הסיבה להתפטרותו של התובע מתוארת על ידו בסעיף 4לתצהירו: "במהלך החדשים האחרונים לעבודתי בנתבעת, ואף קודם לכן, שילמה לי הנתבעת את שכרי, בשיטתיות, באיחור ניכר ושיקים שנמסרו לי על ידה לא כובדו אף חוללו (!) על ידה. עובר להתפטרותי הנתבעת היתה חייבת לי אלפי שקלים". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'ק שכר שחזר: .1בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. .2הנתבעת הינה חברה שעיסוקה בתחום עבודות המסגרות והאלומיניום. התובע התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.6.90כעובד פשוט והתקדם לתפקיד מנהל עבודה. התובע התפטר מעבודתו נכון ליום .31.3.97 הנתבעת שפעלה בראשית דרכה כעסק פרטי, נוסדה ע"י מר אברהם אבני ויינברג ז"ל (להלן - אבני ז"ל) ונוהלה על ידו. בתחילת שנת 1996חלה אבני ז"ל במחלה קשה אשר הפכה אותו בהדרגה למשותק עד שבחודש נובמבר 1996נפטר. סמוך לאחר פטירתו החלה לנהל את הנתבעת בתו גב' אילנה גת. .3(א) הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאירועים בחודש יולי .96לטענת הנתבעת בעקבות פגישה בין התובע לבין אבני ז"ל בביתו של אבני ז"ל ביום 17.7.96, התפטר התובע על אתר מעבודתו תוך שהוא משאיר את מפתחות הרכב שהיה ברשותו ואת הטלפון הסלולרי בביתו של אבני ז"ל. הדבר נעשה, לטענת הנתבעת, לאחר שלא נענתה תביעתו של התובע לרכוש לשימושו רכב חדש. לדברי העדה גב' אילנה גת היא העלתה על הכתב את הדברים לבקשתו של אבני ז"ל (נ/1). ממשיכה הנתבעת וטוענת כי ביום 6.8.96פנה התובע לאבני ז"ל ובקש להתקבל מחדש לעבודה. לאחר סיכום בין הצדדים שבא לידי ביטוי בנ/2, חזר התובע לעבודה ואף קיבל העלאה בשכרו. מכאן ואילך, לגירסת הנתבעת, מדובר בתקופת עבודה חדשה שסופה בהתפטרות התובע ביום .31.3.96הואיל ותקופת העבודה החדשה היתה פחות מ- 12חודש אין התובע זכאי בכל מקרה לפיצויי פיטורים בגינה. בפי התובע גירסה שונה לאותם אירועים. לטענתו הפגישה עם אבני ז"ל ביום 17.7.96היתה אחת מיני רבות שנערכו בביתו של אבני ז"ל בתקופת מחלתו. התובע ביקש בפגישה זו לקבל את הכספים שהנתבעת היתה חייבת לו ונושא הרכב עלה רק כחלק ממגוון הנושאים. התובע נעדר מהעבודה לאחר אותה פגישה בשל מחלה שעליה הודיע לאבני ז"ל ואף המציא בגינה תעודת מחלה. את המסמך נ/ 1לא ראה התובע מעולם ועל המסמך נ/ 2הוא סרב לחתום מאחר ולא הסכים לתוכנו. לאחר חזרתו ממחלתו שונה מבנה תלוש השכר שלו אולם לא שונה גובה השכר. (ב) אף כי הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לענין זה, אין לעובדות אלו משמעות בכל הקשור לנושאים שבמחלוקת. סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963קובע: "לענין סעיף 1יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת ............................. ................................. (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים". נמצא, כי גם אם תתקבל גירסתה העובדתית של הנתבעת, כי התובע התפטר מעבודתו ביום 17.7.96, הרי שחזרתו לעבודה של התובע לאחר העדרות של כ- 3שבועות בלבד איננה יוצרת נתק בין תקופת העבודה עד 17.7.96לבין זו מיום 11.8.96ויש לראות את שתי התקופות כתקופת עבודה רצופה לצורך בחינת הזכאות לפיצויי פיטורים. תוצאה משפטית זו נכונה היתה גם למצב בו נ/ 2היה נחתם על ידי הצדדים, ודאי נכונה היא בהעדר חתימה. .4(א) תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים עילתה בסעיף 11(א) לחוק, הקובע כי התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו עובד, שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, נחשבת כפיטורים וממילא מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. הסיבה להתפטרותו של התובע מתוארת על ידו בסעיף 4לתצהירו: "במהלך החדשים האחרונים לעבודתי בנתבעת, ואף קודם לכן, שילמה לי הנתבעת את שכרי, בשיטתיות, באיחור ניכר ושיקים שנמסרו לי על ידה לא כובדו אף חוללו (!) על ידה. עובר להתפטרותי הנתבעת היתה חייבת לי אלפי שקלים". בת/ 1מכתבו של התובע מיום 25.3.97בו הוא מודיע על התפטרותו נכתב בין השאר: "לצערי הנני חייב להודיע לכם על הפסקת עבודתי בחברתכם בכתב. לפני כשבוע ימים הודעתי בעל פה. זאת לאחרונה המשכורת משלמים באיחור ושיקים (משכורת) חוזרים....". הנתבעת הודתה בתשלום השכר באיחור וסעיף 5לרשימת המוסכמות מיום 8.6.96נוסח כדלקמן: "משכורותיו של התובע במהלך תקופת עבודתו לא שולמו במועד כנתבע (?) על פי חוק הגנת השכר". בתצהירה של גב' גת (סעיף 12) מודה העדה כי: "כתוצאה מהטלטלה העזה בניהול הנתבעת (לאחר פטירתו של אבני ז"ל ש.ט.), היה אומנם עיכוב בתשלום משכורות העובדים אולם היה מדובר באיחורים קצרים ומעטים, רחוק מהתמונה הקודרת שמנסה התובע לצייר בכתב תביעתו". לאחר פרישתו קיבל התובע סך 000, 15ש"ח עבור הפרשי שכר הצמדה וריבית. אין בחומר הראיות שבפנינו כל פירוט באשר לחודשים בהם שולם השכר באיחור, מועדי האיחור, הסכומים ששולמו באיחור או נתון כלשהו באשר לשיקים שלא כובדו או בוטלו ע"י הנתבעת. (ב) פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום משכורות יכול ויהוו עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים (דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ. שוורץ פד"ע ג' 318). הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. אינו דומה איחור של יום או יומיים לאיחור של שבועות או חודשים. אין להשוות איחור שיטתי ומכוון בתשלום מלא שכרו של העובד לאיחור מקרי וזמני של חלק קטן מהשכר. יש ליתן את הדעת גם לסיבות האיחור בתשלום, לשאלה האם האיחור נובע מקשיים זמניים האמורים לחלוף, שאלת תום הלב של הצדדים ונתונים נוספים העשויים להיות בעלי משמעות. בדב"ע נג/210-3 רביוב נ. נאקו שיווק בע"מ ואח' פד"ע כ"ז 514נדחתה טענתו של עובד, כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל התפטרותו שבאה עקב איחורים בתשלום השכר. ביה"ד הארצי קובע, כי הגם שפיגורים חוזרים ונשנים בתשלום השכר, מהווים הרעה מוחשית בתנאי העבודה, הרי שבאותו ענין לא הובאו ראיות מספקות ביחס לגובה הסכומים ששולמו באיחור וביחס למשך תקופת האיחור. במקרה שבפנינו אין די בהודאת הנתבעת, כי היו איחורים בתשלום המשכורות. התובע חייב היה להכבד ולפרט מהם החודשים בגינם עוכב שכרו, מהי תקופת האיחור ומהם הסכומים ששולמו באיחור. עם הצגת נתונים אלו ניתן היה לבחון האם אכן נוצרו נסיבות בהם מוצדקת היתה התפטרותו או שניתן היה לייחס לנתבעת רצון להתפטר מהתובע. ביחוד חשובים הדברים על רקע עדותה של גב' גת, כי להנמקות שנתן התובע להתפטרותו, לא היה כל קשר לאיחורים בתשלום (סעיף 13לתצהירה). הדעת נותנת, כי בעקבות פטירתו של אבני ז"ל שהיה המנהל והרוח החיה בנתבעת לאחר תקופה של מחלה קשה וחוסר תפקוד, יתגלו קשיים זמניים בתפעולה של הנתבעת. לא הובאה בפנינו כל ראיה כי לתובע היתה סיבה להניח שקשיים אלו ימשכו תקופה ארוכה נוספת. מקום שהעובד טוען, כי התפטר בדין מפוטר, נושא הוא בנטל להוכיח את פרטי האירועים המקנים לו זכות זו. משלא הרים התובע נטל זה דין תביעתו לפיצויי פיטורים להדחות. .5(א) טוען התובע כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית עבור 50ימי חופשה. בסעיף 10לתצהירו נאמר כדלקמן: "עובר לשינוי עבודתי בנתבעת עמדו לזכותי 50ימי חופשה לפחות, והריני עותר בזאת לחייב את הנתבעת לשלם לי דמי פדיון חופשה. העובדה כי נותרו לי 50ימי חופשה (לפחות) נמסרה לי ע"י הנתבעת עצמה ואף אושרה מחדש במסמך בכתב שהוצא מטעמה". התובע לא נחקר נגדית על טענתו זו. גב' גת בסעיף 17לתצהירה מתייחסת לדרישתו זו של התובע ומצהירה: "מבדיקה מדוקדקת שערכתי בכרטיס העובד של התובע מסתבר שלא נותרו לזכותו ימי חופש שלא השתמש בהם בפועל או קיבל תמורתם וכי התובע קיבל את מלוא זכויותיו לרבות דמי הבראה". לא הוצגו בפנינו, לא כרטיס עובד ולא פנקס חופשה מהם ניתן ללמוד על מועדי ניצול ימי החופשה ולא פורטו מועדים אלו בדרך אחרת. לא הוצג לנו גם כל מסמך אחר המעיד על תשלום פדיון חופשה שנתית, סכום התשלום או דרך חישובו. (ב) בהתייחסו לדרישת ב"כ התובע במכתבו מיום 20.5.97(ת/2) לפדיון 50ימי חופשה שנתית, מציין ב"כ הנתבעת בתשובה מיום 4.6.97(ת/5) כי: "אשר לתשלום בגין ימי חופשה ודמי הבראה: מרשתי ערכה חישוב מדוייק של הכספים המגיעים למרשך בגין ימי חופשה ודמי הבראה ומוכנה כמובן לשלמם למרשך. זאת יעשה מיד כאשר יחזיר מרשך למרשתי שיק ע"ס 000, 10ש"ח שניתן לו בינואר 1997". הצ'יק בו מדובר הוחזר לנתבעת (עמ' 3לפרוטוקול למעלה). (ג) הלכה היא, כי נטל ההוכחה דבר יתרת חופשתו של העובד, מוטל על שכם המעביד (דב"ע לא/22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' .215דב"ע נו/299-3 אריה לוי ואח' נ. סמירה (סוניה) גונזגה, לא פורסם, סעיף 8לפסה"ד). מתלושי השכר שהוצגו לנו (נ/ 4ו- ת/4) אין ללמוד דבר באשר לניצול ימי החופשה השנתית. בחלק מהתלושים מופיע מספר ימים קבוע ובלתי משתנה מחודש לחודש ללא רישום ימי הניצול בפועל ואף ללא רישום יתרת הזכות החודשית המעודכנת. התרשמותינו היא, כי לא נוהל רישום מסודר של ימי החופשה ולנתונים בנושא זה בתלוש השכר אין כל משמעות. נתונים אלו אינם לא ראיה ולא ראשית ראיה לענין זה. לא זו בלבד שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בשאלה זו אלא שאף הודתה ( ת/5) בקיום יתרת פדיון ימי חופשה להם זכאי התובע ועל כן מחייבים אנו את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה עבור 50יום ובסך 737, 11ש"ח. .6בת/ 5מודה הנתבעת באמצעות בא כוחה, גם בחוב דמי הבראה. לא באה בפנינו כל ראיה, כי הנתבעת שילמה חובה זה ועל כן מחייבים אנו את הנתבעת בתשלום דמי הבראה בגין שנת העבודה האחרונה בסך 125, 1ש"ח. .7התובע מודה (עמ' 4לפרוטוקול), כי קיבל הלוואה מהנתבעת בסך 000, 5ש"ח וכי "בסופו של דבר קיבלתי מהם גם צ'ק על סך 000, 15ש"ח לאחר גמר ההפרשים כולל החזר הלוואה". במכתב ב"כ התובע מיום 22.7.96(נ/3) מסכים התובע, כי חלק מהסכום הנתבע על ידו מהווה הלוואה בסך 000, 5ש"ח ושסוכם שהוא יזקף על חשבון החוב. מששולם לתובע סכום של 000, 15ש"ח לאחר סיום עבודתו, מסתבר, כי אכן נלקח סכום זה בחשבון הסופי בדרך של קיזוז מחובה של הנתבעת. על כן דוחים אנו את טענת הקיזוז המופיעה בסעיף 25לכתב ההגנה. .8לאור האמור אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה שנתית בסך 737, 11ש"ח. ב. דמי הבראה בסך 125, 1ש"ח. לסכומים דלעיל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.97ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 500, 2ש"ח בצירוף מע"מ כדין אשר ישולם תוך 30יום מהיום שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.שיקיםשיקים ללא כיסוי