בקשה לעכב פיטורי אישה בהריון

החלטה בפני בית הדין בקשת המבקשת ליתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע החלטת הנתבעת 1 מיום 21.12.16 ועיכוב כניסתם של פיטורי המבקשת לתוקף, עד למתן החלטה אחרת על ידי בית הדין הנכבד ו/או הכרעה סופית בתביעה. יודגש כי ההליך בפנינו הינו הליך זמני וכל הנאמר בו הינו לכאורה בלבד, על סמך מה שהובא בפנינו בהליך זמני זה. העובדות המשיבה 2 הנה בעלים של בית קפה (להלן: "בית הקפה" או "העסק") בירושלים. המבקשת עובדת אצל המשיבה 2 מיום 1.2.05 בתפקיד שפית. ביום 1.3.16 יצאה המבקשת לחופשת לידה, ממנה שבה לעבודה ביום 11.9.16. בחודש אוגוסט 2016 התקיימה פגישה בין המבקשת למשיבה 2 בעניין שובה של המבקשת לעבודה לאחר חופשת הלידה. ביום 6.10.16 הודיעה המבקשת למשיבה 2 כי היא בהריון. בתאריך 27.11.16 הגישה המשיבה 2 בקשה לקבלת היתר לפיטורי המבקשת, מאת המשיבה 1. ביום 21.12.16 ניתנה החלטת המשיבה 1 לפיה לאחר עיון החליטה המשיבה 1 להתיר את פיטורי המבקשת החל מערב צאתה לחופשת הלידה. המבקשת עתידה לצאת לחופשת לידה ביום 7.4.17. מיום 5.3.17 נמצאת המבקשת בחופשת מחלה עד ליום 3.4.17. ביום 2.4.17 ילדה המבקשת במזל טוב! טיעוני המבקשת: המבקשת טענה כי פוטרה בשל היותה אם ובעקבות הודעתה על כך שהיא בהריון, וזאת בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ביחס למשיבה 1 טענה המבקשת כי ההחלטה להתיר את פיטוריה שגויה, בלתי סבירה נוכח החומר שהונח בפניה. לטענת המבקשת, הנתבעת 1 התעלמה משתי ראיות מרכזיות והן הקלטת המשיבה 2 בעת שהמבקשת הודיעה לה על ההיריון וסמיכות הזמנים שבין ההודעה על ההריון לבין פניית המשיבה 2 לעו"ד לצורך הגשת בקשה להיתר לפטר את המבקשת. המבקשת טענה כי המשיבה 1 הזכירה בהחלטתה את הקלטת השיחה, אולם לא התייחסה כלל לתוכנה, הגם שמהשיחה עולה כי המשיבה 2 אמרה שמדובר ב"קטסטרופה" ושהמבקשת "לא יכולה לעשות את זה שוב". ביחס לסמיכות הזמנים שבין הודעת המבקשת על הריונה, ביום ה' 9.10.16 לבין הפניה לעו"ד על מנת להגיש בקשה להתיר את פיטוריה ביום א', 9.10.16 הפנתה המבקשת לע"ע 26535-09-14 שדמית הר זהב נ' ר.א.ש. (אלקטרואופוטיקה) בע"מ וטענה כי סמיכות הזמנים שבין ההודעה על ההיריון לבין הודעת הפיטורים מהווה ראיה לכאורה לקשר שבין ההיריון לפיטורים. בפועל המשיבה 2 הגישה את הבקשה כ-6 שבועות לאחר החתימה על הבקשה, ולטענת המבקשת העיכוב בהגשת הבקשה נבע מרצונה של המשיבה 2 "לבנות תיק" ולהציג כביכול תמונה אובייקטיבית שתצדיק את פיטורי המבקשת. עוד טענה המבקשת כי מעיון בחקירות המבקשת והמשיבה 2 אצל הממונה עולה כי המבקשת הייתה מוכנה לשקול הפחתה בשכרה על מנת להמשיך לעבוד אצל המשיבה 2, אך המשיבה 2 לא הציעה למבקשת הצעה ממשית, אלא פנתה לממונה והציעה שהמבקשת תמשיך לעבוד בשכר מופחת. לטענת המבקשת היא לא סירבה לנהל מו"מ, אולם ב"כ מסר כי אין זה מתפקידה של הממונה לנהל מו"מ ושעל המעסיקה להתנצל על היחס למבקשת ולהבין את טעותה. לטענת המבקשת טענת המשיבה 2 בדבר ירידה בהכנסות העסק אינה נכונה. לטענתה, המשיבה 2 לא צרפה אישורי רו"ח בדבר מצב העסק לכל התקופה, אלא לחודשים ספורדיים, בתקופות חגים שבהם העסק לא פתוח במשך כל החודש ומשכך לא הציגה המשיבה 2 ראיות לירידה בהכנסות העסק וכי בניגוד לטענות המשיבה 2, בחודש 9/16 לא הייתה ירידה בהכנסות העסק, אלא עליה של כ-18% ביחס לחודש קודם. המשיבה 2 טענה כי בחודש 10/16 אכן חלה ירידה בהכנסות, אולם המבקשת טענה כי לא הציגה נתונים מלאים לגבי חודש זה, הגם שהתבקשה לעשות כן על ידי המשיבה 1. זאת ועוד, המשיבה 2 חתמה על טופס הבקשה להתיר את פיטורי המבקשת כבר ביום 9.10.16, עוד בטרם היו בידיה נתוני חודש 10/16. בנוסף, לאחר יציאת המבקשת לחופשת מחלה התברר לטענת המבקשת כי המשיבה 2 העלתה את שכרה של העובדת המחליפה (להלן: "דין"), כך שדין משתכרת סכום הדומה לשכרה של המבקשת, העומד על כ-8,500 ₪. לטענת המבקשת, החלטת המשיבה 2 להעסיק את דין בעלות נמוכה מעלות המבקשת, לאחר 12 שנים של עבודה, היא החלטה בנגועה בחוסר תום לב קיצוני ומהווה שינוי חד צדדי של חוזה העבודה, בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים ועל מנת שניתן יהיה לאשר אותו, השינוי צריך להיות סביר, שאינו פוגע במבקשת בצורה בלתי סבירה ועומד בדרישות תום הלב וההגינות. עוד טענה המבקשת כי טענת המשיבה 2 בדבר "משבר אמון" לא הוכחה ומכל מקום אין די בכך כדי להתיר פיטורי עובדת בהיריון . לטענת המבקשת, המשיבה 2 תכננה לפטר את המבקשת בתום 60 ימים לאחר חזרתה מחופשת הלידה, וזאת כבר באוגוסט 2016, וזאת בניגוד לחוק ומבלי לאפשר למבקשת להשתלב חזרה בעסק לאחר שובה מחופשת הלידה. בנסיבות אלה טענה המבקשת כי המשיבה 1 לא הייתה מוסמכת להתיר את פיטורי המבקשת, כאשר בעצמה קבעה כי התנהלות זו של המשיבה 2 היא בניגוד לחוק עבודת נשים. בנוסף טענה המבקשת כי היא פוטרה ללא עריכת שימוע ובכך נפל פגם במעשה הפיטורים, אשר לא ניתן להכשירו באמצעות מתן היתר לפיטורים. המבקשת טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן הנזק שייגרם לה אם לא יינתן הצו איינו שקול כנגד הנזק שייגרם למשיבות, אם בכלל, שכן אי מתן הצו עלול לגרום לסיכול תביעתה ולהסב לה נזק רב ,בעניין רישום ילדיה הגדולים למעון ויצו, באם החלטת הפיטורים תכנס לתקופה בטרם הדיון בתביעה. עוד טענה המבקשת כי הצו המבוקש משמר מצב קיים ובכך יש כדי להטות את הכף לטובת מתן הצו. לטענתה, ככל שיגרם למשיבות נזק, הרי שמדובר בנזק בר פיצוי כספי. עוד טענה המבקשת כי אי מתן הצו יפגע במבקשת בכך שלא תוכל להמשיך לשלוח את ילדיה למעון, או למצוא עבודה חלופית לאחר הלידה. המבקשת טענה כי הגישה את הבקשה בתום לב ולכן מתן הסעד הופך לצודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במשיבות במידה העולה על הנדרש. טיעוני המשיבה 1: המשיבה 1 הבהירה כי כיום הסמכות להתיר פיטורי עובדת בהריון נתונה למרכזת חוק עבודת נשים (להלן: "המרכזת"). לטענתה, דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופה, שכן ההחלטה להתיר את פיטורי המבקשת הנה החלטה מנהלית שהתקבלה כדין, לפי כללי הצדק הטבעי ולאחר שניתנה לצדדים זכות הטיעון. ההחלטה צודקת וסבירה בנסיבות העניין , מפורטת ומנומקת ואין מקום להתערב בה. המשיבה 1 טענה כי המרכזת השתכנעה שהפיטורים אינם קשורים להריון, ההחלטה גמלה בליבה של המעסיקה עוד בטרם ידעה כי המבקשת בהריון והפיטורים נבעו משיקולי כדאיות כלכלית של המשיבה 2 ומחוסר שביעות רצונה מתפקוד המבקשת. המשיבה 1 הפנתה לתכלית החוק אשר הנה להגן על העובדת בתקופת הריונה, מפני שהיא עשויה להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל וייתכן שהמעסיק יפיק פחות תועלה מעבודתה בתקופת ההיריון. נוכח האמור, לא ניתן להתיר פיטורי עובדת בהיריון, אם עילת הפיטורים קשורה להיריון. בעניינה של המבקשת ההחלטה התקבלה לאחר שהתקיים הליך מנהלי תקין, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם. המשיבה 1 טענה כי המעסיקה הציעה להמשיך ולהעסיק את העובדת בשכר נמוך אף לאחר שנודע לה על ההיריון, בדומה לשכרו של טבח, אולם המבקשת סירבה להשיב למרכזת את עמדתה ביחס להצעה. המרכזת קבעה כי יש בכך כדי להוכיח שאין קשר בין ההיריון לפיטורים, אלא בקושי כלכלי של המעסיקה. המבקשת טענה כי המרכזת לקחה בחשבון את מצבה המיוחד של העובדת, וכלל זה את הותק במקום העבודה ואת תכלית החוק שנועדה להגן על העובדת בתקופת ההיריון ועד 60 ימים לאחר החזרה מחופשת הלידה, ולכן לא התירה את הפיטורים לאלתר, אלא קבעה מועד עתידי של כ-4 חודשים, כך שזכויות המבקשת לא ייפגעו לפני הלידה. המשיבה 1 טענה כי בהקלטת השיחה שבה הודיעה המבקשת על ההיריון כוונת המשיבה 2 במילה "קטסטרופה" אינה מתייחסת להריונה של המבקשת, אלא למצבו הכלכלי של העסק ולכך שהמשיבה 2 לא תוכל לפטר את המבקשת, אלא תאלץ להמשיך להעסיקה בעלות גבוהה. המשיבה 1 טענה כי ככל שנפל פגם בהחלטת המרכזת, הרי שאין בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה ולכל היותר מדובר בבטלות יחסית. אולם המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי יש קשר בין הפיטורים להריון ולפיכך צדקה הממונה בהחלטה להתיר את הפיטורים. טיעוני המשיבה 2: המשיבה 2 עתרה לסילוק הבקשה למתן צו מניעה זמני כיוון ש טרם נוצרה העילה לצו המניעה שכן המבקשת נמצאת בחופשת מחלה בגין "עקמת וכאבים בגב" והפיטורים טרם נכנסו לתוקף. עוד עתרה המשיבה 2 להורות למבקשת להשיב לאלתר את ספר המתכונים או כרטיסיות מקוריות ששייכים למקום העבודה. המשיבה 2 טענה כי הפער בין צרכי העסק לבין תפקידה של התובעת וכן תפקודה, לבין גובה שכרה הנם גבוהים מנשוא והמשיבה 2 ביקשה לסיים את העסקת המבקשת על מנת להימנע מקריסה כלכלית וחוסר תפקוד. המשיבה 2 טענה כי כפי שאף עולה מהקלטת השיחה שבה נודע לה על ההיריון, המשיבה 2 שמחה על הריונה של העובדת, אך אין כל קשר בין ההיריון לבין רצונה של המשיבה 2 לסיים את העסקת המבקשת. שני ילדיה הקודמים של המבקשת נולדו במהלך ההעסקה בעסק, וגם עימם שמחה. נוכח האמור, טענה המשיבה 2 כי מאזן הנזק והנוחות נוטים באופן ברור לטובת המשיבה 2 ולטובת אי מתן הסעד המבוקש. ומנגד, קבלת הבקשה תגרום נזק חמור למשיבה 2, כאשר יהיה עליה לתכנן את התנהלות העסק, או את סגירתו כליל. ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. הכרעת הדין התנאים למתן סעד זמני הינם שלושה: על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. דהיינו, האם ההחלטה בדבר פיטורי המבקשת התקבלה כדין. לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית בהליך. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם באה המבקש ת ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלי מה עובדות חשובות מידיעת בית הדין והאם הבקשה לוקה בשיהוי. מאזן הנוחות – על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו, אם לאו והשוואתם של הנזקים זה לזה. האם נפל פגם בהחלטת המשיבה 1 במסגרת ע"ע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז נ' זמירה גולן בחן בית הדין הארצי את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה על חוק עבודת נשים, בעקבות חקיקת סעיף 13 ד לחוק, המאפשר תקיפה ישירה של החלטת הממונה. בית הדין הארצי קבע: "הסמכות שבחוק לקבוע אם להתיר פיטורי עובדת בהיריון הואצלה לממונה, והממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה, כאשר בית הדין איננו ממיר את שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו. סמכות בית הדין לעבודה, הייתה ונותרה בהקשר זה לבחון את שיקול דעת הממונה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. האפשרות שניתנה בתיקון סעיף 13 ד' לחוק לתקוף ב"תקיפה ישירה" את החלטת הממונה לא באה לאפשר לבית הדין להתערב בהחלטת הממונה בעילות 'ערעוריות' רגילות. כידוע, גם בטרם הוספת סעיף 13ד לחוק, דנו בתי הדין לעבודה בעתירות כנגד החלטת הממונה, וסעיף 13 ד' שינה אך ורק בכך שישנה אפשרות ערעור על החלטת הממונה בתקיפה ישירה, ואין עוד צורך לדון בדרך תקיפה עקיפה אגבית בהליך שבין העובדת לבין המעסיק. בניגוד לנפסק במקרים שונים על ידי בתי הדין האזוריים, אין משמעתו של תיקון החוק שהוענקה הסמכות לבתי הדין לעבודה גם להפעיל את שיקול דעת בעניין עצם ההיתר לפטר. שיקול הדעת בעניין זה היה ונותר של הממונה, ובית הדין במסגרת הערעור בוחן את הדברים בהיבט של המשפט המנהלי, ובכלל זאת האם נפלו פגמים בהחלטת הממונה המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קיצוני או פגמים באופן קבלת ההחלטה, האם התקבלה ההחלטה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בכלל הצדק הטבעי וכיוצא באלו".(דגש שלי ש.ש.) מהאמור עולה כי על בית הדין לבחון האם נפלו פגמים בהחלטת הממונה, המצדקים את ביטולה בשל חוסר סבירות קיצוני או פגמים באופן קבלת ההחלטה, ואין בית הדין מחליף את שיקול הדעת של המשיבה 1. כאשר ישנה טענה לפגם בהחלטה מינהלית, על בית הדין לבדוק האם נפל פגם בהחלטה. ככל שקיים פגם, יבדוק בית הדין את נפקותו של הפגם ביחס להחלטה המינהלית, כאשר על פי תורת הבטלות היחסית, לא כל פגם בהחלטה המנהלית בהכרח יביא לביטול ההחלטה. בית הדין יבחן את חוקיות ההחלטה על בסיס מכלול שיקולים כגון: מהות הפגם, חומרתו, האם גרם הפגם נזק או עוול של ממש, האם ביטול המעשה המנהלי עקב הפגם עלול לפגוע בטובת הציבור וכיוצא בזה שיקולים רלוונטיים אחרים, כאשר התוצאה הנובעת מן הפגם צריכה לבטא את האיזון הראוי בין שיקולים אלה. רק פגם היורד לשורשו של ההליך, הינו פגם אשר יביא לפסלותו ( בג"ץ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל). אין מחלוקת כי ניתנה לצדדים זכות הטיעון וכי החלטת המשיבה 1 התקבלה לאחר שנשמעו עמדות הצדדים. המבקשת נשאלה ואישרה מפורשות כי ניתנה לה ההזדמנות לטעון בפני הממונה (ע' 8 ש' 6-7). המבקשת טענה כי המשיבה 1 התייחסה להקלטת השיחה שבה הודיעה המבקשת על ההיריון, אולם התעלמה מתכנה. בסעיף 19 להחלטת המשיבה 1 צוין: "לטענת העובדת, פיטוריה קשורים בהריונה ובהיותה אם, ומסרה תמלול הקלטה של השיחה בה הודיעה למעסיקה על הריונה". בסעיף 20 המשיבה 1 קבעה כי: "בשים לב למכלול הראיות בתיק ולגרסאות הצדדים, שוכנעתי כי היה בכוונת המעסיקה לפטר את העובדת החל מחודש אוגוסט 2016 לכל המאוחר, בטרם נודע דבר הריונה הנוכחי של העובדת, ולפיכך...". המשיבה 1 אמנם לא התייחסה בהחלטתה לתוכן ההקלטה באופן מפורש, אולם מהאמור עולה כי המשיבה 1 בחנה את מכלול הראיות, לרבות ההקלטה. בתגובה לבקשה הבהירה ב"כ המשיבה 1 כי המילה "קטסטרופה" אינה מתייחסת להריונה של המבקשת, אלא למצבו הכלכלי של העסק ולכך שהמשיבה 2 לא תוכל לפטר את המבקשת, אלא תאלץ להמשיך להעסיקה בעלות גבוהה. אין מחלוקת כי המשיבה 2 לא ידעה שהשיחה מוקלטת כך שתגובתה לא הייתה מתוכננת. מתמלול השיחה עולה כי המשיבה 2 אמרה בתגובה להודעת המבקשת על הה יריון: "מלי...: הלכתי לבדיקות ו... אנחנו בהריון. לינדה: אז מה לעשות? מלי: אז זהו שרציתי לדבר אתך מה באמת עושים בגלל משה, דיברתי וסיפרתי לו. לינדה: זה אי אפשר להמשיך ככה בגלל שהמקום שלי לא אי אפשר ככה אני לא יכולה אני צריכה לדבר עם העו"ד נראה מה לעשות בגלל שזה ממש קטסטרופה פה. מלי: אז תדברי ו... לינדה: אני שמחה בשבילך אבל זה ממש קשה לי, לא לי, לעסק, בגלל מה ש... אני חושבת שאני רוצה למכור את העסק ואני לא יודעת מה אני צריכה לדבר עם העו"ד ". (דגש שלי ש.ש.) נוכח האמור, לא מצאנו כי יש בתמלול ההקלטה כדי להצביע על קשר בין הפיטורים להריון. נהפוך הוא. המשיבה 2 הבהירה כי להודעה על ההיריון יש השלכות בשל מצבו של העסק "קטסטרופה פה" בעסק עד כדי מכירתו. ובדבר ההריון היא שמחה אישית עבור המבקשת. על כן קביעת המשיבה 1 מבוססת היטב על פי נוסח התמלול, והנה סבירה ומדויקת. נוכח קביעת המשיבה 1 כאמור לפיה ההחלטה על פיטורי המבקשת התקבלה כבר בחודש 8/16, אין כל משמעות לסמיכות הזמנים שבין ההודעה על ההיריון לבין עריכת הבקשה לקבלת היתר לפיטורי המבקשת. כאמור, מההקלטה עולה כי מיד עם קבלת ההודעה על ההיריון המעסיקה הודיעה למבקשת עצמה על כוונתה לפנות ולקבל ייעוץ משפטי, שכן התכוונה לפטר את המבקשת עוד באוגוסט. המבקשת טענה כי המשיבה 1 החליטה ללא הנתונים הכספיים אותם בקשה. יש לדחות אף טענה זו . המשיבה 2 הציגה למשיבה 1 אישור רו"ח מתאריך 7/11/16 וכן דו"ח בגין הכנסות ורווח מיום 13/12/16. ב"כ המבקשת טען כי הרווח עלה בנו' 2016 מול נוב' 2015 ובכך לכאורה נסתרה טענת המשיבה 2 בפני המשיבה 1. אין לקבל טענה זו. התמונה הכללית מצביעה על עסק המתנהל במגמה של ירידה בהכנסות וברווח. המשיבה 2 נחקרה ארוכות בעניין, ומעדותה עולה כי צמצמה משרות של עובדים אחרים ומלצרים, עבדה במקומם וכל זאת על מנת שיהיה לה קיום מהעסק (ע' 10 ש' 30-31,ע'11 ש'1, 28-31 ,7-18, ע' 12 ש' 1-2,7,16-18). אף המבקשת עצמה רצתה לקנות מהמשיבה 2 את העסק כפי שעלה בדיון. דהיינו בעדות המבקשת יש אישור שהמשיבה 2 חשבה ברצינות מוחלטת ואמיתית על מכירתו נוכח מצבו . אף המשיבה 1 ציינה כי הגם שלא שוכנעה שהעסק מפסיד כסף ועל כך יש חובה לפטר את המבקשת, אולם ציינה כי מהדו"חות שהוגשו עולה כי ישנה ירידה ברווחי העסק, וההחלטה לפטר את המבקשת הנה גם משיקולים כלכליים, וללא קשר להיריון (סעיף 11 לסיכומי המשיבה 1). מהאמור לרבות הודאת המבקשת כי ניתנה לה ההזדמנות לפרוש טענותיה בפני המשיבה 1 , והתייחסות המרכזת למה שהוצג בפניה, עולה כי המבקשת לא הצביעה על כל פגם מנהלי שנפל בהחלטת המרכזת. בנסיבות אלה, ונוכח עמדת הפסיקה שלפיה בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה של המרכזת, לא מצאנו כי בהחלטת המשיבה 1 נפל פגם המצדיק את ביטול ההחלטה ואף לא את שינוי המועד שקבעה המרכזת לסיום יחסי העבודה קרי מועד הלידה . האם המשיבה 2 פעלה כדין המבקשת טענה שההחלטה על הפיטורים התקבלה בשל היותה אם ובהריון. המשיבה 2 שללה מכל וכל את טענת המבקשת לפיה יש קשר בין ההיריון לפיטורים. המבקשת לא נתנה כל הסבר לכך שלא פוטרה במהלך שני הריונות קודמים, בעת שהועסקה על ידי המשיבה 2: "ש. את טוענת שאת פוטרת בגלל ההיריון. ת. נכון. בגלל ההריונות. בגלל היותי אימא. ש. האם את לא טוענת שפוטרת בגלל ההיריון הזה. ת. גם בגלל ההיריון הזה הוא היריון. ש. אם כך מדוע לא פוטרת במשך שני ההריונות הקודמים. היא יכלה להגיש בקשה למשרד התמ"ת בשנתיים קודם. ת. היא לא חשבה שאכנס להיריון שלישי (עמ' 3 שו' 6-12) . המבקשת טענה כי יש עובדים נוספים שפוטרו בשל הורות, אולם לא עיגנה טענה זו בראיות: "ללינדה הייתה בעיה שהייתי צריכה להיעדר אם הילד חולה ופתאום באתי עם היריון שלישי והיא חשבה שאם אני עם ילד שלישי והילדים חולים זה יפגע בעסק שלה. אני לא העובדת היחידה שפוטרה בגלל שהיא הייתה חסרה בגלל שהילד חולה (עמ' 3 שו' 16-18). טענת המבקשת בעניין זה אף נסתרה בעדות המשיבה 2: "ש. האם זה קשור ועלה בשיחות ביניכן, האם נכון שהיחס הלא טוב היה קשור בכך שהיא הייתה צריכה לצאת כי הילד חולה בגן ובעלה בחב' הייטק היא הייתה צריכה לצאת יותר ממנו. זה הפריע לך. ת. זה לא הפריע לי, אני מקבלת את זה, אישה בהריון יש בדיקות, ילדים קטנים חולים, זה מה שמגיע לה זה בסדר, זה לא מפריע לי, אני בכל הלב, יש לה ילדים וזה נחמד, אך העסק שלי הוא קטן, ש. זה לא משהו אישי. ת. היא הייתה בהריון פעמיים אצלי, כל הבדיקות היא יצאה ועשתה. הילדים חולים ולא אמרתי כלום. ש. את אומרת מבחינתך זה שיצאה לבדיקות או לילדים הקטנים האם אפשר לומר שזה שיצאה לבדיקות הריון וגם בהריון השני, וגם לילדים זה הקשה על התנהלות העסק. לא ברמה האישית. ת. לא. זה היה בסדר, אני מקבלת את זה, אני אישה אני יודעת את זה . ... ש. האם זכור לך שמלי בקשה להעדר מהעבודה מסיבה אחרת מאשר ההיריון או הילדים. ת. יכול להיות שיש לה משהו, היא לקחה שבוע לפני חג ראש השנה, לקחה תמיד ימים ללכת לטיול עם משפחתה ואני שלמתי כמו רגיל, ש. האם בקשה להעדר מהעבודה בכל התקופה שהיא עובדת מסיבה אחרת. ת כן. היה יום אחד חופש, אמרתי בסדר, בדרך כלל אני נותנת לה. ש. הייתה מבקשת יום חופש, ולפני ראש השנה בקשה מראש חופש כדי ללכת עם המשפחה לטיול, אלו שני הדברים שאת זוכרת. ת. אם אנשים רוצים לקחת חופש לברית או משהו אני נותנת" (עמ' 13 שו' 20 עד עמ' 14 שו' 12). המשיבה 2 הפנתה לתגובתה הספונטנית בעת שהמבקשת הודיעה לה על ההיריון, כאשר לא ידעה כי שיחה זו מוקלטת, ואמרה שהיא שמחה בשביל המבקשת, אך הבהירה את הקושי האישי שלה הן בשל מצבו הכלכלי של העסק והן בשל העובדה שהמתינה לפטר את המבקשת עם תום 60 הימים שלאחר חופשת הלידה. המשיבה 2 מסרה כי ההחלטה לפטר את המבקשת הייתה: "אני לא יכולה לעבוד אתה, אני צריכה להחזיק את העסק שלי, לכן רציתי לפטר אותה זה לא עניין של ההיריון. אלא בגלל היחס שלה שלא היה טוב, הרווח לי נמוך מדי, אני לא צריכה לשלם כמעט פי שתיים מכל הטבחים, והם עושים את אותה עבודה, למה אני צריכה לשלם את זה? (עמ' 15 שו' 11-14) היינו, לשיטת המשיבה 2 הגורמים לפיטורי המבקשת הם: שיקול כלכלי והירידה בהכנסות העסק. התנהלות המבקשת והץנהגותה וחוסר אפשרות לעבוד עמה בשיתוף פעולה. המשיבה 2 טענה כי לאחרונה פעלה לצמצום הוצאות העסק בכמה מישורים: "הרווח שלי לא היה מספיק, רציתי לעשות צמצומים, של המנקה, משמונה לשש שעות, של מלצרים מחמישה לשלושה, היה צמצומים שעשיתי לעובדים" (עמ' 10 שו' 20-21). כך עלה גם מדברי המעסיקה המשיבה 2 בפני המשיבה 1 (סעיף 10 להחלטת המשיבה 1). המשיבה 2 צרפה אישור רו"ח מיטל אזגורי (נספח י"א לבקשה לצו מניעה זמני), לפיו החל מחודש יולי 2016 חלה ירידה בהכנסות ביחס לחודשים המקבילים בשנה קודמת. כמו כן, בחודש 10/16 חלה ירידה ניכרת של כ-40% ביחס לחודש 10/15. עוד הגישה אישור רו"ח לפיו בחודשים 8/15-11/16 חלה ירידה של 17% בהכנסות העסק וירידה של 23% ברווחי העסק. המשיבה 2 לא ידעה למסור פרטים ולהרחיב ביחס לנתונים הכספיים, אולם שבה על עמדתה לפיה חלה ירידה משמעותית בהכנסות העסק וכי החליטה לצמצם בהוצאות (עמ' 10-11 לפרוטוקול). המבקשת טענה כי אין ממש בטענות המשיבה 2 ביחס למצב הכלכלי של העסק וכי לא קיבלה הצעה להמשיך לעבוד בעסק תמורת שכר נמוך מזה שקיבלה וכי הועלה שכר של עובדת אחרת. המרכזת ציינה בהחלטתה כי נכונות המעסיקה להמשיך להעסיק את המבקשת בשכר נמוך, מחזקת את המסקנה כי הפיטורים אינם קשורים להריון, אלא משיקול כלכלי. יחד עם זאת, המבקשת, באמצעות ב"כ התנגדה להצעה: "ככל שלינדה תבין את טעותה, תוותר על הבקשה ותתנצל על התנהלותה, אולי ניתן יהיה לנהל מו"מ... אך כל עוד הבקשה עומדת בעינה, יש להכריע בה..." (ראה התייחסות העובדת מיום 15.12.16)" (סעיף 23 להחלטת המשיבה 1). בניגוד לטענות המבקשת לפיהן הסכימה להפחתת שכר על מנת להמשיך ולעבוד בעסק, אך לא קיבלה הצעה מהמשיבה 2, במסגרת "פרוטוקול בירור עובדות בפני עובדת אגף ההסדרה" עולה כי המבקשת התנגדה להפחתת שכרה: "המלצר מרוויחה יותר ממני למה שאני יסכים לרדת לשכר ל-35, אני מנהלת את העסק אני מנהלת משא ומתן עם הספקים ועוד מכינה אוכל אז למה שלא יגיע לי השכר הזה אני עובדת המון שנים" (עמ' 4 שו' 7-9, נספח ז' לבקשה לצו מניעה). בעדותה טענה המבקשת כי לא קיבלה הצעה להפחתת שכרה, אולם בסופו של דבר אישרה שהתנגדה להפחתת שכרה, ובכך סתרה עדותה לפיה הסכימה להפחתת שכרה: "ש. בסופו של דבר באמצעות בא כוחך סירבת לקבל את ההצעה שההצעה הייתה להמשיך בהעסקת העובדת בכפוף לצמצום שכרה. ת. לא קיבלתי כל הצעה. לא הייתה לי הצעה באמת. מה שהם כתבו לא שמעתי מלינדה שום הצעה. ש. ואז המפקחת שואלת אתכם האם אתם מוכנים לעבוד בצמצום משרה ואתם אומרים לא. ת. כי כרגע היא הגישה לפניי פיטורים. הייתי בהיריון מתקדם מה יש לי לצמצם עכשיו שעות" (עמ' 3 שו' 1-5 )(דגש שלי ש.ש.). המבקשת נשאלה בעניין הקושי הכלכלי והצעת המשיבה 2 להמשיך להעסיקה בשכר נמוך: "ש. אם היא מוכנה להחזיר אותך שתעבדי עד ששים יום בשכר נמוך יותר איך זה קשור להורות. ת אני לא רואה את זה ככה" (עמ' 7 שו' 28-29). תשובת המבקשת בעניין זה ניתנה בעלמא, ללא פירוט וללא הסבר. המבקשת טענה כי לאחרונה העלתה המשיבה 2 את שכרה של העובדת דין, ויש בכך כדי לסתור טענת המשיבה 2 בדבר מצבו הכלכלי של העסק. המשיבה 2 אישרה בסעיף 31 לכתב התשובה לבקשה לצו מניעה שהעלתה את שכרה של דין. לטענתה שכרה של דין עומד על סך של כ- 6,500-7,200 ₪, בעוד שכרה של המבקשת עומד על סך של כ-9,500 ₪ נטו. המשיבה 2 טענה כי השכר הועלה רק לאחרונה והיות שהעובדת עדיין לא קיבלה תלוש שכר לאחר ההעלאה, אין בידה להגיש תלוש כאמור. המבקשת טענה שדין אמרה לה שהמשיבה 2 העלתה את שכרה כך שכיום שכרה עומד על סך של 8,500 ₪ לחודש. המבקשת לא הביאה את דין לעדות ולא עיגנה טענתה בראיות, ומכל מקום גם לשיטת המבקשת, עדיין ישנו פער בשכר בין שכרה לבין שכרה של דין. זאת ועוד, אין מחלוקת כי המשיבה 2 אינה מתכוונת להעסיק עובדת בתפקידה של המבקשת - שפית, אלא להעסיק טבח, ששכרו נמוך משכרה של המבקשת. המשיבה לא תלתה את פיטורי המבקשת רק במצב הכלכלי של העסק, אלא גם ביחסים בינה לבין המבקשת, שאינם מאפשרים לטענתה המשך עבודה משותפת. המבקשת טענה כי המשיבה 2 לא הוכיחה טענתה בדבר "משבר אמון", אולם המבקשת עצמה מסרה בעדותה: "ש. מבחינתך לחזור לעבוד שם בפועל אחרי הלידה. ת. לא הפריע לי לעבוד שם עד עכשיו אצלה עם כל היחס שלה אליי. ש. איזה יחס שלה אלייך. ת. לינדה לא מדברת איתי. היא אומרת לעובדת מה להגיד לי. לפעמים היא הייתה אומרת לי מה לעשות והייתי עושה. אני בפועל מנהלת את המקום 12 שנה אז לא הייתי צריכה שהיא תגיד לי. ש. אתן לא מדברות. ת. מדברות עבודתית" (עמ' 2 שו' 12-18)(דגש שלי ש.ש.). בכך אישרה את טענת המשיבה 2 כי הן לא מדברות. אין תקשורת אמיתית. מעדותה עולה כי המבקשת סבורה שהיא עצמה זו שמנהלת את העסק ולא צריכה כלל את המשיבה 2 בעלת העסק. המשיבה 2 מסרה בעדותה כי היחסים התערערו בעקבות עסק חדש שפתחה המבקשת, בסמוך לעסק של המשיבה 2: "ת. לפני אולי כשנה פתחה מלי עסק על ידי, של פרחים על ידי, בקניונית. והיא עבדה שם זה עסק חדש היא צריכה לתת הרבה זמן שם, לא היה לנו חוזה אני עם לב טוב, אך היא כל הזמן קפצה לשם, אמרתי זה לא בסדר, אני לא רוצה לתת לך משכורת אותו דבר, היא אמרה עשיתי את כל העבודה שלי, זה הזמן שירד היחס. לא עשיתי שום דבר. אך משם היחס לא היה טוב. ש. העסק הזה נסגר. ת נכון, אחרי שנה. ש. בשלוש שנים האחרונות בעבודתה לא היה עסק של פרחים. ת. נכון. אחרי שנה היא סגרה, לא היה עסק טוב בשבילה, היא קבלה משכורת רגיל אותו דבר כל חודש, אך אני בהרגשתי האישית, זו הרגשה (עמ' 15 שו' 24 עד עמ' 16 שו' 2 " . (דגש שלי ש.ש.) ברי מעדות המשיבה 2 כי חרף העדרות המבקשת לצורך העסק שלה החדש שנפתח סמוך לעסק של המשיבה 2 , לא פגעה המשיבה 2 בשכרה והעלימה עין. מעבר לכך, חרף ניסיונות ב"כ המבקשת לקשר בין התדרדרות היחסים לבין מועד נישואי המבקשת, המשיבה 2 הבהירה כי אין כל קשר וכי התדרדרות היחסים החלה כשנה לפני שהמבקשת נישאה וכי למרות שהמבקשת סגרה את העסק כשנה לאחר מכן, היחסים לא שבו למסלולם כבראשונה(עמ' 16 שו' 3-8). המבקשת הודתה בעדותה כי אינה מעוניינת להמשיך לעבוד בעסק, אלא כל מטרתה בהמשך ההעסקה , לשמור על הזכות להכניס את ילדיה למעון, לאחר הלידה, על מנת שתהיה פנויה לחפש עבודה אחרת: "ש. האם את מעוניינת לחזור לעבוד אצל המשיבה 2. ת. אני מעוניינת לקבל את מה שמגיע לי כחוק. ש. לא ענית לשאלה. ת. כן. ש. איך זה מתיישב עם התשובה שלך למפקחת בחקירתך בשורה 73 ששם כתבת בהתייחס לשורה 58... למה התכוונת. ת. זאת אומרת שאני רוצה את החודשיים שמגיעים לי אחרי העבודה. יש לי שלושה ילדים שאני צריכה להכניס למעון. משרד התמ"ת לא מאשר להכניס למעון אישה שלא עובדת. אני מאוד רוצה שהילדים שלי יהיו במעון כדי שאני אחפש עבודה כמו שצריך. עכשיו הילדים שלי בויצו ולא יוכלו להיכנס אם לא אהיה אישה עובדת. ברור לי שאני לא יכולה להתקבל לעבודה מיד בתום חופשת הלידה יקח לי זמן למצוא עבודה חדשה. בכל זאת אני רוצה שהילדים יהיו במסגרת של ויצו. מבחינתי לבוא ל- 90 יום שמגיעים לי כדי שהילדים יכנסו למעון ואחר כך אני אמצא עבודה" (עמ' 1 שו' 25 עד עמ' 2 שו' 11 ). אין בכוונת המבקשת עצמה להישאר והיא תחפש עבודה חדשה גם אם תשוב לעסק. זאת בנוסף היחסים העכורים במילא בין המבקשת למשיבה 2 . די באמור לעיל כדי לקבוע כי בנסיבות העניין אין לאכוף על המעסיקה להמשיך להעסיק את המבקשת. המבקשת מסרה בעדותה כי היא מרגישה בעלת העסק וכי בכוונתה לקנות את העסק: "ת. זה מקום שבניתי במו ידיי. כשאני הגעתי לשם העסק היה לא מסעדה בדיוק, הוא היה קונה את הדברים אני התחלתי לבוא לשפר אותו להכניס מתכונים שלי, תפריט שלי התחלתי לעזור ללינדה לנהל אותו. הצעתי לה לקנות אותו. אמרתי ברגע שאת רוצה למכור אני אשמח לקנות אותו. סכמנו שבסופו של דבר היא תמכור לי את המקום. ש. יש תחושה שאת מרגישה בעלת העסק קשה לך לעזוב אותו. ת נכון. אני באמת מרגישה כך. (דגש שלי ש.ש.) נוכח דברי המבקשת , אין להניח כי היחסים ישתפרו או שהמבקשת תשאף להצלחת המשיבה 2 בעסקה. זאת ועוד, עניין זה עלה בחקירה הנגדית ולא בא לביטוי בפני המשיבה 1, אולם בכך יש לתקף את מסקנת המשיבה 1 כי מטרת בקשת הפיטורים הייתה עניינית ונגעה לאפשרות של המשיבה 2 לנהל את העסק ורווחיות העסק ולא להריון המבקשת. על כן אין בטיעוני המבקשת כדי להורות על אכיפת יחסי העבודה, בנסיבות העניין. אי עריכת שימוע המבקשת טענה כי לא נערך לה שימוע כדין לפני פיטוריה ומשכך נפל פגם בהליך הפיטורים. אין מחלוקת כי לא נערך למבקשת שימוע. יחד עם זאת, בכל מקום שבו מעסיק מבקש להתיר פיטורי עובדת בהריון, ניתן לטעון כי ההחלטה על הפיטורים התקבלה בטרם נערך לעובדת שימוע כדין. ואולם, במסגרת ההליך לקבלת היתר לפיטורי המבקשת, ניתנת למבקשת זכות טיעון , הן בכתב והן בעל פה, ואף הזדמנות להגיב לכל טענות המעסיקה, ודי בכך. הגשת הבקשה להתיר את פיטורי המבקשת אינה מהווה החלטה לפטר והמעסיק רשאי שלא לפטר את העובדת, גם לאחר קבלת היתר לכך. בעב' (נצרת) 2127/07 נהירה חליחל הייב נ' מדינת ישראל – משרד החינוך ואח' דחתה כבוד הנשיאה, השופטת ורד שפר, טענה דומה: "בהקשר זה סבורים אנו שטענות התובעת נשמעו בפני הגורם המתאים והמוסמך לכך – הממונה על חוק עבודת נשים, ובכך מוצאים אנו כי מוצתה זכות הטיעון שלה". נוכח הפסיקה טענה זו נדחית. שיהוי כאמור, החלטת המשיבה 1 התקבלה כבר ביום 21.12.16 והבקשה הוגשה רק ביום 19.3.17. תאריך הלידה הצפוי היה בראשית אפריל, ברי כי המבקשת המתינה למועד הסמוך ללידה ולא הזדרזה לפעול בסמוך להחלטת המשיבה 1. יחד עם זאת, כיוון שהפיטורים טרם נכנסו לתוקפם עת הגישה את הבקשה , לא נזקוף לחובתה שיהוי. ניקיון כפיים ותום לב המבקשת מסרה בעדותה שבמשך שנה נהגה להקליט את כל השיחות עם המשיבה 2: "כל השיחות מוקלטות ניסינו להגיע במשך שנה שלמה. השיחות מוקלטות מההריון הקודם, ינואר 2016" (עמ' 7 שו' 16-17) (דגש שלי ש.ש.). התנהלות זו אינה מצביעה על תום לב אלא על היערכות מחושבת כבר מההיריון הקודם עוד בטרם ידעה מתי ההיריון הבא, בבחינת פרישת רשת לרגלי המשיבה 2. עוד מסרה המבקשת כי כבר באוגוסט 2016 ידעה שהיא בהיריון, אך לא הייתה חייבת להודיע על כך למעסיקה, ומשכך אמרה למשיבה 2 בשיחה שתוכל לפטר אותה בתום 60 ימים לאחר חזרתה מחופשת הלידה, זאת הגם שידעה שהמעסיקה לא תוכל לפטרה. בכך התנהלה המבקשת בחוסר תום לב כלפי המשיבה 2: "ש. את בעצם אמרת ללינדה בשיחה שלכם באוגוסט 2016 שאם היא רוצה לפטר אותך שתפטר אותך לאחר 60 יום לפי החוק. ת. השיחה הזאת מוקלטת אם אתה רוצה שאני אשמיע לך... ניסינו לכתוב חוזה חדש. ש. אמרת לה שאם היא רוצה לפטר אותך שתפטר אותך לאחר 60 יום לפי החוק. ת. יכול להיות. ש. וגם הצעת לה שאם קשה לה מבחינה כלכלית את מוכנה לרדת בשכר. ת. נכון. ש. זה היה בעצם לפני שהיא ידעה שאת בהיריון, לפני שהיית בהיריון. ת. הייתי בהיריון. ש. באוגוסט 2016 היית בהיריון. ת. כן. ש. וידעת. ת. בוודאי. ש. אז למה אמרת לה שהיא יכולה לפטר אותך 60 יום לפי החוק אם ידעת שאת בהיריון. ת. הייתי בשבועות הראשונים של ההיריון שלי לא הייתי חייבת לספר לה. רציתי לחכות לאולטרה סאונד כדי לספר לה. מיד אחרי האולטרה סאונד סיפרתי לה. ידעתי מבדיקה של הבית. ברור שהיה לי ספק לא ידעתי איך ההיריון הזה יתפתח" (עמ' 3 שו' 21 עד עמ' 4 שו' 5) (דגש שלי ש.ש.). על כן בשאלת תום הלב, הכף נוטה כנגד המבקשת אשר פעלה זמן רב במגמה להגיע לתוצאה מבלי שהמשיבה היית ערה או ידעה שהמבקשת טווה סביבה רשת זו. 93. מנגד, המשיבה ענתה בישירות ופשטות את תשובותיה גם למשיבה 1 וגם לחקירת ב"כ המבקשת. הציעה למבקשת בזמנו להעסיקה, ואף אפשרה לה לפתוח עסק מקביל, והעסיקה את המבקשת מלפני נישואיה ואף כשנולדו שני ילדיה, מתוך חפץ לב, כפי שהועד על ידה ולא נסתר ע"י המבקשת. 94. המבקשת גם לא סתרה את דברי המשיבה כי נרכשו מוצרים לחברה של המבקשת ושתמורתם לא הוחזרה למשיבה 2 במועד וכראוי. 95. בעניין הכרטיסיות לא הובהר כראוי מה התרחש שכן עדות המבקשת כי לא נטלה אותן אינה מתיישבת עם המסרון שכתבה למשיבה. ביחס לספרי הבישול אישרה המשיבה 2 כי הם של המבקשת. על כן בעניין זה אין להטות את הכף לכאן או לכאן. כמכלול נקיון הכפיים אינו נוטה לטובת המבקשת. מאזן הנוחות המבקשת ציינה כי הנזק שייגרם לה באם תידחה בקשתה, הוא שהיא לא תוכל להכניס את ילדיה למעון ויצ"ו לאחר הלידה, שכן ניתן להכניס למעון זה רק ילדים לאימהות עובדות. המבקשת הבהירה כי ברצונה להכניס את ילדיה למעון על מנת שתוכל לחפש עבודה אחרת , לאחר הלידה, בקלות. מנגד תיארה המשיבה 2 את הקושי להחזיק את העסק במשך 22 שנים ואת הירידה ברווחי העסק בתקופה האחרונה. לטענת המשיבה שכרה של המבקשת גבוה ביחס לעובד אחר ואין לעסק צורך בשף כאשר ניתן להעסיק טבח ששכרו נמוך באופן משמעותי. עוד ציינה כי נעשה שינוי בעסק וחלק מהמוצרים נרכש ולכן לא נדרשת הכנתם כלל. שני האינטרסים שלעיל הנם כלכליים, אולם המבקשת יכולה להכניס את ילדיה למעון אחר, בעלות גבוהה יותר, ואילו קריסת העסק תשבור את מטה לחמה של המשיבה 2. בנסיבות המתוארות לעיל, מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה ולהעדפת האינטרס של המשיבה 2 על פני האינטרס של המבקשת, שאינו נוגע לעסק או לרצונה להמשיך ולעבוד בעסק, אלא שיקול כלכלי גרידא, בשיעור נמוך לאין ערוך מקריסת העסק, ונועד רק על מנת להקל עליה למצוא עבודה חלופית. בקשת המשיבה 2 להשבת המתכונים המשיבה 2 טענה כי המבקשת לקחה מהעסק כרטיסיות שבו נרשמו מתכונים המשמשים את העסק. לתמיכת טענתה הגישה המשיבה 2 מסרונים שהוחלפו בין המבקשת לבין המשיבה 2 ומהם עולה כי המשיבה 2 ביקשה מהמבקשת להשיב את הכרטיסיות שנלקחו מהקופסא בבית העסק (נספח ד' לכתב התשובה לבקשה לצו מניעה). המבקשת מסרה כי כל המתכונים נמצאים בספרי בישול שרכשה מכספה ואותם נטלה מהעסק בטרם יצאה לחופשת הלידה. המבקשת מסרה כי ניתן לצלם מהספרים כל מתכון שהמשיבה 2 תבקש. לטענתה, לא נטלה כרטיסיות. מעיון במסרונים עולה כי הגם שבתחילה טענה המבקשת כי לא נטלה מאומה, לאחר מכן לא חזרה על טענה זו, הגם שהמשיבה 2 רשמה לה כי לא הייתה לה זכות לקחת רכוש מבית העסק, ללא רשות. תשובתה הצינית מותירה מקום לספק ביחס לאי מתן התשובה העניינית המתבקשת. בעדותה הבהירה המשיבה 2 שאינה מעוניינת בספרי הבישול או במתכונים, אלא בכרטיסיות שנערכו בתקופת עבודתה של המבקשת בעסק, שהנם רכוש העסק ומשמשים את כלל העובדים. בסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, נקבע מפורשות בעניין יצירה שנוצרה בידי עובד: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". הגם שהכרטיסיות אינן בהכרח "יצירה" כאמור בחוק והחוק אינו חל במקרה זה, הכרטיסיות שנוצרו במהלך תקופת העבודה שייכות לעסק ומשכך על המבקשת להשיבן, ככל שנלקחו. עניין זה לא הובהר די צרכו שכן המסרונים אינ ם עול ים בקנה אחד עם העדות של המבקשת. על כן ככל שהמבקשת נטלה כרטיסיות, הרי שמדובר ברכוש העסק ועל המבקשת להשיב את הכרטיסיות לבית העסק, וזאת בתוך 14 ימים. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ומשלא מצאנו כי נפל כל פגם מנהלי בהחלטת המשיבה 1, לרבות בקביעתה כי יחסי עובד מעביד יפסקו במועד הלידה, הבקשה נגדה נדחית. כמו כן לא הוכיחה המבקשת לכאורה כי נפל פגם כלשהו בבקשת המשיבה 2 מהמשיבה 1 או בהחלטת המשיבה 2, ובהתנהלותה לרבות לעניין השימוע כפי שפורט לעיל . על כן דין הבקשה כנגד המשיבה 2 להידחות. המבקשת ילדה בשעה טובה ובמזל טוב, כאמור ביום 2.4.17 וביום זה יכנסו לתוקף פיטורי המבקשת. בשים לב לנסיבות המשמחות, ולבקשה וחרף תוצאת ההחלטה, כל צד יישא בהוצאותיו.פיטוריםהריוןפיטורים בהריון