קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרישה מעבודה במועצה המקומית: כללי 1. עניינן של התביעות שבפנינו בשאלת גובה הקצבה לה זכאי התובע בעקבות פרישתו מהעבודה במועצה המקומית פסוטה בחודש 3/05, ואשר נקבעה על ידי הממונה על תשלום הגמלאות במשרד הפנים בגובה 33.5% (התביעה בתיק ק"ג 47650-08-10 ), ולחילופין, שאלת זכאותו של התובע לאכיפת הסכם הפרישה שנעשה עמו על דרך תשלום גמלה בשיעור 40% או לחילופין, חזרתו לעבודה במועצה (התביעה בתיק ס"ע 1584-12-10). להלן הרקע העובדתי: 2. מר חלים עאסי (להלן: "התובע"), הועסק במועצה מקומית פסוטה (להלן: "המועצה") מיום 1.9.85 ועד 1.3.89, תקופה של 3 שנים ו-5 חודשים כמזכיר בית ספר. בתום תקופה זו (להלן: "התקופה הראשונה") שולמו לו פיצויי פיטורים. ביום 12/1993 חזר התובע לעבוד במועצה כראש לשכת ראש הרשות ומנהל כוח אדם, ואף שימש כיו"ר ועד העובדים במועצה. עבודתו של התובע הסתיימה ביום 14.3.2005 עם פרישתו לגמלאות במסגרת תכנית הבראה כפי שיפורט להלן. אין חולק, כי בגין תקופת עבודה זו (להלן: "התקופה השנייה") התובע היה זכאי לקצבה בשיעור 22.5% . 3. ביום 21.2.05 נחתם בין המועצה ומרכז השלטון המקומי מצד אחד, לבין הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות במרחב מרכז הגליל וועד עובדי המועצה, מצד שני, הסכם הבראה בו סוכם על סיום עבודתם של עובדים במועצה, ביניהם התובע, ופרישתו לפנסיה מוקדמת. על הנספח להסכם ההבראה ובו שמות העובדים הפורשים לפנסיה הוסף, בכתב יד: "(1) חלים עאסי בהסכמת העובד בתנאי שיגיע ל-40% פנסיה באישור משרד הפנים (2) דרגת פרישה (3) 9 חדשי הסתגלות (4) המענקים לפי חוזר מנכ"ל מאי 97" על ההערות חתומים נציגי ההסתדרות, נציגי ועד העובדים לרבות התובע כיו"ר הועד, ונציגי המועצה. 4. ביום 26/1/05, עוד קודם לחתימת הסכם ההבראה, נחתם בין המועצה, התובע ההסתדרות וועד העובדים הסכם נפרד בכתב יד בדבר פרישתו של התובע מרצון, כדלקמן: "1. העובד מר חלים עאסי יפרוש מעבודתו במועצה החל מיום קבלת אישור משרד הפנים לתנאי פרישתו כמפורטים להלן: א. אחוז פנסיה לא יפחת מ-40% ב. תתווסף לעובד מר עאסי חלים דרגת פרישה אחת ג. יאושר תשלום עבור 9 חדשי הסתגלות (ההדגשה במקור). 2. מוסכם ומובהר בזאת כי במידה ותנאי הפרישה הנ"ל לא יאושרו על ידי משרד הפנים, העובד מר עאסי חלים ישאר בעבודתו בשיעור משרה של 90%. 3. ..." על הסכם זה לא חתום ראש המועצה. 5. ביום 11.03.05, קיבל התובע מכתב מראש המועצה, בו צוין כי יצא לפנסיה ביום 14.3.05 בתנאי פרישה של 40% פנסיה, הוספת דרגת פרישה אחת ותשלום עבור 9 חודשי הסתגלות. במכתב צויין: "המועצה עשתה מאמצים אדירים כדי לעמוד בדרישותיך ובתנאים שנקבעו על ידך תוך ניצול לרעה של תפקידך כיושב ראש ועד העובדים - לצורך יציאתך לפנסיה" (נספח ח' לתצהירי הנתבעת). לטענת הנתבעות, הרקע למכתב היה התניית התובע את חתימתו על הסכם ההבראה (כיו"ר ועד העובדים) בקבלת תנאי פרישה מפליגים, ולמועצה לא נותרה ברירה אלא להסכים לתנאיו. 6. התובע פרש לפנסיה ביום 14.3.05. 7. ביום 20.3.05, נתקבל במועצה מכתבו של ראש מינהל השירות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר, בו הוא מודיע על החלטתו להגדיל את קצבתו של התובע בשיעור 10% (2% בגין בריאות העובד ו- 8% בגין ביטול משרה). כן קבע מר שפיצר כי התובע אינו זכאי למענק פרישה לפי הוראת סעיף 22 לחוק הגמלאות. מר שפיצר ציין כי הקצבה הכוללת של התובע תהא בשיעור 39.5%. בהמשך, אושרה ביום 14/12/05 קצבה בשיעור 40.5% אשר נקבעה על יסוד הנתונים כדלקמן: בגין רכישת זכויות תקופת העבודה הראשונה - 7%, בגין התקופה השניה - 22.5%, בגין מצב בריאות - 3%, בגין ביטול משרה - 8% (נספח ז' לתצהיר מר אמונה מטעם משרד הפנים) 8. לאחר פרישתו של התובע מהמועצה שילמה לו המועצה במשכורת חודש מרץ 2005 סך של 143,468 ₪ בגין פדיון ימי מחלה, פדיון ימי חופשה ו- 5 חודשי הסתגלות. התשלומים בוצעו על בסיס משכורת קובעת בסך 14,073 ₪. כן החלה המועצה לשלם לתובע קצבה בשיעור 40%. 9. בחודש 09/05, העבירה המועצה לתובע, סך נוסף של 88,016 ₪ כאשר מסכום זה קוזז סך של 50,435 ₪ "הפרשי תשלומים שונים" (ר' תלוש שכר חודש 9/05). מוסכם על הצדדים, כי הסכום שקוזז הינו בגין "החזר פיצויים" כנגד רכישת זכויות לפנסיה עבור תקופת העבודה הראשונה. 10. בתאריך 21.9.05, הגיש התובע תביעה נגד המועצה לבית הדין, בה טען כי המועצה חישבה את זכויותיו ותנאי פרישתו באופן מוטעה ומנעה ממנו הפרשים בגין פדיון ימי חופשה ומחלה, 9 חדשי הסתגלות המגיעים לו, הפרשות לקופת גמל קרן אור ופיצויי הלנה. התביעה עמדה על למעלה מ-500,000 ₪ (תיק עב' 3387/05). בישיבת 4/5/06 הצהיר ב"כ המועצה כי לאחר הגשת התביעה שולמו לתובע כספים והמחלוקת נותרה ברכיב החופשה, ההפרשות לקופת גמל ופיצויי ההלנה. הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וביום 24.10.06, ניתן פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הצמדה בסך 4,163 ₪ ופדיון חופשה בסך 3,000 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה), ושכ"ט בסך 1500 ₪. בפסק הדין צויינה הודעת ב"כ המועצה לפיה תשלם לתובע את ההפרשות החסרות לקופת הגמל קרן אור. 11. ביום 13.8.08, לאחר התערבות הממונה על השכר במשרד האוצר, בוטלה דרגת הפרישה הנוספת שניתנה לתובע במסגרת הסכם ההבראה. הממונה על השכר קבע, לאחר שימוע שנערך לתובע, כי הדרגה הנוספת הוענקה לתובע שלא כדין. בהסכמת התובע, סוכם על החזרת הפרשי השכר שהתקבלו שלא כדין. 12. ביום 28.01.10 שיגר ראש מינהל השירות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר, מכתב אל ראש המועצה, ובו נאמר, כי מכתבו מיום 20.3.05 לגבי שיעור הקצבה הכולל, כפוף למכתב קודם בעניין רכישת הזכויות מיום 16.11.00, שבו נקבע כי תשלום תוספת הקצבה בשיעור 7%, עקב רכישת הזכויות בגין התקופה הראשונה, תחל מהגיע התובע לגיל 65, ולא באופן מיידי. במכתב צוין, כי שיעור הקצבה מיום הפרישה ועד הגיע התובע לגיל 65 יעמוד על 33.5% ואילו תשלום התוספת בשיעור 7% יחל מיום 1.3.13, עם הגיעו של התובע לגיל 65. במכתבו הורה מר שפיצר למועצה לנכות את התשלומים ששולמו לתובע ביתר, בשלושה תשלומים, או על ידי הקפאת הקצבה עד לסילוק חובותיו למועצה. 13. המועצה הודיעה לתובע על החלטתה לבצע את החלטת ראש מינהל השירות, לרבות הקפאת תשלום הקצבה עד לסילוק מלוא חובותיו של התובע בגין תיקון שיעור הקצבה. בעקבות הודעת המועצה הגיש התובע תביעה לבית הדין (תיק 13582-02-10) בה טען כי הנתבעת הפרה את הסכם הפרישה עימו ועל כן יש לאכוף את הסכם הפרישה ולהורות על החזרתו לעבודה ולחילופין, לחייב המועצה לשלם לו פיצויים בסכום השווה להפרש בין קצבתו החודשית לבין משכורתו ערב פרישתו. באותו מעמד הגיש התובע בקשה לצו זמני האוסר על הנתבעות לקזז מתשלומי הפנסיה שלו. 14. בהסכמת הצדדים, הורה בית הדין לגורמים המוסמכים במשרד הפנים לערוך לתובע הליך שימוע ולעכב החלטת משרד הפנים מיום 28.1.10 על אי תשלום הפנסיה השוטפת לתובע עד למתן החלטה אחרת במסגרת הליך השימוע. 15. לתובע נערך שימוע ובעקבותיו, התקבלה ביום 23.6.10 החלטת משרד הפנים לפיה, הקצבה נקבעה בשיעור 33.5% ממשכורתו הקובעת של התובע. בכך נכללה הגדלת קצבה בשיעור 11% בלבד: 3% בגין בריאות העובד ו- 8% בגין ביטול משרה. נקבע, כי התובע אינו זכאי כלל להגדלת קצבה ב-7% בגין הגדלת שירות שכן עלה חשש כי נעשתה קנוניה בין המועצה ובין התובע תוך הטעיית משרד הפנים הואיל ורכישת הזכויות במועצה המקומית עבור התקופה מיום 1.9.85 ועד 1.3.89 לא בוצעה במועדים הנדרשים. מר שפיצר הורה על קיזוז רטרואקטיבי של התוספת מיום הפרישה. עוד נקבע, כי התובע זכאי ל-4 חודשי הסתגלות, ואינו זכאי למענק פרישה. 16. על החלטת גמלאות זו הגיש התובע את הערעור בתיק ק"ג 47650-08-10 שבפנינו, אליה אוחדה תביעה נוספת של התובע בתיק ס"ע 1584-12-10, במסגרתה טוען התובע כי יש ליתן פסק דין הצהרתי כי הסכם הפרישה ותנאי הפרישה שנקבעו בין הצדדים מחייבים את הנתבעות ויש לאכוף את הנתבעות לקיימם ולחילופין, להורות על החזרת התובע לעבודתו במועצה. עיקר טענות הצדדים 17. התובע טוען כטענה מקדמית, כי פסה"ד שניתן בתיק עב' 3387/05 נתן תוקף סופי, משפטי ומחייב להסכם הפרישה והוא מהווה "מעשה בית דין" וכן "השתק שיפוטי" וכי דין תביעותיו להתקבל אך מהטעם הזה. 18. עוד טוען התובע, כי המועצה הפרה את הסכם הפרישה שנחתם עימו בנוגע לתנאי פרישתו וכי החלטת הממונה מיום 23.6.10 היא שגויה. לטענת התובע, החלטת הממונה נוגדת את המצב העובדתי והראייתי כפי שהונח בפני הממונה, היא מאיינת את הסכם הפרישה ומרוקנת אותו מתוכן וכן פוגעת היא בכללי הצדק הטבעי היות שהתובע הסכים לפרוש בהסתמך על תנאי הסכם הפרישה, ושינוי תנאי הפרישה משנה את מצבו לרעה. לחילופין, טוען התובע, כי במידה ויבוטל הסכם הפרישה יש להורות על החזרתו לעבודה במועצה כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם. 19. לטענת המועצה, פסק הדין בתיק עב' 3387/05 אינו מהווה השתק עילה או השתק פלוגתא שכן, לא דן כלל בשאלת חוקיות הסכם הפרישה או התשלומים ששולמו מכוחו. 20. מוסיפה בעניין זה המדינה וטוענת, כי כלל לא הייתה צד לאותו הליך ומכאן שאף מטעם זה אין בפסק הדין כדי להוות השתק כנגדה, מה גם, שאין בכוחו של פסק הדין למנוע מהממונה הפעלת סמכותו לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב כנגד תשלומים חורגים ובלתי חוקיים. 21. הנתבעות טוענות עוד, כי אין לא נפל פגם בהחלטת הממונה מיום 23.6.10, ועל התובע להחזיר את כל הסכומים שקיבל שלא כדין. לגופו של עניין טוענות הנתבעות, כי התובע סחט מהמועצה תנאי פרישה מפליגים ובלתי חוקיים והכול בתמורה לחתימתו על תוכנית ההבראה בשם ועד העובדים. לטענתן, המועצה הסכימה לתת לתובע את תנאי הפרישה שתבע כדי להיחלץ ממצוקתה בהשגת הסכם הבראה, אך הגורמים המעורבים לא נתנו דעתם לשאלת חוקיות התחייבותם. 22. לטענת הנתבעות, אישורו של הממונה לגובה הקצבה כמפורט במכתב מיום 20.3.05 ניתן עקב טעות ואף הטעייה שהתובע היה שותף לה באופן מלא, בנוגע לזכאותו להגדלת הגמלה ב-7% בגין רכישת זכויות, שלא בוצעה. זאת ועוד, לטענתן, התובע ידע כי הוא זכאי לתשלום עבור חודשי הסתגלות רק על פי חוזר מאי 97', קרי, 4 חודשי הסתגלות ולא 9. דיון והכרעה האם פסה"ד בתיק 3387/05 מהווה "מעשה בית דין"? 23. איננו מקבלים טענת התובע בעניין זה. ראשית, הממונה על השכר כלל לא היה צד להליך בתיק 3387/05, כך, שפסק הדין אינו יוצר כלפיו מעשה בית דין. בנוסף, צודקת המועצה בטענתה כי שאלת חוקיות ההסכם כלל לא עלתה ולא נדונה באותו השלב. 24. זאת ועוד, יש לזכור כי עסקינן בענייננו במעביד שהוא מועצה מקומית, שהינה גוף מתוקצב כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"), ואין היא מוסמכת להעניק לעובדיה תנאי שכר מעבר לקבוע בהוראות החוק וההסכמים הקיבוציים החלים עליה. סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, קובע: "גוף מתוקצב או גוף נתמך, לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר". סעיף 29(ב) לחוק מוסיף וקובע: "על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)". 25. באשר לתכליתו ומהותו של סעיף 29(ב) הנ"ל נפסק: "מגמתה של ההוראה שבסע' 29 לחוק יסודות התקציב היא למנוע שינויים בלתי מבוקרים בשכר ובתנאי השירות של עובדים בשירות הציבורי, במובן הרחב של מונח זה. כדי להשיג מטרה זו נקבעה בראש ובראשונה התוצאה של בטלות ההסכם או ההסדר שלא אושרו כדין. ... מגמה זו ומקומה של הוראות סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב באים ללמדנו כי המחוקק התכוון לכך שמי שההסכם או ההסדר החריגים נעשו לטובתו, תוך הפרת הוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב לא יהיה נשכר על פי אותו הסכם או הסדר. שאם לא כן, תאבד ההוראה הנ"ל מתוקפה וממטרתה, ותפגע מגמת ההרתעה מפני יצירת הסכמים או הסדרים שכאלה". [ראה: דב"ע נו/263-9 אמנון שמואלי ואח' - 'המועצה לשיווק פרי הדר ואח', פד"ע לא, 1] 26. יצוין, כי בתאריך 15.1.98 תוקן סעיף 29ב(א) לחוק יסודות התקציב (תיקון 24), לפיו נשללה תחולת הוראת סעיף 31 לחוק החוזים על הסכם בטל בשל היותו נוגד את הוראת סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. לפיכך, הסכם הנוגד את הוראת סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב הוא חוזה בטל מעיקרו ("VOID") על פי סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב, משום שקיים אינטרס ציבורי כי הוא יהא בטל כליל, ולא יניב כל תוצאה לגבי מי שההסכם או ההסדר החריגים נעשו לטובתו. 27. עוד נקבע בפסיקה לעניין סעיף 29(א) לחוק, כי ההוראה שבסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב הדורשת את אישורו של שר האוצר להסכם חריג היא בגדר "תנאי מתלה", כאמור בסעיף 27(א) לחוק החוזים. מכאן, שאישורו של משרד הפנים להגדיל את שיעור הקצבה של העובד ואת המענק שינתן לו, איננו אישור דקלרטיבי פורמאלי גרידא אלא הוא בבחינת אישור קונסטיטוטיבי, אשר מקים לעובד את הזכות לקבל את אותן הטבות שאין לו זכות קנויה על פי דין לקבלן, ולמעשה מניח את התשתית לסמכותה של המועצה להתקשר עם אותו עובד בהסכם להענקת זכויות שמעבר לקבוע על פי דין. 28. לאור האמור, הסכם בדבר תנאי פרישה של עובד במועצה מקומית, אינו יכול להתאשר, אלא, באישור שר האוצר. אין מניעה על כן שהממונה יורה על ביטול תנאי הפרישה שנקבעו לתובע על אף שהמועצה והתובע הגיעו להסכמות ביניהם ואף אם ניתן להסכמות אלה תוקף של פסק דין. (ראה לעניין זה עס"ק 25/99 ועד עובדי עיריית הרצליה - עירית הרצליה, (21.9.00) - שם נקבע כי פסק בורר בהליך שהממונה לא היה צד לו אינו מחייב את הממונה, אפילו שהפסק אושר ע"י בית הדין; ע"ע 1260/01 היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד רפאל שטוב, (24.3.03) - שם נקבע כי אין בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין כדי לחסום את הממונה מלהפעיל את סמכויותיו; ע"ע 1381/01 זאב אורפז ואח' - עירית בת ים, (26.12.04); עס"ק 75/05 הסתדרות המעו"ף - עירית רחובות, (15.11.05)). האם נפל פגם בהחלטת הממונה? 29. נדגיש, כי החלטת הממונה היא החלטה מנהלית המסורה לשיקול דעתו של הממונה. בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של הממונה ולא בנקל יתערב בה. ככל שיתערב בה, יהיה זה לפי הכללים המקובלים, קרי, במקרה שיוכח כי השיקולים היו זרים ופסולים או שלא הובאו בחשבון כל השיקולים, או שההחלטה חורגת מכללי הצדק הטבעי. 30. במקרה זה שוכנענו, כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה מיום 23.6.10 ויש לדחות ערעורו של התובע. עוד שוכנענו, כי אין לתת תוקף להסכם הפרישה שנחתם בין המועצה והתובע ואף אין להשיב את התובע לעבודתו במועצה. להלן נפרט הנימוקים שהביאונו להחלטה זו. החלטת הממונה שלא להגדיל את שיעור הקצבה של התובע ב-7% בגין רכישת זכויות פנסיה עבור תקופת העבודה הראשונה. 31. כפי שציינו לעיל, התובע הועסק על ידי המועצה גם בתקופה מיום 1.9.85 ועד 1.3.89, כמזכיר בית הספר, כאשר, בתום תקופה זו שולמו לו פיצויי פיטורים. מהחומר שבפנינו עולה, כי לאחר חזרתו למועצה, התובע ביקש להחזיר את הפיצויים שקיבל בסיום תקופת עבודתו הראשונה על מנת לרכוש זכויות פנסיה בגינה. 32. בתאריך 13.7.97, התקבלה במועצה הודעה ממר אמונה בה הוא מתייחס לבקשת התובע לרכוש את זכויות הפנסיה שלו עבור שירותו הקודם במועצה המקומית. מר אמונה ביקש לדעת מה היו תנאי שירותו של התובע בין השנים 85-89 וציין כי כעקרון ניתן להחזיר פיצויי פיטורין כפי ששולמו במחירי המשכורת של היום באותה דרגה (נ/1). 33. במכתב מיום 14.7.00, פנה התובע במכתב לגב' אביבה צוריאלי, ראש ענף כ"א ברשומ"ק בדבר צרוף זכויותיו. בתאריך 4.9.00, שלח התובע תזכורת לגב' צוריאלי בה ציין כי טרם נענה למכתבו מיום 14.7.00, בעניין צרוף זכויות. 34. ביום 16.11.00, נשלחה למר ג'ריס חורי, ראש המועצה המקומית, תשובת משרד הפנים לפיה, תתאפשר החזרת פיצויי הפיטורים ורכישת זכויות הפנסיה בתנאים הבאים: "1. עבודה של 10 שנים נוספות במועצה לצורך זכאות לפנסיה. 2. במידה שהעובד ירצה לפרוש או יפוטר בזמן כלשהוא, תשלום הקצבה לתקופה שנרכשו זכויות יחול רק בהגיע העובד לגיל 65 שנה. 3. החזר פיצויים שעל העובד להחזיר עבור תקופת עבודתו הקודמת במועצה מיום 1.9.85 עד יום 1.3.89 יחושב על פי המשכורת הקובעת האחרונה של העובד לפי דרגתו במועד ההחזר. 4. על העובד להחזיר הפיצויים ששולמו לו על מנת לרכוש זכויות בגין 3.5 שנים, לפי התחשיב הבא: X 10,939 = 38,286 3.5 נכון לחודש אוקטובר 2000. 5. רק לאחר החזרת הפיצויים למועצה תצורף תקופה זו לתקופת עבודתו הקודמת במועצה. 6. אבקש את אישור ביצוע רכישת זכויותיו בהתאם להוראות על ידי הגזבר (כולל התחשיב והסכום) כדי להכין אישור על צירוף תקופת העסקתו הקודמת במועצה לתקופה הנוכחית. 7. רצ"ב העתק מחוזר החשכ"ל בנושא החזר פיצויים". (נספח ג' לכתב ההגנה של המועצה). 35. התובע לא המשיך לפעול בנושא רכישת הזכויות עד לסוף שנת 2004, כאשר עמדה על הפרק תכנית ההבראה. ביום 9.12.04, חזר ופנה התובע במכתב למשרד הפנים בו הוא מסכים לרכוש את זכויות הפנסיה שלו "במחירים של היום" (נ/3). 36. ביום 16.1.05, שלחה המועצה למשרד הפנים הודעה באמצעות גזבר המועצה, מר מנסור ג'ורג', לפיו תחשיב הפיצויים של התובע לפי המחיר המעודכן הוא 50,434.73 ₪ (נספח ה' לכתב ההגנה של המועצה). 37. ביום 1.2.05, נשלחה למשרד הפנים הודעה בה פורטו תנאי עבודתו של התובע בתקופת העבודה החדשה כמנהל לשכת ראש המועצה ואחראי כוח אדם וצוין כי התובע מסכים לרכוש את זכויותיו במחיר של היום. (נספח ד' לכתב ההגנה של המועצה). 38. ביום 21.2.05, התקבלה תשובת משרד הפנים לפיה, מאושרת לתובע עקרונית רכישת זכויות עבור התקופה מיום 1.9.85 ועד ליום 1.3.89 כנגד החזר פיצויים בסך 50,435 ₪. באישור צויין כי על התובע לשלם את הסכום "בשני תשלומים חודשיים מיום האישור". (נספח ו' לכתב ההגנה של המועצה). 39. אין חולק כי רק בתלוש חודש 09/05 קוזז לכאורה הסך של 50,435 ₪ ממענק בגובה 88,016 ₪ שקיבל התובע בתלוש אותו החודש. קיזוז זה נעשה כהחזר פיצויי הפיטורים. 40. לטענת התובע, בתשלום זה רכש את זכויות הפנסיה. לטענת הנתבעות, התובע כלל לא היה זכאי למענק בסך 88,016 ₪ אשר ניתן לו על ידי המועצה. המענק ניתן לו בקנוניה עם מי מהמועצה על מנת "לקזז" כנגדו את החזר הפיצויים כך, שייראה כאילו רכש התובע את זכויות הפנסיה, בעוד שבפועל כלל לא החזיר את פיצויי הפיטורים, שהרי אלה קוזזו ממענק שלא הגיע לו. נוסף על כך, התובע לא עמד במועדים שהקציב לו משרד הפנים על מנת לרכוש את זכויות הפנסיה. 41. מהאמור עולה, שאף לשיטת התובע, רכישת הזכויות נעשתה רק ב- 9/05 כך, שלא יכול היה להינתן אישור להגדלת זכויות בגין רכישת הזכויות ב-20/3/05, והאישור מיום 20/3/05 הינו מוטעה. ואכן, מר אמונה הבהיר בעדותו בפנינו, כי מקור החלטת משרד הפנים מיום 20.3.05, שבה הוגדלה קצבתו של התובע בשיעור 10% (2% בגין בריאות העובד ו- 8% בגין ביטול משרה) ובה מצוין כי הקצבה הכוללת של התובע תהא בשיעור 39.5%. הוא בטעות: "לשאלתך מה הנסיבות שבגינן שונתה ההחלטה אני משיב שאנו חשבנו שכל הנושא של רכישת זכויות אושרה והתובע החזיר את הפיצויים למועצה ואנחנו הסתמכנו על הבקשה שכתוב בין היתר בשורה ראשונה משנת 93 ועד 2004 התקופה שהיה מנהל לשכת ראש המועצה ומנהל כ"א וכתוב בכתב יד מ 9/85 ועד 89 הוא היה גם בעבודה ואנחנו חשבנו שהנושא הזה חלק מהשירות וחשבנו שכמנהל כ"א במועצה לא בדקנו את זה שבאמת הסדיר זאת ואח"כ התברר לנו שזה לא כך. ... בתת מודע שלי הייתי בטוח שכל מה שאישרנו לעאסי נעשה כדת וכדין, הוא רכש את הזכויות ולצערי התברר לי שהערימו עלינו, גם התובע וגם מי שעשה דברים כאלה. ... לשאלתך בהחלטה נספח ו' על מתן פנסיה בשיעור 39.5% לא קשורה לרכישת זכויות אני משיב שיש פה דף פירוט שירות של העובד וכתוב בכתב יד שמ- 9/85 ועד 89 יש תקופת עבודה, חשבנו שנרכשה וטעינו שלא בדקנו עד הסוף." 42. מהראיות שבפנינו עולה, כי כאשר התובע הגיש את הבקשה לקביעת קצבת פרישה באמצעות הרשות המקומית (נספח יא' לכתב ההגנה של המועצה), ציין בבקשה כי הוא מבקש להגדיל את הקיצבה ב-8% בגין ביטול משרה, ב-6% בגין מצב בריאות וב-7% בגין רכישת זכויות תוך שצוין: "מצורף אישור עבור 3.5 שנים". אישור כזה לא ניתן ולא צורף לבקשה, והרישום מהווה הטעייה של הממונה במשרד הפנים. 43. שוכנענו, כי התובע ידע, והיה עליו לדעת, כי אינו זכאי ל-7% הגדלת הקצבה בגין רכישת זכויות משלא החזיר את פיצויי הפיטורים כפי שנדרש. עדות התובע בעניין הבקשה לקביעת קצבת פרישה עשתה רושם בלתי מהימן כלל. התובע ביקש לטעון כי ראה רק עמוד אחד מהבקשה ולא היה מודע לנתונים שנכתבו בה. עדותו זו עומדת בסתירה להצהרתו על גבי הבקשה, כי כל הפרטים המופיעים לעיל הם נכונים ואמיתיים. עדותו עומדת בסתירה אף לעדות הגזבר אשר טען כי התובע מילא את טופס הבקשה והוא חתם עליו ומכל מקום "התובע חתום והיה מודע" לתוכן הבקשה. התובע ביקש הגדלה מטעמי בריאות, גם על כך ידע והמציא מסמכים רפואיים לשם כך. התובע המציא במהלך עדותו את ת/2, עותק הבקשה, עליה תרשומת בכתב ידו, תרשומת שאינה מופיעה בעותק שאצל משרד הפנים. כמו כן נרשם בבקשה כי התובע זכאי ל-10 חודשי הסתגלות, ללא שלאיש היה הסבר מניח את הדעת מי רשם זאת ומאיזו סיבה. כזכור, גם לפי הסכם הפרישה זכאי התובע "רק" ל-9 חודשי הסתגלות, לעומת 4 המגיעים לו מכוח חוזר מנכ"ל 97'. לאור האמור לעיל, התובע חתם על בקשה לקביעת דרגת פרישה בה צויין כי הוא מבקש להגדיל את גמלתו בשיעור 7% בגין רכישת זכויות למרות שלא קנה את זכויותיו בפועל ובכך גרם או תרם להטעיית משרד הפנים. 44. מקבלים אנו טענות הנתבעות כי התובע ידע היטב באיזה אופן לרכוש את הזכויות. התובע הוא זה שניהל באופן אישי את התכתבות המועצה עם האגף לכ"א ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים באשר לבקשתו לרכישת זכויות הפנסיה שלו. מהחומר שבפנינו עולה כי התובע החל בתהליך עוד בשנת 1997. 45. על אף שהתובע קיבל שתי הודעות בדבר הסכמת משרד הפנים לרכישת הזכויות, האחת ביום 16.11.00 והשנייה ביום 21.2.05, לא פעל התובע על פי האמור בתשובת משרד הפנים ולא החזיר את פיצויי הפיטורים תוך המועד שנקבע לו. 46. איננו מקבלים גרסת התובע כי כלל לא קיבל את מכתב משרד הפנים מיום 16.11.00. עדותו של התובע בעניין זה הייתה מתחמקת, לא מהימנה ובלתי סבירה בעינינו לנוכח תפקידו במועצה במחלקת כ"א: "לשאלתך ביום 14/7/00 הגשתי מכתב למשרד הפנים אני משיב שכן... לשאלתך לאחר 9/00 התקבל במועצה מכתב מ 16/11/00 של תשובת משרד הפנים אני משיב שלא זוכר. אתה מפנה אותי לנספח ג' תשובה מיום 16/11/00 אני משיב שלא ראיתי אותו מעולם ורק כשהוגשה תביעה ראיתי. לשאלתך אני שלחתי שני מכתבים, איך זה שאני אחרי 9/00 לא פניתי למשרד הפנים לא ידעתי התשובה ולא ביררתי אני משיב שלא ענו לי אז הפסקתי. לשאלתך למרות שהייתי מעוניין לקבל רציפות זכויות אני לא ביררתי עם משרד הפנים מה קורה עם המכתב שלי אני משיב שלא ענו לי ולא ראיתי תשובה שתקתי. לשאלתך ראש המועצה הקודם היו לי יחסים טובים איתו. לשאלתך ד"ר חורי העלים ממני תשובה שהגיעה אני משיב שתשאל אותו. לא נאמר בפניי על התשובה הזו. אני לא התעניינתי, שלחתי למשרד הפנים הייתי לפעמים מכותב למשרד הפנים בעיקר בענייני עובדים ולא ענו לי אז זהו הפסקתי. לשאלתך לא היה עניין שלי לברר אני משיב שלא, היה לי מספיק זמן לצאת לפנסיה אז עזבתי את זה." 47. מפניית התובע הנוספת בעניין רכישת הזכויות ביום 9/12/04 (נ/3), עולה באופן ברור כי התובע ידע שלשם רכישת הזכויות הינו נדרש לתשלום "במחירים של היום". אף על פי כן, בעדותו בפנינו הכחיש התובע את העובדה שידע מראש כי עליו להחזיר את פיצויי הפיטורים על מנת לרכוש את זכויות הפנסיה, ובהמשך עדותו חזר בו מכך: "לשאלתך ידעתי שעל מנת לקבל רציפות זכויות בגלל תקופה קודמת הייתי צריך לרכוש את הזכויות ע"י החזרת הפיצויים שקיבלתי מהמועצה אני משיב שלא ידעתי, אני לא יודע כל החוקים של משרד הפנים. לשאלתך מתי ידעתי שאני צריך לשלם עבור רכישת זכויות שלי אני משיב שברגע שביקשו ממני שרוצים לקזז כסף אמרתי שאין בעיה אחרי שהשלב הזה היה מוכן. ידעתי מהעניין יום יומיים לפני הפרישה, באותו שלב אמרו לי שצריך לקזז כסף, לא זוכר מתי זה היה. אתה מפנה אותי למכתב ב/1 שכבר אז ידעתי שאני צריך לשלם כסף אני משיב שכן, ידוע מראש כל אדם טיפש יודע זאת. אני לא הבנתי את השאלה שלך לפני דקה. לשאלתך אתה רואה שהיתה לי פנייה למשרד הפנים עוד לפני שנת 2000, בשנת 97 פניתי למשרד הפנים וביקשתי לעשות רצף זכויות ומר אמונה שלח תשובה למועצה אני משיב שלא ראיתי ולא זוכר. לשאלתך האם אני זוכר שניסיתי לעשות רצף זכויות עוד בשנת 97 אני משיב שלא זוכר תאריכים. המכתב הוא למזכיר המועצה, יכול להיות שהוא העלים ממני, אני לא זוכר את המסמך הזה. אתה מציג לי ב/1 ולשאלתך אני כותב במכתבי שאני עונה על מכתבם משנת 97'...לשאלתך נכון שידעתי עוד בשנת 97 ובשנת 2000 שאני צריך לשלם על רכישת זכויות לא שילמתי אני משיב שלא ידעתי שום דבר. את הדברים האלה לא ידעתי אך אני יודע שיש מחיר לזה, אף אחד לא הסביר לי. כשביקשו ממני אמרתי שיקזזו. לשאלתך אני יודע שללא תשלום אין רצף זכויות אני משיב שיש תמורה לכל דבר. מתי שביקשו ממני אני שילמתי. יש אישורים של משרד הפנים. ... אני לא קיבלתי לידי אישור ממשרד הפנים לגבי רכישת הזכויות. ביקשו ממני לשלם עבור רכישת הזכויות בזמן הפרישה ואמרתי שאין לי כסף לשלם ואמרו לי שהם יקזזו לי ואני אמרתי בסדר שיקזזו." איננו מקבלים גרסת התובע כי לא ידע עד "יום יומיים מהפרישה" שלשם רכישת הזכויות הוא נדרש להחזר פיצויי הפיטורים שקיבל לפי ערכם ביום התשלום. גרסה זו אינה מתיישבת עם ההתכתבויות שבפנינו ועדותו, בעניין בלתי אמינה. נזכיר, כי התובע שימש כראש לשכת ראש הרשות ומנהל כוח אדם במועצה, ואף שימש כיו"ר ועד העובדים במועצה ויש להניח כי הוא בקיא בזכויות עובדים. 48. בניגוד לטענות התובע, גזבר המועצה, מר ג'ורג' מנסור, העיד בפנינו כי התובע היה מודע לחובתו להחזיר את פיצויי הפיטורים, תוך הזמן שנקבע לו על ידי משרד הפנים, על מנת לרכוש זכויות פנסיה: "לשאלתך האם זה נכון שקיבלתי ממשרד הפנים מכתב שאומר מתי צריך להחזיר את הכסף) נספח ו') אני עונה: שכן קיבלתי את המכתב. לשאלתך האם זה נכון שמן הסתם מסרתי לתובע שעליו לשלם אתה סכום כפי שכתוב במכתב אני עונה שכן. לשאלתך האם התובע ידע שהוא צריך להחזיר את הכסף בשני תשלומים הראשון במרץ והשני באפריל, אני עונה שכן. לשאלתך האם זה נכון שהתובע לא שילם עד הזמן שמשרד הפנים קבע אני עונה : נכון. " 49. הגזבר ניסה לסייע לתובע וטען, כי בחודש מרץ התובע שילם בצ'ק עבור החזר הפיצויים אך מאוחר יותר ביקש שלא להפקיד את הצ'ק: "לשאלתך אני גזבר המועצה למה לא קיזזתי את הסכום מהתלוש של מרץ את הסכום אני עונה: אולי לא שמתי לב אבל אני זוכר שהתובע שילם בשיק ואח"כ ביקש שלא אפקיד את השיק. אני לא זוכר מתי השיק ניתן לפני או אחרי המשכורת. לאור בקשתו השארנו את השיק בקופה עד שהסכום ישולם בפועל. לשאלתך, האם אני זוכר את החודשיים והתובע נתן שיק לפרעון בתוך התקופה, אני עונה שאינני זוכר מתי הוא מסר את השיק, צריך להיות קבלה בקופה וגם יש תאריך. לשאלתך, התובע קיבל את הקבלה בידיו אני עונה שאני לא ידוע בדיוק מה קרה. לשאלתך האם השיק נמסר לפני או אחרי תשלום תלוש מרץ אני עונה שאינני זוכר אולי באפריל, איני זוכר. " עדות זו, שרב בה הנסתר על הגלוי, חוסר הזכרון גובר על הזכרון ואינה נתמכת בכל מסמך הינה אמירה בעלמא שאין בה להוכיח רכישת הזכויות בכלל ובמועד בפרט. כאמור, אף התובע לא טען ששילם עבור רכישת הזכויות לפני הקיזוז בחודש 9/05. 50. לנוכח האמור אנו קובעים כי התובע ידע כי עליו לשלם כנגד רכישת זכויות הפנסיה לתקופת העבודה הראשונה והדבר לא נעשה נכון למועד הגשת הבקשה לקביעת והגדלת הקצבה, אף שעולה ממנה כי הזכויות נרכשו. אישור הקצבה קודם לחודש 9/05 ככוללת הגדלת שירות שלא נרכשה, הינה אכן מוטעית מיסודה. האם נפלה טעות בהחלטת הממונה שלא לאשר רכישת הזכויות בעקבות קיזוז הפיצויים במשכורת חודש 09/05? 51. אין חולק, כי בחודש 09/05 קוזז סך של 50,435 ₪ עבור החזר פיצויי פיטורים ובגין רכישת זכויות פנסיה ממענק בסך 88,016 ₪ ששולם לתובע. לטענת הנתבעות, מדובר במענק שניתן לתובע שלא כדין על מנת ש"ירכוש" את הזכויות למעשה בחינם, כאשר החזר הפיצויים מקוזז ממענק פיקטיבי. 52. לאור העדויות ששמענו, אנו קובעים כי אכן מדובר במענק ששולם לתובע שלא כדין. גזבר המועצה נחקר בפנינו אודות תשלום זה וטען כי היועץ המשפטי של העירייה הוא שהורה לשלם לתובע תוספת בגין חודשי הסתגלות והפרשי שכר, לאחר הגשת התביעה על ידי התובע בחודש 9/05. אין הנחייה בכתב של היועץ המשפטי והוא לא הובא לעדות בעניין זה. 53. גזבר המועצה הודה כי הפרשי השכר היו בגין 4 חדשי הסתגלות נוספים על ה-5 ששולמו בשכר 3/05, והפרשים שנבעו מעדכון המשכורת הקובעת של התובע לפי דרגה נוספת בהתאם להסכם הפרישה: "לשאלתך, מה ששולם בתלוש של 9/05 זה עוד 4 חודשי הסתגלות נוספים ועוד הפרשים על חודשי הסתגלותה קודמים בגלל שעלתה המשכורת הקובעת וגם הפרשים בימי החופשה והמחלה ששולמו ב- 3/05 על בסיס 14,000 ₪ שולמו לו הפרשים על פי המשכורת החדשה, אני עונה: נכון..הטופס מולא על ידי נספח י"ג/1 " כאשר נשאל מדוע שונתה המשכורת הקובעת, טען, כי לאחר הגשת התביעה על ידי התובע היה צורך לעדכן את השכר כדי לחשב לתובע תנאי פרישה "מעודכנים": "לשאלתך איך פתאום קפצה המשכורת מ- 14,000 ל- 16,400 ₪ (בין נספח י"ב/1 ל- י"ג/1) אני עונה התובע הגיש תביעה לקבלת מענקי פרישה. על פי חוקת העבודה השכר הקובע הוא בעת ההגשה ובגלל זה עדכנו את המשכורת הקובעת לאחר שהוא הגיש תביעה לבית הדין. זה חושב על פי הדרגה החדשה על פי הסכם הפרישה עם התובע". הדרגה הנוספת בוטלה, כאמור, מאוחר יותר בהחלטת הממונה על השכר (ר' סעיף 11 לעיל). מכאן, שתשלום ההפרשים המתבססים על דרגת השכר הנוספת אינם כדין, לא הגיעו לתובע, ואינם יכולים להתקזז כנגד חוב התובע להחזר הפיצויים. 54. אף תשלום חודשי הסתגלות נוספים העולים על המגיע על פי חוזר מנכ"ל 97', אינם כדין. כאשר נשאל הגזבר מדוע שולם לתובע מענק נוסף בגין חודשי הסתגלות, השיב כי ידוע לו כי התובע לא היה זכאי ל-9 חודשי הסתגלות , אך הדבר נעשה בייעוץ משפטי: "לשאלתך אני אחראי על קופת המועצה שתפעל לפי החוק והאם אני יודע 9 חודשי הסתגלות לא הגיעו לתובע על פי חוק אני עונה שעל פי החוזר מגיע לו X והוא קיבל יותר מזה וכל ההסכמים היו בליווי ייעוץ משפטי ולא עשיתי שום דבר על דעתי. לשאלתך, האם אני יודע שעל פי חוזר העבודה אני עונה שמופיע בכתב ידו של נציג ההסתדרות תנאי הפרישה של התובע. לשאלתך, תנאי פרישתם של כל העובדים הם לפי חוזר 5/97 אף אחד לא קיבל אחרת אני עונה נכון זה לפי החוזר. " לפי חוזר מנכ"ל זכאי היה התובע ל-4 חודשי הסתגלות ולפיכך, תשלום של 9 חדשים הינו תשלום חורג שאינו כדין ואשר קיזוז ממנו לאו קיזוז הוא. 55. נציין, כי מר אמונה העיד בחקירתו בפנינו כי גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע כי מדובר בחודשי הסתגלות נוספים ששולמו לו כדין, הרי שבמקרה כזה היה על המועצה לנכות מהסכום מס הכנסה, אך היא לא עשתה כן כאשר קיזזה מהסכום את החזר הפיצויים, דבר נוסף המעיד על הפיקטיביות של התשלום: "...בן אדם זכאי לחודשי הסתגלות וגם אם מגיע לו הוא צריך לשלם מס, מי שאחראי על חשבון השכר יש מיסוי על חודשי הסתגלות, על מענק, פיצויים, דברים כאלה לא צריכים להיעשות, לערבב מין שאינו במינו" 56. לאור האמור, אנו קובעים כי החזר הפיצויים על דרך קיזוז מסכום שאינו מגיע מלכתחילה, אינו מהווה תשלום. אשר על כן, התובע לא רכש את זכויות הפנסיה בפועל גם בחודש 09/05. לאור האמור, איננו מוצאים כי נפל פגם בהחלטת הממונה כי קצבתו הכוללת של התובע מיום פרישתו היא בשיעור 33.5% ממשכורתו הקובעת. חוקיות הסכם הפרישה 57. שוכנענו, כי התובע ידע ידוע היטב מתוקף תפקידו במועצה וכן מתוקף היותו יו"ר ועד העובדים, מהם תנאי הפרישה המגיעים לעובדים, כיצד מחושבים אחוזי הקצבה ומהן האפשרויות להגדלתם, כמו גם הזכאות למענק פרישה ולמספר חדשי ההסתגלות המגיעים על פי חוזר המנכ"ל. 58. התובע הודה בעדותו בפנינו על מעורבותו בקביעת תנאי הפרישה עבור כל העובדים, ואף שניסה תחילה לטעון כי לא ידע מהם התנאים, חזר בו בסופו של דבר והודה כי התנאים לפי חוזר מנכ"ל היו ידועים לו: "לשאלתך גם בזמן המו"מ ההסכם ההבראה הייתי גם יו"ר ועד העובדים אני משיב שנכון. ... לשאלתך בשנת 2005 ניהלנו מו"מ על הסכם הבראה, ועד העובדים ואני אני משיב שנכון אני כועד העובדים ניהלנו מו"מ. לשאלתך הייתי צד מצד העובדים אני משיב שנכון. לשאלתך אם הייתי הצד שמייצג העובדים ידעתי מהם תנאי פרישה המגיעים לעובדים על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים אני משיב שלא, היה עו"ד של המועצה שהיה מסביר לנו. אין לי עו"ד כועד. לשאלתך לא רק אני הייתי במו"מ, אלא עם נציג הסתדרות העובדים ושנינו היינו מול המועצה אני משיב שנכון, היינו. לשאלתך ניהלתי מו"מ כיו"ר ועד העובדים ואנו נציגי העובדים לא ידענו מהם תנאי הפרישה לפי החוזר אני משיב שידענו. לשאלתך ידעתי מה מגיע לי לפי חוזר מנכ"ל אני משיב שידעתי." 59. אף שתנאי חוזר המנכ"ל הוחלו על כלל העובדים הפורשים בהסכם ההבראה, עם התובע נחתם גם הסכם נפרד, שהתנאים בו עולים על התנאים המגיעים לפי החוזר, שאם לא כן מה היה צורך בעריכת הסכם נפרד ומיוחד רק לתובע? 60. בעדותו בפנינו היתמם התובע וטען כי ביקש את תנאי הפרישה המשופרים במסגרת משא ומתן וזו זכותו כעובד: "לשאלתך רציתי לסחוט תנאי פרישה יחודיים לי כתנאי לחתימה על ההסכם אני משיב שלא רציתי משהו מיוחס, זכות כל עובד לבקש, ביקשתי ובקשתי נענתה. " 61. אך מהחומר שבפנינו עולה, כי התובע לא "ביקש" את התנאים המפליגים כתנאי לפרישתו, אלא, דרש אותם כתנאי לחתימתו על הסכם ההבראה מטעם ועד העובדים. ראיה לכך מצאנו הן במכתבו של ראש המועצה ביום 11.03.05, בו כאמור, ציין ד"ר איוב: "המועצה עשתה מאמצים אדירים כדי לעמוד בדרישותיך ובתנאים שנקבעו על ידך תוך ניצול לרעה של תפקידך כיושב ראש ועד העובדים - לצורך יציאתך לפנסיה". והן בעדותו של גזבר העריה אשר העיד: "לשאלתך האם ללא חתימת ההסתדרות וועד העובדים לא היתה הסכמה אני עונה שנכון. לשאלתך, התובע על מנת שיחתום על הסכם ההבראה הוא סירב לחתום אלא אם כן יקבל את התנאים המפליגים אני עונה שיכול להיות אבל אני לא יודע. ההסתדרות עמדה שהוא יקבל יותר תנאים מכוח תפקידו. לשאלתך אם זה המחיר לחתימת הסכם ההבראה על מנת להשיג חתימה על הסכם ההבראה אני עונה אני לא קיבלתי החלטות לבד היה חשב מלווה, הייתי שותף להחלטה וזה המחיר להסכמה לחתימה על תוכנית ההבראה. " 62. בעדותו בפנינו חזר בו ראש המועצה ממה שציין במכתב וטען כי "אינו זוכר" מדוע ציין זאת במכתב, אולם עדותו זו אינה מהימנה. דברים חמורים בדבר ניצול לרעה של מעמד התובע כפי שנכתבו במכתב אינם נשכחים על נקלה, וניסיון העד להרחיק מעצמו את הדברים עליהם חתם בטענו שהניסוח היה של היועץ המשפטי, אינו משפר את חוסר אמינות דבריו של העד בפנינו. 63. קובעים אנו, כי התובע ידע שגובה הקצבה מותנה באישור משרד הפנים, כי על פי חוזר מנכ"ל זכאי הוא רק ל-4 חדשי הסתגלות ולא ל-9, וכי דרגת פרישה תאושר לפי הכללים בעניין זה בחוזר המנכ"ל. התובע ידע כי התנאים שהוא דורש הם תנאים עודפים שככל הנראה לא יאושרו ועל כן התנה חתימתו על הסכם ההבראה כיו"ר הועד, בחתימה על הסכם פרישה נפרד ומיטיב בעבורו, כמשתקף במכתב ראש המועצה והעדויות בפנינו. 64. לעניין טענת התובע כי הסכים לפרוש בהסתמכו על ההסכם נביא את שנקבע בעניין זה בפרשת אורפז, (ע"ע 1381/01 זאב אורפז ואח' נ' עיריית בת ים והיועמ"ש, ניתן ביום 26/12/04): "הסתמכות על הסדר בלתי חוקי מעיקרא, הנוגד את הוראות חוק יסודות התקציב, לאו הסתמכות היא" 65. לנוכח קביעתנו, ומשתנאי הסכם הפרישה הנם תנאים חורגים שכדין לא אושרו על ידי הממונה, אין מקום להיעתר לתביעת התובע לאכיפת ההסכם וחיוב המועצה בתשלום תנאי הפרישה הללו. 66. כמו כן, ובנסיבות העניין, אין מקום להורות על השבתו של התובע לעבודה. התובע אישר בעדותו כי התקבל לתפקידו ללא מכרז. משרתו של התובע במועצה בוטלה במסגרת תכנית ההבראה. התובע קיבל הגדלת קצבה בשיעור 8% עקב כך, והתנגד לביטול ההגדלה בטענה כי המשרה אכן בוטלה. במכתב בא כוחו לממונה מיום 26/5/10 מציין ב"כ התובע : "...מעיון בסעיף 22(1) לתגובת המועצה במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה בעניין זה צויין שם מפורשות על ידי המועצה בתגובתה: "משרתו של המבקש אכן בוטלה מאז פרישתו, כאשר המשרה של ראש לשכת ראש המועצה בוטלה לחלוטין, ואילו תפקיד מנהל כוח אדם הועבר לעובדים אחרים במועצה, ללא תוספת שכר בגין מילוי התפקיד הנוסף"". 67. יצויין, כי התובע לא ביקש לבטל את הסכם הפרישה ולשוב לעבודה לאחר ביטול דרגת הפרישה בשנת 2008. 68. התובע המציא לממונה מסמכים כי אינו כשיר לשוב לעבודתו, ולשם הגדלת הקצבה מטעמי בריאות. לביה"ד הוצג אישור מומחה תעסוקתי ד"ר סטפן שלוסברג מיום 9/3/04 כי התובע אינו מסוגל להמשיך לעבוד לאור מצב בריאותו החל מיום 9/3/04 וכי עליו לממש זכויותיו על פי הנוהל. העיד בעניין זה מר אמונה: "לשאלתך בהסכם כתוב שאם משרד הפנים לא יאשר ההסכם ההסכם יהיה בטל והתובע יחזור לעבוד בתפקידו במועצה, מדוע אין התייחסות בהחלטת מר שפיצר נספח ט' אני משיב שאנו מדברים על בן אדם שפרש בשנת 2005 וזה לא מסתדר, נספח ט' בא להחליף את האישור רטרואקטיבית מהאישור שלנו בשנת 2005 ובא לומר מה תנאי הפרישה שלו. המסמכים שבדקתי בתיק כתוב שמר עאסי לא מרגיש טוב וצריך לפרוש, כתוב באחד מהנספחים שראיתי היום שהוא לא מסוגל לעבוד ועליו לפרוש, רופא כתב. יש אישור משנת 2004 שכתוב שאינו מסוגל המשיך לעבוד ועליו לממש זכויותיו על פי הנוהל, אני לא יודע אם חזרתו היתה אפשרית." 69. לנוכח כל האמור, הסתמכות התובע על הסכם שידע שהינו בלתי חוקי, ביטול משרתו של התובע וקבלתו קצבה מוגדלת עקב כך, והאישורים הרפואיים הקובעים כי אינו כשיר לעבודה, דין תביעת התובע להשבתו לעבודה נדחית. 70. לסיכום, תביעות התובע נדחות. לנוכח התנהלות המועצה בעניין פרישתו של התובע, הטעיית משרד הפנים ותשלום זכויות עודפות ב-9/05 כפי שעלה בהליך זה, איננו מוצאים לחייב התובע בהוצאות למועצה. התובע ישלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 7000 ₪ תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. 71 . באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. מועצות מקומיותפרישה