוס. בכל מקרה, הן לקריסטל והן לפינקוס הייתה הזכות לסיים את ההסכם בהודעה של 30 ימים מראש (כאמור בסעיף 15 להסכם). לאור העובדה שקריסטל שילמה לפינקוס את שיעור העמלה המוסכם, אך ביקשה לבצע שינוי בשיעור העמלה ואף לא עשתה זאת באופן חד צדדי, אין אנו רואים בכך משום הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. מדובר לטעמנו ברצונה של קריסטל לבצע שינוי בשיעור העמלה של פינקוס, ולפינקוס עמדה הזכות להסכים או לא להסכים לשינוי בשיעור התמורה לה היא זכאית. ביטול ההסכם על ידי פינקוס פינקוס טוענת כי ביטלה את ההסכם כדין, לאור ההפרה היסודית על ידי קריסטל. גם כאן אין בידינו לקבל את טענת פינקוס. ראשית, כפי שמצינו לעיל, אין אנו סוברים כי מדובר בענייננו בהפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים ומשכך ביטול ההסכם אינו כדין. שנית, פינקוס עצמה העידה לפנינו, כי עוד בחודש דצמבר 1997, או בסמוך לכך, הודיעה לה קריסטל על רצונה להפחית את שיעור העמלה המשולם לה. פינקוס הודיעה לקריסטל על ביטול ההסכם במכתב חתום על ידי בא-כוחה מיום 1/4/1998. ברם, פינקוס עזבה את משרד התיווך עוד ביום 27/3/1998. ביטול ההסכם אם כן, נעשה בניגוד להוראות הדין. על קריסטל היה להודיע לנתבעת על כוונתה לבטל את ההסכם, בסמוך להתרחשות ההפרה, או למצער, בטרם עזבה את משרד התיווך. סיכומו של דבר - לטעמנו אין מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המקנה לפינקוס זכאות לביטול ההסכם, וביטול ההסכם על ידי פינקוס נעשה בניגוד לדין ואף מסיבה זו אינו תקף. אשר על כן, לא ניתן לומר כי ביטול ההסכם משמעו ביטול תניית אי התחרות בהסכם שבין הצדדים. עוד יוטעם כי גם אם היינו מקבלים את טענת פינקוס, לפיה ההסכם בוטל כדין, אין בכך כדי לבטל את תניית אי התחרות (רק מעצם ביטול ההסכם). ביטול הסכם מחמת הפרה, כוחו יפה מיום הביטול והלאה ומביא לפקיעת החובות שהצדדים נטלו על עצמם בהסכם. ברם, שונים הדברים לגבי ההוראות המשניות בהסכם, אשר יועדו להסדיר את יחסי הצדדים לאחר סיום ההתקשרות ביניהם, בעקבות סכסוך או הפרה, ואלו יחולו מעצם טיבם, גם לאחר ביטול ההסכם. (ר' דניאל פרידמן, נילי כהן - חוזים, כרך ד, קיום החוזה ותרופות בשל הפרתו; עמ' 377-379 והאסמכתות שם). תוקפה של תניית אי-תחרות כאמור, בסעיף 16 להסכם התחייבה פינקוס שלא להתחרות בקריסטל. לגישת קריסטל, פינקוס הפרה את ההסכם עמה, בכך שפתחה משרד תיווך מתחרה, תוך שימוש ברשימת הלקוחות של קריסטל, ולאחר ששכנעה אותם לשכור את שירותיה, תחת שירותי קריסטל. הלכה היא, כי תניה המגבילה את חופש העיסוק היא תניה הנוגדת את תקנת הציבור ועל כן - בטלה, אלא אם כן מגינה היא על אינטרס לגיטימי של המעביד (ר' ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (להלן - פרשת צ'ק פוינט); ע"א 6601/96 AES Systems Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850; להלן - פרשת AES). השיקולים התומכים באכיפת התחייבות להגבלת העיסוק הם, בין היתר, הגנה על סודות מסחריים, השקעת המעביד בהכשרה מיוחדת של העובד, קבלת תמורה מיוחדת עבור התחייבות העובד להגביל את עסקו, והפרת חובת תום הלב מצד העובד (ר' פרשת צ'ק פוינט, ע' 313). בתי המשפט קבעו שוב ושוב, כי תניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגימטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה") - היא בטלה. יחד עם זאת ציינו, כי אינטרס לגיטימי של המעביד הוא, בין היתר, שמירה על סודותיו המסחריים ורשימת לקוחותיו, ויש להתחשב ביחסי האמון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב (ר' פרשת AES בע' 878; בר"ע 66/09 (ארצי) גדעון רייזמן -ג'י ג'י ירום גטר בע"מ, 21/1/2009; ע"א 11081/02 (עליון) דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, פ"ד סב(2) 573; 2007). דברים אלו יפים גם לענייננו. כפי שמצינו לעיל, רשימת הלקוחות ורשימת הנכסים של קריסטל הינן בבחינת סודות מסחריים ומידע סודי, ומשכך היה מקום ליתן תוקף לתניית אי-התחרות בהסכם בין קריסטל לפינקוס. נחזור ונדגיש, כי אפילו לא היינו רואים ברשימת הלקוחות של קריסטל כסוד מסחרי (ולא כך הם הדברים), הרי שבמסגרת ההתקשרות בין קריסטל לפינקוס וסיומה, אין פינקוס יכולה לבסס את עסקה על מאגר הלקוחות של קריסטל. עוד נדגיש כי פינקוס חבה חובת תום לב וחובת אמון לקריסל, חובות אותן הפרה ברגל גסה ומכתבי הטענות מצטיירת תמונה ברורה של התנהגות בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, תוך הפרת תניות חוזיות מצד פינקוס, שאין להן מקום, גם אם, לטענת פינקוס, הפרה קריסטל את ההסכם בין הצדדים, בעניין שיעור התמורה, לו זכאית פינקוס. הסעד הראוי מה הוא אפוא הסעד הראוי בנסיבות המקרה? כאמור, קריסטל טוענת כי היא זכאית לתשלום עמלות בגין עיסקות שביצעה פינקוס, בסמוך לעזיבתה את משרד התיווך וכן עתרה לתשלום סך של 50,000 פיצוי ללא הוכחת נזק. נבחן עיסקות אלו אחת אחת. עיסקת מכירה - שחר עקריש ומרים תובה קריסטל טוענת כי בטרם עזבה פינקוס את משרדה, ניהלה פינקוס מו"מ בחשאי, עם הצדדים לעסקה זו, ולאחר כחודש מיום עזיבתה את המשרד, נסגרה עסקת מכר בין השניים, כאשר העמלה בגין מכירה זו עמדה על 4% ממחיר המכירה בתוספת מע"מ. קריסטל תובעת בגין עסקה זו עמלה בשיעור 60% בסך 14,400$. קריסטל טוענת כי מר עקריש היה לקוח של המשרד במהלך המו"מ שהביא לעסקת המכירה הנ"ל ושכר באמצעות קריסטל בית בשכונה 7 בקיסריה. הגב' תובה היתה לקוחה של קריסטל כבעלת הנכס שבגינו נערכה עסקת המכירה ונכס זה היה ברשימת הנכסים אותה נטלה פינקוס עמה, ללא רשות, כאשר עזבה את משרד התיווך. פינקוס איננה סותרת או מכחישה את גרסת קריסטל, אך טוענת כי שני הצדדים לעסקה ידעו היטב כי עזבה את משרד התיווך וכי היא פועלת באופן עצמאי והם הסכימו כי העסקה תהא בטיפולה. פינקוס העידה לפנינו כי הייתה בקשרי חברות עם אשתו של שחר, וכאשר שחר שהה בביתה לייעוץ בנושאי שיפוץ, סיפרה לו כי היא עוזבת את משרדה של קריסטל ופותחת משרד חדש (ר' עמ' 42 לפרוטוקול ש 8-10). כן הסכימה פינקוס כי שני הצדדים לעסקה עשו בעבר עיסקות במשרדה של קריסטל. מגרסתה של פינקוס עולה כי הטיפול בעיסקה זו אכן החל כאשר הייתה במשרד התיווך. בנוסף, מודעים אנו לעובדה כי במקרים כגון דא, יקשה על התובע להוכיח כי הנתבע פנה ללקוחותיו, שכן הנתבע יכחיש עובדה זו והלקוח עצמו לא יזדרז להודות בכך. לפיכך, העובדה שפינקוס לא הזמינה את הלקוחות להעיד ולתמוך בגרסתה, פועלת לחובתה. בשים לב לכך ובשים לב לסמיכות הזמנים בין סגירת העיסקה לבין עזיבת המשרד, מקבלים אנו את טענת קריסטל, לפיה פינקוס החלה לטפל בעסקה זו עוד כשהייתה חלק ממשרד קריסטל ולכן קריסטל זכאית לחלקה בעמלה בגין עסקה זו. קריסטל עותרת לקבלת 60% עמלה מהעמלה אותה קיבלה פינקוס בגין עסקה זו, ברם, עובר לסיום ההתקשרות בין הצדדים עמדה עמלתה של פינקוס על 50%, משכך קריסטל זכאית ל- 50% בלבד מהעמלה אותה קיבלה פינקוס. פינקוס טוענת כי העסקה נסגרה בסכום של 600,000$, אך היא אינה זוכרת מי מהצדדים שילם לה את העמלה ומה היה גובה העמלה. בנסיבות אלו מקבלים אנו את טענת קריסטל כי שיעור העמלה בעסקה כזו עומד על 4% מערך העסקה ולכן זכאית קריסטל לעמלה בשיעור 2% מגובה העסקה בסך 12,000 $ בתוספת מע"מ כדין. עסקת השכרה - מר פנחס עובד - זאב ויגדור קריסטל טוענת כי מר עובד היה לקוח של משרד התיווך ועיסקת ההשכרה הייתה כלולה ברשימות משרד התיווך, אותן נטלה פינקוס. פינקוס טוענת כי ביצעה עיסקת השכרה אחת בין זאב ויגדור ומר פנחס עובד וכי קיבלה עמלה מעובד בלבד ודמי השכירות היו בסך 3,000$. פינקוס טוענת כי מדובר בעיסקה שנערכה לאחר שעזבה את משרד התיווך והיא הופנתה לפנחס על ידי אחיו זאב ובתצהירה ציינה כי ככל הזכור לה אף טיפלה בעסקה קודמת עבור מר עובד (סעיף 57 לתצהיר פינקוס). פינקוס לא הוכיחה כי אכן הופנתה לפנחס על ידי אחיו זאב ומגרסתה עולה כי אכן טיפלה בעבר בלקוחות אלו, ושורת ההגיון נותנת כי טיפלה בהם במסגרת עבודתה במשרד התיווך. בעניין העמלה נהוג לקבל תשלום חודש מכל צד. משלטענת פינקוס קיבלה רק מפנחס עובד, קובעים אנו כי קריסטל זכאית לחלקה בעיסקה זו בסך 1,500$ בתוספת מע"מ כדין. עיסקת מכירה - ניב ויגדור וזאב פינק קריסטל טוענת כי משפחת ויגדור היו לקוחות ותיקים של משרד התיווך, ובתקופה הרלוונטית לתביעה התעתדו לרכוש או לשכור שלושה נכסים בקיסריה. בסופו של יום, רכש מר ניב ויגדור נכס מזאב פינק, כאשר פינקוס טיפלה בעסקה זו. לפיכך טוענת קריסטל כי היא זכאית לחלקה בעמלה שקיבלה פינקוס, בגין עסקה זו. פינקוס איננה מכחישה כי מר פינק היה לקוח של קריסטל, אך טוענת כי מר זאב פינק שיווק את ביתו למכירה באמצעות כל משרדי הנדל"ן באזור. ברם, פינקוס לא הוכיחה טענתה זו. יתרה מכך, בסעיף 53 לתצהירה, ציינה פינקוס כי עם עזיבתה את משרד התיווך, הוסכם כי תמשיך לטפל בעסקאות שהיו בטיפולה באותה עת, ובמספר לקוחות פוטנציאליים, והעמלה תשולם לה בגמר העסקה, בהתאם להסכם שבין הצדדים. בין הלקוחות שציינה פינקוס מצויים גם מר פינק ומר ויגדור. כך גם יש לציין כי במסגרת ההליכים הראשוניים שהתקיימו בין קריסטל לנתבעת, עיסקה זו הייתה בין העיסקות לגביהן ניתן צו מניעה ונאסר על פינקוס להמשיך בביצוען. מכאן, שאכן, כגרסת קריסטל, מדובר בלקוחות של משרד התיווך ובעיסקה שהחלה עוד כשפינקוס שימשה כסוכנת במשרד התיווך, ומשכך קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו. פינקוס טענה כי לאור ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין קריסטל לנתבעת בעת סגירת עעסקה זו, לא שילם לה מר פינק את עמלתה. ברם, פינקוס לא הוכיחה טענה זו וקריסטל זכאית לחלקה בעמלה בגין עסקה זו. על פי עדותה של פינקוס, מדובר בעסקה ששוויה 2,000,000 $ (ר' עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 3). כן עולה מעדותה של פינקוס כי היא היתה זכאית לעמלה בסך של 10,000 $ בגין עסקה זו. לפיכך אנו קובעים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עיסקה זו בסך 5,000 $ בתוספת מע"מ כדין. עיסקת מכירה - דוד פיקרס ולואיזה גליק קריסטל טוענת כי עיסקה זו החלה כאשר פיקרס פנה אל קריסטל כדי שתאתר עבורו קונים לנכס, שבאותו שלב היה רק שלד של בית. קריסטל הציעה את הבית לגב' גליק, אך זו לא מצאה עניין ברכישת הנכס בשל המחיר הגבוה. מיד לאחר מכן מצאה קריסטל קונה ופנתה למר פיקרס. לטענת קריסטל, סוכנת לשעבר ממשרדה, פנתה אל פינקוס ויידעה אותה כי קריסטל מצאה קונה לנכס של מר פיקרס, ומהו סכום העיסקה. פינקוס פנתה מיידית לגב' לואיזה גליק וזו הציעה למר פיקרס מחיר גבוה יותר עבור הנכס, ובשל כך מכר מר פיקרס את הנכס לגב' גליק, ופינקוס קיבלה את העמלה בגין עסקה זו. גם כאן טוענת פינקוס כי מר פיקרס העמיד את ביתו למכירה אצל כל משרדי הנדל"ן באזור. פינקוס לא הוכיחה גם כאן את טענתה ואנו סוברים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו. עוד נציין כי גם מר פיקרס היה בין הלקוחות בהם טיפלה פינקוס, עובר לעזיבתה את משרד התיווך (ר' סעיף 53 לתצהיר פינקוס). פינקוס העידה כי מדובר בעסקה ששוויה 1.4-1.5 מיליון דולר והעמלה הייתה צריכה להיות כחצי אחוז עד אחוז. ברם, פינקוס לא הוכיחה כי העמלה בגין עסקה זו עמדה על חצי אחוז עד אחוז, ומאחר שפינקוס ביצעה את העסקה, חזקה שיש בידיה הראיות להוכיח טענתה זו, ומשלא עשתה כן, נזקף הדבר לחובתה. משכך אנו מקבלים את טענת קריסטל, לפיה גובה העמלה עמד 2%. לפיכך זכאית קריסטל למחצית מהעמלה שקיבלה פינקוס בגין עסקה זו בסך 15,000 $ בתוספת מע"מ כדין. עיסקת מכירה - דני וכטל קריסטל טוענת כי מר וכטל הציע את ביתו למכירה דרך משרד התיווך של קריסטל, אך מכירת הנכס נתעכבה, פינקוס פעלה מאחורי גבה ומכרה את הבית ובגין עסקה זו קיבלה עמלה ובשל כך דורשת קריסטל את חלקה בעמלה זו. פינקוס טוענת כי היה לה קשר עם אמו של מר וכטל, למר וכטל לא היה כל הסכם בלעדיות עם קריסטל והוא ניסה לקדם את מכירת הנכס בכל דרך. גם כאן אין מחלוקת כי מר וכטל היה לקוח של משרד התיווך ופינקוס לא הוכיחה כי ההתקשרות עם מר וכטל נעשתה באופן עצמאי וללא קשר לעבודתה במשרד התיווך ומשכך סוברים אנו כי קריסטל זכאית לחלקה בעסקה. פינקוס העידה כי שווי עסקה זו עמד על סך של 550,000$, ברם לא הוכיחה את גובה העמלה שקיבלה בגין עסקה זו, בנסיבות אלה אנו מקבלים את טענת קריסטל לפיה גובה העמלה עמד על סך של 2% ולפיכך קריסטל זכאית בגין עיסקה זו לסך 5,500$ בתוספת מע"מ כדין. עסקת השכרה לוי רבקה קריסטל טוענת כי פינקוס עשתה שימוש ברשימות שלה וקיבלה מידע על הנכס ועל הלקוחה והעבירה מידע זה לסוכנות תיווך אחרת. פינקוס קיבלה עמלה מאת הגב' לוי וקריסטל דורשת את חלקה בעמלה זו. פינקוס טוענת גם כאן כי הנכס היה רשום אצל כל משרדי הנדל"ן ואף היה שלט בחזית הנכס וכי היא ביצעה את העסקה עם סוכן נדל"ן אחר, ברם פינקוס לא הוכיחה טענתה זו ואנו סוברים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו. לגרסת קריסטל העמלה בגין עסקה זו עמדה על סך של 2,000$, ומשפינקוס לא סתרה טענה זו של קריסטל, אנו קובעים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו בסך 1,000 $ בתוספת מע"מ כדין. עיסקת השכרה זידנמן אילן קריסטל טוענת כי נכס זה הושכר על ידה בעת שפינקוס עבדה במשרדה ולכן פינקוס מכירה את הלקוח, פינקוס השכירה את הנכס בשנית לאחר שעזבה את משרד התיווך. לטענת קריסטל לא ניתן היה לאתר את בעל הבית ללא הרשימות שלה, שכן הוא התגורר בחו"ל ולכן היא זכאית לעמלה. פינקוס טוענת כי מדובר בנכס שהושכר למכריה ולכן קריסטל איננה זכאית לעמלה, ברם פינקוס לא הוכיחה טענותיה אלו, ואין מחלוקת כי הנכס היה בטיפול משרד התיווך. עוד טוענת פינקוס כי טענותיה של קריסטל ביחס לשיעור העמלות בעיסקות כאלו שגויה ודמי השכירות עמדו על סך של 2,500$. בשים לב לעדותה של פינקוס אנו קובעים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו בסך של 1,250$ בתוספת מע"מ כדין. עסקת מכירה גבריאל קליין קריסטל טוענת כי פינקוס טירפדה את עיסקת המכירה של נכס זה בכך שהציעה לבעל הנכס מחיר גבוה יותר. גם כאן טוענת פינקוס בתצהירה כי הנכס היה רשום בכל משרדי הנדל"ן ואילו לפנינו הכחישה פינקוס כי ביצעה את העסקה כלל. אנו מעדיפים בעניין זה את גרסתה של קריסטל אשר הייתה עקבית וסדורה ועשתה עלינו רושם מהימן וקובעים כי קריסטל זכאית לחלקה בגין עסקה זו. לגרסת קריסטל שלא נסתרה, שווי העסקה עמד על סך של 425,000$ ופינקוס קיבלה עמלה בשיעור של 1% בסך 4,250$. לפיכך זכאית קריסטל לסך 2,125$ בתוספת מע"מ כדין. התביעה למתן חשבונות בכתב התביעה עתרה קריסטל לסעד של מתן חשבונות בנוסף לתביעה הכספית. בענייננו, סוברים אנו כי אין הצדקה או תועלת במתן סעד זה כיום. פינקוס טוענת כי לאור הזמן הרב שחלף, המסמכים הדרושים אינם נמצאים בידיה. טענה זו של פינקוס למעשה מייתרת את מתן הצו. בנוסף, טענתה זו של פינקוס הביאה לדחיית טענותיה בכל הקשור לשיעור העמלות אותן גבתה, בגין העיסקות נשוא הליך זה. נדגיש ונציין כי השיהוי בהגשת התביעה אף הוא עומד לרועץ לקריסטל בעניין זה. ברי כי חלוף הזמן עד להגשת התביעה, גרם נזק ראייתי לפינקוס, זאת בעיקר נוכח העובדה שעברו מספר שנים בין מחיקת התביעה הראשונה ועד להגשת התביעה בשנית (בשנת 2004), ובמהלכן סגרה פינקוס את עסקה ואף עזבה את הארץ והמסמכים הנדרשים אינם ברשותה. בנסיבות אלה אנו דוחים את הסעד למתן חשבונות. קריסטל עתרה בתביעתה גם לפיצוי כספי בסך 50,000₪. בנסיבות המקרה סוברים אנו כי אין מקום לפסוק לקריסטל גם פיצוי כספי בנוסף לתשלום העמלות בו חוייבה פינקוס. סוף דבר התביעה מתקבלת ועל פינקוס לשלם לקריסטל סך 43,375 $ בתוספת מע"מ כדין. משהסכומים בתביעה נתבעו במטבע זר - בדולרים, יש להמיר את הסכום שנפסק למטבע המקומי - לשקלים ביום פסק הדין. לסכום שנפסק בדולרים יש להוסיף ריבית דולרית מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, ומיום פסק הדין הסכום בשקלים שנפסק והריבית הדולרית שנוספת, נושאים הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל (ר' ע"א (עליון) 107/86 ו-113/86 אהרון חסין נ' דוד בלס, פ"ד מב(1), 517 (1988); ע"א (ת"א) 2070/05 תלמה גיל נ' טובי קאופמן, ניתן ביום 11/5/2007). אשר על כן לסך 43,375 $, בתוספת מע"מ כדין, תיווסף ריבית דולרית מיום הגשת התביעה (14/7/2004) ועד ליום מתן פסק הדין. מיום פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל, ישאו הסכום בשקלים והריבית הדולרית, הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הסכום שנפסק ישולם לקריסטל על ידי פינקוס בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. בנוסף תשלם פינקוס לקריסטל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. תיווךפתיחת עסקעצמאים