קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערע על הפעלת תקנה 15 במלואה: .1המערער נפגע בתאונה ביום 05/6/95, והמשיב הכיר בארוע זה כתאונת עבודה. המערער ביקש לקבוע את נכותו כתוצאה מהתאונה, ופוסק רפואי קבע לו נכות צמיתה בשעור % 20לפי פריט ליקוי 37(7)(ב) לרשימת הליקויים בניכוי % 10בגין מצב קודם לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לרשימת הליקויים ובתוספת % 50לפי תק' 15%.15 על החלטה הפוסק הרפואי הוגש ערר מטעם המשיב וזאת לעניין הפעלת תק' 15במלואה ובהתסס על הטענה לפיה יש להפעיל את התקנה רק כדי % 30ולא כדי % 50כפי שעשה הפוסק הרפואי. כמו כן, הוגש ערר מטעם המערער, לעניין נכוי המצב הקודם, ובהתבסס על הטענה לפיה יש לזקוף את מלוא מגבלותיו של המערער לתאונה. ועדה רפואית לעררים דנה בשני העררים ביום 07/1/98, דחתה את ערר המערער וקיבלה את ערר המשיב וקבעה למערער % 20נכות בנכוי % 01בגין מצב קודם, ובתוספת % 30לפי תק' .15 מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) הועדה התייחסה, לצורך נכוי בגין מצב קודם על שורה של מסמכים שלא צוינו בס' 18לפרוטוקול, דהיינו שמסמכים אלה כלל לא עמדו בפניה. לטענת המערער, באם רצתה הועדה להסתמך על מסמך מסויים היה עליה לציין זאת בס' 18לפרוטוקול שלה. בהעדר ציון כאמור, לא אפשרה הועדה ביקורת שיפוטית על החלטותיה. עוד נטען, כי גם אם היו עומדים בפני הועדה המסמכים האמורים, עדיין טעתה משלא ציינה מהות המסמכים, תאריכיהם והממצאים שעולים מהם. המערער טוען כי הועדה השתמשה במינוח "קיום בעיות בגב תחתון" באופן כללי ומעורפל ולא ציינה באילו בעיות מדובר ומה משמעותן. ב) הועדה תארה בין ממצאיה צלקת ניתוחית, אבל לא התייחסה לצלקת זו בס' הסיכום והמסקנות ולא נימקה מדוע הצלקת אינה מקנה נכות. ג) הועדה טעתה לעניין הפעלת תק' 15בשליש בלבד, תוך הסתמכות על חזרתו של המערער לעבודה. זאת מאחר, ועובר לתאונה עבד התובע כסניטר בבי"ח העמק, ואילו בעקבות התאונה התובע איבד מקצועו זה לצמיתות וחזר לעבוד כפקיד מודיעין דואר. ההלכה הפסוקה קבעה כי יש ליישם את תק' 15בגין מקצועו של הנכה עובר לתאונה, לפי מבחנים אוביקטיביים הקשורים באותו המקצוע. "יש לשקול באיזו מידה פוגמת הפגימה הקונקרטית באדם שבאותו מקצוע במידה רבה יותר מאשר באדם אחר שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד". .3להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) המשיב טען כי בס' 18לפרוטוקול רשומים המסמכים המוגשים לועדה בנוסף לתיק הפגיעה. בתיק הפגיעה מצויים מסמכים הקשורים לעברו של המערער, בינהם, גליון חדר מיון מיום 27/4/94ובו ממצאים של הגבלה בתנועות, ורישום מ- 13/12/94על ביצוע . C.tובו ממצא של בלט דיסק מרכזי. ב) לטענת ב"כ המערער היה על הועדה לנמק מדוע הצלקת לא מעניקה נכות. גם הועדה מדרג ראשון לא העניקה נכות בגין הצלקות והמערער לא ערר על כך. לא כל צלקת מעניקה נכות ואף ד"ר יון מטעם המערער לא ביקש בחוות דעתו יישום פריט צלקת כלשהו. ג) ב"כ המערער טוען כי החלטת הועדה לעניין תק 15"מוטעה מבחינה משפטית". טענת ב"כ המערער אינה ברורה הואיל והמערער המציא לועדה ביום התכנסותה חוות דעת של ד"ר יון בה הסכמה מפורשת לטענת המל"ל על תוספת שליש ולא מחצית מכוח תק' .15אם המערער הסתייג מהאמור בחוות דעתו מטעמו הרי היה עליו להודיע לועדה. זאת ועוד, לא נאמר בתק' 15שהועדה מחוייבת, במקרה שנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, להגדיל את הדרגה הנוכחית במחצית אלא "עד מחצית". שעה שהועדה נתנה הסבר מדוע לדעתה די בשליש ולא במחצית הרי אין להתערב בשיקוליה המקצועיים. .4בסעיף הסיכום והמסקנות בפרוטוקול נרשם כדלקמן: הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר אמיר יון, מ- 01/01/98, ואיננה מקבלת לא את ממצאיו ולא את מסקנותיו, מאחר וקיימת הגבלה בינונית בלבד בתנועת עמוד השדרה המותני כפי שגם מצאה הועדה המחוזית. מעבר לכך קיימת עדות ברורה ברישומים בכרטיסו הרפואי של התובע על קיום בעיות בגב התחתון זמן רב לפני התאונה שבגינן אף קיבל טיפול רפואי והופנה לבצוע . C.tעובדות שאינן מוצאות ביטוי ראוי בחווה"ד. לדעת הועדה מצבו סופי (תואם נכות צמיתה בשיעור % 20לפי ס' 37(7)(א). נכותו הצמיתה שבגין התאונה הנדונה הינה איפוא בשיעור % 10לפי ס' 37(7)(א). הועדה דחתה את ערר הנפגע אך מקבלת את ערר המוסד בעניין תק' 15הואיל ועצם חזרת התובע לעבודה, אם כי אחרת איננה מצדיקה את הפעלת תק' 15במלואה, אלא כי .3/1 .5א) האם פעלה הועדה כדין בקשר לניכוי המצב הקודם: כבר כעת אומר כי סבורני שהתשובה לשאלה זו שלילית. ראשית, הועדה אכן לא ציינה על אילו מסמכים רפואיים בדיוק מבססת היא את סברתה הנחרצת בדבר ה"העדות הברורה" למצב הקודם ואין די באיזכור סתמי של כרטיסו הרפואי של המערער. צודק ב"כ המערער בציינו כי במצב שכזה, אין מתאפשרת כל ביקורת שיפוטית על פעולות הועדה. ההלכה אשר נקבעה בעניין זה ברורה וחד משמעית, ועל פיה ועדה רפואית חייבת לפרט את הנתונים המוכחים על פיהם החליטה לזקוף מום או ליקוי ע"י מצב קודם מהנכות הנוכחית מפגיעה בעבודה. אמנם, סבורני שעצם אי רישום המסמכים עליהם הסתמכה הועדה דווקא בס'18 לפרוטוקול, אין בו, הוא כשלעצמו, כדי להוות טעות, וזאת במידה ובגוף הפרוטוקול עצמו מבהירה הועדה על אילו מסמכים בדיוק (דהיינו, אופי המסמכים, מהותם ותאריכהם) מסתמכת היא לצורך קביעותיה. דא-עקא, שבענייננו מסמכים אלה נותרו עלומים לגמרי. ב"כ המשיב הפנה את ביה"ד לתיק הפגיעה וצירף עותקי מסמכים מתוכו, אולם בכך אין כדי לרפא את מחדלי הועדה, שאפילו לא הפנתה בפרוטוקול לתיק הפגיעה או למסמכים מתוכו, ולו באופן כללי. אין ללמוד על הלך רוחה של הועדה מתוך פרשנותו של ב"כ המשיב אלא מתוך הפרוטוקול שלה, וממנו בלבד. ב) האם טעתה הועדה בקשר לאי קביעת נכות בגין הצלקת: ראשית, יש לומר שכל טענה שהיא בנוגע לצלקת לא נטענה בערר שמצד המערער, אשר הוגש ע"י עו"ד. שנית, אינני סבורה שבכל מקרה בו מתואר ע"י ועדה רפואית ממצא של צלקת זו או אחרת, שומא עליה לנמק מדוע אין בצלקת זו כדי להביא לקביעת נכות. יחד עם זאת - נראה לי כי בכל מקרה בו קיימת צלקת, ניתוחית או אחרת, שומא על ועדה רפואית לתאר ולו בקווים כלליים ובתמצית את אופיה של הצלקת ככל שהדבר נוגע לקביעת נכות בגינה (וכך אכן עושות הועדות בדרך כלל), דהיינו - לציין האם הצלקת מכוערת או עדינה, מכאיבה אם לאו, דבוקה ליסוד אם לאו וכד'. בענייננו, נרשם רק ממצא של "צלקת ניתוחית באמצע הגב התחתון באורך של 14ס"מ עם רטרקציה בחלקה העליון של הצלקת". לא ברור מפירוט הממצא מה אופיה של הצלקת מהבחינות שתוארו לעיל, וגם לא ברור למי שאיננו רופא, מה פירוש "רטרקציה" בחלקה העליון של הצלקת. לו היה באמור לעיל, כדי להוות את הטעות היחידה שמצאתי בפעולות הועדה, ספק אם הייתי מורה על השבת עניינו של המערער אליה לתיקון טעות זו בלבד. אך מאחר ואורה על השבת העניין אליה מסיבות מהותיות נוספות, הרי שתינתנה להלן הנחיות לועדה להתייחסות גם לעניין הצלקת האמורה. בהקשר זה עוד אוסיף ואומר כי אין מקום לקבל את טענת המערער שיש לכלול בהרכב הועדה פלסטיקאי וזאת נוכח ההלכה לפיה לא בכל מקום בו קיימת צלקת - הכרח הוא שיכלל בועדה מומחה לתחום צר זה. ג) אשר לשאלת הפעלת תק' 15: בעניין זה דין טענות המערער להדחות, בדיוק מאותם הנימוקים שנטענו ע"י ב"כ המשיב ואשר פורטו בס' 3(ג) לעיל. הועדה ציינה את נימוקיה לעניין הפעלת התקנה ב- 3/1במקום ב- 2/1, לקחה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים וביה"ד לא יתערב בשיקול דעתה המקצועי בהקשר זה, כל עוד לא טעתה טעות משפטית. .6 סיכומו של דבר ונוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו והנני מורה על השבת עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתפעל כדלקמן: א) תבהיר על אילו מסמכים בדיוק הסתמכה לצורך קביעת המצב הקודם של המערער וכיצד קבעה נוכח האמור בהם שהיתה קיימת נכות בשיעור % 10לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לרשימת הליקויים. ב) תתאר את אופיה של הצלקת הניתוחית שנותרה אצל המערער (ראה לעניין זה 5(ב) לעיל), תבהיר מה פשר המונח "רטרקציה" ותנמק מדוע אין לקבוע נכות בגין הצלקת. .7 נוכח קבלת הערעור, ולו בחלקו, הנני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 200, 1ש"ח בצירוף מע"מ. .8 במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.תקנה 15 (ביטוח לאומי)ערר