איך מעגלים אחוזי נכות בביטוח לאומי ? כלפי מעלה או כלפי מטה ? סעיף 19א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 קובע כדלקמן:   19א. עיגול דרגות    נקבעה דרגת נכות המזכה לתשלום קיצבה והדרגה מבוטאת בשבר אחרי השלם - יעוגל  השכר לשלם כלפי מעלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיגול אחוזי נכות: .1המערער, נפגע בתאונה ביום 14/5/91, עת נחבל בגפיו. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה. .2המערער הגיש למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי, אשר קבע, ביום 5/7/95כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה היא בשיעור %62, לאחר ששיעור הנכות הועלה מ-% 49.60בהתאם לתקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שתיקראנה להלן: "התקנות") ולאחר עיגול דרגת הנכות על פי תקנה 19א לתקנות. .3המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי, באמצעות בא כחו; הערר התפרש על פני 3מכתבים שונים של ב"כ המערער. בשני המכתבים הראשונים (מיום 10/7/95ומיום 13/8/95) נאמר רק כי מוגש ערר על ההחלטה וכי הנימוקים יצורפו לאחר מכן ואילו במכתב השלישי - מיום 2/1/96- נאמר כך: " .1בהמשך לערעור שהוגש בנדון הריני מתכבד להמציא החומר הרפואי העדכני וממנו עולה כי קימת סכנת כריתה של הרגל. .2בנוסף לכך אנו מבקשים להתחשב באישורו של פרופ' רייס הרצוף כחלק מהערעור ונא להתיחס אל פריטי הנכות כחלק מנמוקי הערעור. מעל לכל קיימת נכות נפשית קשה ביותר שהתבטאה בנסיונות התאבדות ובמצב דיכאוני קשה וממושך שבו הוא נמצא. אשר על כן מבוקש לקבל את הערעור ולקבוע את נכותו הרפואית בשיעור % 71ליישם תקנה 15במלואה, כן מבוקש לקבוע נכות נפשית לפחות כדי % 30לפי פריט 34ד". (ההדגשה - במקור). .4עניינו של המערער הובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), שהמערער זומן אליה ביום 2/1/96(מועד מכתבו השלישי של ב"כ המערער, אשר ככל הנראה - נמסר לועדה באופן ידני על ידי המערער. הועדה היתה מורכבת מרופאים מומחים בתחום האורתופדי, הנוירולוגי ובריאות הציבור. בסעיף 25לפרוטוקול שערכה הועדה, שבו אמורה היתה הועדה לפרט את נימוקי הערר, נרשמה הפניה למכתביו של ב"כ המערער, לרבות מכתבו מיום .2/1/96 בסעיף 26לפרוטוקול - האמור לפרט את תלונותיו של המערער נרשמה תלונה במישור האורתופדי, נרשם שאין תלונה בקשר ליד השמאלית ולאחר מכן נרשם: "ואין כל תלונות אחרות". המערער חתם מתחת לרישום התלונות. הועדה בדקה את המערער, פירטה את ממצאיה וקיבלה את הערר בכך שהוסיפה נכות בשיעור % 10על פי פריט 50(4)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות (שייקראו להלן: "המבחנים"). לאחר מכן כתבה הועדה בסעיף 29לפרוטוקול: "ביתר הסעיפים הועדה דוחה את הערעור. אין תלונות בקשר לבעיות נפשיות וההתנהגות של הנבדק בעת הבדיקה היתה נאותה, אין לדעת הועדה כל נכות נפשית הקשורה לתאונה". .5על החלטת הועדה - הוגש הערעור שבפני. .6הצדדים טענו טענות שונות במישור האורתופדי ובענין הפעלת תקנה 15 לתקנות, אך איני מוצא לנכון להתייחס אליהן בפירוט בפסק דין זה, מאחר שממילא, כפי שיפורט להלן, בכוונתי להורות למשיב להעביר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר, אשר עליה יהיה, מן הסתם, לדון מחדש, בערר שהגיש על החלטת הפוסק הרפואי. אסתפק רק בהערה כי מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי למערער לא ניתנה ההזדמנות להתייחס להמלצת הרשות מכח תקנה 16א לתקנות, שניתנה סמוך לפני החלטתו של הפוסק הרפואי. בא כחו אף לא ידע, בעת הגשת הערעור, כי היתה המלצה חדשה של הרשות, וסבר כי ההחלטות ניתנו על יסוד המלצה ישנה של הרשות מהתקופה בה הנכות (הרפואית) היתה % 37בלבד. אף באי-מתן ההזדמנות למערער (ולבא כחו) להתייחס להמלצתה החדשה של הרשות, יש משום טעות משפטית שהיתה יכולה לכשעצמה להצדיק את קבלת הערעור. .7כפי שנאמר כבר לעיל, דעתי היא כי דין הערעור להתקבל ועל עניינו של המערער להיות מועבר לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שיכלול גם פסיכיאטר. להלן אסביר את עמדתי זו. .8כמצוטט בסעיף 3לעיל, במכתבו של ב"כ המערער נאמר במפורש כי "מעל לכל" קיימת נכות נפשית קשה שהתבטאה במצב דכאוני ובנסיונות התאבדות. בפני הועדה היו גם המסמכים שהעתקם צורף לתגובת ב"כ המערער לטיעוני המשיב (ראו סעיף 18לפרוטוקול הועדה), אשר ניתן ללמוד מהם על נסיון התאבדות ועל תלונות בתחום הנפשי על רקע התאונה. לפיכך, קביעת הועדה בסעיף 29לפרוטוקול כי "אין תלונות בקשר לבעיות נפשיות" אינה תואמת את המציאות. שלא כדעת ב"כ המערער, איני סבור שהפגם נפל בסעיף 26לפרוטוקול, אשר על פי ההגיון אמור לפרט את התלונות הנאמרות בעת הדיון בפני הועדה, ולפיכך, איני בטוח כי יש לבוא בטרוניה עם מזכיר הועדה שרשם שם "ואין כל תלונות אחרות", אולם, הועדה אמורה להתייחס לכל התלונות שבפניה, ובמיוחד לאלה שנרשמו בנימוקי הערר, אף אם המערער עצמו לא טען אותן בעת הדיון. ראוי להזכיר כי תלונות במישור בריאות הנפש אינן תלונות שהמתלוננים ששים לנפנף בהן, בדרך כלל. וכאשר יש תלונה כזו בכתב, במסגרת נימוקי הערעור (ולתלונה זו יש גם סימוכין במסמכים רפואיים), אין הועדה זכאית לפטור את עצמה מהתייחסות רצינית לתלונה רק בשל כך שהמבוטח לא העלה אותה בפניה בעל-פה. .9אמנם נכון, כטענת ב"כ המשיב, אין לקבול על מי שהורה על הרכב הועדה כי לא הורה לכלול בה פסיכיאטר, שכן, כאמור לעיל, שני מכתבי הערר הקודמים לא כללו כל ענין מהותי, והמכתב השלישי - נמסר רק ביום הדיון, אולם, משהועלתה הטענה במכתב מיום 2/1/96היתה הועדה יכולה להחליט כי אין היא בהרכב המתאים, וכיום, לאחר שתוקנו התקנות בענין זה, היתה זכאית אף לבקש חוות דעת פסיכיאטרית על המערער. אולם, הועדה לא פעלה על פי אחת משתי האפשרויות שלעיל, אלא עשתה לה מלאכה קלה והסתפקה בציון העובדה - הבלתי נכונה - שאין תלונות בקשר לבעיות נפשיות והעובדה שהתנהגותו של המערער בעת הבדיקה היתה נאותה, כדי לבסס את דעתה שאין נכות נפשית "הקשורה לתאונה". (אם סברה הועדה שיש נכות נפשית שאינה קשורה לתאונה - הרי שהחלטתה תמוהה עוד יותר). .10ב"כ המשיב טענה כי לרופאה הנוירולוגית שישבה בועדה, יש גם ידע בפסיכיאטריה, שכן התוספת לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג- 1973(שתיקראנה להלן: "תקנות הרופאים"), מחייבת התמחות פסיכיאטרית במשך 3חודשים, כתנאי לקבלת תואר מומחה בנוירולוגיה. טענה זו אכן מקורית ומעניינת, אך איני סבור שניתן לקבל אותה כדי להצדיק בירור תלונות רציניות בתחום רפואת הנפש, בלא נוכחות פסיכיאטר ובלא חוות דעת פסיכיאטרית. ראשית - בענין העובדתי, אין כל וודאות שהנוירולוגית שישבה בועדה אכן עברה את ההתמחות בת שלושת החודשים בפסיכיאטריה, לאור הוראות תקנה 10לתקנות הרופאים, המאפשרת מתן תואר מומחה גם בלא קיום התנאים האמורים בתוספת לתקנות הרופאים. שנית (ובעיקר) - יש הבדל רב בין התמחות בת 3חודשים בפסיכיאטריה כהתמחות נלווית לנוירולגיה (עם אפשרות שהתמחות זו תהיה דווקא בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר) לבין התמחות ראשית בפסיכיאטריה, המחייבת מספר שנות התמחות בפסיכיאטריה עצמה. גם רופא מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום אמור לעבור תקופת התמחות בפסיכיאטריה (ואף ארוכה יותר ממומחה בנויורולגיה). היעלה על הדעת כי לצורך בירור תלונות של נכות נפשית קשה ימנו מומחה ברפואה פיסיקלית ? סבורני שלא, אך מכל מקום - לא על דעתי. כאשר קבע שר העבודה והרווחה את הנוירולוגית שישבה בועדה כמי שאמורה להיות בין חברי ועדות רפואיות לעררים (בהתאם לתקנה 27(ב) לתקנות), הוא קבע אותה (ובצדק) כנוירולוגית, ולא כפסיאטרית. אמנם, הלכה פסוקה היא שאין הכרח לכלול בין חברי הועדה מומחים בתחום מומחיות צר, כגון מומחה לאורתופדיה של כף היד (ראו דב"ע שן/19- 01המוסד לביטוח לאומי - בריטפלד, פד"ע כא 485), כן נקבע שאין צורך לכלול רנטגנולוג כאשר יש בועדה אורתופד או כירורג (ראו דב"ע נא/94- 99ארבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337), אלא שלדעתי לא ניתן לאמר על פסיכיאטריה שהיא תחום צר של תת התמחות אשר ניתן בקלות לוותר על שיתוף מומחה בו בועדה האמורה לדון בתלונות נפשיות של מבוטח. אף לגבי הקשר בין קרדיולוגיה לבין רפואה פנימית, תחומים שנאמר עליהם שהם קרובים זה לזה ולכן נפסק שככלל, אין צורך שיישב קרדיולוג בועדה אלא די ברופא פנימי, אף כשהתלונות מתמקדות בתחום הקרדיולוגי, נפסק שאין לקבוע מסמרות ויש מקרים שבהם ייקבע שצריך שייכלל דווקא קרדיולוג בהרכב הועדה (דב"ע נג/26- 01שפי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). .11לאור כל האמור לעיל, אני בדעה שאופן הדיון של הועדה בתלונות הנפשיות של המערער, לא היה כדין, באשר היה עליה לקבוע כי הענין יועבר להרכב אחר, ולחלופין - היה עליה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית, כפי שהותר לה לעשות אחרי תיקונן של התקנות. .12משהועדה לא פעלה כך, ניתן היה לכאורה, להורות כי עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תקבל לידיה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו (כפי שאכן ביקש ב"כ המערער בסעיף 9לכתב הערעור). אולם, לאור דעתי על אופי עבודתה של הועדה בטיפול בהיבט הנפשי של תלונות המערער, כאמור בסעיף 9לעיל, המלצתי עוד בהחלטה מיום 7/5/96כי המשיב ישקול שנית את עמדתו בענין הרכב הועדה. המלצה זו אמנם לא התקבלה על ידי המשיב, אך נראה שב"כ המערער אימץ אותה, שכן בתגובתו על טיעוני המשיב (סעיפים 1ב ו-3) כבר עתר לכך שעניינו של המערער יוחזר לועדה בהרכב אחר. אני סבור כי אכן, במקרהו של המערער, לאור האמור בסעיף 9לעיל, יש לסטות מן הכלל ולהעביר את עניינו לועדה בהרכב שונה. אם ממילא יוקם הרכב חדש כדי לדון בעניינו, הרי שעדיף שהרכב זה יכלול, מלכתחילה פסיכיאטר, כך שהועדה לא תזדקק לקבלת חוות דעת חיצונית. .13אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שיכלול גם פסיכיאטר. .14הועדה אליה יובא עניינו של המערער, תדון מחדש בערר שהגיש על החלטת הדרג הראשון, תתייחס לכל הטענות המוזכרות בו (לרבות המסמך של פרופ' רייס, הטענה על סכנת כריתת הרגל והנכות הנפשית), ותאפשר למערער להשמיע טענותיו (בעצמו או באמצעות בא כחו), לענין המלצת הרשות מכח תקנה 16א לתקנות. .15על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך -.750, 1ש"ח בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. .16כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. אחוזי נכותשאלות משפטיותנכותביטוח לאומי