קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי מלצרית במסעדה: התביעה בתיק זה הוגשה בגין פ"פ בסך 524, 4ש"ח, דמי הבראה עבור 13ימים בסך 600, 2 ש"ח, פדיון חופשה בסך 22יום בסך 540, 1ש"ח וחלף הודעה מוקדמת בשיעור שכר שבועיים בסך 566ש"ח. התובעת מציינת כי הועסקה כמלצרית במסעדה של הנתבעת, וזאת במשך 4שנים החל מ/4- 92ועד יום .14.3.96התובעת טוענת כי באותו יום פוטרה לאלתר בלא הודעה מוקדמת. באשר לשכר שעל פיו חישבה את זכויותיה הנתבעות, ציינה התובעת כי עבדה בממוצע 4משמרות מידי שבוע, כשכל משמרת היא בת 7שעות, דהיינו סה"כ 28ש"ש, כאשר השתכרה למשמרת 70ש"ח לפחות. מכאן כי משכורתה המינימלית, בהתייחס להיקף משרתה, עמדה על סך 131, 1ש"ח. התובעת פנתה לנתבעת, אך נתקלה בטענה כאילו לא פוטרה; ולאחר כמה שבועות הוצע לה לחזור לעבודה, דבר שלא יכלה להסכים לו בנסיבות פיטוריה. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי התובעת עבדה אכן 4שנים, אך לא פוטרה, אלא עזבה את העבודה בלא מתן הודעה מוקדמת. באשר להיקף עבודתה, נטען כי עבדה לכל היותר 10ימים בחודש, 3- 2משמרות בשבוע, כ- 16ש"ש בלבד. לכן, עמד היקף משרתה בשיעור % 40בלבד ולכן זכאית היא לתקופת עבודתה ל- 14ימי חופשה בלבד. באשר לדמי הבראה, הרי שוב לפי היקף משרתה זכאית היא לכל היותר ל- 5ימים בלבד. משכורתה הממוצעת עמדה לכל היותר על כ- 730ש"ח. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעת החלה לנהוג בגסות רוח ובחוסר סבלנות כלפי הסועדים בשנה האחרונה לעבודתה ולקוחות הודיעו כי לא יחזרו עוד למסעדה עקב כך. מנהל הנתבעת העיר לתובעת על התנהגותה ודרש ממנה להטיב דרכיה; ומשהגיעו מים עד נפש הוזהרה כי אם התנהגותה לא תשתפר - תיפסק העסקתה, בתגובה נעלבה התובעת ועזבה את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. בעקבות פניית התובעת, באמצעות מועצת פועלי הרצליה, הודיע מנהל הנתבעת כי הוא מוכן להחזירה לעבודה, אך התובעת לא הסכימה לחזור. בדיון במעמד הצדדים חזרה התובעת וציינה כי היקף משרתה היה בשיעור 28ש"ש, וכי ביום 14.3.96הודיע לה מנהל הנתבעת טלפונית שהוא מוחק אותה מכל המשמרות והוא אף לא רצה להסביר מדוע, ומשכך - היא אף לא ניגשה למסעדה לקבל הסבר, אלא פנתה למועצת הפועלים כדי לברר ולתבוע את זכויותיה. התובעת הסבירה כי היתה השלמת השתכרות עד לסך 70ש"ח מינימום בגין כל משמרת, וכי הכפילה את הסך הנ"ל ב- 16משמרות וכך הגיעה לחישוב המשכורת. התובעת הכחישה בח.נ. כי מנהל הנתבעת אמר לה באותה שיחה על ויכוח שהיה לה עם לקוחות. מטעם התובעת העידה מלצרית בשם דפנה רבינוביץ, אשר טענה כי התובעת סיפרה לה על כך שפוטרה מהעבודה באותו יום; ואף הוסיפה כי היא עצמה שולבה במשמרות שהתפנו מהתובעת. בח.נ. הסבירה כי העובדה שקיבלה את המשמרות של התובעת התבררה לה לאחר שקיבלה סידור ל- 3ימי עבודה, והתברר לה משיחה עם התובעת כי אלה ימים שהתובעת היתה אמורה לעבוד בהם. מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי התובעת אכן לא קיבלה חופשה והבראה, אך טען כי יש לחשב את זכאותה בהתאם למפורט בכתב ההגנה, דהיינו על בסיס % 40משרה, זאת בהתבסס על רישומיו לגבי שנת 95' ו-96', כשהוא טוען שהיקף משרתה של התובעת היה דומה בשנתיים הקודמות, אם כי אין לו רישומים לגבי השנתיים הקודמות. מנהל הנתבעת טען כי במהלך התקופה האחרונה היו לתובעת כמה מקרים של תקלות עם לקוחות ולכן הרים אליה טלפון ביום ונזף בה על התנהגותה. לאחר זאת, קיבל מכתב ממועצת הפועלים שעליו הגיב בנספח א' לכתב ההגנה. בח.נ. הכחיש מנהל הנתבעת כי מחק את התובעת מהמשמרות שהיתה רשומה אליהן; וטען כי לא פיטר את התובעת, אלא היא נעלבה מהנזיפה ולא באה יותר. להלן החלטתנו:ב- לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, הגענו למסקנות הבאות: באשר לפדיון חופשה ודמי הבראה: אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה כי התובעת זכאית לפדיון חופשה ולדמי הבראה, זאת משבמהלך 4שנות עבודתה לא קיבלה זכויות אלה. המחלוקת בענין זה סבה סביב היקף משרתה של התובעת, כאשר התובעת טוענת כי עבדה בהיקף של 28ש"ש ואילו מנהל הנתבעת טוען כי עבדה בהיקף של 16ש"ש. מנהל הנתבעת ציין בפנינו כי לשנים 95'-96' החל לערוך רישום של המשמרות שעבדו המלצרים עפ"י דרישת מס-הכנסה, ולכן יש בידו את הנתונים לגבי שנים אלה, כאשר לטענתו בשנת 95' עבדה התובעת 106יום ובשת 96' עבדה 31יום. לטענתו, גם בתקופות הקודמות עבדה התובעת בהיקף דומה, אם כי אין בידו רישום. התובעת מצידה לא הציגה כל ראיה תומכת לגירסתה. משהנטל להוכיח את היקף שעות עבודתה היה מוטל עליה, והיא לא הרימה נטל זה, אנו מקבלים את גירסת הנתבעת וקובעים כי היקף משרתה הממוצע של התובעת עמד על % 40משרה, ולכן זכאית היא לפדיון חופשה לכל תקופת עבודתה בשיעור 22.5יום כפול 70ש"ח ליום, סה"כ 568, 1ש"ח. התובעת זכאית לדמי הבראה לשנתיים אחרונות. דמי ההבראה לתקופה זו לעובד במשרה מלאה הם בשיעור 13ימים. בהתאם לחלקיות משרת התובעת זכאית היא ל- 5.2יום, זאת על בסיס 200ש"ח ליום הבראה, סה"כ 040, 1ש"ח. באשר לפ"פ ותמורת הודעה מוקדמת: בענין זה עשתה עלינו גירסת התובעת רושם אמין ואנו סבורים שהתובעת אכן פוטרה באותה שיחה טלפונית. התובעת טענה כי היתה רשומה לסידור עבודה באותו שבוע והיא נמחקה ממנו ואף חברה לעבודה ציינה כי התברר לה שקיבלה את המשמרות של התובעת. לא נראית לנו גירסת מנהל הנתבעת כי באותה שיחת טלפון רק העיר לתובעת על התנהגותה כלפי הלקוחות ולא פיטר אותה כטענתו. העובדה היא כי לאחר אותו מקרה לא פנה לתובעת, על אף שעבדה תקופה של 4שנים, כדי לברר מדוע לא הגיע עוד לעבודה - דבר שיש בו כדי לתמוך בגירסת התובעת כי אכן פוטרה והנתבעת לא היתה עוד מעוניינת בהמשך עבודתה. משלוח המכתב נספח א' לכתב ההגנה, בעקבות פניית מועצת הפועלים במכתב מיום 25.3.96, והצעה לשלב שוב את התובעת בעבודה - אין בה כדי לסתור את העובדה כי התובעת אכן פוטרה. משקבענו את היקף משרתה של התובעת כ-% 40משרה, אנו מחשבים את פ"פ על בסיס שכר משמרת בסך 70ש"ח, וקובעים כי שכרה החודשי הממוצע היה בסך 730ש"ח, ולכן זכאית היא לתקופת עבודתה לפ"פ בסך 920, 2ש"ח. משקבענו כי התובעת פוטרה מהעבודה, זכאית היא כעובדת בשכר לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר שבועיים, וזאת בסך 365ש"ח. לסיכום:ו- הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: .1פדיון חופשה בסך 568, 1ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.4.96ועד הפרעון. .2דמי הבראה בסך 040, 1ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.4.96ועד הפרעון. .3תמורת הודעה מוקדמת בסך 365ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.4.96ועד הפרעון. .4פיצויי פיטורין בסך 920, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.4.96ועד הפרעון. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין משסבורים אנו כי מנהל הנתבעת טעה לחשוב כי משהציע לתובעת לחזור לעבודה לאחר שבועיים, הרי שאין לראות אותה כמפוטרת מהעבודה ולכן אינה זכאית לפ"פ. היה והסכום לא ישולם תוך 30יום, ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין מיום קבלת פסה"ד ועד הפרעון. .5הוצאות משפט בסך 500ש"ח. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא ביה"ד הארצי בירושלים תוך 15יום מיום קבלת פסה"ד.מלצריםפיטורים