קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פנסיה תקציבית לפי חוזה בכירים: בתביעה זו מתבקש בית הדין ליתן פסק דין במסגרתו יורה לנתבעים לשלם לתובעת תגמולי פנסיה בהתאם להסכם עמה, קרי פנסיה תקציבית על פי חוזה בכירים ובנוסף יקבע, כי מענק הפרישה לו היא זכאית יחושב על פי משכורתה האחרונה ערב פיטוריה. העובדות התובעת אדריכלית במקצועה ובעלת תואר באדריכלות ובינוי ערים. בין השנים 1981-1984 שמשה כאדריכלית בכירה בעיריית ירושלים. בין השנים 1984- 1993 שימשה כמהנדסת המועצה הראשונה של גבעת זאב. בחודש יולי 1993 יצאה לשנת חל"ת מעבודתה במועצת גבעת זאב והועסקה כמהנדסת הועדה המרחבית "הראל" אשר הוקמה אז. 2. ביום 10.7.94 החלה התובעת לעבוד כסגנית מהנדס מועצה מקומית מודיעין, על פי דירוג דרגה תוך שמירה על רציפות זכויותיה, בהתאם להסכם רציפות זכויות לפנסיה שנחתם בין מועצה מקומית מודיעין (בטרם הפכה לעירייה) לבין המועצה המקומית גבעת זאב. (נספח א' לתצהיר התובעת). 3. ביום 22.12.95 נחתם עם התובעת חוזה בכירים למשך 3 חודשים, בהם שמשה כמהנדסת הרשות (נספח א'1 לתצהיר התובעת). בחוזה זה נקבעה זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית. ביום 29.4.96 נחתם עם התובעת " חוזה מיוחד להעסקת עובד" (נספח ב' לתצהיר התובעת) אשר קבע כי שכרה של התובעת כסגן מהנדס המועצה יהיה בסך 15,700 ₪ לחודש. שכר זה הינו בשיעור: 100% מהשכר בדרגה 5 לדירוג הבכירים. כמו כן נקבע כי התובעת תהא זכאית להחזר הוצאות טלפון עד 600 ₪ וכן נקבע כי זכויותיה לגמלאות תמשכנה להיות מבוטחות בפנסיה תקציבית, בזיקה מוצהרת להסכמי הרציפות החתומים עם המועצה המקומית גבעת זאב ובכפוף לנוסח החוזה המיוחד מאת הממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ"ל משרד הפנים, מיום 23.3.93 (להלן: " החוזר המשותף "). 4. יוער כי תנאי ההסכם שנחתם ביום 29.4.96 יסודם בהליכי הבנייה והאכלוס יוצאי הדופן במודיעין אשר הצריכו עבודה רבה בהיקפים יוצאי דופן ביחס לרשויות אחרות. ביום 7.5.96 נתכנסה מועצת המועצה המקומית מודיעין, ואשרה את העסקת התובעת על פי חוזה מיוחד בהתאם לקבוע בתנאי ההסכם. (העתק פרוטוקול הישיבה, צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת). 5. ביום 22.12.97 פנה מר ישראל שפיצר, מנהל האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במנהל לשלטון מקומי שבמשרד הפנים, אל המועצה המקומית מודיעין והודיע כי חוזה העסקתה של התובעת נבדק על ידו, ואינו מאושר: " החוזה נבדק במשותף עם יחידת הממונה על השכר במשרד האוצר וסוכם לא לאשר את החוזה עד לתיקון דרגת השכר של סגנית המהנדס. מאחר ובעתיד עלולים להיות המהנדס וסגניתו באותה דרגת שכר. דרגת השכר המירבית שניתן לאשר לגב' לילנטל לא תעלה על 75% מדרגה 5 ותתעדכן בעתיד בהתאם לגודל האוכלוסיה". (נספח ה' לתצהיר התובעת). 6. לאחר שנתקבלה תגובתו של מר שכטר, ראש המועצה המקומית מודיעין ולפיה אין חשש כי שכרם של הסגנית והמהנדס יושווה , כיוון שמהנדס המועצה מועסק בדרגה 7 לדרוג בכירים- נתקבל מכתבו השני של מר שפיצר מיום 12.2.98, כדלקמן: "בהתאם לבקשתך, נבדק הנושא מחדש יחד עם יחידת הממונה על השכר וסוכם להשאיר את הגב' אורה לילנטל בדרגה 5 בשיעור הנוכחי. קידומה בעתיד של הגב' לילנטל יהיה במדורג עד שתגיע לרמה של 75% מרמת השכר החדשה שאליה תתקדם הרשות בעתיד". (נספח ז' לתצהיר התובעת). 7. ביום 9.6.99 שיגר מר נחמני, מנהל יחידת האכיפה לטיפול בחריגות שכר ביחידה לשכר והסכמי עבודה במשרד האוצר מכתב לתובעת (נספח ח' לתצהיר התובעת) ובו הוא מצביע על תשלומים חריגים בשכרה: א. התובעת משתכרת 100% משכר בכירים במקום 75% כפי שאושר על ידי מר שפיצר במכתבו מיום 12.2.98. ב. 600 שיחות טלפון - במקום 300 שיחות שמגיעות לה לפי חוזה בכירים. ג. פנסיה תקציבית - עובדים שבכר בכירים שלא מלאו להם 10 שנות עבודה לא זכאים לפנסיה תקציבית. 8. ביום 19.8.99 ניתנה תגובתו המפורטת של היועץ המשפטי של המועצה למכתבו של מר נחמני (נספח ט'). נטען כי חוזה העסקתה של התובעת נבדק ואושר על ידי אגף כוח אדם במשרד הפנים ועל ידי הממונה על השכר במשרד האוצר, כאמור במכתבו של מר שפיצר מיום 12.2.98. בעניין הפנסיה התקציבית, פורטה עבודתה ארוכת השנים בהסכמי רציפות: בעיריית ירושלים, בגבעת זאב, במועצה המרחבית הראל ולבסוף בעיריית מודיעין- כך שסך כל התקופה טרם שהחלה לעבוד במועצה המקומית מודיעין, במצטבר, עולה על 10 שנים, דבר המזכה אותה בפנסיה תקציבית. כן נטען כי סעיף 13 להסכם העסקתה קובע במפורש את זכאותה לפנסיה תקציבית והרי הסכם זה כאמור אושר על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר. 9. ביום 1.11.99 ניתנה החלטת הממונה על השכר ולפיה הוא מורה מכוח סמכותו לפי סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב, להפחית את שכרה של התובעת לכדי 75% משכרה על פי חוזה העסקתה ולתבוע ממנה השבת 25% מהשכר ששולם לה במשך 3.5 שנים. (העתק ההחלטה צורף כנספח י' לתצהיר התובעת). במכתב זה לא עלו כל טענות בדבר הפנסיה התקציבית והחזרי השימוש בטלפון. 10. בעקבות המחלוקת בנושא גובה שכרה, הגישה התובעת תביעה לבית דין זה ( בש"א 202404/99 - להלן: "ההליך הראשון"). במרכזו של הדיון עמדה סוגיית פרשנותו של מכתבו השני של מר שפיצר מיום 12.2.98 ולפיו "סוכם להשאיר את הגב' לילנטל בדרגה 5 בשיעור הנוכחי ". בסופו של אותו הליך, ניתן פסק דין ביום 31.8.00 כאשר בית הדין קיבל את עמדת התובעת ואישר את תוקפו של חוזה העסקתה. בית הדין הדגיש כי במכתבו של מר שפיצר נאמר מפורשות כי הסיכום נעשה לאחר בדיקה מחדש עם יחידת הממונה על השכר ומכאן כי כל הגורמים הרלוונטיים היו שותפים לאישורו. (העתק פסק הדין מיום 31.8.00 צורף כנספח טו' לתצהיר התובעת). 11. בתאריך 28.1.01 נשלח למר שכטר ראש המועצה המקומית דאז, מכתב מטעם משרד הפנים החתום על ידי מר יואל ינון, ובו נטען כי בבדיקת תלושי השכר של מהנדס המועצה ושל התובעת התברר כי השניים מועסקים בפנסיה תקציבית למרות שהינם זכאים לפנסיה צוברת בלבד (העתק המכתב צורף כנספח טז1 לתצהיר התובעת). מכתב זה נענה על ידי מר שכטר, במכתב מיום 6.3.01. במכתבו ציין מר שכטר כי ככל הנראה מכתבו של ינון נשלח על רקע אי ידיעת העובדות לאשורן. עוד הבהיר מר שכטר כי זכויות הפנסיה של התובעת הוסדרו מפורשות בחוזה העסקתה אשר קיבל את אישור משרד הפנים לפני שנים. (נספח טז2 לתצהיר התובעת). בהמשך ביום 14.3.01, שלח מר שכטר מכתב נוסף למר ינון והפנה אותו להליך בבש"א 202404/99 אשר אישר את הסכם ההעסקה, ובפרט לכתב הסיכומים של הממונה על השכר ובו נכתב מפורשות כי הממונה אישר את המשך העסקת התובעת בפנסיה תקציבית. (מכתבו השני של מר שכטר צורף כנספח טז3 לתצהיר התובעת). שני מכתבים אלה שנשלחו מטעם מר שכטר למשרד הפנים לא נענו. למעשה ממועד זה ואילך, משך עשר שנים, המשיכה התובעת בתפקידה כסגנית מהנדס העיר מודיעין. 12. עם בחירתו של מר חיים ביבס לתפקיד ראש העיר מודיעין ביום 11.11.08, קיבלה התובעת הודעה על כוונתו לסיים עבודתה בעירייה. התובעת פנתה לבית דין זה בעתירה לצו מניעה כנגד פיטוריה ולאכיפת יחסי העבודה בינה לבין העירייה (בש"א 5474/09). בדיון שנערך ביום 12.7.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה, יחסי העבודה בין התובעת לבין העירייה יסתיימו ביום 31.12.09, וכי ממועד זה, תפרוש לגמלאות בפנסיה תקציבית בהתאם להסכם עמה ולהוראות הדין. כמו כן נפסק לתובעת פיצוי בגובה 11 משכורות. ( העתק פסק הדין (נספח יט' לתצהיר התובעת). 13. ביום 6.12.09, הועבר לעיון התובעת מכתבו של מר אברהם אמונה מאגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות שבמשרד הפנים מיום 22.11.09, המודיע למר יורם כרמון מנכ"ל עיריית מודיעין, כי התובעת אינה זכאית לפנסיה תקציבית, מכיוון שאין לה ותק של עשר שנים בדירוג ודרגה. (העתק המכתב צורף כנספח כ' לתצהיר התובעת). התובעת שלחה תגובתה המפורטת (נספח כא' לתצהיר התובעת) ובתגובה נענתה על ידי עיריית מודיעין כי עד לגמר בדיקת הנושא, אישר משרד הפנים את קצבת הפנסיה בהתאם לדרישתה לפנסיה תקציבית, כך שבגין השנה וחצי הראשונות בעיריית מודיעין תקבל 2.83% לפי דירוג ודרגה ובגין ארבע עשרה השנים שלאחר מכן (תקופת עבודתה בחוזה בכירים) תקבל 28.17%. (העתק מכתב עיריית מודיעין מיום 26.1.10 צורף כנספח כב' לתצהיר התובעת). בהתאם לאמור קיבלה התובעת משך 3 חודשים תגמולי פנסיה בסך 8,429 ₪. ביום 10.3.10 קבלה התובעת את מכתבו של מר נחמני מיחידת הממונה על השכר (נספח כד' לתצהירה). במכתב זה מציין נחמני כי עמדו בפניו פסקי הדין שניתנו בעניינה של התובעת וכן תגובתה המפורטת למכתבו של מר אמונה ועל אף זאת תנאי הפנסיה והפרישה המאושרים לה הם כדלקמן: קצבה עבור התקופה מיום 10.7.94 ועד ליום 9.7.04 בשיעור 20% ממשכורת הקובעת לפי דירוג 44 בדרוג המהנדסים. קצבה בגין התקופה מיום 10.7.04 עד 31.12.09 בשיעור 11% לפי דרגה 5 בדרוג בכירים. מענק פרישה בסך 7.75 משכורות כדלקמן: לפי דרוג מהנדסים דרגה 44 - 5 משכורות לפי דרוג בכירים דרגה 5 - 2.75 משכורות. 15. התובעת פנתה למר נחמני באמצעות בא כוחה ושטחה בשנית את טענותיה וביקשה כי בהתאם להסכם העסקתה, פסקי הדין בעניינה והוראות הדין ימשיך מר נחמני ויאשר את התשלום החודשי שקיבלה עד כה: מיום 10/7/94 ועד 22.12.95 לפי 100% משרה בדרגה 44 לדירוג מהנדסים ובגין יתרת התקופה פנסיה תקציבית על פי 100% משרה בדרגה 5 בדירוג בכירים. בקשתה של התובעת נדחתה במכתב העירייה מיום 22.4.10 (נספח כו' לתצהיר התובעת) ומאוחר יותר במכתבו של מר נחמני מיום 21.6.10 (נספח ל' לתצהיר התובעת). בהמשך שולם לתובעת מענק פרישה בגובה 124,145 ₪. מכאן התביעה שבפנינו. טיעוני התובעת 16. התובעת טוענת, כי הודעת הממונה על השכר על הפחתה חד צדדית של גובה הפנסיה שלה עומדת בניגוד גמור להסכם אשר נחתם עמה ואשר אושר על ידי הגורמים המוסמכים לכך במשרד הפנים ובמשרד האוצר, ובין היתר על ידי מר נחמני עצמו. משאושר ההסכם אין העירייה רשאית לפעול בניגוד להסכם ואין היא רשאית לקצץ מתגמולי הפנסיה באופן חד צדדי. 17. לטענתה, הן העירייה, הן יחידת הממונה על השכר והן משרד הפנים, חזרו ואישרו את התחייבותם מספר פעמים במרוצת השנים ובפרט בהליך שהתנהל בבית דין זה בבש"א 202404/99. כמו כן תשלום הפנסיה התקציבית על פי 100% שכר בדרגה 5 דירוג בכירים, מתחייב אף מפסק הדין מיום 31.8.00 שניתן בבי"ד זה. 18. התובעת מדגישה כי משנת 1999 ועד למכתבו של מר אמונה בשנת 2009 לא נטענה כל טענה בעניין גובה תגמולי הפנסיה שנקבעו לה בהסכם משנת 1996. טענות אלו עלו רק לאחרונה, בתום למעלה מחמש עשרה שנות העסקה ולאחר שיחסי העבודה בין הצדדים באו על סיומם. 19. בהתנהגותם חסרת תום הלב, מבקשים הנתבעים ליצור מצב מופרך של חוסר התאמה ואחידות בין גובה קצבת הפנסיה ומענק הפרישה - לגובה המשכורת ששולמה לתובעת לאורך תקופת עבודתה. בנוסף אף לפי הכללים הקבועים בחוזר המשותף, הרי שגובה הפנסיה התקציבית יקבע בהתאם למשכורת הקובעת בחוזה הבכירים, ובגין התקופה הקודמת להצטרפות לחוזה, תהייה המשכורת הקובעת- זו ששולמה לעובד ערב הכניסה לחוזה. 20. התובעת מוסיפה, כי לאור חוק יסוד כבוד האדם יש לפרש את סמכות שר האוצר לבדוק ולבטל הוראות חוזי העסקה בפרשנות מצמצמת, באופן שיהיה רשאי לבדוק את ההסכם פעם אחת בלבד וגם זאת בפרק זמן סביר ממועד חתימתו. 21. התובעת הסתמכה על הודעות הנתבעים כי חוזה העסקתה אושר על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר ועל התחייבותם המפורשת כי לתובעת מאושרת פנסיה תקציבית על פי שכרה בחוזה בכירים. לפיכך נמנעה במשך השנים מלחפש מקום עבודה חלופי בו היה בידיה להיטיב את גובה שכרה ותנאי העסקתה. כיום לאור גילה ובשל פיטוריה, על אף כישוריה וניסיונה המקצועי, אין בידה למצוא מקום עבודה בתנאים אותם יכולה הייתה למצוא לפני חמש עשרה שנים. 22. לגופו של עניין טוענת התובעת, כי מתקיימים בעניינה כל יסודותיו של סעיף 29ב(ב)(2) לחוק יסודות התקציב- התובעת עבדה בדירוג ודרגה למעלה מעשר שנים ברשות מקומית בהסכמי רציפות. לפיכך הינה זכאית לפנסיה תקציבית בהתאם לכללים הקבועים בחוזר המשותף. 23. התובעת מבקשת כי בית הדין ייתן פסק דין הצהרתי ולפיו התובעת זכאית לתגמולי פנסיה בהתאם להסכם עמה כמפורט בסעיף 15 לעיל, וכן יורה על השבת ההפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי העבר. לחילופין וככל שיקבע כי הוראות ההסכם בעניין הפנסיה אינן תקפות, מתבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצויים בגובה ההפרש בין הוראות ההסכם להוראות הדין. כמו כן מבקשת התובעת כי בית הדין יקבע כי בנוגע למענק הפרישה, המשכורת הקובעת הינה המשכורת ששולמה לה ערב פיטוריה, קרי 100% דירוג בכירים דרגה 5 ועל כן הינה זכאית למענק בגובה 7.75 משכורות ובסך כולל של 226,207 ₪. טיעוני הנתבעים 2 ו-3 ( מטעם המדינה) 24. המדינה טוענת כי התובעת כלל אינה זכאית לפנסיה תקציבית ואישור לתשלום הגמלה ניתן לה לפנים משורת הדין. הממונה אישר את תשלום הגמלה בכפוף לכך שככל האפשר תשולם הגמלה בהתאם לכללים הנהוגים. 25. הממונה על השכר מעולם לא אישר את הסכם העסקת התובעת ואף קבע בהחלטה מנומקת מיום 1.11.99 שההסכם אינו מאושר. במסגרת זו וכיוון שהורה להפחית את שכרה, אישר הממונה לפנים משורת הדין תשלום פנסיה תקציבית לתובעת, אך משעה שהחלטתו בוטלה על ידי בית הדין הנכבד בעקבות תביעתה של התובעת, הרי שאישור זה בוטל. על אף האמור לא החליט הממונה לבטל את הפנסיה התקציבית של התובעת אף שהיה רשאי לעשות כן. 26. החלטת הממונה על השכר באשר לאופן תשלום גמלת התובעת, תואם את הוראות הדין והפסיקה ועולה בקנה אחד עם חוזה הבכירים המפנה להוראות החוזר המשותף מיום 23.3.93. סעיף 6(ב) לחוזר המשותף מאפשר לעובד העובר להעסקה בחוזה בכירים שלוש אפשרויות להסדר פנסיוני. על פי הוראות החוזר רק עובד שצבר 10 שנים ברשות אחת יוכל לקבל שכר בכירים ופנסיה תקציבית. התובעת לא עונה לתנאי החריג הנ"ל ואושר לה חוזה בכירים לפנים משורת הדין ועל אף שאינה עובדת סטטוטורית. לפיכך בעת פרישתה התעורר הצורך לקבוע את אופן תשלום גמלתה- כיוון שהתובעת אינה מתאימה לאף אחת מן האפשרויות הקבועות בחוזר המשותף, הרי שגובש עבורה הסדר נפרד. לאור האמור החליט הממונה על השכר כי האיזון הנכון בעניינה יהיה לשלב את שתי ההוראות שבחוזר המשותף, כך שלצורך קביעת המשכורת הקובעת תיחשב כמי שהועסקה עשר שנים בדירוג דרגה ויתרת התקופה בשכר בכירים. 27. בנוסף כיוון שזכויות הפנסיה נקבעות במועד הפרישה בלבד, אין כל בסיס לטענות התובעת באשר למועד החלטת הממונה בעניינה. טיעוני הנתבעת 1 ( עיריית מודיעין) 28. הנתבעת 1 מדגישה כי הינה רשות ציבורית, הכפופה והמחויבת להחלטות משרד הפנים והאוצר ולפיכך עליה לפעול כפי החלטת הממונה על השכר ומכאן כי אין כל מקום לתביעה שהוגשה נגדה. 29. לתובעת היה ידוע (עוד בטרם הושג ההסדר בבית הדין בבשא 5474/09), כי עלולה להתעורר בעיתיות בכל הנוגע לפרישתה לפנסיה וחרף האמור, הביעה הסכמתה להסדר ולפרישה בהתאם להוראות הדין. העירייה מעולם לא התחייבה בפני התובעת כי תקבל פנסיה תקציבית אשר תחושב בהתאם לשכר בכירים למלוא תקופת עבודתה. העירייה סבורה כי עמדת הממונה בכל הנוגע לקביעת שיעור הפנסיה לה זכאית התובעת, הינה מאוזנת, ראויה ומידתית. המסגרת הנורמטיבית 30. על גופים ציבוריים המתוקצבים ע"י המדינה המתקשרים בהסכמי שכר עם עובדיהם חלים מגבלות שונות במטרה למנוע חריגות שכר. לשם כך נקבעו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1958, הוראות בדבר החלת איסור על התקשרות הסכמי שכר חורגים, אשר אלה עיקרן: " 29. שינויים בשכר ובתנאי שירות (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר... (ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א). (ג) .... (ד) .... 29 א. בדיקת הסכם חורג (א) ראה שר האוצר כי הסכם או הסדר בגוף מתוקצב או בגוף נתמך נוגד לכאורה את הוראות סעיף 29 (א), רשאי הוא - (1) להודיע לצדדים להסכם או להסדר כי החליט לבדוק אותו, וכי קיים חשש שההסכם או ההסדר בטל, כאמור בסעיף 29 (ב), במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) (להלן - הסכם בבדיקה); (2) ליתן לצדדים להסכם בבדיקה ... הזדמנות להביא את טענותיהם בכתב וכן כל מידע כתוב שימצאו לנכון. (ב) ..... 29 ב. תוצאות בטלות הסכם חורג (א) הסכם או הסדר ששר האוצר ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29 (ב), לא יחולו עליו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. (ב) שר האוצר רשאי לפעול לגבי הסכם או הסדר כאמור בסעיף קטן (א) גם לפי כל אחד מאלה: (1) להודיע לצדדים להסכם על בטלות ההסכם או ההסדר כאמור בסעיף 29 (ב) (להלן - ההסכם הנוגד), ועל החובה של הגוף המתוקצב או הגוף הנתמך להפסיק לאלתר כל הטבה כספית הקשורה לעבודה שמקורה בהסכם הנוגד ; (2) בהתחשב במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק- (א) לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד ; (ב) לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הינו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה ; ... (3) .....". על מטרותיו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט' (4) 749: "חוק יסודות התקציב בא לקבוע, ריסון תקציבי" (ראה מח/6-4, שירותי תחבורה ציבורית - מועצת פועלי באר-שבע, פד"ע י"ט, כ"ג, כ"ו). הוא מכוון כלפי המדינה ורשויותיה וכלפי גופים שאינם בגדר המדינה אך הניזונים מתקציבה. החשש הינו, כי אם אלה יסכימו להעלות שכר מעבר לרמה הקבועה, יגרור הדבר פריצת מסגרות השכר. דבר זה עשוי לגרום לדרישות להשתתפות כספית נוספת של המדינה. דבר זה עשוי להביא לחוסר יציבות במשק. למניעת מגמות אלה נועדו הוראות חוק יסודות התקציב. .... אכן, התכלית המונחת ביסוד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב הוא "להנהיג הסדר הקובע, באופן אפקטיבי, אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים הנתמכים מתקציבה" (הנשיא שמגר ברע"א 2920/90 קופת חולים נגד מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (1) 397, בעמ' 408). במהותה זו הוראה קוגנטית, שנועדה להתערב במערך החוזי, כדי להבטיח יעדים לאומיים בתחום יציבות המשק (ראה ד. ברק, אחריות החוזית של רשויות המינהל, קורסי, תשנ"א, 147)".נ(שם בעמודים 786-787). דיון והכרעה 31. בתביעה זו יש להבחין בין שתי שאלות נפרדות הכרוכות זו בזו: האחת- שאלת עצם הזכאות לפנסיה תקציבית והשנייה - שאלת גובה השכר הקובע לצורך תשלום הפנסיה התקציבית. למעשה בשלב בו נמצאים אנו, אין חולק בדבר זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית (ראה סעיף 5 לסיכומי המדינה), זאת בעוד שבשלב קודם הכחישה המדינה זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית בכלל (ראה מכתבו של מר אמונה נספח כ' לתצהיר התובעת). השאלה העומדת במחלוקת הינה איפוא כיצד יש לחשב את תגמולי הפנסיה, על בסיס איזו משכורת ועל בסיס איזה דירוג - דירוג בכירים או דירוג מהנדסים. 32. סעיף 13 להסכם העסקה של התובעת מיום 29.4.96, המבטיח את היותה של התובעת במסגרת פנסיה תקציבית, קובע לאמור: "מוסכם על הצדדים כי העובד ימשיך לבטח את זכויותיו בפנסיה תקציבית, בזיקה להסכמי הרציפות שנחתם עם המועצה המקומית גבעת זאב. ההוראות מתוך נוסח החוזה המיוחד מאת הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר והמנהל הכללי של משרד הפנים מיום 23.3.93 תקראנה כחלק בלתי נפרד מחוזה זה לכל דבר ועניין". 33. התובעת טוענת כי סעיף זה הינו חלק בלתי נפרד מחוזה הבכירים שנחתם עמה ושאושר כדין, אשר יש להתייחס לכל סעיפיו כמקשה אחת ועל כן אין ליצור בבית דיןזה נתק מלאכותי בין שכרה של התובעת בפועל ( כפי שנקבע גם בפסק הדין בבי"ד זה בהליך הראשון) לבין בסיס השכר המשמש לחישוב הפנסיה המשולמת לה. 34. הוראות לעניין העסקת עובדים בכירים ברשויות מקומיות בחוזים אישיים, מעוגנות בחוזר המשותף משנת 1993. מדובר בחוזר משותף למשרד הפנים ומשרד האוצר ובו התנאים שנקבעו להעסקת עובדים בכירים ברשויות מקומיות בחוזים אישיים. סעיף 6(ב) לחוזר המשותף עוסק בהסדרי תגמולים ופיצויים לפי מעמד העובד טרם הצטרפותו לחוזה הבכירים, וקובע 3 מסלולים אפשריים - מעמד העובד סוג ההסדר הפנסיוני האחד - עובד הבא מחוץ לרשות או עובד שעבד ברשות ע"פ חוזה המסדיר את נושא תגמולי הפרישה ופיצויי הפיטורין בגוף חיצוני. קופ"ג או ביטוח מנהלים או קרן פנסיה מצטברת השני - עובד שעבד ברשות פחות מ- 10 שנים הנושאות זכאות לגמלאות. קופ"ג או ביטוח מנהלים או קרן פנסיה מצטברת השלישי - עובד שהשלים לפחות 10 שנים ברשות - הנושאות זכות לגמלאות. לגבי העובד במעמד השלישי קיימות שתי אפשרויות: הקפאת זכויות ברשות והצטרפות לקופ"ג/ביטוח מנהלים או קרן מצטברת. המשך ביטוח בפנסיה תקציבית בכפוף לאמור בחוק שירות המדינה (גמלאות) ובכפוף לתנאים הבאים: המשכורת הקובעת לעניין הפנסיה בגין התקופה שעד ההצטרפות לחוזה תהייה המשכורת שהייתה לעובד ערב החתימה על החוזה וכפי שתתואם בהתאם לסעיף 9 (2) לחוק הגמלאות. המשכורת הקובעת עבור תקופת העבודה בחוזה תהייה המשכורת הקובעת של החוזה. צבירת פנסיה של לא יותר מ- 2% בגין כל שנת עבודה. 35. לשיטת התובעת, עיון בחוזי ההעסקה שלה מלמד כי לא יכול להיות ספק שהיא הועסקה בחלופה ב' שבמסלול השלישי - הוא היחיד המאפשר הסדר של פנסיה תקציבית. מכאן כי עמדה בתנאי של "עובד שהשלים לפחות 10 שנים ברשות" , אחרת לא הייתה מוחתמת על חוזה הקובע המשך ביטוח זכויות בפנסיה תקציבית. עמדה זו של התובעת מקובלת עלינו. כזכור, התובעת הועסקה כ- 9 שנים במועצה המקומית גבעת זאב, כמהנדסת במועצה המרחבית הראל למשך כשנה ולבסוף בעיריית מודיעין למעלה מ- 15 שנים. הסכם ההעסקה של התובעת קובע מפורשות כי הינו בזיקה להסכמי הרציפות לגמלה שנחתמו עם התובעת, הקובעים רציפות זכויות לפנסיה בין מועצת גבעת זאב למועצה המקומית מודיעין, בהתאם להסכם ההעברה מיום 22.2.76. סעיף 2 להסכם הרציפות עליו חתמה המועצה המקומית מודיעין כ"בעלות מקבלת" קובע: "כאשר תפרוש העובדת לגמלה מעבודתה אצלנו, יחולו עליה הוראות הסכם ההעברה מיום 22.7.76" (הסכמי הרציפות צורפו כנספח לא לתצהיר התובעת). סעיף 4 להסכם ההעברה קובע את עקרון הרציפות בין הרשויות: "תקופת עבודתו של עובד עובר אצל בעלויות שונות ייחשבו לכל דבר כתקופת עבודה רצופה אחת אצל הבעלות האחרונה". הנה כי כן, לפי הסכמי רציפות הזכויות, בעת החתימה על חוזה הבכירים, מלאו 10 שנים להעסקתה ברשות. 36. לא מצאנו עיגון של ממש לטענת המדינה ולפיה נדרש שהעובד ישלים תקופת עבודה של 10 שנים ברשות אחת. החוזר המשותף מקים שלוש חלופות - עובד שבא מחוץ לרשות מקומית (דוגמא עובד שעבד קודם לכן בשירות המדינה או במגזר הפרטי), עובד שעבד ברשות מקומית פחות מ- 10 שנים במועד בו הוחתם על חוזה הבכירים ועובד שהשלים עבודה של 10 שנים ברשות מקומית אחת או במספר רשויות מקומיות במצטבר. אנו סבורים כאמור, כי התובעת נופלת תחת החלופה השלישית. בסיכומיה מפנה הנתבעת 1 לפסה"ד בעניין חרב מאלכ (עע 218/10 חרב מאלכ נ' מועצה מקומית בית ג'אן, מיום 21.3.12) כאשר לטענתה בפסק דין זה אישר בית הדין הארצי את עמדת הממונה בסוגיה דומה ואף ביטל את זכאות העובד לפנסיה תקציבית. אלא שבפסק הדין בעניין חרב מאלכ, בטרם החל התובע שם לעבוד במועצה המקומית בית ג'אן הוא עבד כפקיד שומה במס הכנסה, קרי היה עובד מדינה. על כן עת הצטרף לחוזה בכירים ענה להגדרה שבמסלול הראשון שבסעיף 6(ב) לחוזר המשותף- "עובד הבא מחוץ לרשות" ולכן מלכתחילה לא היה זכאי לפנסיה תקציבית. בנוסף לכך, להבדיל מעניין חרב מאלכ, התובעת נמצאה זכאית לפנסיה תקציבית על ידי הממונה, לאחר שנבדקו טענותיה בדבר הוותק שלה. (ראה תצהיר נחמני וסיכומי המדינה בהליך בש"א 202404/99 - ראה פירוט בהמשך). זאת ועוד, תכליתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, כפי שנקבע בפסיקה היא להנהיג הסדר הקובע אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין גופים הנתמכים מתקציבה (בג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מט(4),749). בהתאם אף על החוזר המשותף שענייננו יישום הוראות החוק , להגשים תכלית זו. חוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל- 1970 קובע כי עובד מדינה, אשר פוטר לאחר שעבד עשר שנים בשירות המדינה, יהיה זכאי לפנסיה תקציבית. החוק אינו מחייב צבירת עשר שנים במשרד ממשלתי אחד לשם קבלת הזכאות, כי אם עשר שנים מצטברות כעובד מדינה. לפיכך, אך סביר הוא כי הוראות החוזר המשותף, לא התכוונו ליצור אפליה בין עובד שירות המדינה לבין עובד הרשות המקומית באופן שהאחרון יידרש לתקופת עבודה בת 10 שנים ברשות אחת דווקא. 37. יתרה מכך, חיזוק למסקנה כי על פי הסכם העסקתה, זכאית התובעת לפנסיה תקציבית על פי חוזה הבכירים מצאנו אף בשרשרת האישורים שניתנו להסכם בידי הגורמים השונים מטעם הנתבעים, וזאת כמפורט להלן: במכתבו הראשון מיום 22.12.97 פנה מר שפיצר אל העירייה בטענה לחריגות בשכרה של התובעת ותו לא. לא עלתה כל טענה מצידו בנוגע לפנסיה התקציבית. במכתבו השני מיום 12.2.98 הודיע מר שפיצר כי החוזה נבדק בשנית הן על ידי משרד הפנים והן על ידי הממונה על השכר שבמשרד האוצר, ואף במסגרתו לא הועלתה כל טענה בדבר ביטוחה של התובעת בפנסיה תקציבית. 38. טענות בעניין הפנסיה התקציבית עלו לראשונה במכתבו של מר נחמני מיום 9.6.99 (נספח ח' לתצהיר התובעת) . במכתבו פורטו החריגות בשכרה ובתנאי עבודתה של התובעת ובין היתר טען מר נחמני כי "עובדים בשכר בכירים שלא מלאו להם 10 שנות עבודה לא זכאים לפנסיה תקציבית". למכתב זה הגיבה העירייה ובמסגרת זו פורטה היסטוריית עבודתה של התובעת, העולה על 10 שנים והופנתה תשומת הלב לסעיף 13 להסכם ההעסקה. 39. בהחלטתו מיום 1.11.99 (נספח י' לתצהיר התובעת) התייחס הממונה על השכר, אך לנושא שכרה של התובעת (הורה להפחיתו לכדי 75% משכרה). במכתב זה לא עלו עוד כל טענות בדבר הפנסיה התקציבית ולא ניתנה לעיריית מודיעין כל הוראה לשנות מהוראות ההסכם בעניינים אלה. אף במכתבו הנוסף מיום 21.11.99 (נספח יב' לתצהיר התובעת) לא בא זכרה של הפנסיה התקציבית. עובדה זו מצביעה על כך שהממונה על השכר קיבל את נימוקי העירייה וחזר בו מטענותיו בנוגע לאי זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית ובכלל זה חזר בו מהנימוק כי אינה זכאית לפנסיה תקציבית כיוון שלא מלאו 10 שנות עבודה ברשות. 40. עמדה זו של הממונה על השכר באה אף לידי ביטוי בתצהיר מר נחמני ובסיכומי המדינה בעב' 202404/99 שם חזרו והדגישו כי: "לאחר שנבדקו טענותיה של התובעת בדבר הוותק של עבודתה הוחלט להמשיך ולאשר להעסיקה בפנסיה תקציבית, על אף שאין חובה לעשות כן על פי חוזה בכירים, ויש מקרים בהם העסקה בפנסיה תקציבית אינה מאושרת". (ראה סעיף 31 לתצהיר נחמני וכן סעיף 48 לסיכומי המדינה). מן האמור לעיל למדים אנו כי הממונה על השכר הבהיר מפורשות, כי הוחלט לאשר את המשך העסקת התובעת בפנסיה תקציבית על פי חוזה הבכירים אשר נחתם עם התובעת, ולאחר שנבדקו טענותיה של התובעת בעניין וותק עבודתה. 41. טענת הממונה על השכר, כי אישור הפנסיה התקציבית לתובעת הייתה במסגרת החלטתו הכוללת של הממונה על השכר בעניינה, ותוך שהממונה לקח בחשבון את ההפחתה המשמעותית בשכר של התובעת, כחלק משיקוליו לאשר לפנים משורת הדין המשך הסדר של פנסיה תקציבית (כמו גם שיקולי צדק והסתמכות) - אין לה זכר בכל ההתכתבויות מזמן אמת. מדובר בשיקולים חדשים שצצו במהלך הדיון ואשר לא גובו בתצהיר מטעמו של הממונה. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הליך זה, ככל הנראה על מנת להצדיק את ההחלטה לאשר לתובעת פנסיה תקציבית, בדיעבד ובכדי שהממונה יוכל לטעון שמשעה שנדחתה עמדת הממונה בהליך הקודם ( בשא 202404/99) אזי גם בוטלה החלטת הממונה בעניין הפנסיה התקציבית ואין עוד התובעת יכולה להסתמך עליה. עמדה זו של הממונה לא נוכל לקבל, שהרי אין לה תימוכין בעל פה או בכתב. בזמן אמת הובהר לתובעת כי הממונה החליט לאשר לה פנסיה תקציבית כשהנימוק היחידי שאוזכר הוא עניין וותק עבודתה. 42. יש אף לזכור כי בהליך הקודם קיבל בית הדין את עמדת התובעת ואישר את תוקפו של חוזה העסקתה (סעיף 6 (ג) לפסק הדין). בנוסף חשוב להדגיש, כי בתגובה למכתבו של מר יואל ינון מיום 28.1.01, בו הועלתה הטענה כי התובעת זכאית לפנסיה צוברת בלבד, נשלחו שני מכתבים מאת מר שכטר בהם פורטו בהרחבה הנימוקים מדוע התובעת זכאית לפנסיה תקציבית. (העתק נשלח גם למר נחמני) - מכתבים אלה, לא נענו בתגובה כלשהי מצד משרד הפנים והממונה על השכר, ולמעשה משך כעשר שנים נמשכה העסקת התובעת, מבלי שעלתה כל טענה נוספת בדבר תנאי העסקתה. בשתיקת משרד הפנים ומשרד האוצר למכתבים אלה - יש לראות כאילו חזרו בהם מטענותיהם בעניין זה, ושתיקתם מהווה אישור נוסף לזכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית. 43. העולה מן המקובץ הוא כי כל הגורמים המוסמכים לכך אישרו את היותה של התובעת בפנסיה תקציבית על פי חוזה בכירים, וזאת לאחר שבדקו היטב את וותק עבודתה ווידאו כי היא עומדת בתנאי החוזר המשותף. משזכאית התובעת לפנסיה תקציבית על פי חלופה ב' העוסקת בעובד שהשלים 10 שנות עבודה ברשות, הרי שיש לקבוע גם את גובה תגמולי הפנסיה בהתאם להוראות אותו מסלול : "המשכורת הקובעת לעניין הפנסיה בגין התקופה שעד ההצטרפות לחוזה תהייה המשכורת שהייתה לעובד ערב החתימה על החוזה וכפי שתתואם בהתאם לסעיף 9(2) לחוק הגמלאות. המשכורת הקובעת עבור תקופת העבודה בחוזה תהייה המשכורת הקובעת של החוזה". 44. מהוראות החוזר המשותף עולה, כי בגין תקופת עבודתה של התובעת בחוזה בכירים, דהיינו מיום 22.12.95 ועד למועד סיום עבודתה, משכורת הקובעת תהייה המשכורת הקובעת אותה הרוויחה באותן שנים ואשר אושרה על ידי בית הדין בהליך הראשון. המדינה מבקשת לחשב את הפנסיה של התובעת בדרך אחרת: בגין 5.5 שנים אחרונות של עבודה בחוזה בכירים- 2% בשנה- סה"כ פנסיה בשיעור של 11% משכר בכירים. בגין 10 שנות עבודה ראשונות- 20% ( 10 שנים X 2%) פנסיה לפי דירוג ודרגה. אלא שאין כל בסיס בדין להסדר אותו מבקשת המדינה לאמץ ביחס לחישוב הפנסיה של התובעת. למעשה מבקשת המדינה מחד לאשר לתובעת פנסיה תקציבית בהתאם להסכם עבודתה וכפי שאושר בהליך הראשון ומאידך לחשב את הפנסיה בגין אותה תקופה ממש על פי שכר אחר לחלוטין. אף מר נחמני בתצהירו מאשר כי דרך חישוב הפנסיה שאומצה לגבי התובעת אינה קבועה בחוק או בחוזר והמדובר הוא בהסדר חדש, יציר יש מאין, שגובש במיוחד עבור התובעת (ראה סעיף 67 לתצהירו). בהקשר זה יש לציין כי במכתבו של מר אמונה מיום 22.11.09 בו נטען כי התובעת אינה זכאית כלל לפנסיה תקציבית, הציע הנ"ל שלוש חלופות למסלולי פרישה. החלופה השנייה, היא זו הדומה במהותה לחישוב שמציעה המדינה כעת. אולם במסגרת אותה חלופה מציין מר אמונה כי תנאי לתשלום הפנסיה לפי חלופה זו הינו החזר שכר בגין תקופה של 8.5 שנים של ההפרש בין שכר התובעת על פי פסה"ד בהליך הראשון לבין שכרה אילו הייתה המדינה זוכה באותו הליך. ללמדנו, כי אף מר אמונה סבור כי צריך להיות מתאם בין השכר אותו השתכר העובד בגין כל תקופת העבודה לבין גובה הפנסיה בפועל בגין כל אחת מהתקופות. 45. משכך הם פני הדברים, לא נוכל לקבל את דרך חישוב המדינה את הפנסיה של התובעת. שוכנענו כי התובעת עומדת בתנאי ההסדר הקבוע בחלופה ב' שבמסלול השלישי לחוזר המשותף, ומשכך היא זכאית לפנסיה תקציבית לפי חוזה בכירים בגין כל תקופת עבודתה על פי חוזה זה. 46. ראיה לכך כי אף העירייה ראתה בתובעת כמי שזכאית לפנסיה תקציבית על פי חוזה הבכירים, ניתן למצוא באופן בו חישב מר יורם כרמון את הפנסיה לה זכאית התובעת, בסמוך לפרישתה. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.11.11 ביקשה התובעת לצרף תמליל הקלטה של שיחה שערכה עם מר יורם כרמון, מנכ"ל העירייה. התמליל בצירוף ההקלטה הוגשו וסומנו- ת/1 . העירייה התנגדה (אם כי לא במהלך הדיון אלא בבקשה נפרדת שהוגשה מאוחר יותר) להגשת ההקלטה והתמליל בטענה כי אינם עומדים במבחני הפסיקה להגשת הקלטה כראיה. בעע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ נגד דמיטרי מלי (ניתן ביום 09.12.10) , פרט בית הדין הארצי את אופן קבלתן של הקלטות שיחה כראיה בבתי הדין לעבודה: "דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו..." מקובלת עלינו עמדת העירייה, כי ההקלטה והתמליל לא הוגשו כדין משלא צורף תצהיר של מבצע ההקלטה העונה על הדרישות המפורטות לעיל , ולפיכך לכאורה אין לקבלו כראיה. אולם, התובעת העידה על שנאמר לה על ידי מר כרמון באותה שיחה: "מפנה לשורות שמודגשות, כאשר לא היה שום ויכוח ושום סימן שאלה באשר לכלל, כאשר היה ברור שבהתאם לכללים זה לפי שכר בכירים לפי משכורתי. בהמשכו של התמליל נעשה חישוב מדוייק לפי המשכורת שבה השתכרתי למשך 14 שנה, דהיינו 100% מדרגה 5, בהתאם לפסק הדין ולאישור הממונה על השכר ולאישור משרד הפנים, הוא אומר את זה במפורש, 30% פנסיה, משכורתך הייתה בתקופה ההיא 28,000 ₪ X 30% דהיינו כפול 15 שנים, והוא ממשיך וחוזר על זה, בהמשך השיחה הוא חוזר פעם נוספת ואומר שתביני 28 כפול, והוא הגיע לתחשיב של 8,4 דהיינו 8,400 והוא ממשיך לחשב לי את זה, עם הפנסיה של מודיעין, ומגיע ששתי הפנסיות ביחד הם 10,000 ₪ " (עמ' 6 ש' 1-9). עדותה של התובעת לא נסתרה ולא הופרכה. בנוסף, לבקשתה לפסול את התמליל כראיה, צירפה העירייה, תמליל מטעמה (אשר נערך והוגש כדין). תמליל זה בדומה לתמליל שהוגש על ידי התובעת ולא התקבל כאמור, תומך בגרסתה כפי שהובאה במסגרת עדותה בפנינו. 47. מן האמור עולה, כי מנכ"ל העירייה אף הוא סבר כי התובעת זכאית לפנסיה תקציבית על פי שכרה הנוכחי בגין כל תקופת עבודתה בשכר בכירים (2% לשנה בגין 15 שנה מדובר בפנסיה בשיעור 30% מבסיס משכורתה באותה עת- 28,000 ₪). זו בדיוק הפנסיה הקבועה בחוזר המשותף על פי אפשרות ב' שנסקרה לעיל. יצוין עוד כי כבר בינואר 2004, עם כניסתן לתוקף של ההוראות בדבר דמי ניהול לפנסיה תקציבית, הופרשו משכר התובעת דמי ניהול בגובה 1% משכר הבכירים. בהתאם לקבוע בסעיפים 88-89 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל , התשס"ג- 2003, דמי ניהול מופרשים מהמשכורת הקובעת שהייתה לעובד לו פרש במועד החישוב. 48. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי הסכם העבודה שנחתם עם התובעת ושאושר על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר, לרבות הממונה על השכר, הינו תקף ומחייב את הצדדים. בהתאם להסכם זה התובעת זכאית לפנסיה תקציבית על פי התחשיב המפורט בסעיף 95.1 לתצהירה, כדלקמן: - בגין התקופה מיום 10.7.94 ועד יום 22.12.95 לפי 100% משרה בדרגה 44 בדירוג המהנדסים. - בגין התקופה מיום 22.12.95 ועד יום 31.12.09 פנסיה תקציבית על פי 100% משרה בדרגה 5 בדירוג בכירים. כן זכאית התובעת להשבת הפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי עבר. משזו קביעתנו, לא מצאנו צורך לדון ביתר טענותיהם של הצדדים הנוגעים לסוגיית הפנסיה התקציבית. 49. במכתבו של מר נחמני מיום 10.3.10 (נספח כד' לתצהיר התובעת) התבשרה התובעת כי מענק הפרישה לו היא זכאית יחושב ברובו גם הוא על בסיס גובה משכורת דירוג מהנדסים דרגה 44, ולא על בסיס דירוג בכירים דרגה 5 - המשכורת אותה קיבלה בפועל. על פי האמור במכתב, התובעת תקבל מענק בגובה 7.75 משכורת, מתוכן 5 משכורות לפי דירוג מהנדסים ו- 2.75 משכורות כל פי דירוג בכירים ובסך כולל של 124,145. התובעת טוענת כי קביעה זו מנוגדת להוראות הדין הקובע כי גובה המשכורת לחישוב המענק הינו גובה המשכורת הקובעת במועד הפרישה, הוא השכר שאושר על ידי בית הדין בהליך הראשון. על כן לטענתה זכאית למענק בגובה 7.75 משכורות לפי דירוג בכירים ובסך כולל של 226,207 ₪. 50. המדינה טוענת בסיכומיה כי אין כל בסיס לטענת התובעת המסתמכת על הוראות סעיף 22 לחוק הגמלאות, כיוון שחוק זה אינו חל על התובעת שאינה עובדת שירות המדינה. טענה זו של המדינה תמוהה נוכח העובדה כי במכתבו של נחמני, הוא עצמו מציין כי התובעת זכאית למענק הפרישה על פי סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל- 1970 (ראה סעיף 3 למכתבו נספח כד' לתצהיר התובעת). לפיכך אנו סבורים כי על הנתבעים לשלם לתובעת הפרש מענק פרישה בגובה 102,062 ₪. 51. "תפקידו של בית הדין הוא להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הממונה, לפי הכללים הנקוטים בערכאות השיפוט לגבי החלטות מינהליות. בית הדין מפעיל בעניין זה את העקרונות והכללים העולים מן המשפט המינהלי, כפי שהוא מגובש בחקיקה ובפסיקה. הביקורת השיפוטית היא לעולם חיצונית והיא בוחנת אם נפל בהחלטה המינהלית פגם מן הפגמים הפוגמים בהחלטה מינהלית והמצדיקים התערבות שיפוטית, כגון - חוסר סמכות, שיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות, העדר מידתיות, ודומיהם. בכל מקרה, אין זה מתפקידו ומסמכותו של בית הדין להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ולעצב החלטה במקומה, על פי שיקול דעת בית הדין...". (ע"ע 1420/04 מדינת ישראל נ' אירית אורון , מיום 2.1.06) . משאלו הם פני הדברים, ומשהגענו למסקנה, כי הסכם העסקת התובעת אושר בעבר על ידי הממונה על השכר , הרי שחזרתו של הממונה מהחלטתו זו אינה סבירה ומכאן כי נדרשת התערבותו של בית הדין. סוף דבר 52. בהתאם לנאמר לעיל, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפנסיה תקציבית, כדלקמן: - בגין התקופה מיום 10.7.94 ועד יום 22.12.95 לפי 100% משרה בדרגה 44 בדירוג המהנדסים. - בגין התקופה מיום 22.12.95 ועד יום 31.12.09 פנסיה תקציבית על פי 100% משרה בדרגה 5 בדירוג בכירים. כן יושבו לתובעת הפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי העבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הפנסיה מידי חודש ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף זכאית התובעת להפרש מענק פרישה בסך 102,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. חוזהפנסיהפנסיה תקציביתחוזה בכירים