קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובדת קשישה אחרי גיל פנסיה: התביעה בתיק זה היא לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודה מ- 1/76ועד .3/95בסיבה להפסקת העבודה מציינת התובעת כי תוך כדי עבודה הוטרדה ע"י המעבידה בטענה שאין לה יותר כח לעבוד משהיא מבוגרת. התובעת מציינת כי היא ילידת 1929ולכן הגיעה לגימלאות וזכאית לקבל פיצויי פיטורין מכח החוק. התובעת מציינת כי הועסקה בשכר של 75ש"ח ליום. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי, הנתבעת הינה אלמנה בת 75, חולנית, נכת רדיפות הנאצים ומרותקת לביתה. לטענתה, ביום 18.5.95תקפה התובעת לפתע את הנתבעת בעת שזו ישבה על הספה ונמלטה מהמקום. הנתבעת הזעיקה את בתה, אשר הזמינה רופא שאיבחן את סימני החבלה בחזה, בגב ואת השריטות בצוואר. באותו יום גם נמסרה הודעה על התקיפה במשטרה והתלונה הוגשה ביום .25.5.95 התובעת לא פוטרה ולא התפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין. מכל מקום, התנהגותה של התובעת שוללת זכאות לפיצויי פיטורין. לנתבעת נגרמו נזקים בגין התקיפה, כמו גם עזרה בסיעוד בסכום המעורך בכ-000, 3ש"ח. לנתבעת גם לזכות לפיצוי בגין כאב וסבל בסכום המוערך ביותר מ-000, 10ש"ח. לכן, בהנחה שמגיע לתובעת סכום כלשהו, יש לקזז ממנו את נזקיה של הנתבעת. בדיון במעמד הצדדים העידה התובעת, אשר ציינה כי היא עובדת שנים ארוכות בביתה של הנתבעת, וזאת מאז שבנה שחר היה בגן ילדים וכיום הוא בחור בן .23לטענתה, בתקופה האחרונה הנתבעת עיצבנה אותה בטענות שהיא מבצעת את עבודת הניקיון בצורה לא טובה וכי יש עולה מרוסיה שעושה את זה טוב ממנה, ותגובתה על כך היתה שאם הנתבעת איננה מרוצה - שתשלם לה פיצויים ותשלח אותה. באשר ליום האחרון לעבודתה ציינה כי, באותו יום עזרה לנתבעת לעשות אמבטיה, כפי שהיא נהגה מידי שבוע, ולאחר שניגבה אותה והלבישה אותה בגדים נקיים - יצאה לבשל ולנקות את הדירה; בשלב זה, זרקה לעברה הנתבעת בקבוק שמפו שניצב לידה, ובתגובה התקרבה התובעת אל הנתבעת והיכתה עליה עם בקבוק סודה מפלסטיק באזור החזה, אם כי לא עשתה זאת בחוזקה, זאת תוך שביקשה מהנתבעת לשתוק; לאחר זאת פרצה התובעת בבכי, התרגזה והלכה הביתה. לטענתה, קודם שהנתבעת זרקה לעברה את בקבוק השמפו, היא הרגיזה אותה בכך שנתנה לה כל דקה הוראה אחרת ודיברה ללא הפסקה. לטענתה, טענת הנתבעת בדבר התקיפה 'נופחה' מעבר למימדים האמיתיים. התובעת נחקרה במשטרה, אך לאחר מכן לא קרה דבר. התובעת הוסיפה עוד כי היא ילידת 1929עפ"י הרשום בת.ז., וכי הגיעה לגיל פנסיה. בחקירתה הנגדית טענה כי לא הרביצה לנתבעת, אלא רק נתנה לה מכה. הנתבעת מצידה אישרה כי התובעת עבדה אצלה בערך כ- 18שנים בהיקף של פעם בשבוע - 4שעות, וכי שכרה האחרון של התובעת היה 15ש"ח לשעה. הנתבעת טענה כי לא פיטרה את התובעת, אלא זו עזבה מיוזמתה. הנתבעת תיארה את היום האחרון לעבודתה של התובעת כדלקמן: התובעת דיברה אל עצמה וקיללה ללא הרף את בעלה ואת בנה תוך כדי ביצוע עבודתה, ואז ביקשה ממנה שתסגור את דלת המטבח מאחר ורצתה שיהיה שקט בבית, אך זו המשיכה לדבר ולקלל בקול רם, ואז הנתבעת ביקשה ממנה שיהיה שקט ובתגובה התנפלה עליה התובעת עם בקבוק סודה, שהיה מונח ליד הנתבעת ומלא כדי 4/3; ואף שהנתבעת הינה אשה מבוגרת חסרת-אונים - הרביצה לה עם הבקבוק בכל חלקי הראש, הגב, החזה; לאחר זאת, העיפה את הבקבוק לכיוון חלון דלת הסלון, לקחה את בגדי העבודה שלה ואת התיק ועזבה את ביתה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת טרם הגיעה לגיל פנסיה, זאת משסיפרה לה כי תיקנה את גילה ב- 10שנים לצורך קבלת קיצבת ביטוח-לאומי. בחקירתה הנגדית טענה הנתבעת כי עד יום אותו ארוע היחסים בין הצדדים היו יחסים רגילים, וכי ביום האחרון התנהגותה של התובעת היתה התנהגות בלתי שפויה על פי הערכתה. הנתבעת ציינה תחילה כי התובעת הפסיקה את עבודתה ביום 17.3.95או סמוך לזה; ולאחר שהופנתה לתעודת הרופא אשר בדק אותה וציין את החבלות, הנושאת תאריך 18.5.95, טענה כי זה התאריך שבו עזבה התובעת את העבודה וכי התלונה במשטרה נמסרה שבוע מאוחר יותר משסירבו לקבל תלונה טלפונית והיא הצליחה להגיעה למשטרה רק לאחר שהתאוששה מהארוע. נציג התובעת בסיכומיו טען כי הארוע של הרמת יד אינו מוכחש, אך יש להתחשב בכך שמדובר במערכת יחסי עבודה שנמשכה 18שנה ובעובדה שמדובר בשתי נשים מבוגרות, וכן לעובדה שהתובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורין עקב גילה גם ללא כל עילה של פיטורין; לכן הציע לסיים את המחלוקת בפשרה. ב"כ הנתבעת טען כי בנסיבות, כפי שפורטו בכתב ההגנה ובעדות, אין להעלות על הדעת פשרה כספית. התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורין משלא פוטרה, אלא עזבה מרצונה ועוד בנסיבות השוללות זכאות עקב התנהגות אלימה כלפי הנתבעת, אשה בת 75המרותקת לביתה. להלן החלטתי:ו- למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תקופת עבודתה של התובעת, אשר השתרעה על פני כ- 18שנה והן לגבי שכרה האחרון אשר עמד על הסך 15ש"ח לשעת עבודה. הויכוח בין הצדדים הוא בשאלה - האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורין בנסיבות סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים? מהתמונה שעלתה במהלך הדיון הסתבר כי, ביום האחרון לעבודתה הרימה התובעת יד על הנתבעת. התובעת דורשת את פיצויי הפיטורין, אף שהיא זו שעזבה את העבודה באותו יום ולא שבה יותר, בטענה כי ממילא עברה את גיל ה-60, ומשכך - זכאית היא עפ"י החוק, מכח הוראות סעיף 11(ה'), לפיצויי פיטורין אף שהתפטרה. נציגה של התובעת טוען כי ארוע הרמת היד על הנתבעת אינו מוכחש, אך עובדת היותה של התובעת מעל גיל 60מזכה אותה בפיצויי פיטורין ללא קשר לסיבת ההתפטרות. הוא מדגיש את העובדה שהתובעת עבדה תקופה ארוכה של 18שנים, וכי הארוע של סיום העבודה 'נופח' מעבר למימדיו ע"י הנתבעת. עיון בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה ובפסה"ד, שפורסם לא מכבר בענין דיון נג/137- 3עזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל ואח' -נ- יוסף בלומלפלד פד"ע כ"ו עמ' 558, מלמד כי, משאין חולק כי ההתפטרות היתה לאחר שהעובדת הגיעה לגיל 60, היא היתה זכאית לפיצויי פיטורין לאור לשונו של סעיף 11(ה') לחוק פ"פ - ".. תהא סיבת ההתפטרות אשר תהא..". במקרה שבפני, נטען ע"י התובעת כי היא ילידת 1929; עובדה שאומנם הוכחשה ע"י הנתבעת, אך לא הובאו כל ראיות לסתור את טענת התובעת, מעבר לאמירה סתמית. ולכן, לאור ההלכה שצוטטה לעיל, לכאורה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורין עפ"י חוק מעצם העובדה שהתפטרה לאחר הגיעה לגיל .60 אמרתי "לכאורה", זאת משסבורה אני כי יש לאבחן את נסיבותיו של פסה"ד שבפני, זאת לאור העובדה, שלא הוכחשה, כי יחסי העבודה הסתיימו לאחר שהתובעת הרימה יד ונתנה מכה לנתבעת; זאת אני קובעת לאור ההודאה של התובעת ומבלי להכנס לפרטי ההתרחשות בין הצדדים ביום סיום העבודה. חוק פיצויי פיטורין קבע, בסעיף 17, כי רשאי ביה"ד האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורין ללא פיצויים, או פיצויים חלקיים, זאת תוך הסתמכות על ההסכם הקיבוצי בענף בו מדובר, ובהעדר הסכם קיבוצי לאותו ענף - תוך הסתמכות על תקנון העבודה שהוא ההסכם הקיבוצי הכללי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בישראל. סעיף 53לתקנון העבודה מפרט נסיבות של הפרת משמעת חמורה, כאשר בסעיף ב' נקבע כי גרימה להכאות במפעל, שתוצאותיהם חמורות, הינה בגדר הפרת משמעת חמורה. לכן, סבורה אני, כי יש לאזן בין הוראות סעיף 11(ה') והפרשנות שניתנה לו בפסיקה כפי שפירטתי לעיל, לבין האפשרות שניתנה לביה"ד לקבוע כי פיטוריו של עובד הם בנסיבות המצדיקות פיטורין בלא פיצויים, או בפיצויים חלקיים, בהתאם להוראות 17לחוק פ"פ. הוכח בפני כי התובעת היתה מעל גיל 60כאשר התפטרה ולכן זכאית לפיצויי פיטורין כדין מפוטר; מנגד הודתה התובעת עצמה כי הרימה יד על מעסיקתה, שהיא אשה מבוגרת וחולנית, הזקוקה לסיוע אף ברחצה כפי שהתובעת העידה. לכן, סבורה אני, כי משהתובעת הפרה הפרת משמעת של ממש, הרי שיש להפחית את פיצויי הפיטורין לכדי % 60מהסכום, זאת תוך התחשבות בעובדה נוספת - שהתובעת עבדה משך 18שנה ולא היו תקלות במהלך תקופה ארוכה זו. באשר לטענה שעלתה בכתב ההגנה כי מכל סכום שיקבע יש לקזז את נזקיה של הנתבעת, אני קובעת כי נזקים אלה לא הוכחו. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין בסך 556, 2ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30יום מהיום. היה וסכום זה לא ישולם תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון. לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, זאת נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בין הצדדים בדבר עצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורין, משנטשה את מקום העבודה לאחר שהרימה יד על המעסיקה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. בהעדר צדדים היום 22/02/96 ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15יום מיום קבלת פסה"ד.פנסיהפיטורים