קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק עקב ישיבה ממושכת: 1. בפני תביעה להכיר בכאבי הגב ופריצת דיסק כ"פגיעה בעבודה" מסוג מיקרוטראומה. 2. בכתב ההגנה נטען להעדר קשר בין עבודת התובע ומחלתו שבאה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי והשפעת העבודה על מחלת התובע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שבחנתי חומר הראיות שהובאו בפני, להלן החלטתי: 3. בתצהיר שהוגש לבית הדין, מפרט התובע את מהלך עבודתו: א. אני נהג מיניבוס וזאת משנת 1990 ועד היום. ב. עיקר עבודתי נעשתה בישיבה רצופה, ממושכת ומאומצת למשך 8 שעות ביממה ואף יותר. ג. זעזועים אלו עוברים לעמוד השדרה שלי, כנהג, ואני חש בהם היטב במהלך נהיגתי. זעזועים אלו חזרו ונשנו עשרות ומאות רבות של פעמים, ואירעו לי במשך כל התקופה בה אני עובד כנהג. ד. כמו כן, במהלך הטבעי והרגיל של עבודתי הנני נאלץ לא פעם להרים מזוודות וסלים של נוסעים ששכרו את שירותי. במהלך עבודתי וכחלק בלתי נפרד ממנה, עסקתי מדי יום, מספר רב של פעמים בכל יום, בהרמת עגלות של הנוסעים למיניבוס, או סיוע להם בהרמת המשא, וזאת תוך כדי ישיבה על כיסא הנהג בתנוחה מאוד לא נוחה של הטיית הגוף הצידה ואחר כך קדימה ומשיכת משקל. התנוחה שבה הרמתי את המזוודות והסלים הנה, כפי שבדיעבד אני מרגיש, תנוחה גרועה מאוד אשר גורמת לתזוזה של החוליות ואשר במצטבר גורמת לנזקים בלתי הפיכים למי שמרים את המשאות, קרי לי. כל הרמה כזו של משקל, גרמה לזעזוע זעיר של השרירים, החוליות, הרצועות והדיסקוסים בעמוד השדרה. הודעה על פגיעה בעבודה נמסרה לנתבע ביום 20/8/96(נ/1). כעולה מחוות הדעת הרפואית של ד"ר אלחלל, התעודה הראשונית לנפגע בעבודה הוצאה ביום 1/8/96- לתקופה של 9/6/96 ועד 1/9/96, בה אובחנו כאבי גב תחתון . בהודעתו בפני חוקר המל"ל, מיום 31.10.96, (נ/ 2), ציין התובע כי: "משנת 1990 עבדתי כנהג מונית על קו 88 בתוך העיר. זהו קו שחלק מנוסעיי נוסע לשוק ... עבדתי יום יום ובין השעות 13.00- ... 07.00 הייתי עוזר לנשים או לגברים להעלות את העגלות מהשוק למונית, כשאני יושב על כסא הנהג ועם חצי גוף עליון שלי נוטה לכיוון הדלת, מושיט את הידיים לכיוון הכניסה ועוזר לנוסעים להעלות את העגלות לתוך המונית, לפעמים גם הייתי קם ועם תנוחה לא טובה וגב כפוף עוזר להם להרים ולהכניס את העגלות". בחקירתו הנגדית בבית הדין העיד התובע כי נסע בכבישים רגילים, פרט לנסיעה מיוחדת, שיש כבישים משובשים (עמ' 7 לפרוט) כן חזר התובע בחקירתו הנגדית על אופן ביצוע פעולות ההרמה והעיד כי הפעולות של הרמת סלים ועגלות נעשה כמעט מדי יום ובמיוחד בסופי שבוע, כאשר משקל המשאות משתנה. התובע ציין בעדותו כי במשאות השונים טיפל באופן משתנה "לפעמים הייתי יורד כשזה סלים. כאשר זו עגלה הייתי מסתובב ומושך. אם זו עגלה של תינוק הייתי יורד". (עמ' 7 לפרוט'). גרסת התובע לעניין אופן ביצוע פעולות ההרמה של עגלות ומשאות והכנסת מיניבוס, נתמכת בעדותם של עדי התביעה שפיקי רונן וכהן יוסף, שעבדו כנהגים יחד עם התובע. (עמ' 4 לפרוט'). 4. על מנת להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה" כתוצאה ממיקרו-טראומה, יש להצביע על שורה של אירועים, אשר כל אחד מהם גורם לנזק, ואשר מהצטברותם מביאים לתוצאה, היא הפגיעה המוכרת: כ"תאונת עבודה". "באין "אין חבלה" אין "תאונת עבודה" ואין זכאות לגמלה מכוח הסעיפים המזכים לגמלה. "החבלה" היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה, וכלל עובדה מהמערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיחה"?. (דב"ע שם/96-0 המוסד נ' אמנון וייל, פד"ע יב', 225, 230). דברים אלה אמורים גם לעניין "חבלה" כתוצאה מפגיעה זעירה. יסודה של תאונת עבודה היא ב"פתאומיות", של אירוע שניתן לאתרו בזמן. ואולם, על פי תורת המיקרו-טראומה יכול שתהיה שורה של אירועים שבכל אחד מהם אין מתקיים אומנם תנאי הפתאומיות אך ורק בהצטברותם באה התוצאה המזכה בגמלה. (דב"ע לא/5-0 ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב', 200). על מנת שימונה מומחה יועץ רפואי על המערער להניח תשתית עובדתית בעניין פגיעות חוזרות ונשנות, זהות או דומות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, כדי שניתן יהיה להניח אותה בפני המומחה. (דב"ע מד/90-0 צבי שפיר נ' המל"ל, פד"ע טז', 93). השאלה , אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הלכת המיקרו-טראומה, היא שאלה עובדתית. (דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המל"ל, לא פורסם). אשר על כן, במקרה שלפנינו יש לבחון האם הוכח בבית הדין האזורי אירוע תאונתי (תנועה) החוזרת ונשנית והגורמת לפגיעה שאין להשיבה, או אין ספור פגיעות זעירות החוזרות בתדירות ממושכת על עצמן. (דב"ע לו/75-0 המל"ל נ' טואיטו, פד"ע ט', 8, 13; דב"ע מח/77-0 מזרחי נ' המל"ל, פד"ע יט', 538, 540; דב"ע נא/116-0 המל"ל נ' כמליה חורי, פד"ע כה' 25). "הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרו-טראומה מחייבת קיום תשתית עובדתית מוכחת וכן ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית". (דב"ע נו/90-0 אריה אוחיון נ' המל"ל לא פורסם). 5. בענייננו, לא מצאתי כי הזעזועים מעצם הנהיגה במונית יש בהם כדי להוות תשתית עובדתית להוכחת תורת המיקרו-טראומה. התובע עבד על המונית כ 5.5 שעות מדי יום, במשמרת בוקר. התובע ביצע את החלק הארי של נסיעותיו על קו עירוני סדיר, שהכבישים בו תקינים - ובכך אינו שונה משאר אזרחי המדינה, השוהים אף הם בכבישים במשך שעות רבות. נציין כי ,בהודעתו בפני חוקר המוסד, לא הועלתה גירסת התובע הנוגעת לנהיגה בכבישים משובשים, וגרסה עובדתית זו הועלתה לראשונה בתצהיר שהוגש לבית הדין. אשר להרמת המשאות, לאור עדותו של התובע על הגיוון בפעולותיו הנוגעות להרמת המשאות, לא מצאתי כי מדובר אכן בפעולות חוזרות ונשנות מדי יום באופן קבוע מספר רב של פעמים. לענייננו יפה הלכת מזרחי שהציבה את אמות המידה באשר למאמץ פיזי: "השימוש במונח מיקרו-טראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין-ספור פעמים". (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ' המל"ל, פד"ע יט', 538). 6. לאור האמור לעיל, משלא הונחה התשתית העובדתית בעניין פגיעות חוזרות ונשנות, זהות או דומות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, כדי שניתן יהיה להניח אותה בפני המומחה הרפואי לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין פעולות אלו והאם מבחינה רפואית קיימים בפעולות אלו התנאים ליישום תורת המיקרו-טראומה - דין הערעור להדחות. 7. אין צו להוצאות. 8. ניתן לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהפריצת דיסק