לטענת התובע, חזר לעבודה לאחר החופשה ומיד פוטר על ידי מנכ"ל הנתבעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד לאחר חזרה מחופשה: .1לפנינו תביעה לתשלום פיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום עבור שעות נוספות ופיצוי הלנה. הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר מהעבודה, ולכן אינו זכאי לפיצוי פיטורים, ולדמי הודעה מוקדמת וכי שולמו לו כל התשלומים המתחייבים. .2הנתבעת עוסקת בתיירות, מפעילה חוות גמלים ומרכז לסיורי מדבר,והתובע עבד שם מחודש יולי 1986, כמנהל העבודה כעולה מעדותו. במחצית השניה, של שנת 1993, ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום וזו אכן אושרה לו. עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. מכאן ואילך נחלקו הצדדים ולהלן נתיחס לכל אחד מרכיבי התביעה ונפרט את המחלוקת. פיצוי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת. .3לטענת התובע, חזר לעבודה לאחר החופשה ומיד פוטר על ידי מנכ"ל הנתבעת שאמר לו: "עכשיו תעוף מהחווה". בהתאם לתצהירו של התובע היה זה, ביום 01/09/96לעומת זאת, טענת הנתבעת הינה שהתובע לא פוטר מעולם ויצא לחופשה ללא תשלום במחצית חודש נובמבר 1993, ולמעשה לא שב ולא ביקש לשוב לעבודה מאותה עת ואילך. .4עדותו של התובע, בענין מועד היציאה לחופשה ללא תשלום, כמו גם לענין תאריך פיטוריו, אינה ברורה ובמהלך עדותו, לאחר שהוצגו לו מסמכים שסתרו חלק מטענותיו, שינה טעמו מספר פעמים, ולהלן נביא מספר דוגמאות: א. בהתיחסו למועד החופשה הוא אומר: בתחילה כי אינו זוכר תאריך מדויק של מועד יציאתו לחופשה וכי בחודשים יוני,יולי אוגוסט היה בחופשה ללא תשלום. לאחר שהוצגו לו מסמכים מהם עולה כי קיבל שכר עובר חודשים אלה, הוא אומר: "אני לא יודע תאריכים מדויקים מתי היתה החופשה... אני לא זוכר מתי חזרתי לעבודה". ב. ביחס למועד פיטוריו, בתצהירו, נקב בתאריך 01/09/93, ולעומת זאת, בעדותו בהתיחס למועד הוא אומר: "בערך ב- 24לחודש. יתכן 93או 94, אני לא זוכר תאריכים" (עמ' .5שורות -12 5). בשלב מאוחר יותר בעדות, (עמ' 6שורות 8-5),"לא אמרתי שפיטרו אותי ב- 01/09/93אלא פיטרו אותי, התאריך אני לא זוכר". לאחר שעיין בתצהירו, השיב, "אכן פוטרתי ב 01/09/93- כפי שרשום בסעיף". לאחר שהוצגו לו תלושי שכר לחודשים, ספטמבר, אוקטובר נובמבר, 1993, מהם עולה כי שולם לו שכר בחודשים אלה, מה ששולל את הטענה כי פוטר ב - 01/09/93, השיב, כי היה זה בשנת 93או בשנת .94 .5הסברו של ב"כ התובע לפיו התובע אינו יודע קרוא וכתוב, ואינו בקי בתאריכים, אינו מתישב עם הרושם שנוצר בנו במהלך עדותו של התובע ובפרט נוכח העובדה שהתובע עיין בתצהירו במהלך עדותו וקרא חלקים מתוכו כעולה מעמ' 6, שורות 7- .6מה גם, שהיום עובד התובע בהדרכה במוזיאון ג'ו אלון, מה שמצריך כך יש לשער, את היכולת לקרוא ולהתמצא בתאריכים. .6עדותם של מנכ"ל הנתבעת, מר אריאל אולמן, והגב' גילה לוי, תומכות זו בזו, ונתמכות גם על ידי המוצגים שהוגשו לנו. מעדותם עולה, כי התובע הועסק גם במהלך חודש נובמבר 93, ולאחר מכן יצא לחופשה ללא תשלום וללא שנקבע מועד סיום לחופשה, זאת לבקשת התובע שלא יכול היה לנקוב במועד חזרה מחופשתו. הנתבעת טוענת, שהתובע לא פוטר מעולם ולמעשה, לא חזר לעבודה. לטענת הגב' לוי פגשה בתובע לאחר הגשת התביעה וזה אכן הודה בפניה שלא פוטר מעולם והסביר את התביעה כנסיון לקבל כספים (שלטענתו מגיעים לו), משירות התעסוקה. לטענתם של מר אולמן, והגב' לוי, רק בחודש אוקטובר 1994, מונה מנהל עבודה חדש חלף התובע, וגם זאת, באופן זמני. .7העידו מר אולמן, והגב' לוי, כי לאחר יציאתו לחופשה, התובע פקד מעת לעת, את את החווה אך לא חזר לעבודה ולא הודיע מתי יש בכוונתו לעשות כן. בחודש מאי 1994, ביצע התובע עבודה קבלנית של שיפוץ ובנית מכלאות לגמלים בחווה. כנגד עבודה זו, שנעשתה על ידי התובע ופועלים שהביא עימו הוצאה חשבונית (נ/2), לתובע, נמסר לו שיק על סך - 510, 3ש"ח, עבורה. התובע לא הכחיש את ביצוע העבודה הקבלנית באמצעות פועלים שהביא. .8במהלך ביצוע העבודה הקבלנית של שיפוץ ובנית מכלאות, בחודש מאי 1994, השתתף גם אחיו של התובע וזה לטענת מר אולמן וגב' לוי, עשה שימוש במיכל לריסוס בניגוד להוראות ברורות שניתנו לו. לאחר שהדבר נודע למר אולמן, שוחח זה האחרון עם התובע ודרש ממנו לסלק את אחיו משטח החווה. הן הגב' לוי והן מר אולמן, הדגישו שהדברים היו אמורים אך ביחס לאחיו של התובע ולא נאמרו ביחס לתובע. .9הלכה היא כי על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד ומעביד חייבת להיווצר הודאות כי אכן הצד המודיע התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך בברור לצד השני (זמל הרמן נגד דואיב גילה פד"ע א' עמ' 18וכן בנצילוביץ נגד אתא בע"מ פד"ע ב' עמ' 41). הצד הפועל צריך לתת ביטוי ברור שאינו משתמע לשני פנים באשר בכוונתו להביא את יחסי עובד ומעביד לידי סיום. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. השאלה הינה מיהו זה אשר ניתק את היחסים בין התובע לנתבעת. .10בפנינו איפוא שתי גירסאות. בגירסת התובע כאמור מצאנו סתירות ופירכות לרוב. לא נוכל לומר, לאחר השוואה בין הגירסאות, כי התובע עמד בנטל ההוכחה והצליח להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו, בשאלת הגורם לסיום יחסי העבודה. בנסיבות אלה, נדחית גירסת התובע לפיה פוטר, וכפועל יוצא מכך נדחית התביעה, לתשלום פיצוי פיטורים כמו גם לדמי הודעה מוקדמת. דמי הבראה: .11בתלושי השכר שהוצאו על שם התובע, לא נרשם כי לתובע שולמו דמי הבראה. לטענת הנתבעת, עד 04/93, שולם שכרו של התובע באמצעות לשכת התעסוקה לעובדי השטחים והופרשו עבורו,כספים עבור חופשה והבראה. לפיכך, זכאי התובע לכל היותר, לדמי הבראה עבור התקופה מאפריל 1993, עד נובמבר 1993, סך הכל, 305ש"ח. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת הינה, כי שכרו של התובע, כולל גם דמי הבראה. יש לדחות טענה אחרונה זו הטוען, כי המשכורת כוללת גם רכיבי תשלום נוספים שאותם יש לשלם על פי דין עליו הנטל להוכיח שאכן כך הוא, ושאכן היתה הסכמה לכלול בתוך המשכורת את רכיב ההבראה, מה שלא נטען ואף לא הוכח. הנתבעת הודתה למעשה שהיא חייבת לשלם לתובע דמי הבראה. טענתה הינה כי שילמה עבורו ביחס לחלק מהתקופה באמצעות שירות התעסוקה. זוהי למעשה, טענת "פרעתי" דהיינו, הודאה והדחה ובכך למעשה גלגלה הנתבעת לפתחה את נטל ההוכחה. הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי לסכום שהועבר על ידה, בגין דמי הבראה לשירות התעסוקה, וכך גם לא הוכיחה כי סכום זה מכסה את חובתה. הלכה היא כי תשלום לשירות התעסוקה אינו פוטר את המעביד מחובתו על פי דין. כיון שכך מין הדין לחייבה במלוא התביעה ברכיב זה, דהיינו, 458ש"ח. חופשה: .12הנתבעת צירפה לתצהירה של הגב' גילה לוי, צילומים מתוך פנקס חופשה שנוהל על שם התובע. מהתצהיר כמו גם מהכרטיסים עולה כי בשנת 1992, קיבל התובע 97ימי חופשה בתשלום, ובשנת 1993קיבל 49ימי חופשה בתשלום, ובשנה זו, קיבל תשלום גם עבור 45ימי סגר בהם לא עבד. מר אולמן, העיד, אף הוא, כי במהלך השנים קיבל התובע ימי חופשה רבים, זאת בשים לב בין היתר לאופי העבודה בתיירות המשתנה בהתאם לתקופות השנה ומעת לעת. בכל מקרה, על אף שקיבל ימי חופשה רבים מעל למספר הימים להם הוא זכאי על פי דין, לא הופחת שכרו. עדותו כמו גם עדות הגב' לוי, עשו עלינו רושם מהימן. נציין כי התובע בעדותו בפנינו, לא ידע להסביר את תביעתו ברכיב זה. מהאמור עולה כי התובע קיבל ימי חופשה במספר העולה על מספר הימים להם הוא זכאי על פי דין. לפיכך, תביעתו לתשלום ימי חופשה נדחית. שעות נוספות: .13לטענת התובע בתצהירו עבד מידי יום מהשעה 05.00ועד 24.00במהלך כל שנות עבודתו ולכן תבע ברכיב זה סכום של - 000, 10ש"ח. כנגד ענין זה, טענה הנתבעת טענות מספר, ראשית שהתובע היה בתפקיד ניהול או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי לכן הוא לא זכאי לתשלום עבור השעות הנוספות על פי סעיף 30א' (5) לחוק שעות עבודה ומנוחה או לחילופין כי מדובר בעובד שתנאי עבודתו וסיבותיה אינם מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה והמנוחה ולכן הוא לא זכאי לתשלום עבור השעות הנוספות על פי סעיף 30א' (6) לחוק. .14התובע העיד עמ' 4שורות 20-18: "עבדתי כמנהל עבודה אצל הנתבעת כאמור בסעיף 1לכתב התביעה, התפקיד כלל ניהול, אחזקה, עובד. הייתי אחראי גם לסידור העבודה, הייתי אחראי על העובדים וגם עובד בעצמי. הייתי אומר לפועלים מה לעשות". ובהמשך הוא אומר: "היה לי חדר... חדר כזה היה לי רק בגלל שהייתי מנהל עבודה". מר אולמן והגב' גילה לוי, העידו כי התובע היה מנהל עבודה, היה אחראי על סידור העבודה, פיקוח על ביצועה, ולכן הועמד לרשותו החדר שתיאר בעדותו. מעדותם עולה כי התובע היה אחראי לנהל ולהפעיל את העובדים, היה רשאי לקבוע להם את סידור העבודה, ופיקח עליהם. .14מהעדות והתצהיר של הגב' לוי ומר אולמן, עולה כי לא ניתן היה לפקח ולעקוב אחר שעות העבודה של התובע בחווה (עמ' 8שרות 17- 18וכך גם בסעיף 4לתצהירה של הגב' לוי), וכי התובע היה יכול לצאת ולבוא בהתאם לשיקול דעתו ולצרכי העבודה. .15מהמקובץ עולה כי במקרה דנן, חלים סעיפים 30א' (5), 30א' (6) המסייגים את תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה במקרה דנן, בו היה התובע, וכך קובעים אנו, בתפקיד הנהלה או בתפקיד שדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כמו כן אנו קובעים כי לא ניתן היה לפקח על שעות העבודה והמנוחה של התובע בשים לב לאופי וצורת העבודה שהתנהלה אצל הנתבעת. לפיכך, אנו דוחים את תביעת התובע ברכיב זה לדמי חופשה שנתית. בשולי הענין נאמר כי אף ללא קביעתנו זו, דין התביעה ברכיב זה להדחות מאחר והתובע לא הוכיח כנדרש את תביעתו לגמול שעות נוספות שהינה תביעה המוגדרת כתביעת ממון שאין לפסוק בה לפי אומדנא דדיינא. .16סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 45יום מהיום דמי הבראה בסך - 458 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת חוק ריבית והצמדה מיום 01/12/93ועד התשלום בפועל. הנתבעת תהיה זכאית לקבל משירות התעסוקה את כל הכספים שהופרשו עבור דמי הבראה על שם התובע ביחס לשתי השנים האחרונות של עבודתו. אם כספים על חשבון דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו אצל הנתבעת הועברו על ידי שירות התעסוקה לתובע תהיה הנתבעת רשאית להפחית, בהתאם לאישורים של שירות התעסוקה, סכום זה, מהתשלום הנ"ל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. פיטורים