פיטורי עובד לפי הסכם עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד לפי הסכם עבודה: התובע איש מחשבים במקצועו עבד אצל הנתבעת במשך 11.5חודשים ועד ליום 30.9.91(עמ' 1, שורה 20לפרוטוקול), לפי משכורת חודשית אחרונה קובעת של 500, 5ש"ח. התובע עבד לפי הסכם עבודה מיום 15.10.90(ת/1), ופוטר לפי מכתב פיטורים מיום 14.11.91(ת/2). לפני ביה"ד צומצמו בתחילת הדיון מספר התביעות הקשורות בתקופת עבודת התובע (עמ' 1, שורה 24), ונכריע במה שנותר במחלוקת. התביעה ל"פדיון חופשה" ( 9ימים): הלכה היא כי נטל הוכחת מתן מלוא החופשה השנתית הקבועה בחוק לעובד, מוטל על המעביד. ע"פ הסכם העבודה ת/1, זכאי התובע ל- 19ימי חופשה בשכר במשך כל שנה (סע' 9 ל-ת/1). התובע הודה בקבלת 10מהם לקראת סיום עבודתו (עמ' 2, שורה 29). מנהל הנתבעת הצהיר בביה"ד כי "לגבי חופשה שולם הכל" (עמ' 8, שורה 5). אולם, הוא לא יכול היה לנקוב במועדי החופשות והודה כי חרף העובדה שהנתבעת העסיקה כ- 15עובדים, לא נוהל "פנקס חופשות" (עמ' 8, שורה 5). ברם, מאחר ובתלוש השכר של חודש מאי 91' זכה התובע ל"פדיון חופשה" בסכום של -.800, 2ש"ח, סביר להניח כי סכום זה מכסה את יתרת ימי החופשה שנותרו לזכות התובע, ואין מקום לחייב את הנתבעת בכספים נוספים בקשר לכך. התביעה ל"תמורת הודעה מוקדמת": התובע פוטר ע"פ מכתב הפיטורים ת/ .2אולם, מכתב זה נושא את התאריך של 14.11.91כאשר הפסקת העבודה בפועל היתה כבר ביום .30.9.91 שוכנענו, ובכך גם מודה התובע, כי מועד הפסקת העבודה היה מתואם ומוסכם עם התובע, ע"מ שיוכל הוא להתחיל את עבודתו במקום אחר כבר ביום 1.10.91, כפי שעשה בפועל (עמ' 3, שורה 29). מכתב הפיטורים הוצא רק לאחר זמן, על מנת לאפשר לתובע משיכת כספי ביטוח המנהלים (עמ' 7, שורה 8). פירושו של דבר הוא, שהתובע ויתר במודע על תקופת ההודעה המוקדמת, בכך שהחליט להקדים את פרישתו מהנתבעת, על מנת להתחיל את עבודתו במקום העבודה החדש. בנסיבות אלה, אין הנתבעת מחוייבת ב"תמורת הודעה מוקדמת". הזכות להודעה מוקדמת נעוצה ב"נוהג", והסכמתו של העובד (לפי רצונו שלו עצמו) לחדול לעבוד כבר ביום 30.9.91, מהווה ויתור על זכותו ל"הודעה מוקדמת". גם במקרה הנוכחי שבו הזכות ל"הודעה מוקדמת" היא חלק מההסכם האישי ת/ 1(סע' 5שלו), מדובר בזכות הניתנת לויתור. בכל מקרה, ההסכם ת/ 1מדבר על "הודעה מוקדמת", ולא על פדיונה כשזו לא ניתנה בפועל לפי רצונו המפורש של התובע. התובע הקדים את פרישתו מהנתבעת מטעמים שלו (עמ' 3, שורה 25), ולפיכך תביעתו ל"תמורה הודעה מוקדמת" תדחה. התביעה ל"גמול עבודה בשעות נוספות": התובע נסע לחו"ל בתוקף עבודתו אצל הנתבעת, ולדבריו בעת שהותו שם עבד ב"שעות נוספות" עליהם לא קיבל "גמול שעות נוספות". את הגמול הנתבע בקשר לעבודתו בחו"ל העריך התובע בסכום של 101, 4ש"ח (עמ' 1, שורה 28). את הגמול הנתבע בקשר לעבודתו הנוספת בארץ הוא העריך ב- 825ש"ח (עמ' 1, שורה 25). התובע לא יכול היה להציג רישום של שעות עבודתו בעת מסעותיו בחו"ל בשליחות הנתבעת, וגם רישום שעות העבודה המדוייקות בארץ לא הובא כדין. הכלל הוא כי: "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד" (דב"ע נו/52- 3סלימאן אבו עצא נ. שמיל כ"א, סע' 14לפסה"ד מיום 17.3.96). מי שלא הצליח להוכיח את מספר שעות העבודה שהועבד, אינו יכול להנות מפסיקה של סכום קצוב (דב"ע נא/74- 3מנדלברג בע"מ נ. אלוני, פס"ד מיום 24.7.91, בעקבות דב"ע לב/32- 3פרימוביץ נ. בר אדון, פד"ע ד' 39, 43). העובדה כי הגמול בגין השעות הנוספות לא נדרש בתקופת העבודה, מחלישה עוד יותר את עמדת התובע. רק הוכחת "מסגרת מסודרת" של שעות עבודה הכוללות שעות נוספות, מעבירה את הנטל בעניין אל המעביד (דב"ע נב/- 523יחיא חסן מוגרבי ואח' נ' מקורות בע"מ ואח’, סע' 14לפסה"ד מיום 28.6.92). התביעה בהקשר של ביצוע שעות נוספות, תדחה. פיצוי על אי הפרשת כספי המעביד (% 5מהשכר) ל"קופת גמל": ע"פ סע' 11להסכם העסקה ת/ 1מחוייבת הנתבעת להפריש סכום המהווה % 5משכרו של העובד, ל"קופת תגמולים". מדובר בתביעה לפיצוי בגין אי העברת הפרשות מכספי המעביד. התובע מודה, כי כבר קיבל מהנתבעת על חשבון תביעתו זו סך של 364, 2ש"ח (עמ' 1, שורה 27). "קופת תגמולים" כפי שנרשם בהסכם ת/1, יכולה להיות גם במסגרת "ביטוח מנהלים". הלכה למעשה נערכה לזכות התובע פוליסה של "ביטוח מנהלים", והשאלה היחידה היא האם הנתבעת הפרישה (מכספים שלה) את מלוא מחוייבותה על פי ההסכם ת/ 1(% 5מהשכר). מאחר ואין חולק כי הנתבעת היתה מחוייבת בביצוע ההפרשות ל"קופת תגמולים" (וכאמור ניתן היה לעשות כן במסגרת "ביטוח מנהלים"), וזאת ע"פ הסכם העבודה ת/1; על הנתבעת מוטל עול ההוכחה כי הכספים אמנם הועברו במלואם לחברת הביטוח. ביטוח המנהלים יכול שיהא מורכב מצבירת כספים המיועדים לפיצויי פיטורים, וכאלו המיועדים לתגמולים. אין הנתבעת יכולה ליקח בחשבון כספים ששוחררו לתובע כ"פיצויי פיטורים" מאותו הביטוח, על חשבון מחוייבותה בהעברת כספים הנוגעים לחלק של קופת התגמולים. לפיכך, אין מקום לאמץ את חישובי מנהל הנתבעת בתצהירו, וטענותיו בהקשר זה במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 7, שורה 6) ידחו. הנתבעת היתה צריכה להתכבד ולהוכיח (וניתן היה לעשות כן בנקל ע"י המצאת אישורים מתאימים של חברת הביטוח), כי היא הפרישה מכספיה שלה % 5משכרו של התובע לצבירת זכויות לגמלאות (להבדיל מפיצויי פיטורים או זכות ביטוחית אחרת). משלא עשתה כן, יש לפצות את התובע בשיעור של % 5משכרו (לפי משכורתו הקובעת), בהפחתת הסכום שקיבל בפועל בקשר לכך (364, 2ש"ח - עמ' 1, שורה 27). פיצוי על אי הפרשת כספי המעביד (% 7.5מהשכר) ל"קרן השתלמות": על פי הסכם העבודה שבין הצדדים: "יפתח חשבון קרן השתלמות הנדסאים... והמעביד יפריש חודשית" (סע' 10להסכם ת/1). הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את טענת התובע כי הנהוג בקרן ההשתלמות להנדסאים הוא שיעור הפרשה של המעביד המסתכם ב-% 7.5מהשכר. מנהל הנתבעת הודה כי: "לפי ההסכם היה (התובע) זכאי לקרן השתלמות" (עמ' 8, שורה 7). גם לפי חשבונה של הנתבעת (נ/8) לא בוצעו כסידרן הפרשות המעביד לקרן ההשתלמות. גם לענין זה הנתבעת היא זו שהיתה צריכה להוכיח ביצוע מלוא ההפרשות (בהקשר לחלקו של המעביד), וטענתה כי יש לזקוף הפרשות אחרות (לביטוח מנהלים ע"ח רכיב של "פיצויי פיטורים" או אחר) ע"ח מחוייבותה בקשר לקרן ההשתלמות, דינה להדחות. העובדה שהנתבעת הפרישה לביטוח מנהלים עבור "פיצויי פיטורים" ו/או רכיבים נוספים (ששוחררו לבסוף לזכות התובע) חרף אי-מחוייבותה לעשות כן ע"פ ההסכם ת/1; אינו משחרר את הנתבעת ממחוייבויות אחרות המופיעות בהסכם העבודה (לרבות ביצוע ההפרשות לקרן ההשתלמות). הטבה שנתן מעביד לעובד מהלך העבודה (מעבר למחוייבותו החוקית או ההסכמים באותה העת), אינה יכולה לבוא במקום זכות חוקית אחרת, אלא אם הסכים לכך העובד במפורש או במשתמע. הסכמה כזו לא מצאנו בנסיבות המקרה הנוכחי. הנתבעת תחוייב אפוא בפיצוי התובע בקשר לאי הפרשת כספים (חלקו של המעביד בלבד) לקרן ההשתלמות, תוך התחשבות במשכורת האחרונה הקובעת ומשך תקופת העבודה. סיכום: התביעות ל"תמורת הודעה מוקדמת", "גמול עבודה בשעות נוספות" ו"פדיון חופשה" ידחו במלואן. שאר התביעות שעמדו לדיון, יתקבלו בחלקן, באופן שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. "פדיון דמי הבראה" בסך של -. 488ש"ח, אשר במחוייבותה בהם הודתה הנתבעת במהלך שמיעת הראיות (עמ' 7, שורה 31) וגם בסיכומיה (סע' כ"ד שלהם). ב. סך של 798ש"ח כפיצוי על אי הפרשת מלוא חלקו של המעביד ל"קופת גמל" (364, 2- 11.5חד' 500, 5x% 5xש"ח). ג. סך של 743, 4ש"ח כפיצוי על אי הפרשת חלקו של המעביד ל"קרן השתלמות" ( 11.5חד' 500, 5x% 7.5xש"ח). כל הסכומים הנ"ל צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית, מיום 30.9.91ועד ליום התשלום בפועל. קיזוז: לא הוכחה מחוייבותו של התובע בעלותן של שיחות טלפון שניהל בעת שהותו בחו"ל בשליחות הנתבעת, וממילא אין מקום לעריכת קיזוז כמבוקש בסע' 8לכתב ההגנה. יצויין עוד כי על מנת להוכיח טענת קיזוז, יש מקום להבאת ראיות גם לעניין סכום הקיזוז וגם לעניין הטענה כי מדובר בהוצאה שלא היתה קשורה בתנאי עבודתו של התובע בחו"ל. הוצאות משפט: התביעה התקבלה בחלקה בלבד, והנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (חלקיות) בסך של -.000, 2ש"ח בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד. זכות ערעור תוך 30יום. חוזה עבודהחוזהפיטורים