בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה שכותרתו "פומביות הדיון", נקבע העיקרון לפיו "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק." על מעמדו הרם של העיקרון עמד הנשיא ברק בעניין פלונית נ' בית הדין למשמעת בציינו כי: "פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. היא בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי ....אין דיוני סתר; הכול גלוי לעין השמש. עיקרון זה קשור בזכות הגישה לבית-המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות ... בעזרתו... 'נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת...'" בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529, 534, וההפניות שם (להלן: בג"ץ בית הדין למשמעת). על תכליתו של עקרון פומביות הדיון וחשיבותו החוקתית, לרבות מן ההיבט של מימוש זכות היסוד לחופש ביטוי, עמדה בשעתו סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק בהדגישה את תפקידו "ליצור אמון הציבור בתקינותו של ההליך המשפטי. יש בו משום מימוש זכות היסוד לחופש הביטוי שאחד מהיבטיה הוא זכות הציבור לדעת" (דב"ע נו/3-293 פלונית - חברה אלמונית בע"מ ואח', פד"ע לא, 209, 217 (1997), להלן: פרשת פלונית; ראו גם ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, בעמ' 340-341; ע"ע 120/07 אומ"ץ- אזרחים למען מנהל תקין חברתי ומשפטי - אלמונית, מיום 29.10.2007, בפסקה 15 וההפניות שם, להלן: פרשת אומ"ץ). עקרון פומביות הדיון בא לידי ביטוי גם בהוראת סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בו נקבע כי "בית משפט ידון בפומבי". בהתאמה לכך, ועל פי הוראת סעיף 70 לחוק בתי המשפט, "אין לפרסם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". עיקרון פומביות הדיון מורה כי הליכים משפטיים יתנהלו בפומבי ובדלתיים פתוחות בפני הציבור הרחב. בהתאמה, הוא "מכיל בחובו את התרת הפרסום של הליכי בית-משפט, ומשנפתחו הדלתיים - מותר הפרסום" (פרשת אומ"ץ בפסקה 16; רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 97, 112 (2004); בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, מיום 6.2.2007, בפסקה 6). אלא שהעיקרון בדבר פומביות הדיון אינו עיקרון מוחלט, וכמו מרבית העקרונות עליהם בנוי המשטר הדמוקרטי "עליו לסגת לעתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. אחד מאותם זכויות ואינטרסים הוא הפרטיות. אף זכות זו הינה בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי" (בג"ץ בית הדין למשמעת, שם). ואומנם, עקרון פומביות הדיון ייסוג בתנאים מסוימים מפני הזכות לפרטיות, מכוח הוראות החוק. כך, על פי הוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט להורות על איסור פרסום לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות. ובלשון הסעיף: "(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם." (על ההסדר המיוחד לעניין פרסום הליכים המנוהלים לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ראו גם בהוראת סעיף 27 לחוק הגנת הפרטיות, וכן בפסק הדין מן הזמן האחרון בעניין רע"א 3788/06 שלמה יפת נ' ידיעות אחרונות מיום 19.1.2012, להלן: עניין יפת). נסיגתו של עיקרון פומביות הדיון מפני ההגנה על הפרטיות בקשר להליכים המתנהלים לפי החוק למניעת הטרדה מינית בא לידי ביטוי בהוראות דין מיוחדות. כך, במסגרת הוראת סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, לפיו יורה בית המשפט על סגירת הדלתיים אם ראה בכך צורך: "(5) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998". הסדר ספציפי לעניין סגירת הדלתיים ואיסור הפרסום בהליכים המתנהלים על פי החוק למניעת הטרדה מינית, נמצא בהוראות החוק גופו. בסעיף 10 לחוק, בו נקבעה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בהליך אזרחי שעניינו הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, מוחלות, מכוח הוראת ס"ק (ג), הוראות מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות או חוק השוויון). בין הוראותיו של חוק שוויון ההזדמנויות נמצא את הוראת סעיף 10א לחוק השוויון שכותרתו "דיון בדלתיים סגורות". וזו לשון הוראת הסעיף: "10א.(א) בהליך לפי חוק זה בשל פגיעה שמקורה אחד הענינים המנויים בסעיף 7(א), או בשל הפליה מחמת נטיה מינית כאמור בסעיף 2(א), רשאי בית הדין לעבודה לדון בדלתיים סגורות; ביקש תובע או מתלונן לדון בדלתיים סגורות, ייעתר בית הדין לבקשה, זולת אם החליט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהמשך נקבע כי: "(ג) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית הדין לעבודה". הנה כי כן, במקרים בהם ביקש תובע או מתלונן לדון בתביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית בדלתיים סגורות, ייעתר בית הדין לבקשה, זולת אם החליט אחרת מטעמים שיירשמו. בקשר לכך כבר נקבע בפסיקה כי "הכלל במשפט בנושא הטרדה מינית יהיה דיון בדלתיים סגורות, תוך הענקת שיקול דעת לבית-הדין באיזה מקרים ומתי לפתוח את הדלתות" (פרשת פלונית בעמ' 230 וכן בפרשת אומ"ץ בפסקה 17). כמו כן, על פי הוראת סעיף 10א(ג), ובהתאמה להוראת סעיף 70 לחוק בתי המשפט, הפרסום על דיונים שהתנהלו בדלתיים סגורות אסור, אלא אם ניתן לכך היתר על ידי בית הדין.פומביות הדיוןדיוןהטרדההטרדה מינית