קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צלקת בשורש האף: .1 המערערת נפגעה בתאונה ביום 17/6/97והמשיב הכיר בארוע זה כתאונת עבודה. המערערת ביקשה לקבוע את נכותה כתוצאה מהתאונה, ופוסק רפואי קבע כי נותרו לה % 10נכות יציבה בגין צלקת בשורש האף וזאת בהתאם לפריט ליקוי 57(2)(ב) לרשימת הליקויים. המשיב הגיש ערר על החלטת הפוסק הרפואי וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום 21/1/98, קיבלה אותו, וקבעה כי למערערת נותרו % 0נכות יציבה, לפי פריט ליקוי 75(2)(א) לרשימת הליקויים. מכאן הערעור שבפני. .2 להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) הועדה ישבה בהרכב של שני רופאים בלבד, בעוד שעל הפרוטוקול חתומים שלושה. ב) הועדה טעתה בכך שקבעה שלמערערת לא נותרה נכות בגין הצלקת, מאחר והיא מוסתרת ע"י משקפי ראייה שמרכיבה המערערת. השיקול שהפעילה הועדה בהקשר זה לא היה שיקול רפואי ולא נסמך על בדיקה רפואית עניינית. .3 להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) השאלה אם הצלקת שנותרה למערערת מכערת אם לאו, היא שאלה רפואית מובהקת, והועדה נתנה לה תשובה. ב) בזמן בדיקת המערערת נכחו שלושה רופאים. .4 יש לומר כי מאחר והמערערת עמדה באופן נחרץ על הטענה כי בועדה שבדקה אותה נכחו שני רופאים בלבד, ומנגד הוגשה תע"צ מצד המשיב, חתומה ע"י מזכירת הועדה, לפיה בועדה נכחו שלושת הרופאים שחתמו על הפרוטוקול, ניתנה החלטת ביה"ד מיום 30/6/98, בה הוחלט לשמוע עדויות בשאלה כמה פוסקים נכחו בעת בדיקת המערערת. למען הסדר, להלן נוסח ההחלטה: "בהתחשב בעמדתה הנחרצת של המערערת לפיה בוועדה הרפואית לעררים על ידיה נבדקה נכחו, לאורך כל הבדיקה, רק שני רופאים, ולאור הדברים המנוגדים שנאמרים בתע"צ שמטעם המשיב, ובהתחשב בכך שהשאלה האם נכחו בבדיקה שלושת הפוסקים אם לאו - היננה שאלה עובדתית מהותית ביותר לצורך הכרעה בשאלה האם נפלה טעות משפטית בפעולות הועדה אם לאו - אני מחליטה לשמוע עדויות בשאלה כמה פוסקים נכחו בעת בדיקת המערערת.". .5 א) בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידה המערערת, מצידה, ומצד המשיב העידה הגב' רוית בן ישי, מזכירת הועדה לעררים. ב) המערערת שבה ואמרה באופן חד משמעי כי בעת שנבדקה נכחו בחדר רק מזכירה ושני רופאים שהאחד מהם בדק אותה והשני ישב ולא היה לו כל מגע או חלופי דברים עימה. ב"כ המשיב חקר את המערערת בחקירה נגדית ומתשובותיה עלה כי ישנם פרטים רבים הקשורים לחדר הבדיקה ולמראה הרופאים שנכחו אותם זכרה, יישנם כאלו שלא זכרה. ג) הגב' בן ישי, מזכירת הועדה לעררים, חזרה בפני על גרסתה שבתע"צ והדגישה כי היא משוכנעת שבכל שנות נסיונה כמזכירת ועדות לעררים (מאז שנת 93ועד היום), לא ישבה ועדה לעררים אף פעם בהרכב של פחות משלושה רופאים. יצויין כי הגב' בן ישי לא התיימרה לזכור את המערערת או את ישיבות הועדה לעררים בתאריך בו נבדקה המערערת, וידעה רק להתייחס לדברים הכלליים שנעשים תמיד. ד) ב"כ המשיב ביקש לסכם בקצרה טיעוניו ביחס להרכב הועדה ובסיכומיו ביקש מביה"ד לקבוע שגרסת המערערת לא היתה עקבית במובן זה שמחד גיסא טענה שהתמונה שנותרה מהישיבה המדוברת הינה מאוד ברורה, ומאידך פרטים לגביהם נשאלה נשכחו כליל. לעומת זאת - עדות המזכירה היתה ברורה ונחרצת ובכל מקרה אפילו לא נחקרה ע"י המערערת בחקירה נגדית. ב"כ המשיב ביקש מביה"ד לקבוע כי מאחר ומדובר בועדה רפואית שהינה גוף מעין שיפוטי וחזקה שפעל כדין, הרי שהמערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להפריך החזקה האמורה. .6 א) אין חולק כי על ועדה רפואית לעררים לשבת בהרכב של 3פוסקים. ברור, אם כן, שאם בזמן בדיקת המערערת נכחו רק שני רופאים, הרי שהגם שעל הפרוטוקול חתומים שלושה רופאים יש באי נוכחות שלושתם בעת הבדיקה כדי להיות טעות משפטית שמצדיקה העברת העניין לועדה בהרכב חדש. אין בעובדה שהמערערת נבדקה ע"י רופא אחד, מן הסתם חבר הועדה שהינו כירורג פלסטי והכל בנוגע לצלקת שנותרה בפניה ובעניין זה בלבד, כדי להצדיק העדרות מי מבין חברי הועדה האחרים ממעמד בדיקת התובעת. ב) אשר לעדויות ששמעתי: יש לומר כי התרשמותי מעדותה של המערערת היתה שהיא זכרה בבירור מוחלט את העובדה שבחדר נכחו מזכירה ושני רופאים בלבד ולא מצאתי בעובדה שהיו פרטי רהוט בחדר שלא היו זכורים לה, כדי לפגום בהתרשמות זו. עדותה של המערערת היתה מהימנה מאוד בעיני, והתרשמתי שאמרה דבריה בכנות וביושר. האמנתי למערערת שהיא זוכרת היטב שבעת שנבדקה נכחו רק שני רופאים, ושמדובר בחדר קטן בו נבדקה ושלא היתה אפשרות שנכח בחדר אדם נוסף ש"נעלם" מעיניה. אמנם- לא מצאתי כל פגם בעדות מזכירת הועדה במובן זה שדבריה אינם כנים. יחד עם זאת, כפי שנאמר לעיל דברי הגב' בן ישי היו כלליים בלבד, היא לא זכרה את המערערת ואת ההתרחשויות באותו יום, ולו משום כך שהיא משתתפת בממוצע, לדבריה, ב- 6ועדות רפואיות בשבוע מזה מספר שנים. לפיכך, עבור הגב' בן ישי - מדובר בישיבה אחת מני מאות ועבור המערערת מדובר בארוע אחד ויחיד. ג) בהתחשב בהתרשמותי שתוארה מעדות המערערת, יחד עם המסקנה העולה מהיות ההופעה בפני הועדה מעמד אחד ויחיד עבורה לעומת אחד מני רבים עבור מזכירת הועדה, עלה בי ספק ביחס לשאלה האם אכן הועדה ישבה בעת בדיקת המערערת בהרכב מלא כדין. סבורה אני שדי בספק כזה, כדי להצדיק קבלת הערעור והעברת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש אשר תדון מחדש בערעור המשיב על החלטת הפוסק הרפואי. ד) אינני מתעלמת מהעובדה שמדובר בועדה שהינה גוף שיפוטי שחזקה שפעל על פי הדין. כמו כן, אין ספק שעל הטוען לפגם בפעולות הועדה - מוטל הנטל להוכיח את קיומו של אותו הפגם. אשר להיקפו של נטל זה - נראה לי שזה צריך להיות מושפע מהעובדה שעסקינן בחוק סוציאלי מהסוג שעליו נימנה חוק, הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה .11995 סבורה אני, נוכח האמור לעיל, שדי בספק מהסוג שתואר לעיל, כדי להרים את הנטל האמור. .7בהתחשב באמור לעיל, מתקבל הערעור, ויש להשיב את עניינה של המערערת לועדה בהרכב חדש, אשר תדון בערר המשיב. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 700ש"ח. .8במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.צלקתאף