קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צלקות ברגל - ועדה רפואית: 1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 21/1/97, והמשיב הכיר בארוע זה כתאונת עבודה. המערערת ביקשה לקבוע את נכותה כתוצאה מהתאונה וועדה רפואית בדרג ראשון קבעה כי נותרו לה % 10 נכות יציבה. על קביעה זו הוגשו עררים הן מצד המערערת והן מצד המשיב. ועדה רפואית לעררים דנה בעררים ביום 15/2/98, קיבלה את ערר המשיב ודחתה את ערר המערערת תוך שהיא קובעת שלמערערת לא נותרה כל נכות בגין התאונה. מכאן הערעור שבפני. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת בתמצית: א) המערערת סובלת מצלקות גדולות ומכוערות ברגלה. מאחר שהועדה הרפואית הראשונה לא התייחסה לנושא, הגישה את הערר מטעמה. לטענתה, לא זו בלבד שהועדה לעררים לא התייחסה לפגימות הקשורות בצלקות, אלא שרופא פלסטיקאי, שהיה יכול להעריך את נכותה בתחום זה, לא היה נוכח בבדיקה, וזאת למרות שבערר שהגישה התבקש המשיב במפורשות, לכלול רופא פלסטיקאי בהרכב הועדה. ב) הועדה בדרג הראשון קבעה נכות עפ"י פריט ליקוי 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)- 1956, פריט ליקוי זה הינו פריט כללי בניגוד לפריטים הספציפיים המתייחסים לקרסול. ערר המשיב, נסב בין היתר, על כך שיש פריט מיוחד לקרסול, היינו, המשיב ביקש מהועדה לעררים להתאים את פגימת המערערת לפריט ספציפי בתקנות ולא לכללי. הועדה לעררים לא התייחסה לפריט הכללי או הספציפי בתקנות (פריט 35 או 48), למרות קביעת הועדה הראשונה וערר המשיב. ג) בערר המשיב נתבקשה הועדה לציין את טווח התנועות במעלות, לצורך השוואה בעתיד, אם תוגש החמרה. גם בערר המערערת נטען כי נכותה של המערערת גבוהה יותר בהתחשב בסוג פגיעתה. למרות העררים מטעם שני הצדדים, התעלמה הועדה מכך, לא בדקה את המערערת כנדרש ולא ציינה את טווח התנועות במעלות. ד) הועדה לא נימקה, מדוע החליטה לסטות מקביעת הועדה הראשונה וכיוון שהפחיתה את אחוזי הנכות, מבלי שנתבקשה לעשות כן בערר המשיב, חלה עליה חובת ההנמקה אותה לא מלאה. ה) הועדה לעררים טעתה בכך שלא נימקה את דחיית ערר המערערת. ו) הועדה מציינת בפרוטוקול, כי למערערת "צלקות ניתוחית באורך 10 ס"מ. צלקת שניה באורך 5/8ס"מ.. הגבלה קלה בכיפוף גבי ובאינברזיה...באיזור הפטישון החיצוני נמושו התקשות.. מצב לאחר שברים במיליאולרי שחוברו ע"י ברגים ופלטה... נראית מדרגה קטנה בשטח הפירקי של הטיביה קרוב לשבר... ". לטענת המערערת, כל הממצאים שלעיל מעידים לכאורה על פגימות המעניקות נכות עפ"י התקנות. לטענתה, לאור הממצאים הנ"ל הועדה הייתה צריכה לנמק מדוע לא נותרה למערערת נכות ומשלא עשתה כן החלטתה שגויה משפטית. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) הועדה שמעה את תלונות המערערת. הועדה בדקה את המערערת ומצאה, בין השאר, כי הצלקות עדינות ולא דבוקות ליסוד. הועדה מצאה "תנועות פרק הקרסול משמ' הגבלה קלה בכיפוף גבי ובאינברזיה כיפוף פלנטרי תקין תנועות סובטלריות תקינות...". ב) לטעות ב"כ המערערת היה צריך לשבת בועדה רופא פלסטיקאי. טענה כאמור נדחתה ע"י הפסיקה (ר' דב"ע נא/99-94 ורה ארבל נ. המוסד פד"ע כב' 337, דב"ע נג/28-01 שלום מרדכי נ. המוסד פד"ע כו 448). ג) לטענת ב"כ המערערת הועדה לא נתנה דעתה ליישום הפרק הדן בצלקות. המשיב טוען כי לאחר שהועדה מצאה כי הצלקות הן עדינות ולא דבוקות ליסוד הרי מובן מאליו כי לא מתקיים המצב הנדרש ליישום פריט הצלקות. ד) לטענת ב"כ המערערת הועדה "לא התייחסה לסעיף הכללי או הספיציפי בתקנות". בערר המוסד נטען כי יש להפעיל סעיף המתאים לקרסול והועדה קיבלה את ערר המוסד, אך יחד עם זאת יש לבדוק האם הממצאים תואמים את דרישת הסעיף הספיציפי - פריט 48(3) והתשובה ברורה: הגבלה קלה מאוד אינה מקנה אחוזי נכות עפ"י החלופות שבפריט 48(3),ובוודאי שאין מקום ליישם פריט 35(1)(ב). ה) לטענת ב"כ המערערת הועדה היתה צריכה לציין את טווח התנועות במעלות כבקשת המוסד. הועדה אינה כבולה לנוסח ערר המוסד והואיל ובממצאיה אין הגבלה נכרת של תנועות הקרסול לא מצאה לנכון הועדה לציין את טווח התנועות. ו) ועדה רפואית לעררים לא צריכה לנמק מדוע קביעתה שונה מזו של הועדה מדרג 1 אלא די בכך שמסקנתה תואמת את ממצאייה היא. .4א) עיון בפרוטוקול הועדה לעררים, אשר הורכבה מאורטופדית, כירורג ופנימאית, מראה שרשמה תלונות המערערת בדבר כאבים בקרסול בזמן הליכה ממושכת כאבים בקרסול בזמן הליכה ממושכת ועמידה, הכאבים מקרינים לגב. הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה ממצאיה כדלקמן: "בבדיקה הליכה ללא צליעה מסוגלת לעמוד על קצות הבהונות והעקבים ולהלך עליהן. בצד החיצוני של השוק התחתון צלקת נתוחית באורך 10 ס"מ עד לקצה התחתון של הפטישון החיצוני צלקת שורה באותה 10ס"מ קשתות מעל איזור הפטישון הפנימי, שתי הצלקות עדינות ולא דבוקות ליסוד. היקף קרסול שמ' מעל איזור הפטישונים 20 ס"מ מימין מאותו גובה 22 ס"מ היקף השוק משמ' 33 ס"מ מימון 33.5 ס"מ. תנועות פרק הרגל השמ' הגבלה קלה בכיפוף גבי ובאינברזיה כיפוף פלנטרי תקין תנועות סופטלריות תקינות. באיזור הפטישון החיצוני נמושי התקשות רגישה קטנה המתאימה לראש הבורג. אין נפיחות בצקתית צבע עור תקין הדופקים נמושו היטב, בצילום קרסול שמ' מיום 24/11/97, מצב לאחר שברים במליאולרי שחוברו ע"י ברגים ופלטה (בפטישון החיצוני). השברים מחוברים, נראית מדרגה קטנה בשטח הפירקי של הטביה הקרוב לשבר באיזור הפטישון הפנימי". בסעיף הסכיום ציינה הועדה כדלקמן: "לאור ממצאי הבדיקה הקלינית קיימת הגבלה קלה מאוד בכיפוף גבי של פרק הרגל ואינה מקנה אחוזי נכות על פי תקנות המל"ל" ב) אשר לטענה בדבר הרכב הועדה וההכרח לכלול בה פלסטיקאי: טענה זו דינה להדחות. כבר נפסק כי אין כל הצדקה לכלול בועדה רפואית מומחים בתחום צר וספיציפי שהרי "אין לדבר סוף" באופן ספיציפי יותר אף נקבע כי אין הכרח כי יכלל רופא פלסטיקאי בועדה הדנה בטענה כי יש להעניק אחוזי נכות בגין צלקות ובתחום זה די באורטופד או רופאים פנימאים. (ור' דב"ע נג/28-0 שלום מרדכי נ. המל"ל פד"ע כ"ו 448). יצויין,שנקבע כי הצורך במינוי מומחה לתחום צר יותר, כחבר הועדה, מתחזק כאשר מדובר במקרה בו הונחה בפני הועדה חוו"ד מומחה בתחום זה. בענייננו- אמנם נטען בערר שהוגש ע"י המערערת כי יש לקבוע נכות בגין הצלקות, וגם התבקשה כלילת פלסטיקאי בהרכב, אך אלו לא הקימו חובה לעשות כן, ובמקרה של המערערת שתלונותיה העיקריות הן בתחום האורטופדי ולא הוגשה חוו"ד פלסטיקאי די היה בכלילת כירורג ואורטופד בועדה. ג) אשר לטענה בדבר העדר ההתיחסות לטענות בדבר הצלקות: הועדה התיחסה בפירוט רב לצלקות ותיארה בהרחבה את אופין ומהותן. ודאי שאין לומר, לכן, שהועדה התעלמה מקיומן. כפי שצוטט לעיל, בפרוטוקול צוין כי הצלקות עדינות ואינן דבוקות ליסוד. פריט ליקוי 75(1) לרשימת הליקויים, אשר ענינו צלקות בגוף, מקנה % 10 נכות מקום שמדובר בצלקות שהן מכאיבות או מכערות. מפירוט ממצאי הועדה לאחר שתארה את הצלקות, ברור שקביעתה הינה שהן אינן מכערות או מכאיבות. אין לצפות מועדה רפואית לנקוט תמיד ובהכרח אותם מונחים שננקטו בתקנות, וכל עוד ממצאיה ברורים ונקבעו לאחר בדיקה - די בכך. סיכומו של דבר, ונוכח האמור לעיל במצטבר, דינה של הטענה הנוגעת לצלקות - להדחות. ד) אשר לטענות בדבר קביעת נכות בגין הפגיעה בקרסול: כפי שצוטט לעיל, הועדה בדקה את מצבו של הקרסול ופירטה ממצאיה בהרחבה; את ממצאיה סיכמה בסעיף הסיכום והמסקנות בלשון ברורה ונחרצת מאוד. הועדה הבהירה כי אותה הגבלה קלה ומסוימת שמצאה בתנועות - אינה עולה כדי נכות. משכך - אין לדרוש מהועדה שתדון בשאלת ישומו של פריט ליקוי זה או אחר, וזאת במיוחד נוכח העובדה שגם פריט הליקוי הכללי שיושם ע"י הדרג הראשון, פריט 35(1)(ב) וגם פרטי הליקוי שעוסקים ספיצפית בכף הרגל מחייבים קיום ממצאים בדבר הגבלה שאיננה קלה בתנועות, או ממצאים אחרים שלא נמצאו ביחס למערערת. אשר על כן, גם טענה זו של המערערת דינה להדחות. אין גם לקבל את טענת המערערת בדבר חובת הועדה לציין את טווח התנועות של הקרסול במעלות. אמנם בערר המשיב נתבקשה הועדה לעשות כן, אך אין בבקשה זו כדי להקים חובה כלפיה למלאה. חובת המדידה במעלות גם איננה עולה מלשונם של פרטי הליקוי הרלוונטיים, שאינם מודדים את הנכות בזיקה לטווח התנועות במעלות (כפי שהם עושים בכל הנוגע לפרק הירך, למשל). ה) אין גם לקבל את הטענה הקשורה להעדר ההנמקה בדבר עצם קבלת ערר המשיב. הועדה בדקה את המערערת, ובהתאם לממצאיה שבבדיקה - קבעה קביעתה הסופית. משמצאה הועדה לעררים ממצאים השונים מאלו שמצאה הועדה דלמטה וקבעה קביעותיה נוכח ממצאים אלה - יצאה היא ידי חובתה, ולא מוטלת עליה חובה להוסיף ולהסביר מדוע תוצאת דיוניה שונה מתוצאת דיוני הדרג הראשון. חובה שכזו אינה קמה כלפי הועדה עצמה גם מקום שהופחתו אחוזי הנכות מבלי שהפחתה זו נתבקשה מפורשות, שהרי משמגיש המבוטח ערר - מסתכן הוא בכך שגם מבלי שיהא ערר נגדי - יופחתו אחוזי הנכות שנקבעו לו. 5. סיכומו של דבר - דינו של הערעור להדחות. לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולות הועדה או מסקנותיה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהצלקתרגלייםועדה רפואית