קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עצירת בנייה מיידית: זוהי עתירה מנהלית אשר הוגשה כנגד היתרי בניה שניתנו ע"י הועדה המקומית בשטח "גבעת הבנים" הידועה כחלקה 1785 בגוש 6122 בני ברק (להלן: "גבעת הבנים ו/או "השטח"). בעתירה מבקשים גם העותרים להורות למשיבים להפעיל את סמכויותיהם על מנת לעצור מיידית את פעולות הבניה להקמתם ו/או הרחבתם ו/או העתקתם של מתקנים ומבנים, הכל כמפורט בסעיפים א'-ט' לפתיח של העתירה. העובדות: 1. העותרים מתגוררים ברחוב הלוחמים ושמעיה בעיר בני ברק. רחובות אלה מקיפים את גבעת הבנים, שטח המצוי בבעלות משיבה 4, היא עיריית בני ברק. 2. ביום 9.5.05 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה (משיבה 3) (להלן: "הועדה המקומית") בקשה להיתר בניה לפיה ייבנה גן ציבורי על גבעת הבנים בשטח כולל של 9,200 מ"ר + פרגולות בשטח של 265 מ"ר ושיקום אנדרטה קיימת (נספח ט' לעתירה). 3. משיבה 4 הגישה בקשה שעניינה תוכנית שינויים וחידוש אישור לתוכנית פרויקט גבעת הבנים כדלקמן: "1. בניית בריכת מים בנפח של 17,000 מ"ק. 2. בניית מכון שאיבה בשטח של 250 מ"ר, וחדר חשמל ומשרדים נלווים. 3. פיתוח גן הבנים." (להלן: "פרוייקט המים"). ביום 16.7.07 דנה הועדה המקומית בבקשה והחליטה לאשרה בכפוף להערות מהנדס העיר. 4. ביום 24.12.07 אישרה הועדה המקומית "לבצע תוספת מתקני שירות במבנים יבילים בצמוד למבנה מאגר מים קיים, הכוללים מבנה לרדיאטור, מבנים לגנרטורים, מיכל סולר וארון חשמל בשטח כולל של 106.79 מ"ר" על השטח (להלן: "תחנת הגנרטורים")(להלן: "ההיתר הראשון"- נספח י"ז לעתירה). 5. ביום 26.7.07 הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א (עת"מ 1870/07 רמי קליין ואח' נ' ראש עיריית בני ברק ואח') כנגד מחדלן של רשויות שונות באכיפת הוראות הדין. ביום 1.5.08 ניתן פסק דין בעתירה ע"י כב' השופטת א. קובו (להלן: "פס"ד קליין"), אשר התייחסות אליו תפורט בהמשך פסק דין זה. 6. לאחר מתן פסק דין קליין, ביום 2.6.08, התקיימה ישיבה בלשכת הממונה על המחוז של משרד הפנים, מינהל מחוז ת"א. באותה ישיבה נטען, בין היתר, ע"י עו"ד חגית דרורי, היועצת המשפטית של הועדה המחוזית ת"א, כי "אין בסמכות הועדה המקומית להוציא היתרי בניה לתחנות הגנרטורים מכוח תוכנית המתאר של בני ברק". בסופה של הישיבה הוחלט כי "עד למועד הסדרת הנושא לא יאושרו היתרים נוספים להנחת גנרטורים ברחבי העיר". עוד הוחלט כי תתקיים ישיבה נוספת עם צוות התכנון ומתכננת המחוז, כשמחלקת ההנדסה של העיר תכין תשריט שבו יסומנו מיקומם של כל הגנרטורים הקיימים ברחבי העיר וכן יסומנו כל בארות המים ומתקניהם. 7. ביום 15.6.09 החליטה הועדה המקומית לחדש את האישור שניתן על ידה לפרוייקט המים על פי החלטתה מיום 16.7.07, בכפוף להערות מהנדס העיר. ביום 12.5.10 הוצא היתר בניה ע"י הועדה המקומית שלשונו כדלקמן: "לבצע בניית בריכת מים בנפח 17,000 מ"ר + בניית מכון שאיבה בשטח של 250 מ"ר + חדר חשמל + משרדים נלווים" (נספח כ"ד לעתירה). כל הצדדים התייחסו להיתר זה כ"היתר שלישי" וכך גם יכונה היתר זה כאן (להלן: "ההיתר השלישי"). 8. ביום 4.11.10 הגישה עיריית בני ברק בקשה לבניית "עמדת גנרטורים של שבת ליד בריכת המים" (נספח י"ט לעתירה). ביום 8.11.10 החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה ל"שינוי מיקום מכולות ומבנה יביל לגנרטורים, מיכל דלק ומחסן למיקום זמני לטובת עבודות באתר" (העותרים מכנים היתר זה כ"ההיתר השני" ומשום כך יכונה להלן: "ההיתר השני") (נספח כ' לעתירה). 9. ביום 8.2.11 הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותרים: 10. העותרים טוענים כי הם חיים תחת סכנת חיים מוחשית של התחשמלות, שריפה, דליקה ו/או התפוצצות משום שעל "גבעת הבנים" הוקמה חוות גנראטורים פיראטית בידי משתלטים פיראטיים, תוך עצימת עין מכוונת של עיריית בני ברק. העותרים מפנים לפסק דין קליין שם נקבע כי חוות הגנרטורים ומערכת כבלי החשמל מהווים מפגע בטיחותי חמור המהווה סכנת חיים לתושבים. העותרים מוסיפים כי על הסכנות הקיימות נוספו סכנות נוספות ביניהן ליקויים בטיחותיים וסכנות לנפש, כמפורט בחוות הדעת של מומחה הבטיחות, ד"ר אלעזר ביקלס. מפגעי הרעש והריחות נותרו כשהיו, כאמור בפסק דין קליין, רעש הגנרטורים מחריש אוזניים ובבתי התושבים ריח של סולר. ה"משתלטים הפיראטיים", כך לטענת העותרים, מבקשים לפגוע ביכולת העותרים לשמור את השבת והחג על מנת לגרוף לכיסם כספים מהירים. 11. העותרים טוענים כי התוכניות החלות על השטח קובעות את ייעוד הקרקע כשטח ציבורי פתוח האוסר על הקמת גנרטורים לייצור חשמל, ולא קיים היתר לשימוש חורג או לסטייה מהייעוד. פסק דין קליין קבע, לטענת העותרים, כי הקמת מתקן לייצור חשמל פיראטי לשם הפצתו לתושבים הוא אסור. 12. העותרים טענו בעתירה כי ההיתר השני מיום 8.11.10 הוא היתר פיקטיבי, הוא ניתן ללא סמכות, הוא בטל מעיקרו ומנוגד לייעוד הקרקע ולפסק דין קליין. 13. לטענת העותרים, ההיתר השלישי שניתן ביום 12.5.10 בטל מעיקרו מאחר והוא מנוגד לשימושים המותרים בשטח ציבורי פתוח. אין מדובר בבריכת שחיה מותרת אלא במאגר מים, מכון שאיבה וחדרי חשמל אשר אינם מותרים. כל הקלה או סטיה בעניין שימוש הקרקע היא בסמכותה של הועדה המחוזית ולועדה המקומית אין סמכות להתיר מתקני שאיבה ואגירה בשטח ציבורי פתוח. 14. "המשתלטים הפיראטיים", כך לטענת העותרים, חתמו על הסכם סודי עם הועדה המקומית (נספח כ"ה לעתירה) אשר מעניק לה "מטריה פיננסית" ביחס לכל הסכומים בהם תחוייב בגין התנהלותה הבלתי חוקית, ובגין כל נזק בעטיו היא עלולה להיתבע. 15. ההשתלטות על השטח ממשיכה ומתרחבת, החלה בניה מסיבית במקום כשהועדה המחוזית אינה עושה דבר לעצירתה. פעולות ההשתלטות מהוות עבירות פליליות כאשר אופי הפעילות והיקפה מצריך רישיון מחמיר מהרגיל, רישיון מטעם רשות החשמל ובאישור שר האנרגיה. על המשיבים לעשות שימוש בסמכויותיהם ולעצור את ההשתלטות על השטח ולהורות לסלק את המפגעים. 16. העותרים מוסיפים כי ממסמכי המכרז לביצוע העבודות עולה כי מאגר המים יהיה על הקרקע ולא מאגר תת קרקעי, כפי שצויין ע"י המשיבים. בנוסף על כך, התחייבות משיבים 1-4 לפיה הגנרטורים לא יוזזו ממקומם ללא היתר בניה היא התחייבות כוזבת, מאחר וההיתר השלישי מתיר את הזזתם. 17. לטענת השיהוי שהעלו המשיבים מגיבים העותרים כי אין שיהוי בתקיפת ההיתר הראשון מאחר וטענה זו לא נטענה בתגובות המשיבים ביחס לתקופת ההיתר הראשון (סעיף 26 לסיכומים). לעניין ההיתר השלישי, טוענים העותרים, כי אין שיהוי מאחר והעתירה הוגשה כשבועיים לאחר שהוחל בעבודות, כשהתברר לעותרים כי מדובר בעבודות על פי ההיתר השלישי מיום 12.5.10. טענות המשיבים: 18. המשיבים טוענים כי עבודות הבנייה נשוא העתירה מבוצעות על פי היתר הבניה השלישי אשר הוצא כדין, ותואם את תוכניות המתאר של העיר בני ברק. העבודות אינן עוסקות בנושא החשמל והגנרטורים, נושא שנדון והוכרע בפסק דין קליין, אלא מדובר בעבודות להקמת מתקן לאגירת מים ומתקנים נלווים. עבודות אלה הן בעלות חשיבות לאומית לשדרוג רווחת תושבי העיר. משיבה 5 (הועדה המחוזית) טוענת כי ככל שיעשה ניסיון לייחס את ההיתר השלישי והעבודות מכוחו לעבודות בניה הקשורות לגנרטורים של שבת, עמדתה היא כי הדבר אינו חוקי. 19. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. המשיבים מוסיפים כי העתירה הוגשה בפברואר 2011, ובחלוף למעלה משישה חודשים לאחר תחילת עבודות הבנייה של פרוייקט המים בשטח, עבודות אשר היו גלויות לעותרים. לעניין ההיתר הראשון, טוענים המשיבים, כי גם אם לשיטתם של העותרים ניתן לתקוף החלטה למתן היתר גם לאחר 3 שנים ממועד הנפקתו, 3 שנים אלה הסתיימו ביום 25.12.10 ואילו העתירה הוגשה רק לאחר חודשיים, היינו, בפברואר 2011. לא ניתן לתקוף היתר בניה שניתן לפני למעלה מ- 4 שנים כשהמועד להגשת התנגדויות להיתר חלף. 20. העתירה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והעותרים מפנים למסמכים ועובדות אשר התבררו בפני בית המשפט בפסק דין קליין ואינם עוד רלוואנטיים לעתירה שבפנינו, כשמטרת העותרים להציג תמונה מעוותת. 21. משיבים 1-4 טוענים כי אין הם מפרים החלטות וסיכומים במסגרת הועדה המחוזית ולא הוצא היתר בניה בניגוד לעמדת הועדה המחוזית. ההסכם "הסודי" שנחתם הוא כתב התחייבות ושיפוי רגיל, אשר מופק ונחתם עם כל מבקש היתר בניה, כתנאי לקבלתו. 22. הוראות תוכנית המתאר מאפשרות הקמת בריכה או משאבה בתחום השטח הציבורי הפתוח וזה הבסיס החוקי להיתר הבניה. בהגדרת "הספקת מים" נכללים קווי מים ומתקנים להספקת מים הכוללים, בין היתר, בריכות מים, כשחלק בלתי נפרד מהן היא תחנת שאיבה. לטענת המשיבים פרשנות מצמצמת למונח "הספקת מים" ככולל רק "קווי מים" איננה סבירה, ועל בית המשפט ליתן פרשנות רחבה למונח. אין צורך באישור ו/או הסכמת הועדה המחוזית לחדר חשמל ומשרדים מאחר ואלה מהווים חלק אינטגראלי ממתקן המים. 23. המשיבים מוסיפים כי בריכת המים היא תת קרקעית ולא תגרע מהשטח הירוק העומד לרווחת התושבים. בנוסף על כך, על השטח היה בנוי מאגר מים במשך עשרות שנים אשר לא הפריע לתושבים, ועובדה זו לא צויינה ע"י העותרים. 24. משיבים 5-10 טוענים כי החלטותיהם/פעולותיהם של משיבים 6-9 ו/או היעדר פעולה מצידם, כנטען בעתירה, אינםבסמכותו של בית משפט זה מאחר ואין הם נכללים בעניינים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ואין הם נכללים גם בגדר עניינים מנהליים שנקבעו בחוק אחר. 25. טענת העותרים לפיה הפכו המקרקעין לשטח בטחוני סגור היא טענה חדשה המהווה הרחבת חזית אסורה, ודינה להידחות. 26. הועדה המחוזית טוענת כי משאביה מוגבלים וסמכות האכיפה שלה מוגבלת למקרים חריגים בהם מתעלמת הועדה המקומית, באופן עקבי, מדיני התכנון והבניה. 27. המשיבים מוסיפים כי פסק דין קליין לא ביטל את היתר הבניה הראשון מאחר והעותרים לא נקטו כל הליך לביטול החלטת הועדה או לביטולו של ההיתר הראשון. העתירה בפסק דין קלייןהוגשה לאכיפת סמכויות המשיבים ולא כנגד ההיתר, אשר בעת הגשת העתירה, טרם היה קיים. דיון: ההיתר הראשון: 28. עיון בעתירה מעיד כי מרבית העובדות והטענות המועלות בה מתייחסות לגנראטורים, להקמת "מתקני החשמל הפיראטיים" ולנזקים הנובעים מהם, ודרישה מהמשיבים ו/או מי מהם להפעיל את הסמכויות המסורות להם כדי לעצור את פעולות הבניה להקמתם ו/או הרחבתם ו/או העתקם של מתקנים פיראטיים לייצור חשמל. נושאים אלה נדונו בהרחבה ע"י כב' השופטת א. קובו בפס"ד קליין אשר ציינה,בפתיח לפסק הדין,כדלקמן: "עניינה של העתירה מחדלן של רשויות שונות... באכיפת הוראות הדין בכל הקשור להקמתו של מתקןלייצור, הולכה והספקת חשמל על מקרקעי ציבור בבני ברק, בשטח המסומן בתוכנית...כשטח ציבורי פתוח. והכל, בסמוך לבתיהם של העותרים." בית המשפט ניתח בהרחבה את העובדות, המסמכים והטענות וקבע, בין היתר, כדלקמן: "התמונה העולה מעתירה זו היא של מחדל כולל וכישלון רבתי מצידן של הרשויות שהציבור העניק בידן הזכות, ולצידה החובה לעשות למענו. אזרחי המדינה התעוררו יום אחד על מנת לראות כי הגינה הציבורית שמול ביתם הופכת לאתר בניה שבעיצומו קם לו באין מפריע מתקן חשמל לייצור והספקת חשמל למאות תושבי העיר. לטענתם, מתקן החשמל לא רק גורם בעת הפעלתו למטרדי רעש וריח המקשים על ניהול אורח חיים תקין בקרבתו בסופי שבוע וחגים, אלא מהווה סכנה מוחשית וממשית לחיי התושבים ולרכושם. עיריית בני ברק והועדה המקומית, שבאמתחתן היה להעניק סעד מיידי לעותרים, לא פעלה. הועדה המחוזית, שקושרת לעצמה תפקיד של פיקוח בלבד - לא פיקחה כראוי, והמשטרה - זו סומכת על קודמותיה. וכך לא מצאו העותרים מזור לבעייתם" (סעיף 13 לפסק דין קליין). לאחר הגשת העתירה ובמהלך הדיון בפס"ד קליין, הוציאה הועדה המקומית היתר בנייה לתחנת הגנרטורים, (הוא ההיתר הראשון) אולם היתר זה לא נתקף בעתירה שכן הוא ניתןלאחר הגשתה, ומשום כך קבעה כב' השופטת א. קובו כי היא לא תוכל ליתן סעד בגינו (סעיף 28 לפסק דין קליין). לאור זאת ניתן היה לדון בפסק דין קלייןאך ורק בהתנהלות המשיבים ובבקשת העותרים לחייבם להפעיל את סמכויותיהם כדי למנוע את המשך עבודות הבנייה במקום. בית המשפט (כב' השופטת א. קובו) היה ער היטב לטענות העותרים מחד, לעובדה כי במהלך הדיון הוצא ההיתר הראשון וכי חלק מטיעוני העותרים בעניין מטרד וחוסר נוחות הם בסמכות בית המשפט האזרחי ולא בית המשפט המנהלי וקבע כדלקמן (סעיף 39 לפסק הדין): "למן תחילת דרכו של תיק זה היו מודעים העותרים היטב למגבלת סמכותו של בית משפט זה כבית המשפט לעניינים מנהליים. ההליכים כאן עיקרם ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות. מטעמיהם, פעלו העותרים להגיש עתירתם כאן על מנת להטיל את כובד המשקל על הרשויות, חלף פניה לבית המשפט המוסמך בתביעת נזיקין נגד הרשות המקומית, הועד או קבוצת המשתמשים. בית משפט זה קונה סמכותו עפ"י חוק, והסעדים אותם מוסמך להעניק מוגבלים בהתאמה. עם זאת, ברי, כי הגשת העתירה, בדין היתה לאור כל המפורט לעיל. אין לי ספק כי לו היו עיריית בני ברק, הועדה המקומית והועדה המחוזית עושות קודם לכן את הנדרש...היה נזקם של העותרים קטן. נכון להיום, המתקן לייצור חשמל ורשת החשמל היוצאת ממנו לבתי התושבים עומדים על מכונם. המבנים חוסים תחת 'היתר בניה', מתקיים כאן עסק שלא מוכר כעסק המייצר חשמל. זאת, כאשר אין למתקן החשמל רישוי כפי שנדרש לפי חוק משק החשמל ואין לרשת החשמל תוכנית שאושרה כדין כמתחייב עפ"י תקנות התכנון והבניה. על כן העתירה מתקבלת במובן זה שאני מורה ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של הועדה המחוזית לפעול בהתאם לסמכויות הנתונות להם בדי, בהסתמך על הנסיבות העולות מן העתירה ופסק דין זה." 29. ניתן לקבוע כי פסק דין קליין סיים את מחלוקות הצדדים בכל העובדות והטענות שהובאו בפניו (אך לא בעניין ההיתר הראשון כפי שיפורט בהמשך), ואין עוד מקום לדון פעם נוספת בטענות אלה של מחדל המשיבים בעניין תחנת הגנרטורים, המטרדים והסכנות הנובעות ממנה. יתרה מכך,פסק דין קליין מבהיר לעותרים כי ייתכן והיה עליהם לפנות בתביעת נזיקין כנגד הרשות המקומית וכי הסעדים שהתבקשו על ידם אינם בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. 30. העותרים טוענים כי גם לאחר שניתן פסק דין קליין המשיכו עבודות הבנייה הגורמות למטרדים והן מהוות סכנה לתושבים. אם אלה היו העובדות, היה על העותרים לפנות בהליך אזרחי כנגד עבודות בנייה אלה והפסקתן ו/או הליך לביצוע פסק דין קליין. 31. העתירה שהוגשה בפסק דין קלייןלא כללה, כאמור, את תקיפתו של ההיתר הראשון משום שהיתר זה ניתן במהלך הדיונים בפסק דין קליין. ההיתר הראשון ניתן ביום 24.12.07 ורק ביום 8.2.11 הוגשה עתירה נגדו, היא העתירה נשוא פסק דין זה. 32. בסעיף ה' לפתיח של העתירה מתייחסים העותרים להיתר הראשון וטוענים כי לועדה המקומית לא היתה סמכות ליתן היתרי בניה בשטח גבעת הבנים למתקנים שמטרתם ייצור חשמל והפצתו לתושבים וכי ההיתר הראשון הוא בטל. תקיפת ההיתר הראשון לא נדונה, כאמור, בפסק דין קליין ומשום כך פסק דין קליין איננו מונע מלדון בו במסגרת עתירה זו. משיבים 5-10 היו ערים לכך כי רק הפעילות נידונה בפסק דין קליין ולא היתר הבניה הראשון וטענו, בעמ' 1 לסיכומים, כדלקמן: "עיקרה של העתירה מופנה כנגד קיומה של פעילות שתכליתה ייצור חשמל פיראטי במקרקעין נשוא העתירה. טענות כנגד פעילות זו נידונו לעומקן, באריכות, במסגרת עתירה מנהלית 1870/07... (פסק דין קליין - ש.ג) והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת קובו ואין מקום לשוב ולדון בטענות אלו במסגרת עתירה זו". אכן, אין מקום לדון בעתירה שבפנינו באותה פעילות אך יש מקום לדון בהיתר הבנייה הראשון שלא נדון בפסק דין קליין. שיהוי: 33. המשיבים טוענים לשיהוי וכי לא ייתכן להגיש עתירה בפברואר 2011 בגין היתר שניתן בשנת 2007. 34. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים בעניין שיהוי בתקיפת ההיתר הראשון הגעתי למסקנה כי דין טענת השיהוי להידחות. העותרים טוענים כי טענת השיהוי לא נטענה לראשונה בתגובות המשיבים ביחס לתקיפת ההיתר הראשון (סעיף 26 לסיכומים). טענה זו בדין יסודה. טענת שיהוי יש לטעון בהזדמנות הראשונה ועיון בתגובות המשיבים מעלה כי אין בהן טענת שיהוי כנגד ההיתר הראשון. משיבים 1-4 אכן טענו לשיהוי כנגד ההיתר השלישי (סעיפים 11-15 לתגובתם), אולם לא טענו לשיהוי כנגד ההיתר הראשון. גם אם בית המשפט העלה את טענת השיהוי ביוזמתו, בדיון שהתקיים ביום 12.9.11, אין בכך כדי לקבל את טענת השיהוי שלא נטענה, בהזדמנות הראשונה, ע"י המשיבים. 35. יתירה מכך וחשוב מכך. גם אילו נטענה טענת שיהוי בהזדמנות הראשונה לא הייתי מקבלת אותה. הוצאת ההיתר הראשון, המאפשר הקמת תחנת גנרטורים, ובלשונם של העותרים "חוות גנרטורים פיראטית", בניגוד לתוכנית המתאר ובשטח המיועד לגן ציבורי, תוך גרימת נזק מטרד ואי נוחות לתושבי הסביבה, כמפורט בפסק דין קליין ובפסק דין זה, היא פגיעה חמורה בשלטון החוק. פגיעה חמורה זו בשלטון החוק דוחה את טענת השיהוי על מנת לאפשר לעותרים להביא את טענותיהם בפני בית המשפט. גם כב' השופטת קובו, אשר לא דנה בהיתר אך דנה בהתנהלות המשיבים בעניין החשמל הפיראטי קבעה, בסעיף 23 לפסק הדין, כדלקמן: "יש לדחות כל טענה של שיהוי או חוסר ניקיון כפיים מצידם של העותרים. לכן יהא זה גם מעבר לדרוש להדגיש כי מידת הפגיעה בערכים של צדק ושלטון החוק, הצפויה מקבלת טענת השיהוי מחייבת לדחותה מנה וביא ושיקולי מדיניות ציבורית תומכים בהעדפת עניינם של העותרים על פני עניינם של המשיבים". ר' עע"מ 7142/01, הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח', פ"ד נו(3) 673, בעמ' 678-679: "בבואנו לבחון טענת שיהוי עלינו לבחון שלושה יסודות שונים המרכיבים את השיהוי. ... היסוד השלישי, עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה במעשה המנהלי שהוא נושא העתירה. יסוד זה נותן ביטוי לעיקרון שלפיו בית המשפט לא יתן ידו לפגיעה חמורה בשלטון החוק גם אם העתירה הוגשה בשיהוי שפגע באינטרסים מוכרים". ובעמ' 680: "גם משקבענו כי מתקיים היסוד האובייקטיבי של טענת השיהוי, אין די בכך כדי להכריע את גורל העתירה, שכן עלינו לבחון עוד את השיהוי שעניינו פגיעה בשלטון החוק. במצבים מסויימים שבהם הפעולה המנהלית המשמשת נושא לעתירה מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק, יוענק לעותרים סעד למרות הנזק שייגרם לרשות או לצדדים שהסתמכו על ההחלטה המנהלית". וראה גם בג"צ 170/87 דוד אסולין ואח' נ' ראש עיריית קריית גת זאב בוים ואח', פד מב(1) 678, בעמ' 693 מפי כב' השופט א. ברק: "בפסק דין זה העמדנו זה לעומת זה שני אינטרסים הנאבקים על הבכורה: האינטרס של הפרט (המבקש לדחות את טענת השיהוי) והאינטרס של הרשות השלטונית, של אדם אחר ושל הכלל (המבקש לקבל את טענת השיהוי). באה חברתי, השופטת נתניהו, ומבקשת להרחיב את המעגל. היא מציעה כי ניקח בחשבון השיקולים אינטרס שלישי, הוא האינטרס של שלטון החוק, לדעתי, הצעה זו טובה היא וראויה... משום שהיא נותנת ביטוי למקומו המרכזי של עקרון שלטון החוק במשפט הציבורי הישראלי. זהו אחד מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, ומרכיב מרכזי של 'האני מאמין' של משטרנו... אך טבעי הוא על כן, כי עיקרון שלטון החוק ימצא ביטוי גם בדיני השיהוי ... (הצעת השופטת נתניהו - ש.ג) עולה בקנה אחד עם התפיסה הרואה בבית המשפט הגבוה לצדק את 'המעוז הבטוח והאובייקטיבי ביותר שיכול להיות לאזרח בריבו עם השלטון... ומשום שהיא משתלבת בגישה המעניקה לבית המשפט הגבוה לצדק את התפקיד לשמור על הגשמתו של שלטון החוק. תפקיד זה מחייב נקודת מבט כוללת, הלוקחת בחשבון לא רק את הזכות או האינטרס של העותר ואת צרכיה של הרשות השלטונית אלא גם את עקרונות היסוד של שלטון החוק. כאן טמון ייחודו של בית המשפט המנהלי, המתחשב באינטרסים אלה של שלטון החוק". 36. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את טענת השיהוי שהעלו המשיבים כנגד תקיפת ההיתר הראשון. חוקיות ההיתר הראשון: 37. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים, במסמכים ובטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי ההיתר הראשון הוצא שלא כדין ודינו להתבטל. 38. עמדת משיבים 5-10, אשר מיוצגים ע"י פרקליטות מחוז ת"א, היא כי היתר הבנייה שהוצא לתחנת הגנרטורים הוצא שלא כדין. ר' סעיפים 38-40 לסיכומים כדלקמן: "38. ... עמדת המדינה באשר לחוקיות ההיתר, מתייחסת אך ורק לעבודות המיועדות לעבודת מאגר המים. חדר המיועד לגנרטור של שבת אינו מהווה חלק מתחנת השאיבה. אם וככל שנעשה ניסיון לייחס ההיתר והעבודות מכוחו לבנייה הקשורה לגנרטורים של שבת, סבורה המדינה כי אין הדבר חוקי. 39. היתר הבניה לחוות הגנרטורים הוצא שלא כדין, להבדיל מהיתר הבניה בענייננו (היתר לבניית הבריכה - ש.ג) ... 40. ויודגש: הפרשנות המפורטת בתגובה זו למונח 'הספקת מים'... אין בה כדי להכשיר את 'חוות הגנרטורים' שנבנתה לצורך ייצור והספקת חשמל פיראטי, שכן אין ולא ניתן לפרש את המונח 'רשת חשמל' באותו ס"ק 3 כתכלית המאפשרת הקמת רשת חשמל פיראטית בלתי חוקית שאינה עונה לדרישות הדין ואינה חלק מרשת החשמל של חברת החשמל. וזאת להבדיל מרשת חשמל פוטנציאלית שיכול ותיבנה בהתאם לחוק ולאישורים הנדרשים מהמשיבה 6". ובסעיף 43 לסיכומים: "אכן, הועדה המחוזית סבורה כי היתרי בניה ככל שניתנו לבניית חוות חשמל הפיראטית, אינם כדין ואין כל סמכות ליתן היתרים שכאלו". 39. מהאמור לעיל עולה כי עמדתה הנחרצת של המדינה היא כי היתר הבניה הראשון שהוצא לבניית תחנת הגנרטורים איננו כדין ולא היתה כל סמכות להוציאו. 40. גם כב' השופטת קובו, אשר דנה בפסק דין קליין, התייחסה לפעילות המשיבים ולרישוי בעניין תחנת הגנרטורים. בסעיף 14 לפסק הדין צוטטו ממצאיו של מר איגור סטפינסקי, מפקח ממשרד התשתיות הלאומיות, אשר הגיש דו"ח ביקור במקום. בסעיף 2 לדו"ח ציין כי כל הפעילות המתוארת של הגנרטורים, מיכל סולר ולוח חשמל "דורשת רישיונות לפי החוק.רישיונות אלה לא ניתנו. מדובר בפעילות בניגוד לחוק...לכן, גם אם כל הפעילות המתוארת וביצוע עבודות החשמל הקשורות אליה היו מתבצעות בדיוק בהתאם לחוק החשמל ותקנותיו היא עדיין בלתי חוקית." בסעיף 17 לפסק דין קליין נקבע: "על פי דעתי, הוראות תוכנית בב/105א אינן מאפשרות הקמת מתקן החשמל על ידי בנייה והתקנת כל המכלול כמפורט לעיל. אני סבורה כי קווי התשתית המפורטים בסעיף 59(ב)(3) אינם תכליות בפני עצמם. נוסח הסעיף מצביע על כך כי עסקינן בקווי רשת חשמל בהתאם לרישא... קווי רשת החשמל נועדו לצורך העברת חשמל היוצר במקום אחר, באמצעות הרשת, לאחרים. ... המבנים שהוקמו אינם נלווים לתכלית האמורה הואיל ואין הם בגדר נלווים לרשת חשמל, אלא נלווים למתקן לייצור חשמל, בנוסף להולכתו והספקתו ...". ובהמשך, בסעיף 17 לפסק הדין: "גם אם הייתי מקבלת את הפרשנות כי מדובר ברשת חשמל, הקמתם של המבנים דורשת על פי סעיף 59(ב)(6) הסכמת הועדה המחוזית, וזאת לא ניתנה... אין מקום לוותר ויתור מוחלט על רישיונות להפקה, ייצור והספקת חשמל כמפורט בהוראות חוק משק החשמל שפורט לעיל, ובהתאמה עם תקנות התכנון והבניה". ראה גם סעיף 28 לפסק דין קליין שם צויין: "עתירה זו נפתחה בשלהי חודש יולי 2007... מדיון לדיון נעשה ניסיון לבחון הפעלתן של הוראות חוק התכנון והבניה... בין לבין הוציאה גם הועדה המקומית היתר בניה. היתר זה לא נתקף בעתירה זו, ועל כן לא אוכל ליתן סעד בגינו, אך נסיבות הוצאתו לאחר הגשת העתירה ובסמיכות להוראות שניתנו לועדה המחוזית לבחון כניסתה לנעליה של הועדה המקומית, מעוררות שאלה באשר לתום ליבה של הרשות." וכן ראה סעיף 29 לפסה"ד: "מבקשת ועדה מקומית ליעד את שטח מקרקעין לשימוש שונה מהקבוע בתוכנית... תעבירה הליכי תכנון, לרבות התנגדויות ופיצוי התושבים הנפגעים מהשינוי. הליך זה, שהוא ההליך התקין והראוי...לא נעשה. במקום, ובהליך המצטייר כמחטף וניסיון לעקוף את הליכי התכנון, נקבעו עובדות בשטח". 41. גם עמדתי היא כי דין ההיתר הראשון להתבטל. היתר הבניה הראשון הוצא מכוח תוכנית מתאר בב/105/ב ותוכנית מפורטת 166/א. מבחינה סטטוטורית יש לבחון את התאמת ההיתר לתוכנית בב/105/א שכן תוכנית בב/105/ב מהווה תיקון לתוכנית בב/105/א, אשר איננו רלוואנטי לענייננו. התוכנית הרלוואנטית לעניינו היא תוכנית מתאר בב/105/א אשר פורסמה למתן תוקף בשנת 1971 (להלן: "תוכנית המתאר"). 42. א. ביום 9.5.05 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה להיתר בניה לפיה ייבנה גן ציבורי על גבעת הבנים בשטח כולל של 9,200 מ"ר + פרגולות בשטח של 265 מ"ר ושיקום אנדרטה קיימת. באופן בסיסי זה הייעוד שנקבע לשטח, היינו, גן ציבורי. ב. חלק ב' לתוכנית המתאר שעניינו "פירוש מונחים" מגדיר "שטח ציבורי פתוח" כ"כל קרקע המיועדת לשימוש הציבור למטרת ספורט, משחקים, מנוחה או נופש, לגינת נוי או לשעשועים, או לצורך אחר כיוצא בזה". היינו, השטח הציבורי הפתוח מיועד לשימוש הציבור למטרות המנויות לעיל. אין ספק בעיני כי "חוות גנרטורים פיראטית" בגודל, בהיקף ובפעילות שהוכחה בעתירה זו ובפסק דין קליין, איננה נכללת בהגדרת שטח ציבורי פתוח על פי תוכנית המתאר. ג. פרק ז' לתוכנית המתאר מפרט את רשימת התכליות בתוכנית המתאר. סעיף 59ב לתוכנית המתאר מפרט את התכליות של "מגרשים ציבוריים פתוחים" כדלקמן: "מגרשים ציבוריים פתוחים 1) גן ציבורי, חורשה, שדרה; 2) מגרש ספורט ומשחקים; 3) קווי תעול, נקוז, הספקת מים, רשת חשמל; 4) אלמנטים של נופש ומרגוע ונוי; 5) אמפיתאטרונים; 6) בניינים הנלווים לתכליות האמורות ברשימה זו, באישור הועדה המקומית ובהסכמת הועדה המחוזית; 7) בתי שימוש ציבוריים; 8) דוכנים (קיוסקים); 9) בריכות שחיה;". העותרים טוענים כי כוונת סעיף 59ב(3) הנ"ל היא לקווי תיעול, קווי ניקוז, קווי הספקת מים וקווי רשת החשמל. עמדת המשיבים היא כי מדובר ברשת חשמל ולא בקווי רשת חשמל. לא מצאתי לקבל את עמדת המשיבים ולטעמי עמדת העותרים היא הנכונה. את סעיף 59(ב)(3) יש לקרוא, כפי שטוענים העותרים היינו, קווי תיעול, קווי ניקוז, קווי הספקת מים וקווי רשת חשמל. בעניין זה אני מצטרפת לחוות דעתה של כב' השופטת א. קובו בפסק דין קליין. היתר המאשר הקמת תחנת גנרטורים ובלשון פסק דין קליין "מתקן חשמלהכולל יצירת חשמל" או בלשון העותרים "חוות גנרטורים פיראטית",סותר את תוכנית המתאר ומשום כך דינו להתבטל. 43. זאת ועוד. הקמתם של מבנים דורשת הסכמת הועדה המחוזית על פי סעיף 59(ב)(6) לתוכנית המתאר, כפי שנקבע בפסק דין קליין, וזו לא ניתנה. גם משום כך דין ההיתר להתבטל. ושוב ראוי להפנות לסעיף 29 לפסק דין קליין הקובע כדלקמן: "מבקשת ועדה מקומית לייעד את שטח מקרקעין לשימוש שונה מהקבוע בתוכנית סטטוטורית - תתכבד ותשנה את התוכנית, תעבירה הליכי תכנון, לרבות התנגדויות ופיצוי התושבים הנפגעים מהשינוי. הליך זה, שהוא ההליך התקין והראוי - שהיה נותן פתרון הן לבעייתם של העותרים והן לבעייתם של המשתמשים בחשמל שבת - לא נעשה. במקום, ובהליך המצטייר כמחטף וניסיון לעקוף את הליכי התכנון, נקבעו עובדות בשטח. בהליך מזורז במיוחד, נעתרה הועדה המקומית לבקשתו של מר ליינר להיתר בניה, שהוגשה לאחר הגשת העתירה. זרוע אחת בעיריית בני ברק הורתה לועד להזיז את הגנרטורים. זרוע אחרת, הועדה המקומית, הוציאה צו הפסקה מנהלי והגישה כתב אישום, ובמקביל גם אישרה והוציאה היתר בניה. הכיצד?". 44. לא מצאתי כל טענה של ממש מטעם משיבים 1-4 כנגד עמדת המדינה לפיה ההיתר הראשון איננו חוקי, כנגד הממצאים ופסיקתו של בית המשפט בפסק דין קליין וכנגד טענותיהם של העותרים. משיבים 1-4 התייחסו לסעיף 59(ב)(3) לתוכנית המתאר, אולם לא מצאתי, כאמור, לקבל את עמדתם. 45. משיבים 1-4 טוענים כי, ככל שמדובר בתקיפת היתר הבניה הראשון, הרי שדין העתירה להידחות עקב אי צירוף בעלי ההיתר כצדדים שעשויים להיפגע מקבלת העתירה. לא מצאתי ואין מקום לקבל טענה זו כנימוק לדחיית העתירה. 46. מתן ההיתר הראשון להקמת תחנת הגנרטורים על כל הכלול בה, על שטח ציבורי פתוח שנועד במקורו לגן ציבורי, נוגד את תוכנית המתאר ומאפשר בנייה המסכנת את תושבי הסביבה וגורמת להם למטרדים קשים. מתן ההיתר הראשון לבניית תחנת הגנרטורים מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק ומשום כך דין ההיתר הראשון להתבטל. 47. אשר על כן ולסיכום ולאור עמדת המדינה, לאור פס"ד קליין ולאור כל האמור בפסק דין זה, אני קובעת כי ההיתר הראשון שניתן ביום 24.12.07 לביצוע תוספת מתקני שירות במבנים יבילים בצמוד למבנה מאגר מים קיים, הכוללים מבנה לרדיאטור, מבנים לגנרטורים, מיכל סולר וארון חשמל, בטל. ההיתר השני: 48. ביום 4.11.10 הגישה עיריית בני ברק בקשה לבניית "עמדת גנרטורים של שבת ליד בריכת המים" (נספח י"ט לעתירה). ביום 8.11.10 החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה ל"שינוי מיקום מכולות ומבנה יביל לגנרטורים, מיכל דלק ומחסן למיקום זמני לטובת עבודות באתר". (נספח כ' לעתירה). כל הנימוקים שהובאו לעיל ביחס לביטול ההיתר הראשון, המתייחס לתחנת הגנרטורים, יפים גם להיתר השני שאף הוא עוסק בתחנת הגנרטורים. אי לכך אני קובעת כי גם ההחלטה וההיתר השני מיום 8.11.10, בטלים. ההיתר השלישי: 49. העותרים טוענים גם כנגד ההיתר השלישי מיום 12.5.10 שעניינו פרוייקט המים, וכנגד העבודות המבוצעות מכוחו להקמת מתקן לאגירת מים הכולל בריכת מים, תחנת שאיבה ומתקנים נלווים. 50. העותרים התייחסו להיתר השלישי ולנימוקים לביטולו בפרק י' סעיפים 57-59 לעתירה. טענתם היתה בעניין זה (סעיף 59 לעתירה), כי ההיתר השלישי בטל מאחר והוא מנוגד לשימושים המותרים לפי יעוד הקרקע. 51. משיבה 11 טוענת כי העותרים הרחיבו את החזית בעניין זה וטענו בסיכומיהם טענות שאינן מופיעות בעתירה. בעניין זה אני מקבלת את טענת משיבה 11. העותרים אינם רשאים להרחיב את החזית מעבר לטענות שנטענו על ידם בעתירה ומשום כך הטענה היחידה שנטענה על ידם ואשר יש לדון בה היא האם ההיתר השלישי מנוגד לשימושים המותרים לפי ייעוד הקרקע על פי תוכנית המתאר (טענה זו לא תדון בפסק הדין לאור התוצאה אליה הגעתי). 52. המשיבים ו/או מי מהם מעלים בנחרצות טענת שיהוי כנגד תקיפת ההיתר השלישי. לטענתם, ההיתר השלישי הוצא במאי 2010 והעתירה הוגשה רק בפברואר 2011 ומשום כך חל שיהוי בהגשת העתירה ודינה להידחות. עוד הם טוענים כי בוצעו על השטח עבודות בנייה נרחבות, אשר היו גלויות לעיני כל ולבטח לעותרים הגרים בסמיכות קרובה לגבעת הבנים, ומאחר והעתירה הוגשה לאחר מספר חודשים, דינה להידחות. 53. העותרים טוענים כי העתירה והבקשה הוגשו ביום 8.2.11, כשבועיים לאחר שהוחל בעבודות נשוא העתירה, במהלכם התברר להם כי מדובר בעבודות למימוש ההיתר השלישי, ומשום כך לא חל שיהוי בהגשת העתירה. 54. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים בעניין זה הגעתי למסקנה כי דין העתירה, ככל שהיא מתייחסת להיתר השלישי, להידחות מחמת שיהוי. 55. בסעיף 14 לעתירה ציינו העותרים כי "בשבועיים האחרונים החלו המשתלטים (בחסות עיריית בני ברק וזרועותיה), פועלים במרץ להרחבת אחיזתם, ביסוסה וקיבועה". בסעיף 15 לעתירה צויין כי "בימים האחרונים, החלו ב'גבעת הבנים' פעולות בנייה מסיביות (ראה התמונות נספח י"ב) בידי צי שלם של טרקטורים, בולדוזרים ומערבלי בטון...". עובדות אלה נתמכו בתצהירו של מר בנימין בן הרוש (העותר מס' 7). אין בעתירה כל התייחסות למועד הוצאת ההיתר השלישי היינו 12.5.10, מדוע לא הוגשה עתירה במועד כנגד ההיתר השלישי ומדוע הוגשה העתירה בשיהוי ניכר ביחס להיתר השלישי. בסעיף 63 לסיכומים טוענים העותרים כי "עתירה והבקשה לצו הביניים הוגשו ביום 8.2.11, שבועיים לאחר שהוחל בעבודות נשוא העתירה...במהלכן התברר לעותרים כי מדובר בעבודות למימוש ההיתר הפיקטיבי השלישי מיום 12.5.10." טענה זו בעניין ההיתר השלישי נטענה, לראשונה, רק בסיכומים ואיננה מופיעה בעתירה ואף איננה נתמכת בתצהיר. אי לכך, ככל שהעתירה מכוונת כנגד ההיתר השלישי, חל שיהוי כבד בתקיפתו במסגרת העתירה, ודין טענת השיהוי להתקבל. לעותרים אין הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה העתירה במועד ורק בחלוף כ- 9 חודשים, ומדוע רק "בשבועיים האחרונים", לאחר שהחלו עבודות בנייה במקום, נודע להם על ההיתר השלישי. שיהוי של כ- 9 חודשים בהגשת העתירה מחייב הסברים טובים יותר איך וכיצד נעלם מהעותרים ההיתר השלישי, כאשר הם מנהלים לאורך שנים רבות הליכים משפטיים רבים כנגד פעילות בגבעת הבנים. לטעמי, די באלה כדי לדחות את העתירה ביחס להיתר השלישי מחמת שיהוי. 56. אין ספק כיום כי מרבית העבודות אשר בוצעו בשטח, אם לא כולן, היו עבודות בנייה בגין פרוייקט המים. משיבה 11 המבצעת את עבודות פרוייקט המים הגישה בקשה להצטרף כצד לעתירה. בסעיף 19 לבקשה להצטרף כמשיב לעתירה טענה משיבה 11 כי "העבודות בהר הבנים מתבצעות כבר מזה שישה חודשים, באופן רציף, אינטסיבי ודחוף, לעיני כל (ובכלל זה עיני העותרים), וזאת כאמור להקמת תחנת שאיבה ובריכת מים. עבודות אלה מבוצעות ע"י המבקשת, ועל ידה בלבד, באמצעות קבלן מבצע מטעמה". בקשה זו נתמכה בתצהירו של מר דוד צלניק, מנכ"ל מי ברק בע"מ, תאגיד המים והביוב של העיר בני ברק. 57. העותרים טענו, כאמור, כי רק שבועיים לפני הגשת העתירה נודע להם על ההיתר השלישי, לאור עבודות הבניה במקום. מתצהירו של מר דוד צלניק מטעם משיבה 11 עולה כי מתבצעת בנייה במקום במשך מספר חודשים, אשר לבטח נראתה לעותרים הגרים בסמיכות. במצב דברים זה ולנוכח תצהירו של מר דוד צלניק מחד וטענתם הכללית של העותרים כי "לפני שבועיים, החלה הבנייה במקום", הנטל להוכיח כי לא חל שיהוי בהגשת העתירה עובר לעותרים והם לא הרימו נטל זה. 58. עבודות הבנייה החלו, לטענת המשיבים, כשישה חודשים לפני הגשת העתירה כשמדובר בהקמת מאגר מים עצום אשר לא ניתן לבצעו במחשכים ו/או להסתירו מעיני העותרים, כשבפועל גם נערך מכרז והקבלן הזוכה פעל בשטח זמן רב באמצעות פועלים רבים וכלי עבודה הנדסיים שונים, כך לטענת המשיבים. העותרים לא סתרו טיעונים אלה, לא פירטו ולא נימקו מדוע השתהו ולא הרימו את הנטל במידה המוטלת עליהם כי עבודות הבנייה בעניין פרוייקט המים החלו רק שבועיים לפני הגשת העתירה. 59. זאת ועוד. נושא פרוייקט המים ובניית בריכת מים בנפח של 17,000 מ"ק, בניית מכון שאיבה בשטח של 250 מ"ר ופיתוח גן הבנים כבר נידונו בעבר. ביום 16.7.07 דנה הועדה המקומית והחליטה לאשר בקשה לבניית בריכת מים בנפח של 17,000 מ"ק, בניית מכון שאיבה בשטח של 250 מ"ר ופיתוח גן הבנים (ר' סעיף 3 לפסק דין זה ונספח 3 לתגובת משיבים 1-4). ביום 15.6.09 נידונה בקשת העירייה לחדש את האישור מיום 16.7.07 הנ"ל וניתן אישור לבקשה בכפוף להערות מהנדס העיר (ר' סעיף 7 לפסק דין זה ונספח 5 לסיכומי העותרים). ההיתר השלישי ניתן ביום 12.5.10 והוא ניתן בהמשך להחלטת הועדה המקומית מיום 15.6.09 הנ"ל (ראה נספח כ"ד לעתירה). מהאמור לעיל עולה כי נושא בניית הבריכה בהיתר השלישי נידון כבר בעבר, מאז 2007, ועל העותרים היה לדעת זאת. אין מדובר בהיתר בנושא חדש אלא בנושא שנדון לאורך השנים כשההיתר השלישי הוא המשכם של תהליכים קודמים. 60. אשר על כן ולסיכום נושא זה אני מקבלת את טענת השיהוי שנטענה ע"י המשיבים בעניין ההיתר השלישי ודוחה את העתירה, ככל שהיא מתייחסת להיתר השלישי, מחמת שיהוי. 61. אני ערה היטב להחלטתי בעניין תחנת הגנרטורים שם דחיתי את טענת השיהוי אך לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בעניין ההיתר השלישי. הוצאת ההיתר הראשון מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק אשר ניתן ל"חוות חשמל פיראטית", כפי שכונתה ע"י העותרים, היא נוגדת את תוכנית המתאר ומהווה סכנה ומטרד לתושבים. בעניין ההיתר השלישי - אין מדובר בהיתר העולה כדי פגיעה בשלטון החוק. בריכת מים עמדה בשטח מימים ימימה, מדובר בפרוייקט לאומי שתוקצב ע"י רשויות המדינה בעשרות מיליוני שקלים ואשר נועד לשרת את כלל תושבי העיר בני ברק. פרוייקט המים תוכנן לאורך שנים רבות, כמפורט בסעיף 59 לעיל, הוא מתבצע בליווי הרשות הממשלתית למים וביוב תוך סיוע ומימון ממשלתי רב ממענקי המדינה. עובדות אלה לעניין תכנון פרויקט המים ותקצובו נטענו ע"י המשיבים ו/או מי מהם ולא נסתרו כנדרש על ידי העותרים. 62. משיבים 5-10 טענו כי יש מקום למחוק את העתירה כנגד משיבים 6-9. לא נשמעה מפי העותרים תשובה של ממש לטיעוני המשיבים ועל כן העתירה נדחית כנגד משיבים 6-9. 63. אשר על כן ולסיכום אני קובעת כדלקמן: א. ההיתר הראשון מיום 24.12.07 בטל. ב. ההיתר השני מיום 8.11.10 בטל. ג. העתירה כנגד ההיתר השלישי מיום 12.5.10 נדחית. ד. ככל שיש בהיתר השלישי היתר לבנייה ו/או העתקה ו/או הפעלה ו/או כל פעילות אחרת המתייחסת לתחנת הגנרטורים, חלק זה של ההיתר בטל. 64. א. משיבים 1-4, ביחד ולחוד, ישלמו לעותרים הוצאות בסכום כולל של 35,000 ₪. ב. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה 11 הוצאות בסכום כולל של 35,000 ₪.בניההיתר בניה