פידיון ביגוד בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פידיון ביגוד בעבודה: .1לפני תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963(להלן - החוק), וכן תביעה לפדיון ביגוד ולפיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל. .2הנתבע הינו מנהל חברה לייצור והרכבת עבודות אלומיניום. התובע עבד אצל הנתבע מחודש 3/94ועד סוף אוגוסט 95'. .3לטענת התובע, הועבר מתפקיד של פועל ייצור הנמצא ליד מכונה, לתפקיד של מבצע הרכבות, ובכך הורעו תנאי עבודתו. התובע התריע על כך בפני מעבידו, וכאשר המעביד לא נעתר לבקשותיו לחזור ולהיות פועל ייצור - התפטר מעבודתו. .4כן טוען התובע כי לא קיבל ביגוד במהלך עבודתו אצל הנתבע, ואף לא הופרש עבורו לקופת גמל כמתחייב מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. .5הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התובע נתקבל כעובד לכל תפקיד שיידרש. לפיכך - העברת התובע לתפקיד של מרכיב לא הרעה את תנאי עבודתו. כן טוען הנתבע כי לתובע אין זכות לפדיון ביגוד. באשר לקופת הגמל - טען הנתבע כי "מבטחים" סירבה לבטח את התובע בדיעבד וכי הוא מוכן לשלם פיצוי בגין אי ההפרשה ל"מבטחים". לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1התובע טען כי נתקבל לעבודה אצל הנתבע באמצעות מודעה בעיתון אשר לפיה נדרש למפעל "עובד ייצור בלבד". לאחר שעבד זמן מה כפועל ייצור ליד מכונה, העביר אותו הנתבע לתפקיד של מרכיב. לטענת התובע, כרוך התפקיד של המרכיב בסיכונים הנגרמים עקב טיפוס לקומות גבוהות. כמו כן דורש התפקיד עבודה פיזית, אשר לא בוצעה על ידי התובע כאשר היה פועל ייצור. .2אני מעדיפה את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע. לא סביר בעיני כי התובע התקבל לעבודה כ"פועל ייצור בלבד". כעדות הנתבע, אשר לא נסתרה על ידי התובע, היה התובע בתחילת עבודתו חסר כל הכשרה מקצועית. על רקע זה סביר להניח כי התובע נתקבל לכל עבודה שתידרש במפעל. הנתבע אף העיד כי נאלץ להכשיר את התובע לעבודת פועל ייצור, וכאשר חזר לעבודה פועל ותיק ומיומן - העדיף לשבצו כפועל ייצור והעביר את התובע לתפקיד של מרכיב. .3זאת ועוד - התובע טען כי נשלח להרכיב בקומות גבוהות תוך סיכון חייו. הנתבע טען כי מרבית ההרכבות אם לא כולן, בוצעו בוילות שהן חד קומתיות. התובע לא ידע לציין שם של מקום כלשהו אשר בו ביצע הרכבה בקומות גבוהות. .4הנתבע טען ובצדק, כי עבודת התובע כפועל ייצור על יד משור חשמלי מסוכנת יותר מעבודת ההרכבה. כבר נפסק רבות כי למעביד זכות מלאה לשבץ את העובד בתפקיד לפי הצורך, והעברת עובד לתפקיד אחר אינה כשלעצמה בגדר הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. .5מתי תיחשב הרעה כמוחשית? "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר (ע"א 118/57 לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרד בע"מ פ"ד יב 1614) שאם לא תאמר כן, 'יכול היה המעביד בקלות לשים לאל את זכותו של עובד לפיצויי פיטורים, במקום לפטרו ישירות וגלויות יכול היה המעביד להצר את צעדיו של העובד, להציק לו בעבודה, להרע את תנאי ולהביא למצב שבלית ברירה יהי אנוס לעזוב את העבודה ובאופן כזה להשתחרר מחובת תשלום פיצויים" (ע"א 400/62 טחנת קמח עין חי בע"מ נ' נתן רובינשטיין פ"ד יז 360). .6זאת ועוד - כבר נפסק כי "כשמדובר ב'נסיבות' שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף (דב"ע לה/15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס (לא פורסם); דב"ע לד/38-3 יוסף אסרף נ' תל מונד (לא פורסם); דב"ע מח/60-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל פד"ע כ' 421; דב"ע תש"ן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ פד"ע כא' 238; ע"א 65/74 ר.מ. אטיאס נ' עירית חיפה פ"ד יט' (2) 289)". .7מכלול תנאי העבודה הם המעצבים את מעמדו של העובד במקום, ועקירת תנאי חשוב על ידי המעביד, ללא סיבה וללא הצדקה, עשויה להצדיק את הקביעה כי נפגע מעמדו של העובד באופן מוחשי. סיכוי סביר לעלות בדרגה, כשהעובד עומד בתנאים הדרושים לכך, הוא ודאי תנאי עבודה חשוב, שלילת הסיכוי הזה מהעובד בשרירות לב היא פגיעה רצינית בו. יש בה משום שינוי לרעה במעמדו בהשוואה עם העובדים האחרים הזוכים לעליה בדרגה מפקידה לפקידה לפי התקדמותם והישגיהם בעבודה. לא הרי מעמדו של עובד בעל סיכויים רגילים וסבירים לעלות בדרגה כהרי מעמדו של עובד מוקפא בדרגתו וחסר סיכוי עליה, כאשר התפקיד הוא כזה שבאופן רגיל זוכה העובד לעליה בדרגה עם התקדמות עלית רמתו המקצועית (ע"א 525/64 עירית פתח תקוה נ' א. פרידמן פ"ד יט' (1) 566; תב"ע לג/95-3 עמנואל יגול נ' אורט פד"ע ה' פ"ב). .8אין עובד חייב לעבוד בתנאים הירודים מאלה הקבועים בחוזה העבודה, לרבות תנאים שנקבעו מכח צו הרחבה שניתן ע"י שר העבודה והרווחה (דב"ע לב/39-3 ישעיהו גני נ' שבתאי גני פד"ע ד' 216; דב"ע לח/4-3 מערכות מידע מ.ב.ד. בע"מ נ' אהרן אבידן פד"ע י' 309). כן אין לדרוש מעובד שיעבוד מידי יום 9.5שעות ביום, שעה שלא ניתן להעסקה היתר מאת שר העבודה והרווחה. (תב"ע ל/144-3 אלברט קדוש נ' רפאל לוי פד"ע ב' סא). .9על פי כל העדויות וחומר הראיות שבפני, לא מצאתי כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. שכרו של התובע לא הורע, ועבודתו כמרכיב לא היתה כרוכה בסיכונים מיוחדים כפי טענתו. כאמור לעיל - היתה למעביד הזכות להעביר את העובד מתפקיד לתפקיד. התביעה לפיצויי פיטורין - נדחית. .10באשר לתביעה לפדיון ביגוד - לא הובאה בפני כל הוראה מכח הסכם קיבוצי כלשהו או צו הרחבה לפיה ניתן לתבוע פדיון ביגוד לאחר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. לפיכך - נדחית התביעה לפדיון ביגוד. .11באשר לפיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל - כבר נפסק כי "כאשר עלתה בבית דין זה השאלה אם תשלום בעד עובד לקופת גמל יכול להשתלם לעובד עצמו, נפסק כי 'ברור, מעצם מהותו של התשלום לקופת גמל כי לידי קופת הגמל יש לשלמו ולא לידי העובד על מנת שיעשה בו כרצונו' (דב"ע לב/15-3 [3], בע' 472; ראה גם דב"ע לד/13-2 [4]. בע' 23), וכן כי 'העובד אינו חסר אונים נגד מעבידו המזניח את חובותיו כלפי קרן גמלאות', והוא רשאי לתבוע את המשיבה להעביר בכל חודש את הניכויים לקופת הגמל (דב"ע לט/46-3 [5], בע' 112; ראה גם דב"ע מב/132-3 [6] בע' 269)". .12בדב"ע לד/40-3 [7] אולמי פאר בע"מ נ' אזרזר פד"ע ה' 401, נתבררה סוגיה דומה, ובית הדין פסק כי 'משהפרה המעבידה את חוזה העבודה על ידי אי ביצוע תשלומים ל'מבטחים', כמוטל עליה על פי ההסכם הקיבוצי החל לפי צו ההרחבה, קמה למנוחה זכות תביעה. הברירה היתה לתבוע ביצוע בעין על ידי אכיפת התשלומים ל'מבטחים', או לתבוע פיצויים על הפרת החוזה. מובן כי אילו תבעה בחייה פיצויים דווקא, לא היה קל להעריך את דמי הנזק (שכן תשלומים על ידי 'מבטחים' היו באים לפרעון למוטבים בעתיד בלתי ידוע) משנפטרה המנוחה תובע האלמן כחליפה, והקושי האמור שבהערכת דמי הנזק אינו מתעורר כלל ועיקר (שם [7], בעמ' 411). הלכה זו של פסיקת פיצויים בשל הפרת חוזה כשמעביד לא ביטח את העובד בקופת גמל, יושמה מאז בבית דין זה, (ראה דב"ע לה/16-3 [8], בעמ' 12), אך לא נפסק כי יש לשלם גמלה מהוונת אלא את הסכום המוכח, שהיה על המעביד לשלם לקופת הגמל (דב"ע לז/109-3 [5] הנ"ל)". ראה - דיון שן/66- 3שקריאת נאצר נ' צבי רחמים פד"ע כב' עמ' 13, .15 .13הנתבע הודה בעדותו כי כיום לא ניתן לבטח את התובע ב"מבטחים". התובע הוכיח את סכום הנזק שנקב בו באמצעות תלושי המשכורת שהגיש, והנתבע לא סתר סכום זה בכתב הגנתו או בעדותו. לפיכך - אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 285.36, 3ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה לקופת הגמל, וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה יתווספו לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. .14מאחר שמרבית התביעות נדחו - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין.ביגוד עבודה