קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לעובדת חצי משרה: .1לפני תביעה להפרשי פיצויי פיטורין, הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה ותמורת הודעה מוקדמת. .2התובעת טוענת כי עבדה אצל הנתבעת במרפאת שיניים כסייעת, במשרה חלקית בין התאריכים 10.9.92- .22.9.94התובעת פוטרה מעבודתה ביום .21.9.94 .3הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורין בסך 577, 3ש"ח על ידי העברה לחשבון הבנק שלה. התובעת מודה כי קיבלה את הסכום הנ"ל בערך של יום 27.10.94, אם כי בפועל נתקבל התשלום ביום .6.11.94בין הצדדים יש מחלוקת באשר לגובה השכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורין. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה את כל המגיע לה, על בסיס שכר ממוצע של כל חודשי עבודתה המגיע לסך 165, 2ש"ח לחודש, ולפיכך היא זכאית לסך של 577, 3ש"ח. התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורין בסך 037, 5ש"ח על פי תלושי המשכורת האחרונים. .4התובעת טוענת כי לא קיבלה פדיון חופשה, ודמי הבראה, וכי היא זכאית גם לדמי מחלה בחודש אוקטובר 94'. הנתבעת טוענת לעומתה כי התובעת קיבלה את כל ימי החופשה המגיעים לה ואף מעבר לכך, וכן את מלוא דמי ההבראה. הנתבעת טוענת כי היא זכאית להחזרי כספים מהתובעת, אך לא הגישה תביעה שכנגד, ולא טענה לקיזוז. פירוט הסכומים הנטענים על ידי כל צד צורף לסיכומיו. לאחר שמיעת העדויות וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטענות הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1באשר לחישוב פיצויי הפיטורים - לפי סעיף 13לחוק פיצויי פיטורים, רכיבי השכר המשמשים בסיס לחישוב פיצויי פיטורין הם: שכר היסוד, תופסת ותק, תוספת יוקר, תוספת משפחה. חישובה של התובעת המתבסס על תשלום המשכורת ברוטו בצירוף רכיב נסיעות, או שי לחג, אינו נכון. מאידך - גם חישובה של הנתבעת המתבסס על ממוצע שכרה של התובעת אין לו על מה שיסמוך. מהסיכומים עולה כי חישוב הנתבעת מתבסס על תקופת עבודה שתחילת בספטמבר 93', ואף עובדה זו אינה נתמכת בראיות. הנתבעת עצמה המציאה תלושי שכר של התובעת החל מספטמבר 92'. הנתבעת טוענת כי בחודש אוגוסט 93' לא עבדה התובעת וחלה הפסקה בעבודתה. הפסקה בת חודש אינה מנתקת את רציפות יחסי העבודה בין הצדדים, ולכל היותר אין להביא את אותו חודש במנין התקופה לחישוב פיצויי הפיטורין. .2התובעת עבדה אצל הנתבעת וקיבלה שכר לפי שעות עבודה. התובעת לא הכחישה זאת. מתלושי המשכורת ניתן לראות כי שכרה של התובעת השתנה מידי חודש לפי מספר שעות העבודה שעבדה. בתקנות פיצויי פיטורין (שיעור פיצויי פיטורין לעובד בשכר) תשמ"ג - 1983, לא נקבעה דרך לחישוב פיצויי הפיטורים של עובד המקבל שכר לפי שעות. התקנה הרלבנטית ביותר מבין תקנות אלה לענינה של התובעת היא תקנה 9הקובעת חישוב "לפי כמות תוצרת". צורת החישוב של השכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורין היא השכר הממוצע של 12החודשים שקדמו לפיטורים. .3מאחר שהתובעת נדרשה על ידי הנתבעת ביום 21.9.94לעבוד חודש נוסף במקום הודעה מוקדמת, נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ביום .21.10.94חישוב ממוצע 12החודשים שקדמו לפיטורים מעלה כי שכרה הממוצע של התובעת היה 075.25, 2ש"ח. בהתאם לאורך תקופת עבודתה ( 24.5חודשים, תוך ניכוי הפסקה בת חודש באוגוסט 93') זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 237, 4ש"ח. התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורין בסך 660ש"ח. .4באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין - מאחר שהיתה מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לגובה פיצויי הפיטורין להם היתה זכאית התובעת אשר נמשכה עד למתן פסק הדין, אני מפחיתה את פיצויי ההלנה החלים על פיצויי הפיטורין לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית אשר יחולו מיום 1.10.94ועד ליום התשלום בפועל. .5התובעת תבעה 097, 4ש"ח כפדיון חופשה, דמי הבראה, תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה בין התאריכים 2.8.94ועד 9.8.94, וכן יום חג .27.9.94 .6באשר לזכאות התובעת לפדיון חופשה - כבר נפסק כי "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (ראה דיון לא/22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). הנתבעת הגישה פירוט מלא של כל ימי החופשה אותם קיבלה התובעת (נ/8, נ/9, ו- נ/11). אותם ימי חופשה שולמו לתובעת כעולה מתלושי המשכורת. התביעה לפדיון חופשה - נדחית. .7באשר לזכאות התובעת לתמורת הודעה מוקדמת - הנתבעת לא התייחסה כלל לרכיב תביעה זה בסיכומיה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הודיעה לתובעת ביום 21.9.94על הפסקת עבודתה. התובעת נדרשה על ידי הנתבעת לעבוד פרק זמן נוסף של 30יום, אך התובעת נעדרה מעבודתה וטענה כי היא חולה. כבר נפסק כי- "חובת מתן הודעה מוקדמת במקרה של פיטורים או התפטרות אינה נובעת מן החוק, אלא מעוגנת מזה שנים בהסכמת קיבוציים והפכה לנוהג שאין מהרהרים אחריו (דב"ע נג/40- 3חברות איסטרוניקס בע"מ נ' הדה גרפונקל פד"ע כה' 456). אף אם המפעל שבו מדובר אינו חבר בארגון המעבידים שהוא צד להסכם (דב"ע לז/33- 3חברת נוימן בע"מ נ' עמר מסארווה פד"ע ח' 315; דב"ע מא/140- 3רות כהן נ' זאב זמיר סוכנויות לביטוח בע"מ פד"ע יד' 9), ומכאן כי מתן ההודעה המוקדמת הינו נוהג שפטורים מלהוכיחו (דב"ע לז/3- 38"הצופה" עתון יומי נ' כרמלה וילנציק פד"ע ח' 306)". .8התובעת טענה כי ביום 22.9.94, החלה בטיפולי הפריה אשר אילצו אותה לשכב. לדבריה, הודיעה לד"ר פרנקל עוד ביום 1.9.94כי היא אמורה לעבור טיפולים אלה. התובעת אף המציאה תעודת מחלה לפי דרישת ד"ר פרנקל ל- 19ימי מחלה. כבר נפסק כי אין ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים בתקופת שירות מילואים, ואין ימי שירות מילואים נמנים על ימי ההודעה המוקדמת. הוראה זו נקבעה במפורש גם בסעיף 41לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה). לגבי ימי מחלה, אין כל הוראה בחוק או בפסיקה, ולפיכך יכול שתקופת מחלה תיכלל בתוך תקופת ההודעה המוקדמת. .9יש לציין כי ההודעה המוקדמת ניתנת על ידי המעביד, ויש לו זכות לדרוש מהעובד לעבוד באותה תקופה. מדברי הנתבעת, אשר לא נסתרו עולה כי התובעת עבדה רק חלק מהימים של ההודעה המוקדמת. .10הנתבעת טענה כי במהלך התקופה שמיום 22.9.94ועד יום 22.10.94עבדה התובעת 3ימים בלבד, ולמרות זאת קיבלה שכר גם עבור 4ימים נוספים בהם לא עבדה (סה"כ 8ימי עבודה) וזאת עקב רצון הנתבעת למנוע הפרעות שנגרמו עקב התנהגות התובעת, איומיה וצעקותיה במהלך העבודה. כמו כן טענה הנתבעת כי התובעת כבר ניצלה 6ימי מחלה, מ- 29.5.94ועד .3.6.94לאור חלקיות משרתה, נותרה התובעת זכאית ל- 10.3ימים. למרות זאת קיבלה תשלום בגין 12ימים, קרי תשלום העולה על זה המגיע לה ב- 140ש"ח. אני מקבלת את חישובה של הנתבעת לגבי תשלום ימי המחלה של התובעת הכוללים חלק מתקופת ההודעה המוקדמת. .11באשר ליתרת הימים בתקופת ההודעה המוקדמת - התובעת נדרשה לעבוד באותו חודש, והיתה חייבת לעבוד לפי דרישת המעביד כאשר לא היתה בחופשת מחלה. התובעת קיבלה שכר עבור הימים בהם עבדה בפועל. בגין הימים בהם לא הופיעה לעבודה, אין היא זכאית לשכר עבודה. אשר על כן - אני קובעת כי לתובעת שולמה כל תמורת ההודעה המוקדמת, וחלק מהתשלום כלל תשלום דמי מחלה. התביעות לדמי מחלה ולהודעה מוקדמת נדחות. .12באשר לתביעה לשכר עבודה בימים 2.8.94ו- .9.8.94הנתבעת טוענת כי באותם תאריכים (ימי ג' בשבוע) הודיעה לתובעת לא לבוא לעבודה, וכי התובעת התעקשה להופיע. על פי הסכם העבודה בין הצדדים אשר נהג במשך למעלה משנתיים, עבדה התובעת לפי שעות, ובהתאם לכך קיבלה שכר. לנתבעת היתה איפוא זכות להודיע לתובעת מתי עליה להופיע לעבודה. אם הגיעה התובעת לעבודה בלא שנדרשה לעשות כן - אין היא זכאית לשכר עבודה בגין אותו יום. התביעה להפרשי שכר עבודה - נדחית. .13באשר לדמי הבראה - מקובלים עלי חישוביה של הנתבעת באשר לתשלום דמי ההבראה, מהם עולה כי התובעת קיבלה דמי הבראה לפי החלק היחסי של משרתה. .14באשר לתשלום עבור יום חג (27.9.94) - התובעת לא המציא סימוכין לתשלום עבור יום זה מתוך ההסכם הקיבוצי. .15העולה מכל האמור לעיל הוא כי מרבית תביעותיה של התובעת נדחו למעט התביעה להפרשי פיצויי פיטורין. מאחר שחלק קטן מתביעות התובעת התקבל, איני מחייבת צד כלשהו בהוצאות משפט. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין.פיצוייםחצי משרהמשרה