באשר לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת: בעדותה טענה התובעת כי ביום פיטוריה התקשרה אליה הנתבעת, והודיעה לה כי אינה מתאימה לעבודה ועל כן - שלא תבוא לעבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובדת בטלפון: .1לפני תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 (להלן - החוק), וכן תביעה לפדיון חופשה, פדיון הבראה ותמורת הודעה מוקדמת, וכן - תביעה שכנגד. .2טענות התובעת הן: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת משק בית בתקופה שבין אוגוסט 90' וינואר 95'. שכרה האחרון היה 200, 2ש"ח לחודש. ב. התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה, ומכאן - התביעה לפיצויי פטורין. התובעת מודה כי מדי שנה קיבלה פיצויי פיטורין מהנתבעת, ולפיכך היא תובעת סך 100, 1ש"ח כפיצויי פיטורין בגין חצי השנה האחרונה. ג. התובעת טוענת כי לא קיבלה דמי הבראה ופדיון חופשה בחצי השנה האחרונה לעבודתה, ומכאן התביעה לפדיון חופשה והבראה. ד. כמו כן טוענת התובעת כי פוטרה על אתר והיא תובעת סך 100, 1ש"ח כדמי הודעה מוקדמת. .3טענות הנתבעת הן: א. הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה מיוזמתה מיום 19.1.95וקיבלה את כל המגיע לה. ב. הנתבעת טוענת כי במהלך כל השנים התפטרה התובעת מדי פעם וקיבלה פיצויי פיטורין. ג. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה ממנה כספים ביתר. .4הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד נגד התובעת להחזר סך 298, 18ש"ח בגין כספים ששולמו לתובעת במהלך השנים חרף היעדרויותיה, וכן עבור שווי מוצרים שקיבלה התובעת מהנתבעת. התובעת (הנתבעת שכנגד) הכחישה את האמור בתביעה שכנגד. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1באשר לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת: בעדותה טענה התובעת כי ביום פיטוריה התקשרה אליה הנתבעת, והודיעה לה כי אינה מתאימה לעבודה ועל כן - שלא תבוא לעבודה. הנתבעת העידה בפני, וטענה כי התובעת נהגה לאחר לעבודה. ביום הפסקת העבודה, התקשרה הנתבעת לתובעת ואמרה לה שהיא צריכה לעזוב את הבית ב- 30: .10התובעת השיבה בקול מנומנם כי אינה יכולה לקום. בתגובה אמרה לה הנתבעת שאם היא לא תבוא עכשיו שלא תבוא בכלל. .2חילופי הדברים בין התובעת לנתבעת יקבעו מי סיים את יחסי העבודה ביניהם. כבר נפסק כי - "על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד מעביד חייבת להיוצר הודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני" (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ. דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב' 41). "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות". (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית פ"ד לא' (2) 197). ובודאי שהדין זהה לגבי המעביד. .3עוד נפסק כי - "היסוד הן של הפיטורין והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/116-3 שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב' 375; דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41; דב"ע לב/58-3 רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד' 298; דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין פד"ע כב' 271)". אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי באקט פורמלי דווקא אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיים" (דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע 175). .4כמו כן נפסק כי - "הדיבור המביא את היחסים לידי סיים חייב להיות חד משמעי: "כשם שלא ייתפס עובד בדיבור שבעידנא דריתחא כי מתפטר הוא ועל ידי כך יפסיד פיצויים כך לא יתפס מעביד בדיבור במצב נפשי דומה כי מפטר הוא את עובדו ויחוייב בפיצויים" (דב"ע ל/10-3 פנחס כהן נ' ורמוס אברהם פד"ע א' 100; דב"ע לב/26-3 דניאל חיים נ' אהרון ושות' פד"ע ד' 149). משאומר מעביד לעובד כי "אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו אלא אם יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא (דב"ע לה/41-3 יעקב היגר נ' דינה שוורץ פד"ע ז' 24). .5עוד נפסק כי - "מעשיו של הצד המביא את יחסי עובד - מעביד לידי גמר הם הקובעים; "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "יחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות" (דב"ע לב/58-3 רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד' 298; דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע ז' 175; דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' נ' יזרום בע"מ פד"ע ז' 64; דב"ע מו/10-3, המכללה לטכנולוגיה נ' משה אוסטפלד פד"ע יז 353). .6העולה מכל האמור לעיל הוא כי כאשר הודיעה הנתבעת לתובעת שאם אינה מופיעה לעבודה "שלא תבוא בכלל" - הרי בכך פיטרה אותה. פיטורים אלה לא היו "בעידנא דריתחא". עוד באותו יום קיבלה הנתבעת עובדת אחרת במקום התובעת, ולא פנתה אל התובעת כדי שתחזור לעבודה. לאור קביעה זו, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורין. מאחר שהתובעת תבעה סך 100, 1ש"ח בגין חצי השנה האחרונה בלבד, לאחר שקיבלה בעבר כספים על חשבון פיצויי פיטורין אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 100, 1ש"ח כפיצויי פיטורין. .7באשר לתביעה לדמי הודעה מוקדמת - הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי פוטרה על אתר. התובעת זכאית איפוא לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך 100, 1ש"ח כפי שתבעה. .8באשר לתביעה לפדיון דמי הבראה - התובעת טוענת כי לא קיבלה דמי הבראה לתקופה שבין 92' ל- 95'. במכתב מועצת הפועלים מיום 28.2.95, נטען כי לאחר שהתובעת קיבלה בתום כל שנת עבודה פיצויים, חופש והבראה, מתייחסת התביעה לחצי השנה האחרונה. הזכות לפדיון דמי הבראה נקבעה בצווי הרחבה, והנטל להוכיח כי שולמו - מוטל על המעביד. לא מצאתי בתיק כל ראיה כי דמי ההבראה שולמו לתובעת, ולפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לה סך 637ש"ח כדמי הבראה. .9באשר לתביעה לפדיון חופשה - כבר נפסק כי - "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (ראה דיון לא/22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). לא מצאתי כל ראיה כי הנתבעת שלמה לתובעת פדיון חופשה עבור מחצית השנה האחרונה. לפיכך - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 616ש"ח כפדיון חופשה עבור 7ימים. .10התובעת לא תבעה במפורש פיצויי הלנה לגבי הרכיבים הנושאים פיצויים אלה, וגם אילו היתה תובעת - אני קובעת כי בין הצדדים היתה מחלוקת של ממש באשר לזכאות התובעת לפיצויי פיטורין לאור הצורך במתן פרשנות משפטית לחילופי הדברים בין הצדדים. לפיכך - ישאו כל רכיבי התביעה כנקוב בסעיפים 6עד 9דלעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.95ועד ליום התשלום בפועל. .11ובאשר לתביעה שכנגד - התרשמתי כי תביעה זו הוגשה כדי לנגח את תביעתה של התובעת. התביעה מתייחסת לימי היעדרות של התובעת בין השנים 92' - 94'. בעדותה לא הוכיחה הנתבעת (התובעת שכנגד) את מספר ימי ההיעדרות של התובעת (הנתבעת שכנגד), ולא נקבה במועדים. .12עוד ייאמר, כי במהלך כל השנים הסכימה הנתבעת להיעדרויותיה של התובעת, ולא ניכתה משכרה. כאשר לא היתה הנתבעת מרוצה מעבודת התובעת, פיטרה אותה מספר פעמים אך החזירה אותה לעבודה. לפיכך - אני דוחה את התביעה להחזר בגין ימי היעדרות. .13באשר להחזר שוויים של מוצרים - התובעת טענה כי המוצרים ניתנו לה במתנה. הנתבעת בעדותה ניסתה לשכנע את בית הדין כי נהגה כלפי התובעת ברוחב לב וברוחב יד למעלה מן המקובל. הנתבעת לא דרשה מהתובעת תמורה עבור מוצרים בעת שנתנה לה אותם, ואף לא לאחר מכן, אלא רק במסגרת התביעה שכנגד. לפיכך - סביר להניח כי הנתבעת אכן נתנה לתובעת את המוצרים במתנה, ולא התכוונה לקבל עבורם תמורה. התביעה שכנגד נדחית. .14מאחר שתביעות התובעת נתקבלו אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 250 ש"ח כהוצאות משפט וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין.טלפוןפיטורים