קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק כתאונת עבודה - ביטוח לאומי: אין מחלוקת כי לאחר צילומי רנטגן, מ- 19.2.93, וצילום , c.tמ- 21.2.93, אובחנה פריצת דיסק בע"ש של התובע: השאלה העובדתית שבמחלוקת - מה אירע, אם אירע, לתובע, פועל ייצור וותיק, אורג במקצועו, במפעל הטקסטיל "ארליקטקס" בע"מ, ביהוד, כמה ימים קודם לכן, ב-14.2.93, במהלך עבודתו, ליד מכונת האריגה? גירסתו הראשונית של התובע, כעולה מטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, מ-18.3.93: "ביום ראשון 14.2.93במהלך עבודתי כאורג התכופפתי על מנת להכניס בד חדש למכונה, כשהייתי רכון על המכונה החל גבי לכאוב ולא יכולתי להתרומם פועל שהיה עמי עזר לי להתרומם תוך כדי כאבים עזים. ניסיתי להמשיך בעבודתי אולם עקב הכאבים פשוט לא יכולתי לתפקד בכל צורה שהיא. ואז פניתי למרפאה לשם קבלת טיפול". תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע הנטען כנ"ל מיום 14.2.93נדחתה, כעולה ממכתב הדחיה של סניף המל"ל מר"ג, מ-19.9.93, ראשית ההתדיינות בתיק זה, בנימוק כי "לפי הנתונים שבתביעתך לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בחוק". התביעה המפורטת הוגשה ב-8.3.94, כתב הגנה ב-24.4.94, אח"כ זומנו הצדדים לדיון מוקדם ב-8.9.94, בעקבותיו הוגש תצהירו של התובע, ב-.10.11.94 ב- 16.2.95נתקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה (עמ' 5- 1לפרוטוקול המוקלד) בה העיד ונחקר התובע על תצהירו. נ"צ הוזמנו ולא הופיעו, בהסכמת הצדדים הוחלט לקיים הדיון בדן יחיד. ב- 6.7.95נתקיימה ישיבת ההוכחות השניה והאחרונה (עמ' 4- 1לפרוטוקול המוקלד של אותה ישיבה) בה העיד ונחקר עד הנתבע, אחד מפועלי המפעל, זאב קורבלוב, בהמשך להודעה שמסר לחוקר המל"ל. סיכומי ב"כ התובע הוגשו ב-17.7.95, סיכומי ב"כ הנתבע הוגשו ב-.30.10.95 ניתנה זכות תשובה לב"כ תובע אולם כזו לא הוגשה עד לתאריך העיון שנקבע ואף לאחר מכן. טענה - הדגישה ב"כ התובע, בין השאר, בסיכומיה המפורטים: "ביום 14.2.93במהלך עבודתו במפעל, הוריד התובע גליל בד שאורכו כ- 4מטר ומשקלו בין 30- 50ק"ג. מדובר בגליל המחובר למכונת האריגה אשר הבד מתגלגל עליו ויש צורך, לאחר הגעת הגליל לשיא, להוריד אותו ולשים גליל אחר. פעולה זו הינה פעולה שיגרתית אותה ביצע התובע מספר רב של פעמים ביום, במהלך העבודה. תוך כדי הורדת הגליל הרגיש התובע לפתע כאבים חזקים בעמוד השדרה שגרמו לגבו "להיתפס" ולאי יכולתו להתיישר (להלן: "התאונה"). זאב חברו לעבודה, עד הנתבע, עזר לו להתיישר. מיד לאחר התאונה ניסה התובע לחזור לעבודה אך הכאבים הלכו והתחזקו. לאחר ביקור אצל רופא אורטופד-מומחה נקבע שהיתה לתובע התפרצות דיסק ולכן פקדו עליו הרופאים מנוחה וחגורה אורטופדית. מאז התאונה סובל התובע מכאבים וממגבלות שונות, לרבות נכות לצמיתות.... עדותו של התובע הינה ברורה ומוצקה ובניגוד לעדותו של עד הנתבע (זאב), אשר לא יודע קרוא וכתוב בעברית אשר לא מאבחן דברים אשר חשב שידע והתברר בביה"ד שלא ידע (עמ' 4לפרוטוקול מה- 6.7.95שורות 10-1). לכן המשקל שיש ליחס לעדות התובע הינו רב לעומת עדות הנתבע. העובדה שהתובע עובד כ- 12שנה במפעל ומעולם לא ארעה לו תאונה או נפילה מעין זו מדברת לכשעצמה לטובת התובע, כפי שהעיד עד הנתבע בסוף עדותו בבהמ"ש מיום .6.7.95יתירה מזאת במקרה דנן התובע ביקר מספר פעמים (ולא אושפז) אצל הרופא אך לא יחס חשיבות לכאבים ורק משהוברר לו בצילום הסי.טי. הנזק הרב שנגרם לגבו, דיווח על תאונת עבודה לרופא. לכן אל לו לביה"ד להתחשב בעובדת אי הדיווח המיידית. אם נבדוק את תיקו הרפואי של התובע ניווכח שאין בתיקו של התובע, מאז שנת 1975, כל בדיקה או ביקור אצל רופא בשל כאבי גב כלשהם. לעומת זאת מאז קרות התאונה התובע ביקר אצל רופא קופת החולים, אצל רופאים מומחים, עבר בדיקות שונות לרבות בדיקות סי.טי, נזקק לתרופות שונות וכן לחגירת חגורה מיוחדת... בדיקת הראיות, כאמור לעיל, מובילה למסקנה כי התובע הוכיח את תביעתו ולא רק בהבאת ראשית ראיה כאמור בסעיף ג' לסיכומים אלו... אשר על כן מתבקש ביה"ד הנכבד לפסוק לתובע % 10נכות כאמור". מנגד טען-הדגיש ב"כ נתבע, בין השאר, בסיכומיו המפורטים: "אין מדובר באירוע של תפיסת גב כי אם במאורע של פריצת דיסק בגבו של התובע ולכן הפסיקה והטענות שנטענו בסיכומי התובע ישימים אולי לגבי תפיסת גב רגילה (פס"ד נסראללה, דרור וכו') אך אינם רלוונטיים עת מדובר בפריצת דיסק שאז יש להוכיח קיומו של ארוע עובדתי כגורם לנזק הרפואי ואין די בכך שבאופן אינצדנטלי אירע אירוע תפיסת הגב בזמן העבודה... יצויין כי בטופס התביעה בקטע המיועד לאישור המעביד צויין מפורשות ע"י המעביד "הסתייגות על מהות החבלה"... התובע ציין כעד לאירוע את שותפו לעבודה - זאב. הן בהודעתו והן בעדותו בפני כב' בית הדין העיד העד זאב קורבלוב, בכנות ובמהימנות כי "מה שאני זוכר זה ששבועיים לפני כן אולי יותר, הוא סבל מהגב, הוא התכופף בקושי וראו שהוא סבל מהגב וכשהתלבש ראו שיש לו חגורה מבד מסביב למותניים.... אני חושב שראיתי את זה (הכוונה לחגורה - ח.ב.) הרבה פעמים, כמה חודשים לפני התאונה. ...הוא סיפר לכולם שכואב לו" (עמ' 2לפרוט מיום 6.7.95, מול השורות 21-14) (הדגשה שלי - ח.ב.). מכל האמור לעיל ובעיקר מהעובדה כי אין זכר לסיפור האירוע הנטען ברישומים הרפואיים מיום האירוע ובמהלך החודש שלאחר מכן (ולענין זה כבר פסק כב' בית הדין כי יש לייחס חשיבות רבה לפרטי האנמנזה הנמסרים ע"י הנפגע שכן באותה עת אין גירסתו נמסרת לצרכי תביעתו לביטוח הלאומי ורצונו לקבל את מיטב הטיפול הרפואי מביאה לידי כך שימסור את האמת באשר לנסיבות הפגיעה) מחד, ומאידך עדותו הבהירה והברורה של העד קורלוב לפיה למעשה לא היה כל אירוע בעבודתו של התובע ביום הנטען והוא סבל למעשה מכאבי גב כבר ימים קודם לכן, מתבקשת בבירור המסקנה כי לא הוכח אירוע עובדתי כלשהו בעבודת התובע במועד הנטען. כב' בית הדין יתבקש, איפוא, לקבוע כי לא הוכח בפניו אירוע עובדתי כלשהו ביום האירוע הנטען ולכן מטעם זה לדחות את התביעה כבר בשלב זה". מכאן להחלטתנו - אכן, מתעוררים כמה סימני שאלה, כפי שהצביע עליהם ב"כ נתבע בסיכומיו: אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בטופס התביעה הראשוני נכתב ע"י נציג המפעל "הסתייגות על מהות החבלה". גם ברור כי בדיווחיו הראשוניים של התובע, משפנה לטיפול רפואי, לא קשר את כאביו במישרין לעבודתו, די בכך שנצביע על מיזכר רפואי בחתימת ד"ר חכים רות לפיו "לא אמר אז שתאונת עבודה, מבקש להכיר בזה כתאונת עבודה, לכן מופנה אליך". זאת ועוד: נרשם מפי התובע, בהודעתו לחוקר המל"ל, מ-20.6.93, בין השאר: "ש.ת.אני לא זוכר שסבלתי מכאבי גב קודם לאירוע", בעוד שחברו לעבודה, זאב קורבלוב, אשר את שמו ציין התובע בטופס ההודעה לפגיעה, כאחד מהעדים לאירוע, דיווח לחוקר המל"ל, בהודעתו מ-24.5.93, בין השאר: "אני זוכר כי מספר ימים לפני האירוע שלו בעבודה הוא בא וסיפר לי כי הוא סובל מכאבי גב תחתון וגם ראו את זה עליו שכאשר הוא יושב קשה לו לקום וכאשר הוא מתכופף הוא בקושי מתיישר". עד הראיה, חברו לעבודה של התובע, חזר על גירסתו זו במהלך עדותו כעד מטעם הנתבע. אף על פי כן, אין סימני השאלה מחייבים דווקא את המסקנה כי לא אירע מה שאירע כגירסת התובע במהלך אותו יום עבודה במפעל הטקסטיל. אם היתה גירסתו של התובע כי אירע מה שאירע בתחילתו של יום העבודה, היה מקום לשאלה ולספק שמא מנסה התובע לייחס את כאבי הגב העזים שתקפו אותו קודם לכן, בביתו, על כל פנים לא במפעל, דווקא למקום העבודה. אם אכן זו היתה כוונתו של התובע, האם לא סביר להניח כי מיד עם פנייתו לטיפול רפואי היה גם דואג להתלונן על כך שאירע מה שאירע, גם אם לא היה כך, תוך כדי עבודה? אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי תלונתו של התובע מתייחסת לאירוע שאירע במהלך יום העבודה ודווקא העדר רישום של תלונה מיידית בפני הרופא המטפל, בניגוד לעמדתו של ב"כ נתבע, מעיד, לדעתנו, על תום ליבו, בכל הנוגע לגירסתו ותלונותיו. אם ב"כ נתבע מבקש להיבנות מעדותו/הודעתו של העובד זאב, יש להמשיך ולצטט מהודעתו לחוקר המל"ל: "...עד שבאחד הימים, תאריך לא זכור לי, בזמן העבודה על יד מכונות הייצור כאשר עסק בעבודתו הרגילה בקו הייצור אני ראיתי שהוא מתכופף לסדר משהו ופתאום הוא צעק מכאב ונפל על הריצפה, ניגשתי אליו שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי שהגב שלו כואב והוא לא יכול לזוז". כפי שנפסק בדב"ע נא/205-0 המל"ל-שחאדה סעיד פד"ע כד' 222: "נסיון החיים לימד את ביה"ד שהכרה בפגיעה בע"ש כתאונת עבודה תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו "נתפס" גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. בד"כ יראו כתאונה שאירעה "תוך כדי העבודה" אם היא אירעה במסגרת הזמן שבין תחילת העבודה ביום מסוים ובין גמר העבודה באותו יום". ב"כ נתבע ביקש להבדיל בין אבחון של פריצת דיסק בע"ש של עובד-תובע לבין אבחון של תפיסת גב "רגילה", אולם לא תמך יתדותיו בפסיקה מפורשת לענין אבחנה כזאת, כעמדתו. אם לצטט מספרו המנחה של ד"ר שאול קובובי "רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה", בפרק לענין כאבי גב כתאונת עבודה, עמ' 42: "התקף של כאבי גב לא יוכר כתאונת עבודה אלא אם יוכח קיומו של אירוע פתאומי במהלך העבודה, הקשור מבחינה סיבתית לבוא ההתקף, כגון הרמת משא, תנועה סיבובית וכד'. באין ראשית ראיה כי כך היה, דין התביעה להיכשל". אין ולא יכולה להיות מחלוקת, לדעתנו, בהמשך לעדותו של עד הנתבע, חברו לעבודה של התובע, כי יש בפנינו ראשית ראיה, כנדרש, לענין אירוע פתאומי במהלך עבודתו של התובע, בטרם "צעק מכאב ונפל על הריצפה", גם אם בימים שקדמו התלונן על כאבי גב. זאת ועוד (עמ' 51, שם): "בפועל מתקיימת עתה ההלכה לפיה לא יכפור המוסד בזכאותו של הנפגע לדמי פגיעה כל אימת שהוכחו העובדות המראות בבירור "שהגב נתפס במהלך העבודה". ההכרעה הסופית נתונה ממילא בידיו של גוף סטטוטורי נפרד - הועדה הרפואית - אשר לו הסמכות לקבוע אם אירוע התאונה היה בבחינת אפיזודה זמנית וחולפת או שמא נותרה, בעקבותיו, נכות לצמיתות". המסקנה היא, איפוא, כעמדתה של ב"כ התובע, כי יש לקבוע כי התובע נפגע בעבודתו ויש להכיר בתביעתו לדמי פגיעה. אולם לא ניתן לפסוק לתובע דרגת נכות לצמיתות כזאת או אחרת, כבקשתה בסיפא לסיכומיה: "ענין אחר לגמרי הוא זכאות של הנפגע לגימלת נכות. ענין זה נתון בלעדית לועדה רפואית, המתחשבת באחוזי נכות שאינה תוצאה של התאונה ומקורם במום מלידה, מחלה, או תאונה אחרת", דבע מח/167-0, בשארה-המל"ל, פד"ע כ' עמ' 132ואילך. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסכום כולל של -.200, 1ש"ח, לתשלום תוך 30יום מקבלת פסק דין זה, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.עמוד השדרהביטוח לאומיפריצת דיסק