קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדה לגמלת ניידות: .1ביום 1.10.98הגיש המערער ערעור על החלטת הועדה לגמלת ניידות מיום 3.9.98שקבעה כי אין הממצאים שנמצאו במערער ניתנים ליישום עפ"י רשימת הליקויים (להלן: "הועדה"). .2נתבקשו מספר דחיות, ומשניתן למערער סיוע משפטי, הוגשה ביום 2.3.99 הודעת ערעור מפורט. המערער מנמק ערעורו באלה: א. טעתה הועדה משלא התייחסה לקביעה חלוטה של ועדה מחוזית קודמת מ- 5.1.92שקבעה למערער % 50לפי פריט ד' .3 ב. ממצאי הבדיקה מצביעים על החמרת מצבו של המערער, ומכל מקום, משלא הוכחה הטבה - לא יכלה הועדה לסטות מהחלטה קודמת. ג. טעתה הועדה משהתעלמה מממצאיה בענין גפה שמאלית, ובכך מנעה מהמערער האפשרות להוכיח יישום פריט מפרק א' לרשימת הלקויים. ד. טעתה הועדה משהתעלמה מממצאים שאובחנו בצילומי רנטגן, שכן קיבוע פרקי העצמות במשולב יוצר מגבלה. ה. החלטת הועדה אינה מפורטת ואינה מנומקת דיה. ו. הועדה אינה בוחנת אלו פריטים אינם ניתנים ליישום על הממצאים שמצאה. ז. ממצאי הועדה והתעלמות מממצאים קיימים - מעמידים החלטת הועדה בחוסר סבירות קיצוני. ח. אין בועדה נימוק מדוע פריט לקוי ו' 7חד-צדדי במשולב ו/או בנפרד מפריט ב' 9, אינו מתאים ליישום. .3בדיון שנקבע חזר ב"כ המערער על נימוקיו, הפנה לחוו"ד ד"ר אדר, שלא הייתה בפני הועדה וכן לפס"ד שונים. משהמשיב לא קיבל בטרם הדיון את הודעת הערעור - הוגשו סכומי המשיב בכתב. .4המשיב טען כדלקמן ועתר לדחיית הערעור: א. המשיב חזר על הסכמתו להחזיר עניינו של המערער לועדה כדי שתנמק סטייתה מהחלטת ועדה קודמת מיום 13.11.91שקבעה % 50לפי פריט ד' .3ב. הועדה לא התעלמה מממצאיה אלא קבעה כי אינם ניתנים ליישום. ג. בדיקות רפואיות, העזרות בהן וטיבן - ענין שברפואה הוא. ד. האבחנה מממצאים רפואיים רנטגניים אף היא ענין רפואי, ואי הסכמת המערער לאבחנה, אינה הופכת האבחנה למוטעית. ה. הועדה בדקה המערער, היתה מודעת לבעיות ברגליו אך ציינה כי אלה אינם ניתנים ליישום עפ"י הרשימה. ו. דרישה מהועדה כי תפרט ותנמק אי התאמה לכל אחד מפריטי הליקוי ברשימה - אינה נדרשת ואינה סבירה. ז. פריט ו' 7לא יושם, שכן לא נקבעה "דריכה" כנדרש אלא רק "נטיה" לדריכה על הצד הפנימי של כף רגל שמאל. ח. פס"ד לבל דן בטעות עובדתית/שגיאה במסמך - בענייננו מדובר במחלוקת רפואית בפענוח צילומים, שהיא שאלה רפואית בלבד. ט. הועדה נימקה החלטתה. אין להתייחס לפסה"ד שצורפו מביה"ד האיזורי, שאין בהם נתונים מהם ניתן ללמוד הלכה. י. לא הוצגה חוו"ד בפני הועדה המיישמת פריט מסויים, או חוו"ד אחרת, וממילא, אין טעות בהחלטת הועדה באי התייחסותה לחוו"ד שלא הוצגה בפניה. .5בתשובתו טען המערער: א. הועדה התעלמה משברים נוספים שהודגמו בצילומי הדמיה ומהשפעתם על ניידותו. ב. לו נסמך המערער בערעורו בפני הועדה על חוו"ד ד"ר אדר כמוה כהסתמכותו על חווה"ד בפנינו, ומשכך הועדה לא התייחסה לצילומים ולממצאיהם. ג. על הועדה לנמק מדוע לא יישמה הממצאים שפירטה, כאמור בפסה"ד האיזורים שצורפו, ולהסביר אי יישום פריטים אליהם הפנה המערער. ד. טענת אי הסבירות - פוגעת בזכויות המערער כמפורט בסעיף 10לחוק הביטוח הלאומי. ה. הועדה התעלמה מקביעה סופית של ועדה מחוזית קודמת. ו. יש להעדיף זכות המערער להנמקה ראויה על השיקול הציבורי בדבר עומס המערכת. ז. הועדה ציינה "הליכה על הצד הפנימי" ולא "נטייה", וגם אם מדובר ב"נטיה" - זהו ענין רפואי. עמדת המשיב מראה הצורך בנימוק. ח. לועדה שיקול דעת רחב לקבוע פריטי יישום מותאמים. ט. אי הגשת חוו"ד איננה שוללת ביקורת ערעורית. י. גם בענייננו עולה עובדה שנויה במחלוקת, כבפס"ד לבל (השוני באבחון בין הועדה לחוו"ד ד"ר אדר, ועובדה זו, עפ"י פס"ד לבל מצדיקה החזרת הענין לועדה). יא. אין למשיב מניעה לפתוח את תיקיו נשוא 2פסה"ד האזוריים, שצורפו. יב. השוואה בין ממצאי הועדה מול ממצאי הועדה המחוזית מ- 1992מצביעה על החמרה. .6לאחר ששבתי ושקלתי טיעוני הצדדים והחומר שבפניי - ניתן פסק הדין: א. ב"כ המשיב הסכימה, עוד בטרם הדיון, להחזיר עניינו של המערער לועדה ע"מ שתתייחס לקביעת הועדה המחוזית מ-5.1.92, שהיא החלטה חלוטה (יצויין כי מתוך טעות נרשם בסכומי המשיב 13.11.91, שהוא תאריך קבלת הבקשה דאז, ולא תאריך ישיבתה של הועדה המחוזית). משכך - מוחזר עניינו של המערער לועדה כדי שתפעל כאמור. אם תמצא הועדה לסטות מהחלטה זו - תנמק במפורט החלטתה. ב. הטענה המתמיהה עד מאוד, שטען המערער בסכומי תשובתו - ראה סעיף 5יא' לעיל - טוב היה לו לא הושמעה ע"י ב"כ המערער, בודאי בתיק בו, בין היתר, נטענות טענות בתחום הצדק ושמירת החוק. "תיקיו של המשיב" תיקי מבוטחיו המה, וממילא, מצווה המשיב על הגנת הפרטיות ושמירת כבודם וחירותם של מבוטחיו; לא יעלה על הדעת כי המשיב, במדינה מתוקנת, יפעל כמוצע! ודאי לא כדי לבסס טיעון משפטי בתיק אחר. כל שטען המשיב הוא כי מפסה"ד שהוגשו אין ללמוד לענייננו, מן הטעם כי נסיבותיהם אינן ידועות. אין מקום להציע או לשקול אפשרות אחרת! ג. משקבענו - בהסכמת המשיב - כי הענין מוחזר לועדה, ממילא מוטלת על הועדה לנמק קביעתה. אם תקבע כי ממצאיה ראויים ליישום כאמור בועדה החלוטה - תעשה כן. אם תמצא כי לא - תנמק קביעתה. בין היתר, יהא על הועדה להבהיר האם בהחמרת מצב או בהטבתו עסקינן. נעיר רק, על פניו, כי אין לומר כי הממצאים שמצאה הועדה חמורים מאלה שבועדה החלוטה. ד. הועדה לא התעלמה מממצאיה ביחס לגפה שמאלית, אלא, כיתר הממצאים שמצאה במערער, קבעה שאינם ניתנים ליישום. בהקשר זה מוגבלות בניידות (כמו גם נכות) אינה ניתנת בגין ממצא בצילום רנטגן - אלא בגין מגבלה בפועל בניידות. הועדה קובעת מהם הממצאים בצילומים, ומהם המגבלות שמצאה בפועל בבדיקת המערער. בהכרח עליה לפעול עפ"י הממצאים בפועל, ולא עפ"י צילומי הרנטגן. ה. אין לומר כי החלטת הועדה אינה מפורטת ואינה מנומקת. ממילא, משהוחלט להחזיר לענין התייחסות - נדרשה הועדה לנמק קביעתה ודי בכך. אין הועדה צריכה להתייחס ליישום פריט שלא נטען בפניה כי ישים הוא. השימוש בחוו"ד, שלא הייתה בפני הועדה, יכול שיתייחס אך ורק להצגת טעויותיה המשפטיות של הועדה - ולא ל"ראיה" מדוע היה עליה לנהוג כך או אחרת. ממילא, הנמקות כאלה או אחרות המצויות באישור הרפואי של ד"ר אדר (שאיננו חוות דעת כמשמעה המשפטי) ודאי אין בו כדי לחייב הועדה. ודאי אין לטעון כי הסתמכות על "חוו"ד" כזו בפנינו, כמוה כהסתמכות עליה בפני ביה"ד, שהרי אין ביה"ד מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה המקצועי של הועדה, אלא רק בוחן עד כמה טעות משפטית בפניו. ו. מחלוקות רפואיות הן ענין של יום ביומו בין רופאים. מחלוקות רפואיות או ממצאים רפואיים שנמצאו ע"י האחד ולא נמצאו ע"י השני - אינם מגיעים כדי "טעות משפטית" או טעות בכלל. כך אף באשר לאבחנה בממצא רנטגני, לא רק שענין רפואי הוא, אלא שאין בו כדי "טעות". אין בפנינו נתוני עובדה שאינם נכונים כמו גיל, מבנה או יחוס לקוי לאיבר אחר וכו'. ממילא אין ליישם קביעת פס"ד לבל. ז. הועדה ציינה במפורש "בעת הליכה קיימת נטיה לדריכה על הצד הפנימי". משכך, בדין טען המשיב את שטען. ח. באשר לפרוט - בכל הכבוד, סבורני כי אין ענין כאן להעדפת זכויות המערער על השיקול הציבורי. ענין לנו בועדה מקצועית הבודקת לקויים רפואיים ועפ"י ממצאיה נדרשת ליישם פריט מרשימה מוגבלת. ענין לנו בגוף מעין שפוטי ובחובות שעליו למלא. בחינת כל אחד ואחד מהפריטים אינה נדרשת כשעל פניו, ממקרא בלתי מקצועי אין התאמה בין ממצא מסויים לפריט מסויים. אין המערער "בוחר" לו פריטים שלטעמו סבירים הם, או מתאימים - אלא עליו להצביע על ממצאים רפואיים שנמצאו, שהצטברותם נדרשת בפריט זה או אחר. רק בנסיבות כאלה, או קרובות לאלה - נדרשת התייחסות ספציפית של הועדה לפריט מסויים. כל קביעה אחרת - לטעמי - אינה עפ"י שורת ההגיון ויש בה משום סכמטיקה - סזיפית שאינה נדרשת. מדוע תדרש הועדה לאמירה - לדוגמא - "למערער אין מפרק מדומה בעצם הירך מתחת לאיזור צואר... " (פריט ה' 1) - כשברי על פניו כי אין מקום ליישומו?! והאם נאמר כי אף שהמערער סבור כי יש ליישם פריט מסויים, תדרש הועדה לבחון כל אחד מהפריטים?! - סבורני, בכל הכבוד כי לא לכך נתכוונו פסה"ד. ט. הועדה נימקה החלטתה כראוי (למעט האמור בס"ק א' לפסה"ד, לעיל), בהתייחסה לממצאים הרפואיים שמצאה במערער תוך בדיקתו, ובאבחוני צילומי הרנטגן שהיו בפניה. י. לאור כל אלה - מוחזר עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס לקביעת הועדה המחוזית מ-5.1.92, ותנמק במפורט החלטתה. למעט ענין זה - נדחה הערעור. אין צו להוצאות.ניידותערעור