קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ב-3 תאונות עבודה: .1ביום 20/10/72, נפגע המערער בתאונת עבודה בידו השמאלית. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 26/5/75כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה מיום 20/10/72, הינה בשיעור %15, זאת, לאחר שהועדה העלתה את שיעור הנכות במחצית (מ-% 10ל-%15) מכח תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שתיקראנה להלן: "התקנות"). .2ביום 8/2/82ארעה למערער תאונת עבודה נוספת בה נפגע בעינו (או בעיניו). ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 8/2/83כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה מיום 8/2/82הינה בשיעור %25, וגם זאת, לאחר שהועדה החליטה על העלאת שיעור הנכות ברבע (מ-% 20ל-%25) מכח תקנה 15לתקנות. .3איתרע מזלו של המערער וביום 14/1/91הוא נפגע בתאונת עבודה שלישית, עת נפל מהגג ונחבל בגבו, בצלעותיו, במרפקו הימני, ובאגן הירכיים. ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), דנה בעניינו ביום 28/12/92וקבעה לו נכות בשיעור % 10בגין התאונה מיום 14/1/91, בלא הפעלה של תקנה 15לתקנות. המערער ערער על החלטת הועדה מיום 92/12/28, וערעורו נדון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק נג/262- .01ביום 15/3/94, ניתן פסק דין בערעורו, על ידי כב' השופט הראשי מייבלום, שבו התקבל הערעור, עניינו הוחזר לועדה על מנת שתתייחס לתקנה 15על חלופותיה (תוך שיקול דעת האם להזמין את המערער לשם כך אם לאו) ותנמק את החלטתה (סעיף ו' לפסק הדין). .4בעקבות פסק הדין מיום 15/3/94, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, אשר החליטה, ביום 27/6/94, את ההחלטה הבאה: "הועדה מבקשת התייחסות ועדת רשות לשם בירור האם הנבדק עובד, מלא, חלקי ואם אינו עובד מה הסיבה להפסקת עבודתו וזאת לאור העובדה שלגבי נפגע זה הופעלה תקנה 15בשני מקרים קודמים בעקבות פגיעות מ- 1972ומ- 1982בטענה כי אינו יכול לחזור לעבודתו". .5ה"רשות" לפי תקנה 18לתקנות (שתיקרא להלן: "ועדת הרשות"), הביעה את דעתה, ביום 2/12/94, כי אין הצדקה להעלות את דרגת נכותו של המערער על פי תקנה .15נימוקה של ועדת הרשות להמלצתה היה בכך שהנכות שנקבעה אינה מונעת מהמערער לחזור לעבודתו ואין השפעה של גיל או מין. .6המערער השיג על החלטת ועדת הרשות במסמך (שכונה על ידי ב"כ המערער בשם "ערר"), בו טען ב"כ המערער טענות בדבר אופי עבודתו טרם התאונה, מקצועו, גילו וכושרו לשוב לעבודתו. .7חוות דעתה של ועדת הרשות ואף השגות ב"כ המערער הובאו בפני הועדה, אשר דנה בעניינו של המערער ביום 18/1/95והחליטה כאמור להלן: "הועדה עיינה בחוו"ד של ועדת הרשות לענין תקנה 15מיום 2/12/94ומאמצת את המלצתה שאין מקום להפעלת תקנה 15היות והתובע מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת. הועדה עינה במכתבו של עו"ד דקואר מיום 22.12.94אך כאמור מבחינת התאונה הנדונה והממצאים הועדה בדעה שהנפגע מסוגל לעבודתו." .8ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה מיום .18/1/95 .9תמצית טיעוני ב"כ המערער א. הועדה התעלמה מהעובדה שהמערער טרם חזר לעבודתו ומכך ששרות התעסוקה קבע שהמערער בלתי ניתן להשמה. ב. למרות הפגיעות הקודמות, המערער עבד עד לפגיעה אשר בגינה נקבעה נכותו. ג. בהעדר סיבה אובייקטיווית המונעת מהמערער לחזור לעבודתו, יש לראות את אי-חזרתו לעבודה כנובעת מהנכות שנקבעה. ד. הועדה לא קבעה אם המערער מסוגל לעבודה מלאה או חלקית והיכולת לחזור לעבודה אין בה כדי לשלול את הפעלת תקנה .15 .10תמצית טיעוני ב"כ המשיב א. ועדת הרשות התייחסה לגילו, למינו ולמקצועו של המערער. ב. ועדת הרשות קבעה שהנכות שנקבעה למערער אינה מונעת ממנו לחזור לעבודתו. לפיכך, אי-חזרתו של המערער לעבודה אינה קשורה לתאונה. ג. הועדה אימצה את דו"ח ועדת הרשות. ד. הועדה הינה המוסמכת לקבוע את יכולתו של המערער לשוב לעבודתו חרף נכותו. ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטתה. .11תקנה 15לתקנות מאפשרת סטייה מאחוזי הנכות הנקבעים על פי תקנה 11לתקנות, בהתאם ל- 3פרמטרים: גיל, מין ומקצוע. פסק הדין מיום 15/3/94(בתיק נג/262-01), כאמור לעיל, חייב את הועדה להתייחס לתקנה 15על חלופותיה. מכאן, שלשם ביצועו של פסק הדין, היה על הועדה להתייחס לגילו, למינו ולמקצועו של המערער. .12עיון בהחלטת הועדה מיום 18/1/95, מעלה כי הועדה לא התייחסה אף לא לאחד מהקריטריונים האמורים בתקנה 15, לא לגיל, לא למין ולא למקצוע. אמנם, הועדה ציינה כי היא מאמצת את חוות דעתה של ועדת הרשות, אלא שהסיבה שנרשמה לאימוץ זה הינה יכולתו של המערער לשוב לעבודה. מתוכן החלטתה של הועדה מיום 18/1/95, עולה בבירור כי היא סברה שאם המערער מסוגל לשוב לעבודתו - אין מקום להפעיל את תקנה 15, הועדה לא מצאה צורך להתייחס לגילו, למינו ולמקצועו של המערער ולא הסבירה מדוע לדעתה אין צורך להתייחס לכך. לפיכך, ניתן כבר כעת לקבוע כי הועדה לא קיימה את פסק הדין מיום 15/3/94, בכך שלא התייחסה לחלופות השונות שבתקנה 15ולא נימקה זאת. .13באשר לתקנה 15עצמה. תקנה 15(א) לתקנות מתייחסת ל- 3עניינים העשויים להשפיע על סטיה מדרגת הנכות שבמבחנים: גיל, מין ומקצוע. הוראת תקנה 15נועדה, בין השאר, לאזן בין הקביעה הסטנדרטית של דרגות הנכות שבמבחנים לבין השפעתן השונה של הנכויות על נפגעים בגילים שונים וממין שונה בעלי מקצועות שונים. הועדה היתה חייבת לשקול את השפעת הגיל והמין של המערער על קביעת דרגת נכותו, אך לא עשתה כן או לפחות - לא נתנה לכך ביטוי בפרוטוקול ובכך טעתה. גם אם סברה הועדה (כדעת ועדת הרשות) שלגיל ולמין אין השפעה, היה עליה לציין זאת, ובעיקר - לנמק מדוע אין השפעה. לענין מקצועו של המערער - ייתכן, שלאור האמור בתקנת משנה (ב) לתקנה 15, סברה הועדה כי אין היא צריכה לשקול את ענין המקצוע, מאחר שהמערער מסוגל, לדעת הועדה, לשוב לעבודתו, אך אם כך סברה הועדה, נראה לי שגם בכך טעתה. דעתי היא כי יש לקרוא את תקנת משנה (ב) יחד עם תקנות משנה (א) ו- (ג) בתקנה 15לתקנות וליתן נפקות לשוני הניסוחי. תקנת משנה (א) - נוקטת לשון "רשאית" לגבי האפשרות של הועדה לסטות מדרגת הנכות בגין הגיל, המין והמקצוע של הנפגע. תקנת משנה (ב) - מורה לועדה מתי להתחשב במקצועו של הנפגע (כאשר לדעת הועדה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולזמן בלתי מוגבל בהכנסותיו). תקנת משנה (ג) - מורה לועדה מתי שלא להתחשב בגיל, במין ובכושר לעבודה. אין לאמר שהפירוש של תקנה 15(ב) הוא שהועדה תהא מנועה מלהתחשב במקצוע כאשר לא התקיימו תנאי התקנה. כשרצה מתקין התקנות להורות לועדה באילו מקרים אין היא אמורה להתחשב בגיל, במין ובכושר העבודה, ידע לקבוע זאת במפורש (כמו בתקנת משנה (ג)). לפיכך, אם מחוקק המשנה לא נקט ניסוח דומה בתקנת משנה (ב) לענין מקצועו של הנפגע, אין מקום לומר שהמחוקק החליט למנוע מן הועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לא חל האמור בתקנת משנה (ב). הפירוש הנכון של תקנה 15(א)-(ג) הוא לדעתי כך: הכלל נקבע בתקנת משנה (א) המתירה לועדה לסטות מן המבחנים. תקנת משנה (ב) מצמצמת את שיקול דעתה של הועדה ומחייבת אותה להתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר מתקיימים התנאים האמורים בתקנת משנה זו ואילו תקנת משנה (ג) מונעת מן הועדה להתחשב בחלק מהקריטריונים, אם הובאו כבר בחשבון. אמנם כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נפסק שאת הביטוי "רשאית" שבתקנה 15(א) יש לפרש כאילו נאמר ש"חייבת" הועדה לשקול את הפעלתה של תקנה 15(דב"ע לא/25- 0כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 326), אלא שבהטלת החובה על הועדה, מכח ההלכה הפסוקה, אין כדי לשנות את פרשנותה של תקנה 15(ב), כמוסבר לעיל. לפיכך, גם אם לדעת הועדה (וועדת הרשות) מסוגל היה המערער לשוב לעבודתו, אין בכך כדי למנוע ממנה להתחשב במקצועו לצורך שיקול הדעת על פי תקנה 15, ולמעשה, לאור הפרשנות שניתנה לתקנה 15(א) חייבת היתה הועדה לשקול האם יש למקצועו של המערער משקל לגבי סטיה מהנכות שנקבעה במבחנים. .14לפיכך, אף אם לדעת הועדה לא היה בנכות כדי למנוע מן המערער לשוב לעבודתו, היה על הועדה להתחשב במקצועו של המערער ואף בגילו ובמינו כדי להחליט האם מן הראוי להפעיל את תקנה .15 .15יתרה מכך, השוואת החלטת הועדה מיום 18/1/95עם החלטתה מיום 27/6/94, מעלה תמיהה נוספת. כמצוטט לעיל, הועדה ביקשה את המלצת ועדת הרשות לאור הפעלת תקנה 15בשני מקרים קודמים אצל המערער. למרות בקשתה המפורשת של הועדה, הרי שועדת הרשות לא התייחסה לכך כלל בהמלצתה מיום 2/12/94ולא הזכירה את המקרים הקודמים של הפעלת תקנה .15הועדה זכאית כמובן לחזור בה ולסבור כי כבר אין היא נזקקת להמלצת ועדת הרשות בענין הפעלת תקנה 15בשני המקרים הקודמים, אך אם עשתה כן, היה עליה לציין זאת במפורש בהחלטתה. הועדה לא ציינה בהחלטתה שהיא חוזרת בה מהנימוקים לצורך בהמלצה ומאידך הסתפקה בהמלצה שאינה עונה על אותם נימוקים. גם בשל כך היה מוצדק להשיב את הענין לועדה. .16לאור כל האמור לעיל אני מורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, לשם הפעלת שיקול דעת מלא ומנומק בענין הפעלת תקנה .15 הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה ולהציג לה מסמכים המעידים על מקצועו, סוג עבודתו והיקף משרתו טרם התאונה מיום 14/1/91וכן בענין השפעת גילו ומינו של המערער על הצורך בסטייה מהמבחנים שנקבעו לפי תקנה 11לתקנות. הועדה תשקול שוב האם לבקש המלצה של ועדת הרשות בעניינים האמורים בהחלטת הועדה מיום .27/6/94 הועדה תפרט בהחלטתה את נימוקיה בכל הקשור להפעלת תקנה 15ולהמלצת ועדת הרשות. .17אני מחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות ערעור זה ושכ"ט עו"ד בגינו בסך -.200, 1ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/7/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/5/96ועד התשלום בפועל. .18כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.תאונת עבודה