קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לעובדת ניקיון: .1התובעת עתרה בכתב התביעה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים ופיצוי על נזק בגין אי-הפרשה ל"מבטחים". .2הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובעת התפטרה מעבודתה, כי התובעת ניצלה חופשה שנתית וחופשת חגים ושולמו לה דמי הבראה. אלה עובדות המקרה .3התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת, בעבודות נקיון, ביום .1/8/93בין הצדדים הוסכם כי התובעת תוכל להיעזר באחותה ואמה לצורך העבודה. .4השכר ששולם לתובעת בגין עבודת הנקיון חושב לפי יום עבודה; בגין כל יום עבודה שולם לה שכר בסך 55.20ש"ח, אשר פוצל על ידי הנתבעת לרכיבים של "שכר" ו"נסיעות", אם כי מהראיות עולה שהתובעת לא נזקקה לנסיעה לשם הגעתה לעבודה. .5בכל יום עבודה היתה התובעת אמורה להספיק לנקות את החדרים שהוקצו לה. אם עשתה זאת לבד - ארך יום עבודתה כ- 4שעות ואם נעזרה באמה או באחותה - היתה העבודה יכולה להסתיים אף בשעתיים וחצי. הנתבעת לא התעניינה מי בדיוק הגיעה לנקות ומבחינת הנתבעת, היתה התובעת אחראית לכך שהחדרים ינוקו. לעתים, יום העבודה פוצל לשני חלקים, וזאת כאשר התברר שחלק מהחדרים שהיתה התובעת אמורה לנקות תפוסים לצורך פעילות הנתבעת. .6ביום 31/12/94העתיקה הנתבעת את מקום פעילותה לבנין אחר, אך המשיכה להחזיק עוד זמן מה בבנין הקודם. ההעברה הרשמית לבנין החדש היתה ביום .28/2/95בתקופת הביניים - נזקקה הנתבעת לעבודות נקיון הן בבנין הקודם והן במבנה החדש. .7אין מחלוקת שהתובעת עבדה עד סוף חודש ינואר .1995לטענת התובעת היא המשיכה לעבוד עד ליום 16/2/95(או אף עד למועד מאוחר יותר כך שמספר ימי העבודה של בחודש פברואר היה 16) ואילו לגירסת הנתבעת התובעת לא עבדה כלל בחודש פברואר .1995 הנטל להוכיח את העבודה בתקופה השנויה במחלוקת (חודש פברואר 1995) מוטל על התובעת, אך לדעתי, היא לא הרימה נטל זה, כמוסבר להלן: א. הנתבעת הוציאה לתובעת תלוש שכר לחודש פברואר 1995, אשר צויין כתלוש בגין חופשה והבראה בסך כולל של -. 978ש"ח. לטענת התובעת סכום זה היווה למעשה שכר בגין עבודתה בחודש פברואר 1995, ואכן בכתב התביעה היא אינה תובעת שכר לחודש פברואר .1995אולם, בגין עבודה של 16ימים כנטען על ידי התובעת, היתה התובעת אמורה לקבל סך של 883.20ש"ח בלבד, ואין לראות כל סיבה סבירה לכך שהנתבעת תתנדב לשלם לתובעת מעבר למגיע לה. ב. אין גם הגיון שהנתבעת תבחר לשלם לתובעת דווקא חופשה והבראה כאשר מגיע לה שכר ותמנע מתשלום השכר, המנעות שהיתה עלולה להביא לחיוב בפיצוי הלנת שכר, שכן הנתבעת לא היתה יכולה לדעת שהתובעת תראה את הסכום ששולם לה דווקא כשכר. ג. התובעת לא ידעה לציין מהו תאריך העבודה האחרון שלה וכל הסתמכותה בטענה על עבודתה היא שאמה של התובעת ראתה רישום אצל הנתבעת המדבר על 16ימי עבודה בחודש פברואר. ד. גירסתה של התובעת אינה עקבית שכן אין היא טוענת שעבדה 7ימי עבודה בשבוע, ולמרות זאת, לעתים היא טוענת שעבדה 16ימי עבודה בחודש פברואר ולעתים - שעבדה עד .16/2/95 ה. בין אמה של התובעת לבין מר ג'ראיסי היתה שיחה במועד בו הלכה אמה של התובעת להביא את תלוש השכר והתשלום בגין החודש האחרון שבו עבדה התובעת. אם אקבל את גירסת התובעת, הרי ששיחה זו היתה כבר בחודש מרץ 1995, מועד בו היה התלוש לחודש פברואר 1995מוכן. אולם ממכלול העדויות סביר יותר ששיחה זו היתה באמצע חודש פברואר, בעת קבלת שכר חודש ינואר .1995מאחר שהתובעת מסרה שזה היה שכר החודש האחרון בו עבדה הרי שהיא אכן סיימה לעבוד בחודש ינואר .1995 ו. אמה של התובעת העידה כי "בסוף ההעברה אולי בסוף חודש ינואר ... הוא אמר לה שלא תבוא עכשיו ...". אם כך - אין זה מתיישב עם העדות שהיתה עבודה עד אמצע חודש פברואר. לפיכך, כאמור לעיל, אני מעדיף את גירסת הנתבעת וקובע כי התובעת סיימה את עבודתה בסוף חודש ינואר 1995ולא עבדה בחודש פברואר .1995 .8הצדדים חלוקים גם בשאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה. גם בענין זה אני מעדיף את עדותו של מר ג'ראיסי על כך שהתובעת התפטרה. גירסתה של התובעת לא היתה עקבית, כמפורט בסעיף 7לעיל, ומשכך - היא לא הצליחה להרים גם את הנטל להוכיח את פיטוריה. על כן, אני מאמץ את גירסת הנתבעת לפיה, למרות העברת פעילות הנתבעת למבנה אחר, היתה הנתבעת צריכה עדיין את עבודתה של התובעת, היא לקחה עובדת אחרת במקומה רק לאחר שהתובעת הפסיקה לבוא לעבודה וכבר בסוף חודש ינואר 1995, ביקשה התובעת כי יינתן לה שכר העבודה עבור אותו חודש, למרות שבדרך כלל היה השכר משולם בערך באמצע החודש שלאחר מכן, וזאת מאחר שהיא ידעה כבר שהיא לא תמשיך את עבודתה אצל הנתבעת. .9הנתבעת טוענת כי נתנה לתובעת חופשה, אשר לא נרשמה בתלושים. מר ג'ראיסי לא ידע להצביע על מועדי החופשה ואני קובע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שהוציאה את התובעת לחופשה בפועל במהלך עבודתה. .10התובעת לא בוטחה ב"מבטחים". התובעת לא קיבלה דמי חגים ובמהלך עבודתה לא קיבלה דמי הבראה. .11התובעת קיבלה, לאחר סיום עבודתה, סך של -. 500ש"ח כפדיון חופשה וסך של -. 478ש"ח כפדיון דמי הבראה. יחסי עובד-מעביד .12התלבטתי אם לאור האמור בסעיפים 3ו- 5לעיל, באשר להיעזרותה של התובעת באמה ובאחותה, ניתן לקבוע שהיו יחסי עובד מעביד בין הצדדים או שמא היעזרות זו ואדישותה של הנתבעת לגבי השאלה מי תבצע את העבודה בפועל, שוללות את קיומם של היחסים. נראה לי כי ממכלול היחסים בין הצדדים, תוך מתן משקל נכבד לכך שהפן השלילי של מבחן ההשתלבות התקיים בתובעת, ניתן לומר שאכן היו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והעובדה שהנתבעת הסכימה לכך שלעתים תבוצע העבודה על ידי קרובות משפחתה של התובעת, אין בה כדי למנוע קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת .12לאור הקביעה שהתובעת לא פוטרה, הרי שהיא לא זכאית לא לפיצויי פיטורים ולא לתמורת הודעה מוקדמת ואני דוחה רכיבים אלה של תביעתה. דמי הבראה .13לטענת הנתבעת יש לחשב את זכאותה של התובעת לדמי הבראה לפי חלקיות משרה של כ-% .13.6איני מקבל טענה זו. אמנם, לא נשמעו עדויות על גילה של התובעת, אולם על פי הרישום בתלושים התובעת היא ילידת יום 19/1/78, כלומר, היתה קטינה בעת עבודתה. .14לפיכך, חלו על העסקת התובעת תקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים), התשמ"ח-1987, שלפיהן (תקנה 6) יראו משרה מלאה של נער כמשרה בת 40שעות שבועיות. אני מודע לעובדה שמטרת התקנות האמורות הינה לקבוע היקף של משרה לצורך חוק שכר מינימום, אולם, נראה לי שאין מניעה להקיש מכך על היקף משרה של "נער" באופן כללי וללמוד מכך גם לגבי התובעת. עיון בתלושי המשכורת מעלה כי שבוע עבודה רגיל של התובעת היה בן 6ימים (התובעת הגיעה גם ל- 24ואף ל- 26ימי עבודה בחודש). מהאמור בסעיף 5לעיל עולה כי התובעת, כדי להספיק לבדה את העבודה שהוקצתה לה ליום עבודה, היתה צריכה לעבוד 4שעות ביום. מכאן ששבוע עבודה רגיל של התובעת היה בן 24שעות. אשר על כן, יש לדעתי לראות את התובעת כמי שעבדה בהיקף משרה של %.60 .15התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך שנה וחצי, כך שהגיעו לה 8ימי הבראה. ערך יום הבראה בעת סיום עבודתה של התובעת, על פי צ ההרחבה הכללי בענין זה היה -. 165ש"ח כולל מע"מ בשיעור % .17מאחר שהתובעת לא הציגה חשבונית על יציאה להבראה בפועל היא זכאית לערך יום הבראה בלא המע"מ - כלומר בסך -. 141ש"ח. כאמור לעיל, יש לראות את התובעת כמי שהיקף משרתה היה % 60ומכאן שערך יום הבראה לפי היקף משרתה מגיע לכדי 84.60ש"ח. בעת סיום עבודתה, הגיעו לתובעת איפוא, דמי הבראה בסך 676.80ש"ח. מתוך סכום זה שלמה הנתבעת סך של -. 478ש"ח והיא חייבת לה יתרת פדיון דמי הבראה בסך 198.80ש"ח. פדיון חופשה .16התובעת עבדה 18חודשים והיתה זכאית ל- 18ימי חופשה. כאמור לעיל, הנתבעת לא הצליחה להוכיח את ניצולה של החופשה במהלך העבודה. .17ערך יום עבודה של התובעת היה 55.20ש"ח, ולפיכך, היתה זכאית עם תום עבודתה לפדיון חופשה בסך 993.60ש"ח. מתוך סכום זה קיבלה התובעת סך של -. 500ש"ח והנתבעת אמורה לשלם לה יתרת פדיון חופשה בסך 493.60ש"ח. דמי חגים וביטוח ב"מבטחים" .18התובעת לא הראתה על סמך מה היא זכאית ל"דמי חגים" ולביטוח פנסיוני ב"מבטחים" ובא כחה לא הציג את הבסיס לזכאות לרכיבים אלה, לא בכתב התביעה ולא בסיכומיו. לפיכך, אני דוחה חלק זה של התביעה. .19למעלה מן הנדרש אעיר כאן כי אף אם היתה מוכחת חובת ביטוח ב"מבטחים" הרי שהתובעת לא הוכיחה נזק ספציפי כלשהו שנגרם לה ואף לא הוכיחה כי לא ניתן לדרוש את אכיפת החובה האמורה, כך שתביעתה בענין זה היתה, קרוב לוודאי, נדחית אף אם היה מובא מקור משפטי לחובת הביטוח. לסיכום .20אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת יתרת פדיון דמי הבראה בסך 198.80 ש"ח ויתרת פדיון חופשה בסך 493.60ש"ח - כלומר סך (קרן) כולל של 692.40ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/95ועד התשלום בפועל. .21לאור העובדה שחלק נכבד מגירסתה של התובעת לא התקבל על ידי ושחלק מטענותיה המשפטיות נדחה אף הוא - אין צו להוצאות. .22על התובעת לשלם את האגרה הדחויה. .23כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, בתוך 15ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיצוייםעובדי ניקיון