פנסיה לפי משכורת אחרונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פנסיה לפי משכורת אחרונה:

1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע ליתן סעד הצהרתי בדבר זכאותו לגימלה לפי משכורתו הקובעת המלאה כפי ששולמה לו בפועל עם סיום העסקתו, לחיוב הנתבעת 1, חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ (להלן: "חנ"י") בתשלום גימלה זו ולחיוב הנתבעת 2, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן: "קג"מ") ונתבעת 3, קרן ביטוח ופנסיה לפועלים חקלאיים ובלתי מקצועיים בישראל (להלן: קרן חקלאים") להעביר השתתפותן בהתאמה, לתשלום הפרשים בהתאם ממועד יציאתו לגמלאות ועד ליום מתן פסק הדין ולחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה.

2. להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בהתאם לרשימת מוסכמות-פלוגתאות שהוגשה על ידי ב"כ הצדדים ביום 11.10.09:

א. חנ"י הינה חברה ממשלתית והיא נושאת בהתחייבויות רשות הנמלים הנוגעות לתיק זה.

ב. התובע הועסק ברשות הנמלים כעוזר ליועץ המשפטי מיום 1.3.1979 ועד ליום 31.5.1998, בדירוג "מנהלי בכיר".

ג. התובע פרש מרשות הנמלים פרישה מוקדמת במסלול פנסיה תקציבית בשנת 1998.

ד. הגמלה המשולמת לתובע על ידי חנ"י בגין תקופת העבודה ברשות הנמלים הינה בשיעור כולל של 49.2% מהמשכורת הקובעת.

ה. בין השנים 1967 – 1970 היה התובע מבוטח פנסיונית בקרן חקלאים במסגרת עבודתו בחברת "אגרסקו". התובע צבר אצל קרן חקלאים זכאות לגימלה בשיעור 4.32% משכרו הקובע.

ו. בין השנים 1970-1978 היה התובע מבוטח פנסיונית בקג"מ (תוך שהיתה הפסקה של מספר חודשים ב- 1978) וצבר בה זכאות לגימלה בשיעור 16.44% משכרו הקובע.

ז. בין רשות הנמלים לבין קרנות הפנסיה הוותיקות, וביניהן קרן חקלאים וקג"מ (להלן: "הקרנות"), נחתם ביום 2.8.1977 הסכם לרציפות זכויות פנסיה (להלן: "הסכם הרציפות").

ח. הסכם הרציפות חל בכל הנוגע לזכאותו לגימלה של התובע.

ט. התובע הגיש בקשה להחלת הסכם הרציפות עליו.

י. חנ"י וקג"מ הסכימו להחלת הסכם הרציפות על התובע בשנת 1994.

יא. מוסכם על התובע ועל הקרנות שבשנת 1971 הועברו זכויות התובע בקרן חקלאים לידי קג"מ ושם הן היו בשנת 1994 בעת שחתם על הצטרפותו להסכם הרציפות.

יב. ביום 27.5.1998 קיבל התובע אישור מטעם הממונה על הגימלאות ברשות הנמלים שבו פורטו מרכיבי "המשכורת הקובעת" (נספח ד' לכתב ההגנה של חנ"י).

יג. חנ"י מחשבת את הגמלה לה זכאי התובע, בגין תקופת עבודתו ברשות הנמלים, על פי רכיבי המשכורת הקובעת בהתאם לאישור הנ"ל, אשר עמדה, נכון לינואר 2009, על סך של 34,645 ש"ח.

יד. בשנת 2000, לאחר שהתגבשה זכות התובע לגמלה, הוא קיבל העתק מכתב המשיב את הזכויות לקרן חקלאים.

טענות הצדדים

3. לטענת התובע, עת פרש לפנסיה מוקדמת בתאריך 31.5.98 בעידודה של רשות הנמלים, חנ"י קבעה כי משכורתו הקובעת כבסיס לחישוב גמלתו היא 28,397 ש"ח (להלן: "המשכורת הקובעת המלאה"). אחוזי הזכאות לפנסיה תקציבית שצבר בה עמדו על 49.2%.
לטענת התובע, במשך שנתיים וחצי בהן קיבל גמלה מחנ"י לבדה, שיעור הגמלה היה 49.2% ממשכורתו הקובעת.

עם הגיעו לגיל פרישה, בחודש 10/00, לאחר שחנ"י פנתה לקג"מ על מנת להפעיל את הסכם הרציפות, העבירה קג"מ את השתתפותה בגמלת התובע בשיעור של 20.76% (16.44% שצבר במסגרתה ו- 4.32% שצבר בקרן חקלאים) אלא שהמשכורת הקובעת ממנה גזרה את אחוזי הגמלה עמדה, על פי חישוביה, על 9,526 ש"ח בלבד.

לאחר תכתובת בין התובע וב"כ לבין הקרנות, הגדילה קג"מ את השתתפותה וערכה את החישוב על בסיס משכורת קובעת בגובה 12,765.5 ש"ח, כשלשיטתה רכיבים בסך מצטבר של 14,984 ש"ח שהוכרו על ידי רשות הנמלים כרכיבים פנסיוניים אינם מחייבים אותה והיא אינה מסכימה להשתתף בתשלום הגימלה בגינם.
קרן חקלאים כלל לא שינתה את החלטתה בדבר המשכורת הקובעת והותירה אותה על סך של 9,526 ש"ח.

לאור האמור טען התובע כי עקב הפרת הסכם הרציפות, נגרם לו נזק בגובה הפער שבין השתתפות קג"מ וקרן חקלאים בגמלתו כפול אחוזי הגמלה אצלן לבין אחוזי הגמלה האמורים כפול משכורתו הקובעת ברשות הנמלים.

התובע טען כי חנ"י אחראית ומחוייבת לשלם לו את מלוא גמלתו לפי המשכורת הקובעת אצלה ביום פרישתו, וזאת מכוח הסכם הרציפות, מצגיה ומחויבויותיה כלפיו בפרישתו.

בנוסף ולחלופין טען התובע כי המשכורת האחרונה לפנסיה שקיבל מחנ"י והגמלה הנגזרת ממנה הינן בגדר מצג המחייב אותה ואשר עליו הסתמך, כאשר הסתמכותה של חנ"י על הסכם הרציפות ועל אחריות הקרנות אינה פוטרת אותה ממחויבויותיה כלפיו.
בנוסף טען התובע כי המנעות חנ"י מלפעול כלפי קג"מ מהווה הפרת חובותיה ומחויבויותיה כלפיו.
כמו כן טען כי המנעות חנ"י מלפעול לתשלום גמלה מלאה, בין אם באמצעות תשלום ההפרש בעצמה ובין אם בדרך אחרת, מהווה הפרה של הסכם הרציפות ואף הפרת חובת תום הלב שהיא חבה כלפיו.

לחלופין טען התובע כי אם לא תתקבל טענתו לפיה האחראית לתשלום גמלתו היא חנ"י, יש לחייב את הקרנות בתשלום אחוזים ממשכורתו הקובעת המלאה באופן נפרד.

לאור האמור עתר התובע לחיוב הנתבעות, ביחד ו/או לחוד, בתשלום ההפרש שבין השתתפות הקרנות בפועל בגמלתו, לבין שיעור ההשתתפות המחייב על פי משכורתו הקובעת, בגין התקופה שממועד יציאתו לגמלאות ועד ליום הגשת התביעה, בסך של 325,024 ש"ח (קרן), וכן מהתקופה שמהגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין.

כן עתר ליתן צו הצהרתי המחייב את חנ"י לשלם לו גמלה מלאה, לפי משכורתו הקובעת המלאה וכו לצו הצהרתי המחייב את הקרנות להעביר השתתפותן בגמלתו על פי 16.44% ו- 4.32% בהתאמה ממשכורתו הקובעת המלאה.

לחלופין טען לזכאותו לתשלום ההפרשים שבין השתתפות הקרנות יחסית למשכורת הקובעת בה הכירו תחילה לבין ההשתתפות יחסית למשכורת בה הכירה קג"מ במכתבה מיום 22.7.01 (12,765.5 ש"ח) וכן לסעד הצהרתי המחייב את חנ"י להגדיל את גמלתו בהתאם למשכורת זו.

בנוסף עתר התובע לתשלום הפרשים שלטענתו לא הועברו לידיו בעקבות שינוי שיעור ההשתתפות של קג"מ בגימלה.

כן ביקש התובע לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה (הסכם הרציפות או הסכם אחר) כלפיו.

בנוסף עתר לתשלום פיצויי הלנת גמלה ו/או הפרשי הצמדה וריבית בגין כל תשלום ו/או הפרש תשלום חודשי של גמלה.

4. לטענת חנ"י, תביעת התובע התיישנה, שכן, בהתאם לחוק הגמלאות, ערעור על גובה המשכורת הקובעת לגימלה ו/או שיעור הגימלה ביחס למשכורת הקובעת, יש להגיש כנגד החלטת הממונה על תשלום הגמלאות, בתוך 60 יום מהיום בו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער.

על פי הנטען, ביום 27.5.98 נשלחה לתובע הודעה על אישור הגימלה מטעם הממונה על הגמלאות ברשות הנמלים, ועל כן, עמדו למערער 60 יום בכדי לערער על ההחלטה, לרבות בכל הנוגע לרכיבי הגמלה ולשיעורה.

לטענת חנ"י, לגבי התקופה בה עבד התובע ברשות הנמלים, מחושבת גימלתו בהתאם למשכורתו הקובעת האחרונה ברשות. ככל שמדובר בתקופות עבודה קודמות, משלמת חנ"י את הגימלה בהתאם לסכומים המועברים לה על ידי הקרנות, ולעניין זה האחריות הבלעדית הינה של הקרנות, כאמור בסעיף 5 להסכם הרציפות, וככל שהתובע לא נקט בכל פעולה כנגד הקרנות הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

בנוסף טענה חנ"י כי כל תביעה לגימלה הקודמת בשבע שנים למועד הגשת התביעה - התיישנה. כן טענה להתיישנות הזכות לפיצויי הלנה.

5. לטענת הקרנות, חובתן היא לשלם גמלה לתובע (באמצעות חנ"י) בגין הזכויות שצבר בהן, על פי השכר שבוטח בהן, מחושב על פי תקנוניהן, כשלקג"מ זכות לקזז את התשלומים העודפים ששילמה לתובע מכל סכום המגיע לו ממנה.

לחלופין, לטענתן, יש לקבוע כי קרן חקלאים משלמת לתובע כדין, גמלה מחושבת לפי הוראות תקנות הרציפות בין הקרנות, שכן הסכם הרציפות עם רשות הנמלים אינו חל לגבי תקופת ביטוחו של התובע בקרן חקלאים.

כן יש לקבוע לטענתן, כי קג"מ משלמת לתובע, כדין, גמלה מחושבת לפי הוראות הסכם הרציפות. "משכורתו הקובעת" של התובע, לעניין גמלתו מקג"מ, מחושבת, בהתאם להוראות הסכם הרציפות, לפי הגדרת "משכורת קובעת" בחוק הגמלאות, כך שמובאים בחשבון רק רכיבים בשכרו של התובע, אשר ענו במועד פרישתו להגדרת "משכורת קובעת" בחוק.


לטענת הקרנות, שכרו של התובע, עת בוטח בקרנות, היה נמוך במאות אחוזים לעומת שכרו ברשות הנמלים. לטענתן, השינוי בשכרו של התובע, עם המעבר לרשות הנמלים, אינו משקף התפתחות טבעית ורגילה בשכר. תשלום גמלתו של התובע בגין זכויות שצבר בקרנות, לפי שכרו הקובע ברשות הנמלים, מלבד היותו מנוגד להוראות הסכם הרציפות ולתכליתו, אינו סביר מבחינה כלכלית והגיונית ואף אינו שוויוני וצודק.

על פי הנטען, היענות לתביעת התובע, אשר התיישנה זה מכבר ובכל מקרה, הוגשה בשיהוי חריג ובלתי סביר של למעלה משש שנים ו- 11 חודשים, תבוא בהכרח על חשבון כלל עמיתי הקרנות ותפלה אותו לטובה, מכוח הסכם לבר-תקנוני המנוגד לתקנת הציבור.

תצהירים ועדויות

6. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

מטעם חנ"י הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' אידה שפירא, המשמשת מחודש פברואר 2005 כראש יחידת משאבי אנוש וגמלאות בחנ"י.

מטעם הקרנות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אברהם הררי, עובד קג"מ משנת 1988. כן הוגשה מטעמן תעודת עובד ציבור של הגב' אירית צייגר ממשרד האוצר – מינהלת הגמלאות.

התובע והעדים מטעם הנתבעים נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו.





דיון והכרעה

טענת ההתיישנות

7. בטרם נבחן את טענות הצדדים לגופן יש להכריע בטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי חנ"י.

8. הזכאות לגמלה לעובדי רשות הנמלים הינה תולדה של אימוץ הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל – 1970 (להלן:"חוק הגמלאות") בהסכם הקיבוצי לעובדי רשות הנמלים משנת 1966 (סעיף 202).

בחוק הגמלאות נקבע כי יהיה ממונה על גמלאות אשר יקצוב את תשלום הגמלה וכן נקבע בו הסדר להליך ערעור על קביעותיו של הממונה על הגמלאות, בתוך 60 יום מהיום בו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער, או מיום תחילתן של התקנות, לפי המועד המאוחר יותר.

9. ביום 27.5.98 נשלחה לתובע הודעה על אישור הגימלה מטעם הממונה על הגמלאות ברשות, הגב' ברכה ליפשיץ, כשפרטי הגימלה שאושרה פורטו בטופס "אישור גמלאות" שצורף להודעה.

לטענת חנ"י, לרשות התובע עמדו 60 ימים על מנת לערער על החלטת הגב' ליפשיץ לרבות בכל הנוגע לרכיביה ושיעורה של הגימלה ומאחר ולא עשה כן – תביעתו התיישנה.

10. אכן, ביום 27.5.98 נשלחה לתובע הודעה על אישור הגימלה מטעם הממונה על הגמלאות.
אלא שבהחלטת הממונה מיום 27.5.98 פורט סכום הגימלה לה זכאי היה התובע עם פרישתו המוקדמת במשך שנתיים וחצי עד למועד הגיעו לגיל פרישה. במועד זה, על פי עדות התובע, כלל לא היה לו על מה לערער שכן במועד פרישתו המוקדמת סוכם והודע לו מה יהיה שיעור הפנסיה המוקדמת שיקבל מחנ"י עד למועד פרישתו כדין ומה יקבל לאחר מכן, עם הפעלת הסכם הרציפות.
לטענת התובע, ההפרה של הסכם הרציפות נוצרה, אפוא, רק בהגיעו לגיל הפרישה, שנתיים וחצי לאחר פרישתו לפנסיה מוקדמת.

11. מאחר והפעלת הסכם הרציפות נתבקשה רק בשנת 2000, עם הגיעו של התובע לגיל פרישה, ורק במועד זה נוצרה המחלוקת באשר למשכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב גמלתו, הרי שבמועד קבלת הודעת הממונה, ביום 27.5.98, לא היתה לתובע כל סיבה לערער על האמור בה.

משכך, טענת חנ"י לפיה תביעת התובע התיישנה באי הגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות – נדחית.

12. אין כל ספק כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משש שנים ועשרה חודשים ממועד היווצרות המחלוקת באשר לשיעור משכורתו הקובעת, עם הגיעו של התובע לגיל פרישה.

עם זאת, מאחר והתביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים מהמועד בו נוצרה עילת התביעה, הרי שהתביעה לא התיישנה בדין ואין מניעה מלדון בה לגופה, הגם לשיהוי הרב עשויות להיות השלכות באשר להכרעה בה.

המשכורת הקובעת של התובע

13. כעולה מהעדויות ומהראיות שהוצגו בפנינו, התובע החל לעבוד ברשות הנמלים בחודש מרץ 1979.
בין השנים 1967 – 1970 עבד התובע בחברת "אגרסקו" ובוטח בקרן חקלאים בה צבר זכאות לקצבה בשיעור של 4.32% מהשכר הקובע.
בין השנים 1970 – 1978 בוטח התובע בקג"מ, בחודשים 9/1970 – 2/1972 בגין עבודתו ב"משביר לצרכן" ומחודש 3/1972 – 11/1978 (למעט החודשים 4 – 8/78) כחבר בודד, ובה צבר זכאות לגימלה בשיעור 16.44% מהשכר הקובע.

הכספים שצבר התובע בקרן חקלאים הועברו לקג"מ במסגרת הסדר ביניהן (ר' נספח קרנות/2).

ביום 2.8.77 נחתם הסכם לרציפות זכויות פנסיה בין רשות הנמלים לבין קרנות הפנסיה הוותיקות, וביניהן קרן חקלאים וקג"מ ובשנת 1994 הסכימו חנ"י וקג"מ על החלת הסכם הרציפות על התובע (ר' קרנות/3, קרנות/4, קרנות/5).

14. אין חולק כי בשנת 1971 הועברו הכספים שצבר התובע בקרן חקלאים לידי קג"מ ונותרו שם עד לשנת 2000, כך שבמועד החלת הסכם הרציפות על התובע, בשנת 1994, מלוא הכספים שצבר בקרן חקלאים היו בידי קג"מ.
לאור האמור, די בכך שקג"מ וחנ"י הסכימו על החלת הסכם הרציפות על התובע בכדי להכניס תחת כנפי הסכם הרציפות גם את הכספים שנצברו בתקופת ביטוחו של התובע בקרן חקלאים.

15. התובע פרש לפנסיה מוקדמת בחודש מאי 1998, מעט לפני שמלאו לו 63 שנים.

עד לחודש אוקטובר 2000, מועד בו מלאו לו 65 שנים, שולמה לתובע גימלה בשיעור 49.2% על ידי חנ"י בלבד, על פי השכר הקובע שנקבע במועד פרישתו. שכר זה הורכב משכר יסוד ומתוספות אשר הוכרו כפנסיוניות בהסכמים קיבוציים שנחתמו מול הנהלת רשות הנמלים לאורך השנים.

התובע טען כי בעת שפרש, הוסבר לו כי פרישתו המוקדמת לא תפגע בזכאותו לקבל בבוא היום את הגמלה המלאה לה הוא זכאי לפי הסכם הרציפות.
טענת התובע לא נסתרה כשבעדותה של הגב' אידה שפירא היא אישרה כי "קרנות הפנסיה לאורך כל השנים החזירו לנו את אותו חלק בשכר הקובע האחרון של הגמלאי בהתאם לתקופות הביטוח בקרנות" (עמ' 9 לפרוט', ש' 39-41).


16. ביום 29.10.00, עם הגיעו לגיל 65, גיל הפרישה דאז, העבירה הרשות דרישה לקרנות להשתתף בגמלתו של התובע (נספח קרנות/6).

קרן חקלאים וקג"מ פועלות בהתאם להוראות התקנון האחיד לגבי אירועים מזכים שחלו החל מיום 1.10.03, ולגבי אירועים מזכים שחלו עד ליום 30.9.03 עמדו בתוקפן תקנוני הפנסיה של הקרנות, כפי שהיו בתוקף מעת לעת.

מאחר והתובע פרש בשנת 1998, על היחסים שבינו לבין הקרנות חלות הוראות תקנון הפנסיה הקודם של קרן חקלאים ותקנון הפנסיה של קג"מ.
הקרנות העבירו השתתפותן בגמלת התובע בהתאם להוראות תקנוניהן.
קג"מ שילמה תחילה גימלה בגין הזכויות שצבר התובע אצלה לפי שכר קובע שחושב בהתאם להוראות תקנונה, לפי שיטת ממוצע יחסי השכר (קרנות/9). שכרו הקובע של התובע בקג"מ לפי הוראות תקנונה עמד על סך של 9,526.16 ש"ח.
קרן חקלאים אימצה את חישובה של קג"מ לצורך חישוב חלקה בפנסיה של התובע (קרנות/10).

בעקבות פנייה של רשות הנמלים והתובע, החלה קג"מ לחשב את שכרו הקובע של התובע לצורך השתתפות בגמלתו, בהתאם למשכורתו הקובעת לפי חוק הגמלאות למפרע ממועד פרישתו (קרנות/11).
שכרו הקובע של התובע לפי חישוב זה, בהתייחס למרכיבים הפנסיוניים של השכר באותה העת, עמד על סך של 12,765.5 ש"ח.
קרן חקלאים המשיכה לשלם את חלקה בהתאם לחישוב המקורי של קג"מ.

הרשות התאימה את גמלת התובע לסכומים שהועברו אליה מידי הקרנות והעמידה אותו עם הגיעו לגיל פרישה על 54.9% משכרו הקובע ובהמשך, על 58.1% משכרו, בעוד לו היו הקרנות מכירות במשכורת הקובעת ששולמה לתובע ברשות הנמלים כבסיס לתשלום הגימלה היתה הפנסיה של התובע עומדת על 69.96% מאותה משכורת.

17. לשם הקביעה האם זכאי התובע לגימלה על פי המשכורת הקובעת שקיבל במועד פרישתו יש לבחון את הוראות הסכם הרציפות שנחתם בין הרשות לבין הקרנות ואשר הוחל על התובע.

ההוראות בהסכם הרציפות הרלוונטיות לענייננו הינן ההוראות הבאות:

"הואיל וזכויות עובדי רשות הנמלים נקבעו בהתאם לאמור בחוק הגמלאות (נוסח משולב) תש"ל – 1970 (להלן: "חוק הגמלאות") כפי שאומצו על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים;
..."

סעיף 1:
"המשכורת הקובעת – כמשמעותה בחוק הגמלאות לגבי הגמלה המשתלמת על ידי רשות הנמלים, או המשכורת לפיה מחושבת הגמלה המשתלמת על ידי הקרנות".

סעיף 5:
"גמלה תשולם על יד המוסד האחרון בו העובד העובר מבוטח ערב פרישתו, וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת".

סעיף 10:

"המשכורת הקובעת של עובד לצורך חישוב הפנסיה המגיעה לו בתוקף הסכם זה מן הקרנות ומרשות הנמלים תהיה המשכורת הקובעת במוסד המשלם..."




18. בענייננו, חנ"י אינה חולקת על סכום המשכורת הקובעת הנטען על ידי התובע והיא אף משלמת לו את חלקה בגמלה בהתאם למשכורת הקובעת ששולמה לו במועד פרישתו.

אלא שלטענת חנ"י, היא הגורם המשלם ולא המממן, ומאחר והקרנות מסרבות להשתתף בגימלה על פי המשכורת הקובעת ששולמה לתובע במועד פרישתו, אין היא הגורם אשר יש לחייבו בתקצוב יתרת הגימלה.

הקרנות, מנגד, טוענות כי בהתאם להסכם הרציפות ולהוראות חוק הגמלאות, לכל היותר זכאי התובע לגימלה על פי השכר הקובע לפי חוק הגמלאות, כאשר השכר שקיבל התובע ברשות כולל רכיבים שאינם מוכרים על פי חוק הגמלאות כרכיבים פנסיוניים, וכי ככל שהרשות התחייבה בפני התובע שהוא יקבל גמלה בסכום או בשיעור מסויים, לא יכולה התחייבות זו לחייבן להשתתף בגימלה לפי שכר קובע גבוה מזה הקבוע בתקנוני הפנסיה שלהן ובהסכם הרציפות.

19. שתי שאלות עומדות בפנינו אפוא, במסגרת התביעה דנן.

האחת, גובה המשכורת הקובעת אשר על בסיסה יש לשלם לתובע את גמלתו.

השניה, מי הוא הגורם האחראי על תשלום הגימלה.

20. בעניין ע"ע (ארצי) 754/05 קוריצקי נ' מדינת ישראל (20.5.09) (להלן: "עניין קוריצקי") נדון עניינו של גמלאי אשר חל עליו הסכם הרציפות שנחתם בין הקרנות למדינה. בית הדין הארצי בחן במסגרתו שתי שאלות מרכזיות: האחת, שאלת הנורמה המחייבת – התקנון האחיד שהוחל בקרנות הפנסיה הוותיקות משנת 2003 ואילך או הסכם הרציפות; השניה, שאלת המוסד האחראי לתשלום הגימלה והיקף אחריותו.

בשאלת הנורמה המחייבת נקבע כי ישנה עדיפות לתקנון האחיד על פני כל הסכם אחר ובכלל זה הסכם הרציפות.
מאחר והתובע בתיק שבפנינו פרש עוד בשנת 1998, ההכרעה באשר לנורמה המחייבת אינה רלוונטית לענייננו.

בסקרו את הדין שחל עד למועד החלתו של התקנון האחיד קבע כב' השופט פליטמן:

"האמור עד כה לגבי הדין שחל עד 10/03 ניתן לסיכום באופן הבא:
לאור הוראות תקנוני הקרנות וחוק הגמלאות ביחס למדינה - הזכאות הפנסיונית במקרה בו אפשרי צירוף תקופות עבודה נקבעת לפי הסכם הרציפות.
כל מוסד משלם על פי ההוראות הנהוגות בו. המדינה - על פי חוק הגמלאות, הקרנות - על פי תקנוניהם. האמור ראוי לסיוג אחד. הסייג הינו, שהמשכורת הקובעת לחישוב הזכאות כאמור לגבי כל מוסד על פי ההלכות הנוהגות בו, צריכה להיעשות על פי המשכורת הקובעת הגבוהה יותר של המוסד המשלם."

21. התובע, כאמור, טען כי רשות הנמלים עודדה אותו לפרוש פרישה מוקדמת תוך שהוסבר לו כי פרישתו המוקדמת לא תפגע בזכאותו לקבל את הגמלה לה הוא זכאי לפי הסכם הרציפות.

הצדדים אינם חולקים על כי במשך שנתיים וחצי ממועד פרישתו המוקדמת ועד למועד הגיעו לגיל הפרישה קיבל התובע גימלה על פי המשכורת הקובעת שקיבל ברשות.

גם במסגרת ההליך שבפנינו, חנ"י אינה מכחישה את זכאותו של התובע לגימלה בהתאם למשכורת הקובעת שקיבל במועד פרישתו ממנה, אולם לטענתה, האחריות לתשלום ההשתתפות בהתאם למשכורת זו מוטלת על הקרנות ועל התובע לנהל את ההתדיינות בנוגע לזכויותיו מולן.

22. בעניין קוריצקי נדונה השאלה מי הוא הגורם האחראי לתשלום הגימלה במקרה בו קיימים חילוקי דיעות באשר לשיעורה.

כב' הנשיא אדלר קבע לעניין זה:

"על הגמלאי לקבל את מלוא הפנסיה המגיעה לו מהקרן המשלמת, וממנה בלבד וככל שהקרן המשתתפת לא מעבירה לקרן המשלמת את חלקה, על הדבר להיות נידון במישור היחסים שבין השתיים" (סעיף 16 לפסק הדין).

כב' הש' רבינוביץ' הסכים עם פסק דינו של כב' השופט פליטמן בסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין – עדיפותו של התקנון האחיד על הסכם הרציפות, אולם לעניין האחריות לתשלום ציין:

"אני סובר שהוויכוח בשאלה, מי הוא האחראי לתשלום לגמלאים הופך לתיאורטי לאור הכרעתנו בשאלה העיקרית לגבי דרך החישוב לכאן או לכאן. הכרעה זו תשים קץ למחלוקת הקיימת לגבי גובה ההשתתפות של הגוף המשלם, ולפיכך המדינה היא זו שתצטרך לשלם את גמלאות המערערים כמעבידה האחרונה".

נציג העובדים חרמש קבע בסעיף 4 לפסק דינו:

"בשולי הדיון בתיק זה עלתה שאלת אחריותה של המדינה, מעסיקתם האחרונה של מר קוריצקי וגב' גליזר, להסדרת חובותיהן של קרנות הפנסיה על בסיס הסכמי הרציפות. המדינה מצדדת בדעה שעל הגמלאי להסדיר את זכויותיו בקרן בעוד שהמדינה משמשת צינור תשלום בלבד. עמדה זו רואה במימוש הסדרי הרציפות בעיה אישית של הגמלאי ולא היא. הסכמי הרציפות נחתמו בין כל אחת מקרנות הפנסיה והמדינה ובתוקף זה אין אכיפתם מתפקידו של הגמלאי. הדרך הנכונה להסדרת עקרונות המימוש של הבטחת רציפות הזכויות היא באמצעות הסדרת הנושא באמצעות הנחיות של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר. חובתו של הפנסיונר בנושא זה צריכה להיות מוגבלת בסיוע במקרים צורך בהשלמת מידע או בהבהרת אי-בהירויות."

כב' השופט פליטמן סבר אחרת לעניין זה וקבע:

המוסד המשלם אינו חייב לשלם את מלוא הגימלה לה טוען העובד, כל עוד המוסד המשתתף החליט, כי לעובד מגיעה גימלה ממנו על פי תקנונו והסכם הרציפות, הנמוכה מזו לה טוען העובד. עניין זה יש לברר ישירות בהתדיינות בין העובד למוסד המשתתף ואשר המוסד המשלם אינו צד לה."

נציג המעסיקים מר הילב הצטרף לעמדתו של השופט פליטמן, ולעניין האחריות לתשלום ציין:

"לדעתי הסכם הרציפות מטיל את האחריות לתשלום הגמלה על כל מוסד בו עבד הגמלאי ובהתאם להוראות הנהוגות בו. 
פרוש אחר עלול להשליך ולהכביד על תקציביהם של גופים ציבוריים כמו המדינה, רשויות מקומיות, אוניברסיטאות וביטוח לאומי, הקשורים בהסכמי רציפות דומים."

רוב חברי המותב בעניין קוריצקי קבעו, אפוא, כי המוסד האחראי לתשלום הגימלה הוא המוסד המשלם.

23. בעניין ע"ע (ארצי) 61/10 נג'אר נ' מועצה מקומית כעביה (10.11.10) (להלן: "עניין נג'אר") התייחס בית הדין הארצי לסוגיית האחריות לתשלום תוך שציטט את שנקבע בעניין קוריצקי:

"תכליתו של הסדר הרציפות החוקי, בדומה לתכליתם של הסכמי הרציפות המקובלים במשק, הינה להקל על ניידות עובדים בין מקומות עבודה ציבוריים תוך שמירת זכויותיהם הפנסיוניות. תכלית נוספת המושגת באמצעותו הינה הסדרת "הפן הטכני שבתשלום הפנסיה לעובד... על מנת להקל על העובד, ובמידה מסוימת גם על המעסיקים", באמצעות הטלת חובת התשלום על מקום העבודה האחרון – אשר אמור לקבל החזר יחסי מהמעסיקים הקודמים (הציטוט לקוח מע"ע 754/05 אברהם קוריצקי – מדינת ישראל, מיום 20.5.09; מובן כי קיימים הבדלים בין הסדר הרציפות החוקי לבין הסכמי הרציפות, אך אין זה המקום להיכנס אליהם)."

אלו ההלכות המנחות בעניין זה כפי שעומדות כיום, משבג"צ טרם הכריע בסוגייה זו.

24. אם נחיל את מסקנות בית הדין הארצי בעניין קוריצקי ובעניין נג'אר על ענייננו, הרי שחנ"י, כמעבידה האחרונה, היא האחראית לתשלום מלוא גמלת התובע וככל שהקרנות אינן מעבירות לה את חלקן על פי המשכורת הקובעת במלואה, עליה לדון על כך עימן ואין התובע אמור לצאת נפסד מהעניין.

יש לציין כי בהסכם הרציפות נקבע בסעיף 25 מנגנון ליישוב מחלוקות:

"בכל הנוגע לפירוש הסכם זה, או לביצועו, או לכל עניין אחר הקשור בו או אשר לא פורט בו, או לחילוקי דיעות שיתעוררו בקשר אליו, הן באופן כללי והן בעקבות תביעה אישית, תפסוק ועדה פריטטית מורכבת מנציגי המרכז לבטחון סוציאלי, מנציגי רשות הנמלים, ופסיקתה תהיה סופית ומחייבת".

חנ"י בחרה שלא לפעול על פי מנגנון זה על אף שחילוקי הדיעות עם הקרנות באשר ליישום הסכם הרציפות על עניינו של התובע התעוררו עוד בשנת 2000.

יש להדגיש כי התובע אינו צד להסכם הרציפות, אין הוא יכול לפעול לכינוסו של מנגנון יישוב חילוקי הדיעות הקבוע בו ואין זה מתפקידו.

25. מאחר והתובע פרש לפנסיה מוקדמת בעידוד חנ"י ומאחר ובמועד פרישתו המוקדמת ובמשך שנתיים וחצי קיבל התובע גימלה על פי משכורתו הקובעת ברשות כשבמועד פרישתו המוקדמת הוסבר לו כי גמלתו לא תיפגע עקב הפעלת הסכם הרציפות, חנ"י הציגה בפני התובע מצג, עליו הסתמך התובע, לפיו גמלתו תמשיך להשתלם על פי אותה משכורת קובעת כפי ששולמה לו עד לאותו מועד.

בנסיבות אלו, חנ"י כמעבידתו האחרונה וכמוסד המשלם, חבה בהמשך תשלום מלוא גימלתו של התובע בהתאם למשכורת הקובעת ברשות, תוך השתתפות של הקרנות בחלקן בהתאם לתקנונים החלים בהן.

ככל שחנ"י סבורה כי שיעור השתתפותן של הקרנות אינו סביר, יכולה היא לפעול בהתאם למנגנון יישוב חילוקי הדיעות שנקבע בהסכם הרציפות.

26. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי מחנ"י לתשלום גימלה בשיעור 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, שבמועד יציאתו לפרישה מוקדמת, עמדה על סך של 25,436.63 ש"ח (בהתאם להודעה על אישור הגימלה מיום 27.5.98).

בהתאם לכך, תשלם חנ"י לתובע את ההפרשים שנוצרו בין הגימלה ששולמה לו בפועל – גימלה בשיעור 58.1% מהמשכורת הקובעת ברשות - לבין הגימלה לה הוא זכאי בשיעור של 69.96% מהמשכורת הקבועת ברשות, היינו הפרשים בשיעור של 11.86% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, מיום 29.10.00, מועד הגיעו של התובע לגיל פרישה ועד למועד מתן פסק הדין.

כמו כן, תשלם חנ"י לתובע ממועד מתן פסק הדין ואילך גימלה בשיעור של 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, תוך השתתפות הקרנות בחלקן.

27. תביעת התובע לפיצויי הלנת שכר התיישנה ומכל מקום שוכנענו בדבר קיומה של מחלוקת כנה בדבר זכאותו של התובע לתשלום ההפרשים על ידי חנ"י. משכך, ראינו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה בגין תשלום ההפרשים ממועד פרישתו של התובע ועד למועד מתן פסק הדין ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.





התביעה להפרשים בעקבות שינוי בסיס החישוב על ידי קג"מ

28. טענה נוספת שהעלה התובע היא כי לא הועברו לידיו ההפרשים שקיבלה חנ"י מקג"מ בעקבות עדכון השתתפותה בגימלה.

29. בסעיף 23 לכתב התביעה טען התובע כי "במהלך השנים, ולמרות שהנתבעות שינו את המשכורת הקובעת, לא הועברו ו/או לא שולמו לו ההפרשים בגין כך". בכך כיוון להחלטתה של קג"מ מיום 22.7.01 (קרנות/11) לשנות את הבסיס לחישוביה ולעדכונו לסך של 12,765.5 ש"ח במקום 9,526 ש"ח.

בסעיף 21 לכתב ההגנה שהגישה חנ"י צויין כי "לסעיף 23 לכתב התביעה תטען הנתבעת כי אכן התובע לא קיבל הפרשים".

30. במסגרת חקירתה הנגדית של הגב' אידה שפירא, העידה כי לתובע שולמו בגמלת חודש ינואר 2001 הפרשים בסך 4,750 ש"ח, בגמלת אפריל 2001 הפרשים בסך 1,999.72 ש"ח ובגמלת נובמבר 2001 הפרשים בסך 7,468 ש"ח (עמ' 8 לפרוט', ש' 26-37).

בהודעה שהוגשה על ידי חנ"י ביום 10.8.11 צורפו עותקים של שני תלושי גימלה וכן מכתב נלווה מהם עולה כי לתובע שולמו הפרשים כנטען על ידי הגב' שפירא, בחודש אפריל 2001 ובחודש נובמבר 2001.

בעקבות תגובתו של ב"כ התובע להודעה במסגרתה התנגד להגשת המסמכים באיחור, לאחר שהוגשו כבר הסיכומים מטעמו, ניתנה ביום 21.8.11 החלטה "כמבוקש בסעיף 8" כשבסעיף 8 התבקש: "לחילופין, ככל שתטען הנתבעת בעניין בסיכומיה, יתייחס התובע לטענותיה בסיכומי התשובה מטעמו".




31. בסיכומים שהוגשו מטעמה חזרה חנ"י על הטענה כי לתובע שולמו הפרשים בחודשים ינואר 2001, אפריל 2001 ונובמבר 2001.

חנ"י אף הגישה בקשה לתיקון כתב ההגנה ביום 29.8.11, אשר נשלחה לתגובת הצד שכנגד אולם מפאת טעות לא ניתנה בה החלטה.

32. לאחר שקראנו את טיעוני הצדדים בבקשה, בתגובה לה, בסיכומים ובסיכומי התשובה, סבורים אנו כי מאחר ותלושי הגימלה לחודשים אפריל 2001 ונובמבר 2001 צורפו להודעת חנ"י מיום 10.8.11, מאחר והתובע אינו חולק על אמיתות האמור בתלושים, כי אם טוען להגשתם באיחור, ללא הסבר ראוי ובניגוד להודאה בכתב ההגנה, לא ראינו סיבה שלא לקבל את התלושים כהוכחה לאמיתות האמור בהם, על אף המועד בו הוגשו, ובשים לב לכך שלתובע נתנה הזדמנות ראוייה להתייחס אליהם.

33. משכך, בהתאם לאמור בתלושים שצורפו להודעת חנ"י, לתובע שולמו הפרשים בגמלת חודש אפריל 2001 בסך 1,999.72 ש"ח ובגמלת חודש נובמבר 2001 בסך 7,468 ש"ח.

התובע לא הציג כל תחשיב של ההפרשים המגיעים לו, לטענתו.

מאחר וקג"מ ערכה את חישובי הגמלה על בסיס משכורת בסך 9,526.16 ש"ח ממועד הגיעו של התובע לגיל פרישה – אוקטובר 2000, ושינתה את הבסיס לחישוב לסך של 12,765.5 ש"ח החל מיום 22.7.01 (קרנות/11), מדובר סך הכל בהפרשים בסך 5,325.5 ש"ח ( 3,239.34 X 16.44% X 10 חודשים).

34. לפיכך, בהתאם לתלושים, לתובע שולמו מלוא ההפרשים בגין שינוי המשכורת הקובעת על ידי קג"מ, ואף מעבר לכך.

לאור האמור, התביעה לתשלום הפרשים עקב שינוי בסיס החישוב על ידי קג"מ – נדחית.

פיצויים בגין הפרת חוזה

35. התובע עתר בנוסף לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה.

התובע לא כימת את תביעתו וממילא בנסיבות העניין, סבורים אנו כי אין מקום לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם הרציפות או כל הסכם אחר.

36. משכך, התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוזה – נדחית.

סוף דבר

37. התביעה כנגד חנ"י, הנתבעת 1, מתקבלת, כמפורט בסעיף 26 שלעיל.
התביעה כנגד הקרנות, הנתבעות 2 ו- 3 – נדחית.

38. בהתאם לכך, ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו התובע זכאי מחנ"י לתשלום גימלה בשיעור 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, שבמועד יציאתו לפרישה מוקדמת, עמדה על סך של 25,436.63 ש"ח (בהתאם להודעה על אישור הגימלה מיום 27.5.98).

חנ"י תשלם לתובע את ההפרשים שנוצרו בין הגימלה ששולמה לו בפועל - בשיעור 58.1% מהמשכורת הקובעת ברשות - לבין הגימלה לה הוא זכאי בשיעור של 69.96%, היינו, הפרשים בשיעור של 11.86% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, מיום 29.10.00- מועד הגיעו של התובע לגיל פרישה ועד למועד מתן פסק הדין.

כמו כן, תשלם חנ"י לתובע ממועד מתן פסק הדין ואילך גימלה בשיעור של 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, תוך השתתפות הקרנות בחלקן.

כל הסכומים שישולמו לתובע יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

39. בנוסף תישא חנ"י בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך כולל של 15,000 ש"ח, שישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

40. באשר לנתבעות 2 ו-3, אינני עושה צו להוצאות, על אף דחיית התביעה כנגדן וזאת על פי הכלל על פיו אין מחייבים ברגיל בהוצאות גמלאי בתביעה כנגד קופת הפנסיה בה הוא מבוטח ומכל מקום – עתירתו העיקרית של התובע התקבלה למעשה, הגם שאין חיוב אופרטיבי כלפי הנתבעות 2 ו-3.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין פנסיה

  2. תוספת 10% לפנסיה

  3. הפסדי פנסיה לקטין

  4. חישוב פנסיית זקנה

  5. חישוב הפנסיה מקפת

  6. הקפאת זכויות פנסיה

  7. הוצאות רכב בפנסיה

  8. טעות בחישוב פנסיה

  9. קבלת פנסיה מגרמניה

  10. תשלום פנסיה לגרושה

  11. זכויות כבאים לפנסיה

  12. תאונות דרכים - הפסדי פנסיה

  13. פנסיה מוקדמת לימאים

  14. שכר קובע לפנסיית זקנה

  15. סעד הצהרתי ביטוח פנסיה

  16. הסכם רכישת זכויות פנסיה

  17. פנסיה לפי משכורת אחרונה

  18. הסכם רציפות זכויות פנסיה

  19. בקשה להגדלת אחוזי פנסיה

  20. תוספת משמרות הפרשה לפנסיה

  21. התפטרות עקב אי תשלום פנסיה

  22. ניכוי פנסיה מפיצויים בנזיקין

  23. אפליה בין נשים לגברים בפנסיה

  24. קג"מ משיכת כספי פנסיה תביעות

  25. חישוב הפסד פנסיה של הרוג בתאונת דרכים

  26. המשכורת הקובעת לפנסיה של שוטר

  27. השלמת פיצויי פיטורים - פנסיה

  28. התיישנות תביעה להפרשות לפנסיה

  29. פיטורים לפני צבירת ותק לפנסיה

  30. פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה

  31. צירוף תקופות עבודה לצורך פנסיה

  32. דרגה של עובד לצורך חישוב פנסיה

  33. הגדלת תקופת שירות לצורך פנסיה

  34. הגדלת ההפרשות לפנסיה של רופאים

  35. פיטורי עובדת קשישה אחרי גיל פנסיה

  36. הוצאת עובד לפנסיה בגין עבירת משמעת

  37. הסכם פנסיה של עובדים אדמיניסטרטיביים

  38. משכורת קובעת לפנסיה - דמי אחזקת רכב

  39. פיטורי אחיות 3 שנים לפני יציאה לפנסיה

  40. הבחירה בין אבדן פנסיה לאבדן תשלומים סוציאליים

  41. צירוף זכויות פנסיה - עבודה במשרות שונות

  42. חישוב הפנסיה של עורך דין בשירות הציבורי

  43. חישוב משכורת קובעת לפנסיה עובדי משרד החוץ

  44. בקשה לדחייה על הסף של תביעה להפרשי פנסיה

  45. פנסיה מוקדמת עובדי בנק זכאות לקבלת אופציות

  46. הוצאת עובד לפנסיה מוקדמת באישור נציגות העובדים

  47. פרישה לגמלאות: אי הכללת תוספת שכר בחישוב הפנסיה

  48. בקשה לצו מניעה זמני לאסור על הוצאת המבקשת לפנסיה במלאות לה 67 שנים

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון