קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי אחיות 3 שנים לפני יציאה לפנסיה: במשך כ- 22שנים עבדה התובעת כאחות מוסמכת באחד מבתי החולים שבבעלות הנתבעת, עד שהחליטה הנתבעת לפטרה ולהביא בכך ליציאתה לגימלאות כשלוש שנים קודם הגיעה לגיל .65 התובעת גורסת כי פיטוריה היו שלא כדין, ונעשו שלא בתום לב, עובדה המזכה אותה בפיצוי כספי שהוא נשוא ההתדיינות הנוכחית שבין הצדדים. אין חולק כי התובעת חפצה לנצל את זכותה ולהמשיך בעבודתה עד שימלאו לה 65שנים, כאשר הנתבעת מצידה מנסה כבר בתחילת שנת 1992"לדבר על ליבה" של התובעת, על מנת שתפרוש לגימלאות באותה השנה (עמ' 15, שורה 5). לטענת הנתבעת תיפקודה הלקוי של התובעת בעבודתה, חייב את הוצאתה לפנסיה מוקדמת. משנכשלה הנתבעת במאמציה להביא את התובעת לכדי פרישה מוקדמת מרצון, זומנה התובעת לבירור לפני "ועדת בירור" שהורכבה מנציגי ההנהלה ונציגי העובדים. הבירור נקבע ליום 13.4.92, כאשר הודעה על כך נמסרה לתובעת ימים ספורים בלבד לפני המועד המתוכנן לקיומו (נ/4). באותו היום שהתה התובעת בחופשה שנתית (עמ' 10, שורה 12), והברור נדחה ליום .4.5.92בבקשה כתובה (נ/5) עתרה התובעת לדחות גם את המועד החדש, ובקשתה לא זכתה לשום התייחסות מצד הנהלת ביה"ח. עד ההגנה מר משה ברמר מנהל כ"א של בית החולים, הודה בביה"ד כי התובעת אכן הגישה בקשה כתובה לדחיית מועד הבירור של 4.5.92, והוא לא מצא להשיב לה דבר. מפי העד נשמעו הדברים כך: "...אולי כן השאירה פתק כזה בבקשה לדחות את הבירור. אני לא דחיתי את הבירור, מפני שזה היה כבר פעם שנייה שהיא לא הופיעה. היא זרקה את הפתק בתיבת הדואר שלי..." (עמ' 15, שורה 27). הנתבעת לא התייחסה אפוא לבקשת דחיית הבירור שהוגשה ע"י התובעת, וה"בירור" נערך ביום 4.5.92ללא נוכחות התובעת שלא מצאה להגיע אליו. במהלך ישיבת ה"בירור" לא נוהל פרוטוקול (עמ' 16, שורה 8), ולמעשה מדובר היה בהתכנסות של נציגי ההנהלה והעובדים, ובה החליטו הנוכחים על פיטורי התובעת ללא דין ודברים כלשהוא, ולאחר שנוכחו לדעת כי התובעת לא התייצבה לטעון טענותיה. העד מטעם הנתבעת מר ברמר הודה כי לא נערך דיון בין המשתתפים, אלא: "..היינו צריכים להגיע להחלטה בזמן הבירור והיא לא הופיעה, ואז החלטנו לפטר אותה" (עמ' 16, שורה 6). התובעת פוטרה אפוא לפי המכתב נ/6; ולאחר שבוטל צו זמני שעיכב את הפיטורים, היא חדלה בפועל לעבוד אצל הנתבעת ביום .1.6.93 אין צורך לחזור ולהדגיש כי חובתו של מעביד המבקש להפעיל את סמכות פיטורים, לעשות כן בתום לב (דב"ע מט/123- 3פנקס נ' ישקר בע"מ, פד"ע כא 343). הדבר נכון גם כאשר נציגות העובדים מסכימה לפיטורים. יש להקפיד כי יתקיימו כללי הצדק הטבעי בהליכים שקדמו לפיטורים, וכי תינתן לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע טענותיו קודם לפיטוריו (דב"ע נא/112- 3עיריית קרית גת נ' משה גוזלן, פס"ד מיום 14.7.91). התובעת שהועסקה ע"י הנתבעת עשרות שנים, זכאית היתה כי עניין כה מהותי כמו הפסקת עבודתה, ידון לאחר שמיעת טענותיה, והיא גם זכאית היתה לקבל זמן סביר להכנתם. זכות השימוע טרם הפיטורים אינו יכול להיות מן השפה אל החוץ (דב"ע נא/73- 3מד"י נ' לוין, פס"ד מיום 27.6.91). החפזון בו נהגה הנתבעת בהליך פיטורי התובעת יצר אצלנו את הרושם כי הנתבעת כלל לא ביקשה ליתן הזדמנות הוגנת לתובעת להתגונן בפני האשמות שהוטחו בה. על קיומו של הדיון הראשון של ועדת הבירור נמסרה הודעה לתובעת 5ימים בלבד טרם המועד המתוכנן לקיומו, בשעה שהיא בכלל היתה בחופשה שנתית. על בקשתה לדחיית הדיון של 4.5.92שהוגשה לנתבעת בכתב, לא טרחה זו האחרונה להגיב. גם כשהתכנסה "ועדת הבירור" לדון בעניין, היא לא מצאה לערוך פרוטוקול של דברי הנוכחים בה, והחליטה על פיטורי התובעת ללא דין ודברים. עובדה המחזקת אצלנו את התחושה כי הנתבעת גמרה בדעתה לפטר את התובעת עוד קודם להתכנסות ועדת הבירור, על סמך הערכתו הבוטה והנחרצת של מר ברמר עליה חזר בביה"ד ולפיה: "... התובעת היתה אוכלת חינם, היתה חגב על גב המערכת..." (עמ' 15, שורה 22). פיטורים אינם דבר של מה בכך, בודאי לא פיטורי עובדת בעלת ותק של עשרות שנים. לאחרונה מצינו בפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה רגישות מיוחדת לפגיעה בזכות היסוד לעבוד: "...הזכות לעבוד היא זכות אדם יסודית. זוהי הזכות להתקיים בכבוד אנושי המגלמת בחובה את הזכות לתעסוקה ולתנאי עבודה הוגנים. זוהי זכות חברתית המופיעה בחוקות רבות ובאמנות בינלאומיות רבות..." (דב"ע נה/264- 3חסן רייסי נ' מורך אופיר בע"מ, סע' 14ה' לפס"ד מיום 9.1.96). אין ספק כי גם התובעת בהתנהגותה, תרמה לכך שביום 4.5.92החליטה הנתבעת על פיטוריה. התובעת לא קיבלה תשובה על בקשת דחיית מועד הבירור, והיתה לפיכך צריכה להתכבד ולהתייצב במועד הדיון, ולעשות הכל על מנת להשמיע את דבריה ולו בחלקם. יחד עם זאת, העובדה כי התובעת תרמה בהתנהגותה לתוצאה הקשה, לא פטרה את הנתבעת מלקיים דיון ע"פ החומר שהונח לפניה, ולהוציא את טעמי החלטתה. ביהמ"ש העליון וביה"ד הארצי לעבודה גם יחד, הדגישו וחזרו והדגישו את "חובת השמיעה" ו"חובת הדיון" ע"פ חומר שמונח לפי הגוף המכריע, קודם לפיטורים (לאחרונה: בג"ץ 93/646ברכה נ' שר התקשורת ואח' פ"ד מח' 3, 665; דב"ע נו/3- 3ידידיה שגב נ' מד"י, סע' 36- 35לפס"ד מיום 29.9.95). בנסיבות המקרה דנן, שבו התובעת עתרה לדחיית מועד הבירור ולא קיבלה תשובה לבקשתה, כמו גם היעדר דיון אמיתי בעניינה (שאם היה קיים כזה ודאי היה משתקף מפרוטוקול שלו), לא תחול לדעתנו ההלכה לפיה אין לתובע להלין אלא על עצמו משנמנע מלהתייצב לישיבה אליה הוזמן לשטוח טענותיו (דב"ע מט/165- 3חיים סחרוביץ - מד"י, פד"ע יח' עמ' 337, 343; דב"ע נג/244- 3חיים איציקוביץ - בזק בע"מ, סע' 10לפס"ד מיום 6.6.94). מדובר בפיטורים שיש בהם פגם, המגיע כדי חוסר תום לב. אולם, בעת שאנו נדרשים לאמוד את הפיצוי הכספי המגיע לתובעת שפוטרה בהליך הנגוע בחוסר תום לב, עלינו לקחת בחשבון את מחדליה של התובעת, שבמעשיה (היינו, אי הופעתה לבירור) תרמה במידה רבה לכשלונה של הנתבעת במעשה הפיטורים עצמו. אין מקום לפסוק לתובעת את מלוא נזקה בגין פיטוריה, מה גם שיתכן כי התובעת היתה מפוטרת זמן קצר לאחר מכן תוך ניהול הליך תקין והוגן. הנכון לדעתנו הוא לקבוע את הפיצוי על בסיס של אומדן בלבד, המביא בחשבון את התנהגות הנתבעת מצד אחד ואת מחדלי התובעת וכל שאר נסיבות העניין מצד שני (השווה: דב"ע נד/243- 3פוקס - אליסנט בע"מ, סע' 3ט' לפס"ד מיום 30.12.94). לאחרונה סיכם ביה"ד הארצי את ההלכה הפסוקה, וקבע: "...בנושא הפסקת עבודה של עובד, ההלכה היא כי על המעביד לנהוג בתום לב... תוצאה של הפרה זו היא פיצויים לצד השני. את שיעור הפיצויים יש לפסוק לפי התנהגות הצדדים ומכלול נסיבות העניין" (דב"ע נה/91- 3ב.ג. פולמרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זהבה שטול ואח’, סע' 20- 19לפס"ד מיום 15.5.95). לו היו נמשכים יחסי העבודה בין הצדדים, היתה זוכה התובעת (במעמדה אז) לקבל משכורת חודשית קבועה של -.118, 4ש"ח נכון לחודש דצמבר .1994עדותו של עד הנתבעת מר ברמר, שהצהיר כי זו המשכורת הרעיונית (ללא תוספות התלויות בעבודה בפועל כמו: משמרות וכונניות), לא נסתרה (עמ' 16, שורה 23). פיצוי בגובה של -.000, 25ש"ח נכון ליום 1.1.95, מהווה כ- 6משכורות חודשיות של אחות במעמדה של התובעת. זהו הפיצוי הכספי הסביר לעניין הנדון, בשים לב לנסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל. התביעה מתקבלת אפוא בכך שהנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי (בגין הפגם שבהליך הפיטורים) בסך של -.000, 25ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.95ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת גם תשא בהוצאות ההליך השיפוטי, ותשלם לתובעת סך של -.500, 3ש"ח בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30יום.אחיותפנסיהפיטורים